שיעורי בית - כיתה א'

[חייבתלהגיב]

שתלמד להעתיק וגם תשלח להורים. מה כל כך קשה?

 

[הגשמתי חלום]

שיעורי בית - כיתה א'

הי, בני השלישי עלה לכיתה א', ואפילו שזה ילד שלישי, נשארתי לחוצה לגבי לימודים...
העניין הוא שהילד מספר המון לגבי החלק החברתי (הקשה מאד...). אבל כשאני שואלת אותו על לימודים - ההרגשה שלא למדו...
הספרים והמחברות נשארות בכיתה, אין שיעורי בית.
האם להתחיל תוכנית ביתית?

 

[הפוך עם ראש כפול]

תוכנית ביתית של מה? לא ממש הצלחתי להבין מה מדאיג אותך
הילד בתחילת כיתה א'. מתמקדים כרגע בהקניה אטית ויסודית של בסיסי הקריאה, הכתיבה והחשבון. לא רצים בכיתה א' במטרה לוודא שהבסיס נרכש ומופנם היטב אצל כל הילדים.
בד"כ בשלב הזה מגיעים בקריאה לסימן הניקוד השני לכל היותר (שווא או חיריק, אחרי קמץ ופתח). יש בתי ספר בהם מנהיגים הכתבות של מילים בסיסיות מדי שבוע, ויש בתי ספר שלא.
אם תמקדי מה בדיוק מדאיג אותך, אולי נוכל להתייחס באופן ספציפי יותר. מאחר וזה ילד שלישי, אז אני מניחה שכל הדברים הללו כבר מוכרים לך. מה בכל זאת מעלה אצלך סימני שאלה?

 

[הגשמתי חלום]

אני לא יודעת האם, ואם כן אז מה, ילד לומד...

במיוחד מדאיגה אותי קריאה וכתיבה

 

[הפוך עם ראש כפול]

קודם כל, יום הורים ראשון ממש בפתח. זה הזמן לברר את העניינים
מול המחנכת.
לגבי קריאה - האם לא נותנים להם לתרגל קריאה בבית? אצלנו זה בהחלט נהוג.
את יכולה להתרשם מהקריאה שלו אם תשבי איתו לקרוא ספרי ילדים (ספרים פשוטים) ותבקשי ממנו כמשחק לקרוא "שורה אני - שורה אתה". רצוי לא ספרים שהוא כבר מכיר בעל-פה מהעבר

אבל אם את מרגישה שלא מגיע הביתה מספיק מידע, אני חושבת שיום הורים הוא בהחלט המקום הנכון לפתוח את הנושא הזה.

 

[חייבתלהגיב]

בהחלט כדאי לקרוא איתו בבית בכל מקרה.

אצלנו המורה בכיתה א' בכלל דרשה את זה שהילד יקריא להורים כל יום.

 

[הגשמתי חלום]

הגדולים לומדים בבית ספר אחר

ושם היה נהוג דף חתימות - כל יום מקריאים מהדף והורה חותם, שבוע אותו דף, חובה לאסוף 7 חתימות.
ופה - כ-ל-ו-ם...

 

[חייבתלהגיב]

נו, אז תקבעי לבד נוהג שמקריאים כל יום.

או כמו שהפוך הציעה - תקראו יחד את הספר, וכו'. מה רע? אני לא רואה איזה נזק יכול להיגרם - רק תועלת.

 

[הגשמתי חלום]

הוא עוד לא יודע לקרוא... רק פתח

 

[חייבתלהגיב]

אז הוא כן יודע לקרוא. קני את "ספרוני"

או איזושהי סדרה מהסגנון הזה (בספרוני השלב הראשון הוא רק פתח וקמץ - אם הוא לא יודע קמץ, תלמדי אותו שזה כמו פתח...).

 

[הפוך עם ראש כפול]

בדיוק.

 

[להעלות ליגה]

אצלי הוא קורה את הספרונים של אילנה לוגסי

הם מסודרים במארז לפי האותיות שלומדים
מומלץ

 

[להעלות ליגה]

קוראאאא

 

[שירהד1]

הפיתרון הוא מאוד פשוט-

לא משאירים כלום בכיתה.
כל הציוד הלימודי צריך להיות בבית- במגירה או במדף המיועדים לכך בחדרו של הילד. שמים בילקוט את מה שצריך לפי המערכת, וגם אם כבד- יש טרולי או גלגלים מחוברים לילקוט.
בצורה כזו, כל יום הילד בא עם כל החומר הלימודי, ואז ניתן גם לעקוב אחר מה שלמדו בכיתה ואחר המשימות שיש להשלים.
זה מה שאני עושה עם ילדיי הפרטיים, וגם מה שאני תמיד ממליצה למטופלים שלי.
כובד הילקוט הוא ממש לא פונקציה מבחינתי, בגלל הפיתרון של הגלגלים.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום "אובדן הריון" בתפוז
09-7749028

 

[חייבתלהגיב]

פתרון מצוין לילדים שכותבים במחברת, וכו'.

לא כל הילדים הם כאלה, כמו שאת יודעת. ואז ההורים עדיין לא יודעים כלום על מה שכן או לא לומדים...

לי יש ילדה בבית שכשמשחקים איתה את משחק האסוציאציות, האסוציאציה שלה למלה "מחברות" היא "ריקות"

.

 

[שירהד1]

לא נכון- זה פיתרון מעולה בשביל כל הילדים!!!-

בכיתה א' כותבים בעיקר בחוברות. ניתן לבקש מהמורה שתלמד את הילדים להקיף בעיגול את העמודים שהם עושים בכיתה, ולהקיף בצורת בית (ריבוע ומשולש) את העמודים שהם צריכים לעשות לשיעורי בית.
כך ההורים יודעים בדיוק מה עשו בכיתה ומה לשיעורי הבית, וזה גם אם הילד לא כתב ולא ביצע את כל המשימות.
מעבר לזה- ילד שמגיע עם חוברות ומחברות ריקות או כמעט ריקות- ההורים יודעים בצורה כזו שצריך לבדוק מהי הסיבה לכך ולטפל בהתאם.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום "אובדן הריון" בתפוז
09-7749028

 

[חייבתלהגיב]

לא, ההורים לא יודעים. כי הם לא יודעים מה אמורים ללמוד.

אכן, הילדים אמורים להקיף בעיגול את העמודים, ובבית את שיעורי הבית. אבל הילדים שלא כותבים במחברות, גם לא מסמנים בעיגול ולא מקיפים בצורת בבית. גם אם הם אמורים...

 

[שירהד1]

אה...אז בואו נפטור את הילדים

מכל לקיחת אחריות וזהו.

הגישה של המורה של ביתי (כיום כתה ד) היתה שהיא מיידעת הכל כולל הכל במייל. זה היה בכיתות א'- ב'. לעומת זאת, הגישה של המורה של בני (כיום בכיתה א') היא שהילדים כותבים ביומן- כבר מראשית כיתה א', והיא עוברת מאחד לשני ובודקת שכתבו נכון והכל.
הגישה הראשונה מאוד נוחה להורים, אבל פחות נכונה מבחינה חינוכית, כי התכתובות הללו האין סופיות בין המורה להורים מעבירה את האחריות להורים.
לעומת זאת, הגישה של המורה העכשיוית נכונה הרבה יותר, בעיניי, בהיבט החינוכי, כי היא מעבירה את האחריות לילדים.
הילדים אמורים ללמוד באופן הדרגתי לנהל את עצמם, וזה נפלא שהם כותבים ביומן, ובאים הביתה והכל כתוב (חלק במילים, וחלק במן קודים כאלו מוסכמים וידועים, כך שיוכלו להבין).


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום "אובדן הריון" בתפוז
09-7749028

 

[חייבתלהגיב]

מה? למה להורים זה נוח? לי ממש לא משנה

איך המידע יגיע הבייתה, העיקר שהוא יגיע הבייתה. ממש לא משנה לי אם המורה כותבת ביומן ומסמנת או הילד עושה את זה. מה שמשנה הוא שאם זה לא מגיע הבייתה, והילד לא עושה את מה שצריך, וההורה בכלל לא יודע, זה לא ממש מקדם את הלמידה של הילד. וכך עוברות השנים בלי שהילד יעשה כלום, ולהורה אין שום אפשרות לעזור לו כן לעשות, כי הוא פשוט לא יודע מה הוא אמור לעשות. שבע שנות לימודים של הבת שלי עברו עליי בתחנונים למורות שיעבירו לי, איכשהו, את המידע לגבי מה שהילדה אמורה ללמוד ולעשות. לשווא.
זה נפלא שהכל כתוב ביומן. באמת. אם זה היה המצב הייתי מאוד שמחה. אבל זה מעולם לא היה המצב, ואם היינו בבית ספר שבו המורים מעבירים להורים את המידע מצבה היה נראה אחרת לגמרי - וזה מאמץ כל כך קטן מצדם. מה עדיף, לנסות להעביר לשווא את האחריות ללמידה לילד, או להעביר אותו להורים כך שתתרחש למידה בפועל?
כל בדל מידע שעבר - הילדה מייד עשתה מה שצריך. אבל המידע צריך להגיע.

 

[להעלות ליגה]

במשפט אחד כל הסיטואציה משתנה

"והיא עוברת מאחד לשני ובודקת שכתבו נכון והכל"
לא כל מחנכת עושה זאת
זה ההבדל בין אכפתיות לבין ראש קטן
נאמר אצל חברה שלי בכיתה של ילדה
המורה כן מבקשת לכתוב מיומן מהיום הראשון
אבל לא עוברת לבדוק מי כתב ומה
וכך כל אחר הצהריים ההורים שולחים צילומים בווטסאפ