מה לעשות. ילדה בת 10 פתאום מפחדת להיות לבד

nomi37

New member
מה לעשות. ילדה בת 10 פתאום מפחדת להיות לבד

הבת שלי בת 10 לפני כחודש ראתה איזה סרטון אימה עם בובה שרוצחת. הבנים בכיתה הראו לכולם.
מאז היא מפחדת לישון לבד ואפילו מחפדת להיות בחדר לבד ומבקשת שנבוא לאסוף אותה מבית הספר ועוד...
וזה לא צומי... רואים שהיא באמת מפחדת והיא מתלוננת שהפחד הזה מפריע לה והיא לא מצליחה להתגבר עליו.
והיא ממציאה עוד דברים לפחד מהם כמו יצורים עם כוחות על ורוחות רפאים ועוד.... שום חיזוקים ושיחות לא עוזרים.
מה אפשר לעשות?
 
נראה לי שזה עניין התפתחותי שכזה - גם לי

הייתה תקופה כזאת בסביבות גיל 12 (הגילאים לא חייבים להיות זהים), וגם לאחרים שאני מכירה. לדעתי כל מה שאפשר לעשות זה לתמוך בה, עד שזה יעבור (אצלי זה עבר, כמובן). היא בת יחידה? כלומר, היא לבד בבית? אם יש אפשרות לדאוג לכך שתמיד מישהו יהיה יחד איתה, נראה לי שכדאי. בגיל 10 נראה לי שזו עדיין "זכותה", במובן שזו בקשה לגיטימית מההורים, גם בלי עניין של פחדים לא הגיוניים.
 
מסכימה איתך. לא יודעת אם זה עניין ממש התפתחותי, כי נראה
לי שהיה כאן טריגר ברור (מניחה שזה סרטון של FNAF, חלקם יכולים להיות די מפחידים), אבל אני לא חושבת שחיזוקים ושיחות יעזרו. הפחד צריך להתמוגג באופן הדרגתי, וכנראה שלפרק זמן הקרוב היא אכן צריכה נוכחות מבוגרים קרובה וצמודה יותר מבעבר.
אני מניחה שלאט לאט זה יעבור עם העזרה שלכם.
 
אצל כולנו היו טריגרים כאלה ואחרים.

סרט מפחיד הוא די בראש הרשימה של הטריגרים (גם אצלי זה היה הטריגר). גם הפחדים עצמם משתנים - אבל ממדגם מאוד מצומצם נראה שלרוב הם כוללים את ההבנה שאתה לא בטוח גם בתוך הבית שלך.
 

adif11

New member
גם אצלנו היו לצעיר

התפרצויות של חרדה פה ושם , נהג לבקש שאשב לידו עד שירדם וכו'.
זרמתי עם זה. בסוף זה עבר.
 
אני זוכרת עד היום

את הלילה שבו סיימתי לקרוא את הספר 'הניצוץ'
הייתי בת 14 בערך (כתה ט'), בייביסיטרית על שני ילדים קטנים, רעדתי מפחד, באותו לילה ועוד זמן משמעותי אח"כ. גם לכלבם של בני בסקרויל היה אפקט דומה עלי בגיל יותר צעיר.
מציעה להדליק אורות ולהשמיע מוזיקה נעימה ברקע, ולהגיד לה שאם היא מפחדת בלילה מותר לבוא למיטה של אבאמא (אם אתם מסכימים).

כילד, בעיני מרגיע לחשוב שיש מישהו שלא מפחד מהדברים שאתה מפחד מהם.
מהכיוון השני, הייתי משתפת אותה בסיפור על פחד שלי. גם זה מרגיע בעיני - לחשוב שאתה דומה להורים שלך, וזה גם תורם לתחושה של קרבה.
 

פריZמה

New member
אורך רוח

לכבד את הפחדים עד כמה שאפשר ( וזה יכול להוציא מהדעת). לא לחפור ולא לטחון.
״ אני יודעת שלא פשוט לך עכשיו...״
״ דברים מכאיבים ומדאיגים עוברים עם הזמן - כך אנו בנויים״
״ אעזור לך במה שאוכל ונעבור את זה ביחד״
מאידך - לא לזרום עד הסוף בהכל- במסגרת האפשרות שלכם ובשביל לא לצאת מדעתכם - גבולות ברורים שרק אם גורמים לחרדה רבה להתגמש איתם.
( נניח - אני לא הייתי עומדת באיסוף מבית הספר. אבל בהחלט הייתי מאפשרת אור קטן בחדר ולא משאירה בבית לבד זמן ממושך ובכלל לא בחשכה)
 
למעלה