התחלה חדשה בחטיבה

[אנה חדשה]

התחלה חדשה בחטיבה

אז יש עוד זמן, אבל התחלתי לחשוב על הנושא, ואשמח לתובנות שלכן. הבן הבכור שלי הוא ילד לא פופולרי, בלי הרבה חברים. זה גם עניין של אופי, וגם לא עזר שנסענו שנתיים לחו"ל, ובנתיים הילדים התגבשו, וחברים טובים שהיו קודם פתאום לא רלוונטיים. ברור שילד 'רגיל', היה מצליח להתגבר. חזרנו לכיתה ד', היו לו שני חברים טובים מאד. אחרי שנה עם אחד נשמר קשר ממש קרוב, עם שני - פחות. השנה אני בכלל לא מבינה מה קורה, לא נפגש עם אף אחד אחר הצהריים.
אחרי בית הספר ישר הולך הביתה. יש לו הרבה חוגים, אבל עדיין יכל למצוא זמן.
עוד שנה עולה לחטיבה, וזאת ההזדמנות שלו. כמובן שכל ילדי השכבה עולים איתו, אבל יצטרפו אליהם עוד ילדים מבתי ספר אחרים.
אני מפחדת ששוב הוא יפספס את ההזדמנות להשתלב. אז מה אפשר לעשות כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה?. דיברתי איתו על זה, אני לא רוצה לחפור. הוא ילד חכם, מבין לבד את בעייתיות המצב. לא יודעת עד כמה הוא מסוגל להתמודד עם המצב מבחינת היכולת החברתית הלא מפותחת שלו. שווה לקחת לטיפול? לקחנו אותו כשהיה צעיר, לא עזר בכלל.

 

[mykal]

מבררת איתך,

האם הוא רוצה חברים ואין לו?
או שהוא לא מעונין בחברים, ומסתדר הכי טוב עם עצמו,
אלה שני מצבים שונים והגישה אליהם שונה.
ומדבריך--לא הבנתי בדיוק מה המצב האמיתי.

 

[אנה חדשה]

הוא רוצה חברים, אבל מסתדר טוב עם עצמו

לכן יש רצון, אבל אין עודף מוטיבציה.
לדוגמה, אין מצב שהחבר יתקשר, והבן שלי יסרב להיפגש איתו. אבל ליזום - רק אם אציע לו, וגם אז לא תמיד. אבל בשנה הקודמת היו הרבה יותר מפגשים, יש מצב שהתרחקו, הם באמת מאד שונים.

 

[mykal]

ההרגשה שלי,

שהחוסר מוטיבציה מגיע מכמה סיבות,
1)אמרת הם שונים.
2)אמרת שהוא עסוק בחוגים.
3)כנראה באופיו לא יוזם.

אבל--אם באמת היה רוצה--היה יכול ליצור חברים דומים,
למשל--בחוגים, שםתחומי הענין זהים. זה גם מפגש עם ילדים אחרים
מאשר החברים בכיתה.
מכיון שהוא נשמע ילד נבון, עסוק בהרבה תחביבים, ואתם משוחחים על הענין,
תשאלי אותו ממש בישירות ובשיחה נעימה--אם הוא רוצה לשנות את המצב,
אם לא--אל תלחצי--אם ירצה זה יגיע.
אם כן--השאלה הבאה אליו--אם הוא מעונין בעזרה שלך, למשל--שאת תיזמי מפגשים. או עזרה מבחוץ --מישהוא שינחה אותו ליזום חברות ולשמור עליה,
אם תהיה בקשה ממנו--זה יועיל כי הוא רוצה.
בהצלחה, והרבה נחת.

 

[אנה חדשה]

הוא אומר לי שהוא רוצה לשנות

לא יודעת האם מתכוון או אומר כדי לרצות אותי.
החוגים הם חוגי ספורט שקשה לבנות שם חברויות.
הוא מאד אןהב צופים, לא מוכן להפסיד טיול, אבל שם הוא שוב עם אותם הילדים מהכיתה.

 

[mykal]

אם את כ"כ מתלבטת,

אולי לא את תהיי זו שמדברת איתו על הענין.
אולי יש מישהו שהוא קרוב איתו, אבא,, סבתא,
שבחכמה "יעלו" על הענין --שלא יגידו איך זה נראה,
אלא מה הוא מרגיש/רוצה--ואז זה יהיה חופשי לשיחה כנה,
לא לרצות אף אחד, אלא מה שהוא מרגיש.ואז תוכלי לבחליט מה כון לו
ומה תוכלי--לעזור או לעזוב.

 

[בת האש]

לדעתי? רדי ממנו

אנשים הם שונים. בעיני למשל "להשתלב" זה ממש לא מטרה לשאוף אליה. כך גם "להיות פופולרי" ו"הרבה חברים" זה שלילי בעיניי. כי בדרך כלל זה אומר "הרבה ידידים" ובעצם "אפס חברים". יש אנשים שזה מתאים להם. לבן שלי, למשל. הוא שונה ממני בעניין הזה.
&nbsp
אבל בסך הכל, המטרות שלך הן שלך, והן לא קשורות למה שטוב לבן שלך. כמו שהרצון שלי שהבן שלי יהיה כמוני - ילד שקט עם כמה חברים טובים - לא באמת קשור אליו.
&nbsp
יש פה בעיה אחת, וסכנה אחת - שהוא יאמין לך. שהוא יאמין שהוא פגום. שצורת החברות העדיפה בעיניו היא פגומה. זה יכול לקרות בקלות. זה קרה לי בילדותי... בזבזתי המון זמן על להעמיד פנים שאני מחפשת ידידים שלא באמת רציתי, כי "כך צריך" וזה מה שאמורים לעשות, וכי "יש לי בעיה חברתית", כשהבעיה היחידה הייתה בראש של אמא שלי, והדבר היחידי שהייתי צריכה לעשות זה לקבל את עצמי כמו שאני.
&nbsp
יש יכולות חברתיות מסוגים שונים, חלקן אף סותרות זו את זו. להצבע על אחת מהן בתור *ה*יכולת החברתית, ולמדוד את הכל על פיה מזיק ממש. במיוחד למי שבכלל לא צריך את היכולת הזאת. כמו להכריח ילדים שבכלל לא מוכשרים לזה ללמוד לסרוג, לקחת אותם לשיעורי עזר בסריגה, ולהניח שהבטחון העצמי שלהם יפגע כי הם לא יודעים לסרוג. (מבוסס על אגדה אורבנית על אמא שלקחה לבת שלה שיערוים פרטיים בסריגה כי היה שיעור כזה בבית ספר אנתרופוסופי והבת שלה הייתה ממש לא מוכשרת בזה).
&nbsp
במקום לנסות להפוך אותו למי שהוא לא, נסי לחפש מה הוא רוצה, ולעזור לו להשיג את זה, אם הוא רוצה.
&nbsp
אם טוב לו להיות לבד אז מותר לו, וממש לא כדאי ללחוץ עליו ליותר מפגשים חברתיים משהוא רוצה. אם הוא רוצה כמה חברים, אז אפשר נניח למצו אלו חוג שיעזור עם זה. אבל תכלס? אם אין לו מוטיבציה זה אומר שהוא לא באמת צריך את החברים האלו, והעדרם לא מפריע לו.
&nbsp
קבלי אותו כמו שהוא, ותפסיקי לשדר לו שהוא לא בסדר. הגישה הזו פוגעת בו משמעותית יותר מ"העדר ההשתלבות" שאין לה שום משמעות בחיים הבוגרים, בהם אנשים לא מסודרים בכיתות. האמונה שלך שהוא לא בסדר (שאותה את מחזקת בעשיית עניין, ברצון לשלוח אותו לטיפול, ובשאר דרכים לשדר מסר) לעומת זאת, עלולה להקלט על ידיו. ואם הוא יאמין בה היא יכולה לפגוע בו. ומשמעותית. לא חבל?

 

[mykal]

לא ברור לי,

הורה לאצריך לעקוב? לבחון? לראות אולי כן יש בעיה?
רק להניח למה שהילד בונה לעצמו? ואולי קבוצת התלמידים לא מתאימה לו?
כתבת באופן כ"כ נחרץ--כאילו, המציאות שלו ודי. למה?

 

[בת האש]

יש הבדל בין לעקוב ולחשוב שיש בעיה

ופותחת השרשור בברור חושבת שיש בעיה, איפה שאני לא רואה כזו. היא שוקלת לקחת אותו לטיפול, כל ההודעה שלה מלאה בניסוחים מהם ברור שהשתלבות חברתית זו מטרה מבחינתה.
&nbsp
כשאמא מחליטה שזה לא בסדר שהילד שלה לא רוצה מה שהיא רוצה, זה מתכון לצרות. כמו אמא שרוצה שהילד שלה יהיה רופא, והוא בכלל רוצה להיות מתכנת. רק שאמא כזו בדרך כלל לא שוקלת לשלוח את הילד לטיפול. אבל כל שאר ההודעה היה יכול להשאר כמעט ללא שינוי...
&nbsp
ובמקרה הקונקרטי הזה, האמא יוצרת בעיה איפה שלא הייתה. זו נבואה שמגשימה את עצמה. אם אומרים לנער נורמלי לחלוטין ומשדרים לו באופן קבוע שהו אלא בסדר, ופגום, וצריך טיפול, וצריף לרצות להיות פופולרי ולהתבאס מזה שהוא לא, ושהוא מפספס את ההזדמנות שלו (להצליח לעשות משהו שהוא לא רוצה), אז בסוף הוא יאמין.
&nbsp
ולא ברור לי איזה תסריט יותר גרוע. זה שהוא יאבד את הבטחון העצמי ובאמת יהפוך להיות מנודה, או שהוא יפנים את האמונות של אמא שלו ויהפוך להיות לילד פופולרי קלאסי, למרות שזה ממש מנוגד לאופי שלו.

 

[mykal]

כנראה שלא קראנו אותו טקסט

האמא כתבה בתשובה אלי--שהוא רוצה חברים אבל מסתדר בעצמו.
גם בפוסט הראשון היא כתבה--שכשהוא מוזמן הולך ברצון,
אבל מעצמו לא עושה שום דבר להזמין אליו.
לא רואה ערעור בטחון, רואה התלבטות, הוא כנראה גם מושוה לאחים אחרים.
בטח לא קראתי שהמטרה חברה, קראתי שזה נושא שהיא רואה
בוחנת ובאה לכאן להתיעץ.
את אגב, עושה כאן מה שאת אומרת לה לא לעשות.
את בוחנת את הענין דרך המציאות שלך--רצו שתהיה לך חברה ואת לא רצית,
ולכן את ממש באופן נחרץ, תניחי לו, הוא לא רוצה...
לא רואה שום ערעור בטחון, ולא מטרה--התיעצות על מציאות שהיא רואה,
אולי כן יש קושי וצריך עזרה, ועוד כמה שנים יכתוב כאן--אני הייתי זקוק לעזרה ואימי הנחה לי ולא טפלה.
לא לרצות חברה זו רק אופציה אחת--ומותר לחשוב על עוד אפשרויות.

 

[בת האש]

לא בדיוק, יש לי חברים ואני שמחה שיש לי אותם

ואני לא רוצה לוותר על אף אחד מהם (וכולם חברים שלי שנים רבות). אבל אף פעם לא סבלתי כשלא היו לי חברים ומזה שלא היו לי. והגישה שלי הייתה שחברים זה משהו נייס טו האב.
לא סבלתי מזה שלא היו לי חברים, בכלל לא סבלתי. פשוט באיזשהי נקודה בשירות הצבאי שלי הבנתי שבזבזתי שנים מהחיים שלי על לנסות להתחבב על אנשים ולתחזק ידידויות שלא רציתי, כי שידרו לי שזה מה שצריך. שחשבתי שיש לי בעיה חברתית והרגשתי לא בסדר, סתם. לגמרי סתם! בלי שום סיבה!
&nbsp
ןתכלס? כנראה לא קראנו אותו טקסט. כי פותחת השרשור רושמת שהיא לא יודעת אם הוא אומר כי הוא באמת רוצה או כדי לרצות אותה. לדעתי, עצם המשפט הזה מעיד על בעיה. מעיד על זה שהיא משדרת את המסר שלה חזק מידי. שהמסר שהיא משדרת (או המסר שהנער קולט. זה לא אותו הדבר...) הוא "אני רוצה שיהיו לך חברים" ולא "אני רוצה שיהיה לך טוב". ולדעתי, זה רע.
&nbsp
ותכלס? אני בזמנו אמרתי שאני רוצה שיהיו לי חברים ושאני רוצה. רק בדיעבד אני מספרת שהכל היה שקר...
&nbsp
אני לא רואה מצב שבו הנער זקוק לעזרה ואמא לא מטפלת. אני רואה מצב בו האמא מטפלת גם כשהנזק מהטיפול גדול מהנזק מהמצב עצמו (ובכלל אין כזה! האמא לא באה ומספרת שהילד שלה סובל ממשהו. בכלל לא רע לו).
&nbsp
ותכלס? את באמת רואה אותה מניחה לו? זה כל כך ברור שהיא לא מניחה לו, אחרת, לשם מה הייתי רושמת לה, הניחי לו? כי היא לא.
&nbsp
מותר לחשוב על עוד אופציות? כלומר, לדעתך, המצב כרגע הוא שזה מקובל על כולם להתבודד, ואם אתה רוצה חברים אז ירמזו לך שאתה לא בסדר, שאתה צריך לסבול מהמצב, יגידו שאין לך כישורים חברתיים, וירצו לשלוח אותך לטיפול?
&nbsp
האופציה שמשהו לא בסדר זו ברירת המחדל. אין צורך להציג אותה - כולם כבר מכירים אותה. האופציה שבעצם הכל בסדר היא הלא ברורה מאליו. היא זו שאסור לחשוב אליה, אסור לומר בקול.
&nbsp
&nbsp