בן 5 שואל כל דבר !!!

Arirel18

New member
בן 5 שואל כל דבר !!!

שלום,אמנם יש לנו עוד שנה עד היסודי..אבל נראה לי שזה מתאים לפה יותר מאשר לפורום פעוטות. בני בן 5 שואל כל דבר ואני לא מדברת על סקרנות ושאלות לגיטימיות ..אני מדברת על ...
אמא אני יכול לשתות את החלב של הקורנפלקס ?
(בא אליי לחדר) אמא סיימתי לצחצח שיניים ?? (ונראה לי אותן)
אמא אני יכול להעביר ערוץ ?
אמא אני יכול לשירותים?
אמא אני יכול לשכב ככה במיטה ?
זה מטריף אותי וזה פשוט מעצבן, מה אתה לא יודע להסתדר לבד? כל דבר צריך את אמא ?
כאילו הבית הוא איזה כלא שצריך לשאול כל דבר..ואנחנו הכי לא כאלה..
מה עושים ולמה זה ??
 
מה את עונה לו?

אני מבינה למה זה יכול לעצבן....

אני יכולה לחשוב על שני כיוונים שונים.

האחד - להחזיר אליו את השאלה ״לא יודעת אם כדאי״ ״מה אתה חושב?״

השני - לענות בהומור (לא תמיד זה מתאים...). ״לא. אתה לא יכול לשכב ככה, היום תישן בעמידה על הראש״ ״לא, אתה לא יכול לשתות את החלב. זה משקה קסמים שיהפוך אותך רואה ואינו רואה״.
 

Arirel18

New member
אני עונה את שניהם

הוא מבין הומור טוב מאוד.
אבל בדרך כלל כשאני מפנה את השאלה אליו ..הוא לא יודע מה לענות ..לדוגמא ..
אמא סיימתי לצחצח שיניים?
יבוא תגיד לי אתה, אתה חושב שסיימת ?
נו אמא אבל אני לא יודע,תגידי לי את ..
&nbsp
וכן הלאה..
 
אצלי הקטן גם נוטה להיות כזה, בן 7. אני בד"כ משתמשת בהומור
כדי להמחיש לו כמה הסיטואציה ביזרית..
"אמא, יש לי קקי. בסדר?" - "לא, מה פתאום, בבית שלנו לא עושים קקי! זה נורא מסריח!"
זה מגלגל אותו מצחוק ולמשך יומיים הוא לא מבקש רשות

אני חושבת שזה עניין של אופי ושל הרגל, ואין לי ספק שעם הזמן זה יעבור בהדרגה.
 
אני חושבת שפשוט תגידי לו

לגבי דברים שלא צריך לשאול, שלא צריך לשאול אותם, ואם יש איזו הכללה של הדבר הספציפי - להגיד את הכלל הרלבנטי. העניין הוא שבאמת יש דברים שילדים אמורים לשאול (לפי החוקים של הבית) ויש דברים שהם לא אמורים לשאול, ולפעמים לא ברור לילדים מתי כן ומתי לא לשאול. במקרה של הבן שלך, נראה שהוא באמת לקח את זה טיפה לקיצוניות, אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות את זה.
למשל במקרה של אוכל - סביר שאת כן מעוניינת עדיין שהוא ישאל אותך לגבי דברים מסוימים אם הוא כן יכול לאכול אותם עכשיו, נניח. אבל אם הוא שואל לגבי החלב של הקורנפלקס את יכולה להגיד לו "אתה תמיד יכול לשתות את החלב של הקורנפלקס" (בהנחה שאין לך בעייה שהוא יעשה את זה גם מחוץ לבית, מטעמי נימוס, ואם יש בעייה את יכולה להגיד "כשנמצאים בבית אתה תמיד יכול לשתות את החלב של הקורנפלקס"). או באופן כללי, את יכולה להגיד לו "אתה לא צריך לשאול אותי איך לאכול את האוכל שלך". ולגבי השירותים "אתה לא צריך לבקש רשות ללכת לשרותים. אתה תמיד יכול ללכת לשרותים כשאתה צריך". וכו'.
אני לא חושבת שהסיבה שהוא במצב הזה היא דווקא בגלל משהו שאתם כן או לא עשיתם. יכול להיות, למשל, שהוא הפנים את זה מהגן (שם כן יש לא מעט כללים), וכו'. יכול להיות שהוא מפחד לטעות ולעשות את הדבר הלא נכון. וכו'.
בכל מקרה, כאמור, אפשר לעזור לו להבין מתי כן ומתי לא צריך לשאול.
 

Arirel18

New member
המון תודה

לכל העונים,עזרתם לי ..לקחתי כמה דברים לתשומת ליבי ואנסה ליישם.
 

קרמבו341

New member
הסיבה להתנהגות שלו ברורה לחלוטין.

היי אריאל, הנה כמה ציטוטים שלך. את באמת לא רואה את הקשר בין ההתנהגות שלך להתנהגות של הילד?

אני לא מרשה לילד שלי בקניון לעלות במעלית בלי להחזיק לי את היד ,בלי לעזוב אפילו לשניה כי אני מפחדת שהמעלית תיסגר וכל אחד ישאר בצד אחר..

כשאני הולכת ברחוב אני לא מרשה לילד להתרחק ממני יותר מ 2-3 מטר, למה ? כי אני מפחדת ממחבל,פדופיל ,חוטף..מה לעשות יש אובססיביות כמוני.

אני אמא חרדתית ודאגנית ,היום נסעתי לקניון נסיעה של 10 דקות עם תינוקת בת 5 חודשים וכל הזמן הייתי בלחץ שלא תבכה.

בחנות הילדה שלי צמודה אלי כי אני מפחדת שמישהו ישלוף אותה מהעגלה בלי שאשים לב.

בנסיעה כשהוא משתתק אני בודקת מה הסיבה פתאום, אם הוא סתם עסוק לדוגמא בסרט,אז אנחנו מדברים על הסרט כל כמה קטעים,אם הוא השתתק כי הוא נרדם אז אני חושבת תוך כמה זמן יתעורר ,לא יוצא לי שאני אפילו שניה בלי מחשבה על ילדיי .

את צריכה לנסות לעבוד על עצמך ולהתמודד עם החרדות והאובססיביות, אחרת ההתנהגות שלו תלך ותחמיר.
 

Arirel18

New member
יש פה עוד אנשים

שאמרו שחוו התנהגות כזאת..כולם אובססיביים כמוני? אני לא חושבת..
ההתנהגות בבית מן הסתם שונה לחלוטין..בבית הוא יכול לעשות הכל..ובטח ובטח שלא לשאול אם הוא יכול ללכת לשירותים.
&nbsp
וכן אני מעדיפה להיות אובססיבית לא הבאתי ילדים כדי שיגדלו את עצמם.
&nbsp
ראיתי מספיק סרטונים ביוטיוב איך בשניה שולפים ילד ובורחים..לא רוצה את זה
 
לא ברמה כזאת. אני לא חושבת

שמישהו פה נשאל על ידי הילד שלו אם הוא יכול לשכב ככה במיטה. אני לא אומרת שהקיצוניות של המצב שלו בהכרח בגלל ההתנהגות שלך, אבל אולי באמת כדאי קצת לשים לב יותר למתי כן ומתי לא כדאי להעיר ולהגביל. ואם באמת הוא יכול לעשות בבית הכל, את יכולה להגיד לו שבבית הוא לא צריך לשאול ויכול לעשות הכל (אם כי אני מניחה שזה לא המצב - לא מכירה בית שבו לילדים מותר לעשות באמת כל מה שהם רוצים בזמן שהם רוצים).
 
השאלה היא הדוגמא הקלאסית של מחדלי מערכת החינוך.

עצם העלאת השאלה ע"י האם, מראה עד כמה הצליחה מערכת החינוך לקלקל את הציבור.
הלא ילד הוא "דף חלק" והתכונה האנושית, אולי הבסיסית איתה נולד ילד (ולא רק אנושית - אלא גם בטבע) היא הסקרנות.
האמא שהעלתה את השאלה, נולדה סקרנית ותאבת דעת. - עד שהיגיעה למערכת החינוך הישראלית, שדיכאה אצלה את הסקרנות. מערכת החינוך לימדה את האם כי לשאול שאלות זה "לנדנד" וזה לא טוב. אז, היום, כשהיא אמא לבן סקרן, אינה יכולה להבין את הסקרנות של הילד ושאלותיו של הקטן הן בבחינת "מטרד" לאם.
וחבל.
לילד סקרן צריך לעודד את הסקרנות. עידוד הסקרנות יהיה לא ע"י מתן תשובה ישירה לשאלת הילד אלא התשובה צריכה להוביל לשאלה נוספת. מצד המשיב או מצד השואל. ילד שאל את האמא "האם צחצחת שיניים?" התשובה לא צריכה להיות "כן" או "לא", אלא, "כן,(או לא) אבל, מדוע אתה חושב כי צריך לצחצח שיניים?" או "מה יכול לקרות אם לא נצחצח שיניים?".
מתן תשובה בדרך זו מעודדת את הילד לחשיבה ולנסיון להבין את התשובה. מתן תשובה קצרה "כן" או "לא" - הורגת לו את הסקרנות.
ילד סקרן הוא ילד המפתח את יכולת החשיבה שלו, מפתחת לו את היכולות להתמודד עם מצבים לא צפויים ומאפשרת לו למצוא פתרונות גם אם לא ניתנו ע"י אחרים.
אריאל אריאלי
 

Arirel18

New member
אני שמחה שהוא סקרן

כמו שאני שמחה שהוא עקשן ויודעלעמוד על שלו,אבל ..יש הבדל בין פעולות יומיומיות שעדיין לא נקלטות לו בראש..שלא צריך לבקש לעשות פיפי,או לשתות את החלב של הקורנפלקס או ללכת לחדר לצייר.. לא מדובר פה על שאלות של סקרנות בכלל..
 
אם תצאי מנקודת מוצא כי כל שאלה היא רצון לדעת - זוהי הסקרנות

כמה פעמים ילדך מבקש לספר לו את אותו הסיפור - לפני השינה, או ב"שעת האיכות המשפחתית"? ילד יבקש וישאל עד שלדעתו יקבל את התשובה או יגיע לסיפוקו האינטלקטואלי (כן. גם לילדים יש).
את כותבת: "ש הבדל בין פעולות יומיומיות שעדיין לא נקלטות לו בראש" . מהן פעולות יומיומיות? מה פירוש "שעדיין לא נקלטות לו בראש"?
הרי כל חיינו מורכבים מפעולות יומיומיות. ואכן, כדי "שיכנס לו לראש" הוא צריך להחליט כי זה כבר "נכנס לו לראש" ואז יפסיק לשאול.
אני מאמין כי ילד סקרן שמעודדים אותו לשאול שאלות, יהיה, לכשיגדל, "ילד חקרן" ילד שרוצה לדעת. מה שלא תיתן לו מערכת החינוך - יבקש ללמוד בעצמו. הנער הסקרן והחקרן, לעולם לא בא על סיפוקו (האינטלקטואלי) הדחף לדעת ולהבין דברים הוא מה שיוצר את "הגאונים" ואת "הממציאים".
אדם שסקרנותו דוכאה בילדותו, יסתפק במובן מאליו ולעולם לא יהיה יצירתי.

אגב, סתם להשכלה כללית - אני "ברחתי" מבית הספר, כשהייתי בכיתה ב' ומאז למדתי הכל בעצמי - היום אני משמש כמהנדס בחברת אלקטרוניקה, מרצה (לשעבר) במכללת ספיר בשדרות ומרצה בביה"ס לטכנאי סאונד בתל אביב.
וכל זאת, משום שכבר בילדותי הגעתי למסקנה כי ביה"ס "הורג" לי את הסקרנות.


אריאל אריאלי
 

Arirel18

New member
ואף פעם שום

דבר לא שיגע אותך בהתנהגות שלהם? אף פעם לא נתת להם משהו שנהוג בחינוך הישראלי כביכול?
לפעמים החיים קשים יותר משציפניו..והדברים הכי קטנים יכולים לעצבן..יש לי ילד בן חמש שמשגע אותי עם שאלות הכי פשוטות ..ותינוקת בת 5 חודשים שלא נותנת לי לישון..אז כן כרגע אני קצת פקעת עצבים.יכול להיות שאם היינו רק אני והוא כרגע אז לא הייתי מייחסת לזה בכלל חשיבות אבל כרגע זה שואב ממני כוחות כי אלו שאלות מיותרות..ומעצבנות.
 

בילי79

New member
היי Arirel

הגעתי מהראשי
אולי הילד מחפש תשומת לב ממך שירדה בעקבות הלידה של התינוקת, במיוחד אם הוא הבכור ולא התנסה עד עכשיו בחלוקת משאבים
ולכן הוא מנסה לשאול שאלות 'לגיטימיות'
במקום לומר :"אמא, מאז שילדת את X, אני מרגיש שחסר לי זמן לבד איתך"..?
 

Arirel18

New member
כמובן שזה נלקח

בחשבון,הוא מאוד משתדל להיות סובלני ולהבין שיש עכשיו תינוק בבית וכן חסר לנו זמן איכות (שלי ושלו) אבל הוא מקבל המון תשומת לב מהאבא ומסבא וסבתא..אנחנו משתדלים שלא ירגיש בכלל שיש תינוק. ושוב תודה על התגובות
 
איזה נאום מנופח ומנותק כל קשר מהמציאות

ילד בן חמש מבקש מאמא שתבדוק אם הוא סיים לצחצח שיניים מתוך סקרנות טבעית? אתה אומר את זה ברצינות??
 
למעלה