זה מזכיר לי שכשבעלי התחיל לעבוד במקום מסוים,
פגשתי ביום הראשון מישהו בעבודה שלו, שנהניתי מאוד לשוחח איתו. השיחה שלנו הייתה קצרה, וחשבתי לעצמי שלא נורא, כי בוודאי יהיו רבות אחרות בהמשך. הוא נהרג בנסיבות טרגיות לפני שהייתה שיחה נוספת.
מצד שני, בכנס באירופה שהייתי בו לפני שנתיים, נכחה חוקרת שאני מעריצה מבחינה מקצועית. הכנס ארך שלושה ימים, ואני התכוונתי לשוחח איתה במהלכו. בסופו של דבר הצלחתי לעשות לה אמבוש באחת מהפסקות הצהריים, ושוחחתי איתה שיחה של כחצי שעה, נדמה לי, כולל להגיד לה עד כמה אני מעריכה את עבודתה. לשיחה לא הייתה מטרה מבחינת נטוורקינג או משהו בסגנון, כי היה ברור לי שלא אוכל לעשות פוסט במקום שבו היא עובדת - זו בעיקר הייתה שיחה להבעת הערכה ולהחלפת רעיונות. לפני זמן קצר אותה חוקרת נפטרה, ואנשים כל כך הצרו על כך שלא ידעו על כך שהיא חולה, ולא הספיקו להגיד לה כמה הם העריכו אותה. אני, מצדי, שמחתי שהייתה לי הזדמנות לעשות זאת בעודה בחיים (לא ידעתי שהיא הייתה חולה עד שנפטרה, ואני לא יודעת גם היום אם היא הייתה כבר חולה כששוחחתי איתה), ואני בטוחה שהייתי מתחרטת לו לא הייתי משוחחת איתה.