כיתה א' - כיצד מחנכים/מקנים מודעות לאחריות?

[מ צ ד ה]

כיתה א' - כיצד מחנכים/מקנים מודעות לאחריות?

בני בכיתה א'.
כל שבוע משהו אובד לו (בקבוק מים, קפוצ'ון, כלי כתיבה, קופסת האוכל...

) הבנתם.
אני ובעלי משתגעים מזה!
זה די ברור שהוא לא עושה זאת בכוונה אלא מתוך חוסר תשומת לב והשילוב של כיתה א' - לא עוד סביבה קבועה של הגן, אלא יש פה מעברים בין כיתות וכו'...

אז... איך מלמדים לגלות אחריות, לשמור על הציוד, להחזיר למקום וכו'?

איך נכון להגיב במקרים כאלו של אובדן חוזר?

תודה

.

 

[חייבתלהגיב]

לא יודעת. אני עד היום

לא מניחה כלום מהיד כי אני אשכח אותו - ואם אני מניחה, אני מניחה הכל בערימה אחת (אז לפני שבועיים הייתי עם הילדות בגן משחקים, ושכחתי את כל הדברים

השארתי את התיק ואת בקבוק המים, ולקחתי את הילדות והאופניים שלהן...).
ובאמת אני מאבדת בקבוקי מים כל הזמן, כי זה הדבר היחיד שאני מניחה מהיד על דלפקים של חנויות כדי לשלם - ומשאירה את זה שם.

ראית פעם את אזור האבידות והמציאות בבית הספר? יש שם מיליוני סווטשירטים. ככה זה. צריך לסמן את הדברים, ומה שאפשר מכניסים מייד לתיק, וכו'. אבל מטבע הדברים יש דברים שאי אפשר להכניס או שמשתמשים בהם (כמו בקבוק), ושוכחים.
סווטשירטים, מעילים, מטריות, בקבוקים - הם מהסוג הזה.
וחלק מהדברים כמו כלי כתיבה וקופסאות אוכל יכולים אפילו להילקח על ידי ילדים אחרים.
לדעתי צריך פשוט לקבל שזה המצב, דבר ראשון. דבר שני, כאמור, לסמן הכל. ודבר שלישי, לבקר באבידות ומציאות כמה שיותר מהר...

 

[הפוך עם ראש כפול]

מצטרפת ל"חייבת להגיב". גם אצלנו זה היה ככה במהלך כיתה א'
הבכור הוא ילד סופר אחראי, ועדיין היה מאבד כל הזמן כלי כתיבה מכל הסוגים. כשעלה לכיתה א' קניתי לו חבילה של 30 מחקים, והייתי בטוחה שזו החבילה היחידה שאצטרך לקנות עד סוף כיתה ו'. בחופשת פסח כבר הלכתי לקנות חבילה חדשה

מאוד מאוד לאט ומאוד מאוד בהדרגה הוא השתפר, יחד עם כל הילדים בכיתה. במהלך כיתה ב' התופעה הצטמצמה למינימום.
גם הקטן עבר אותו תהליך בדיוק. במהלך כיתה א' איבד כל הזמן כל מה שאפשר לאבד, פחות או יותר. והוא יותר "עפיפון".. השנה (כיתה ב') זה כבר מאוד נדיר.
לשיים כל מה שאפשר לשיים, החל במחקים ועפרונות וכלה בקופסאות אוכל ועליוניות.
והרבה סבלנות.... זו למידה שאורכת זמן ודורשת גם התבגרות. אצל רוב הילדים זה קורה באופן טבעי. ויש כאלו שגם בתור מבוגרים מאבדים כל דבר שאפשר

 

[חייבתלהגיב]

אני רוצה לציין שאני לא מאבדת כלום,

בסופו של דבר - כי אני שותה הרבה, ומהר מאוד מגלה שהבקבוק לא איתי, וחוזרת לקחת אותו

.

 

[הפוך עם ראש כפול]

לא דברתי עלייך

 

[חייבתלהגיב]

נכון, אבל בכל זאת ראיתי לנכון להבהיר את הנקודה הזאת

 

[חובטת שטיחים]

קונים רק את הכי זול

קלמר ראשון היה יפה ומדוגם. בפעמים הבאות זה היה קלמר ג'ינס ב-5 ש"ח וציוד מחנויות של הכל בשקל.
קפוצ'ון - מראש אני קונה בחנויות זולות כמו האנגר ופעם בחודש אני עוברת אצל אב הבית ואוספת 2-3 קפוצ'ונים (לא תמיד בדיוק את אילו שקניתי, אבל בדרך כלל די דומים). עכשיו אני כבר רושמת שם וטלפון... (לא שזה עוזר).
בקבוק מים - קונה באושר עד 12 ב-12 וזה מספיק לכמה שבועות.
טלפון (לא בכיתה א' אבל הבלאגניסט שלי כבר מזמן לא שם) - קנה לעצמו מדמי כיס ומתנות יום הולדת טלפון ב-800 ש"ח, החזיק כמעט שלושה חודשים לפני שאבד. עכשיו נתתי לו את הסמסונג יאנג שהיה של אחותו, שהיה אצלה 3(!) שנים...

 

[סימון בוליבאר]

בול כמו אצלנו רק שאצלנו מהתחלה היה קלמר ג'ינס ב-5 ש"ח

 

[מ צ ד ה]

תודה על תגובותיכן. מקווה שהזמן יעשה את שלו.

 

[אשרז4]

כמה דברים

אנחנו עוד בתחילת שנה, אצל הרב זה משתפר.
מצטרפת להמלצה לקנות מלאי של דברים זולים שיהיה בבית
בזמנו בעלי היה מאוד נגד וטען שאם לא יחוו את האובדן לא ילמדו
הנסיון מוכיח הפוך.
&nbsp
הרבה פעמים נוכחתי שפריטים שאבדו חזרו מכוון שלא ממש אבדו.
הושאלו לחבר ושכח להחזיר, נותרו על השולחן, הוכנסו לתא לא נכון בתיק...
&nbsp
צרכים לזכור שהם בהתחלה וברגע שיש צלצול זה בלגן גדול ומעיין לחץ, מהר לצאת להפסקה/ הביתה ועושים הכל מהר.
&nbsp
אחד הדברים שעזר- הדבקת מדבקה זהה על כלל הפריטים מהקלמר (יש היום סלוטייפ (וושיטייפ) עם דוגמא, פשוט להדביק חתיכה בחלק העליון של כל וטוש/ מספרים/ דבק) כך זה בולט להם שזה שלהם וגם לחברים בולט מתוך כלל הדברים בקלמר שלהם.
&nbsp
לגבי סווטשרים- אני מאוד התעקשתי שילכו לחפש בפינת אבדות ובהתחלה היתי נכנסת איתן בשישי וברב הפעמים האבדה נמצאה.
&nbsp
לגבי בקבוקי מים- קניתי את הרגילים של מי עדן/נביעות. גם עליהם וושי טייפ כך שבולט לו שזה שלו ומעבר לזה, במילא צריך להחליף מידי פעם

 

[איןאריותכאלה]

אהבתי מאד את הרעיון של הוושטייפ, באמת בולט לעין

גם אני באותה סירה עם הבכורה שלי, לפעמים אחרי שאבדו כבר 2 זוגות מספריים, 9 טושים, 3 עפרונות, 2 מחדדים ומחק בשבוע אחד, היא הולכת לביה"ס עם קלמר מלא באופן מאד חלקי יום יומיים ו... חוזר חלילה.
מייחלת לשיפור.
דבר אחד שהתחילה לזכור תמיד - הסווטשרט

יש לי סניף קטן של הזול סטוק בבית עד סיום עונת האבדנות (כתה ב' אמן!)

 

[מ צ ד ה]

תודה. לא מכירה את הוואשיטייפ. אבדוק זאת.

 

[mykal]

מבקשת להוסיף כמה דברים,

אפשר גם להנחות את הילד לכמה הוראות פשוטות, כמו:
1)לא להוציא הכל על השולחן, רק את מה שצריך,
מחברת/ספר/חוברת ואת הקלמר ה"דק" קלמא יעודי בו יש רקעיפרון מחדד מחק.
את הצבעים והטושים וכל מיני בקלמר אחר.
(יש ליקנות קלמרים כאלה שמחוברים משלושה תאים שניתנים להפרדה.
קניתי כאלה לנכדים--מעולה בשימוש)
כשיש על השולחן מעט פריטים גם פחות טועים.
2)חפצים שלא בשימוש--שיהיו במקומם בילקוט או בתא הפרטי. אפילו סווטשר
יכול להיות בפנים. כדי לא לשכח.
אלה לא הוראות מסובכות. להפך הם גם מקלות על הילד שלא להתמודד עם
כ"כ הרבה פריטים.