השמנת ילדים - בקשת תמיכה

[חייבתלהגיב]

 

[חייבתלהגיב]

אממ... גם אצלך הפרצוף העצוב הפך לפיקאצ׳ו?

 

[מירי,]

לא

 

[חייבתלהגיב]

טוב, גם אצלי זה ככה רק בחלק מהפלטפורמות.

מוזר.

 

[הייתיאביבקיץ]

אני לא מכירה מחקרים, אני מכירה ילדים. שרזו.

אני לא אשת מקצוע בתחום התזונה, ולכן לא מכירה מחקרים בתחום

אבל מכירה ילדיהם שהיו שמנמנים בגילאי הגן והכיתות הנמוכות ביסודי, ואחרכך רזו.
כמו שכתבה מעליי - קצת פחות ממתקים, קצת יותר ספורט, וגם - קצת לגבוה. כל אלה ביחד עשו את הקסם

 

[בת האש]

ואני מכירה מבוגרים שרזו

ומבוגרים שעישנו וחיו עד גיל 90. נו אז מה? יש אנקדוטות, ויש סטטיסטיקה. והסטטיסטיקה אומרת שדיאטה זו הדרך הבטוחה להעלות במשקל, ושמי שאוכל אוכל בריא ופעיל גופנית מעלה את הסיכויים שלו לבריאות, ולא משנה מה משקלו.
&nbsp
אני בעד פחות ממתקים ויותר ספורט. רק לא לשדר שזה בשביל ירידה במשקל, לא להתאכזב כשזה לא יעבוד (וזה לא עובד ברוב מוחלט מהמקרים), ולא לחשוב שזה לא עובד - זה מועיל לבריאות גם כשאין ירידה במשקל. ורוב הסיכויים שלא יהיה.
&nbsp
פשוט להתחיל להתמקד בבריאות במקום במשקל, זה הכל.

 

[קרפיון מעופף]

כן אני מכירה

אם ההרזיה נעשית לפני גיל ההתבגרות בהחלט יש מצב שזה נישאר.

 

[מירי,]

זה גם מה שהרופאה שלנו אמרה.

 

[כפרקי]

אני לא דיברתי על דיאטת הרזייה

הבת שלי מאז ומתמיד היתה באחוזונים העליונים אך הבריאים.
גם אני לא אישה קטנה. מעולם לא הייתי רזונת.
עקב בעיה בריאותית שלי, במשך חצי שנה חלה התרופפות בהרגלים בבית. החזרנו את ההרגלים הישנים והטובים וחיכינו לתוצאות.
במהלך חודש יולי של הקייטנה הילדה עלתה קילו (!). באופן בריא ילדה לא אמורה לעלות יותר מ300 גרם בחודש. בחודש הזה נרשמו גם הפעמים הראשונות אי פעם שהתייחסו אליה כאל שמנה (ילדים אחרים). וזה בחודש שבו הפעילות הגופנית אחה"צ וההקפדה על מזון בריא בבית היו גבוהים מאוד, אילולא זה המצב היה חמור עוד יותר.
הנזק נוצר על ידי המסגרת ולכן ביקשתי תמיכה בהתמודדות מול המסגרת.

 

[בת האש]

אין כזה דבר "אחוזון בריא" - זה מיתוס של החברה

שכדי להצדיק את היחס הנוראי שלה לאנשים שמנים, המציאה תירוצים. אנשים עם אורח חיים בריא בריאים גם אם הם שמנים וגם אם הם רזים (אם אורח החיים שלהם לא בריא, אז השמנים יחלויותר, ומשמעותית). והבת שלך פעילה גופנית, ונראה שהאוכל שלה לפחות סביר אם לא טוב ממש.
&nbsp
אני בעד שהיא תאכל אוכל טוב, וממש נגד מגמת דחיפת הממתקים הפושה במחוזותינו. אבל אני יודעת שאוכל טוב ופעילות גופנית לא גורמים להורדת משקל. אין שום דרך מוכחת להורדת משקל. פשוט אין כזו!
&nbsp
כך שאל תחשבי שאת עושה משהו לא בסדר אם היא לא תרד במשקל. זו אחת מהתוצאות של מיתוס הדיאטה - אנשים חושבים שמשהו בתזונה או בפעילות הגופנית שלהם לא בסדר אם הם לא יורדים במשקל, וזה לא נכון.
&nbsp
המחקר ממנו נלקח הגרף: http://jama.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=192035

 

[הייתיאביבקיץ]

עלתה קילו בחודש

זו בעיה

לדעתי (ואני לא אשת מקצוע), עליה של קילו בחודש היא תוצאה של אכילה מופרזת, כמעט של בולמוס.
אולי הבעיה היא לא רק במסגרת, אלא איך הילדה מתנהגת כשהיא במסגרת.
בנוסף למלחמה במסגרות, צריך לעזור לילדה לסגל הרגלי אכילה בריאים, שיגיעו ממנה. לא מלמעלה.

אני מכירה ילדים שבבית יש ״משמעת ברזל״, ולכן ברגע שאפשר - הם אוכלים המון. כי בבית אין. אולי בבית בכלל אין מתוק, אז כשפתאום היא רואה לחם עם ריבה - מבחינתה זה פיתוי בלתי רגיל, אז היא אוכלת שלושה כריכים.

לכן, נכון מצדך לבקש שבצהרון לא יחלקו ממתקים. ושלארוחת 4 יהיה משהו נורמלי, לא עוגת שוקולד.

אבל מעבר לזה - צריך לפתח תפריט מוצלח. כזה שהילדה תשתף איתו פעולה בשמחה. ובשביל זה (וכבר כתבתי את זה קודם) צריך דיאטנית שמבינה בילדים. שלא תכתיב משהו בלתי אפשרי.

 

[הייתיאביבקיץ]

עוד משהו - ״התקף אכילה״ מגיע לפעמים ממצב רוב

אוכל הוא לפעמים נחמה. התנפלות על אוכל אף פעם לא מגיעה ממקום שמח
קרה משהו לאחרונה?

חוץ מלחשוב על דיאטות וספורט וכל זה,
אני הייתי מנסה להסתכל על הילדה ולחשוב אם טוב לה
ולנסות שיהיה לה עוד יותר טוב

לקחת אותה לעשות כיף. לדבר איתה. להגיד לה כמה היא מדהימה ונהדרת.

לעליה במשקל יש נטיה להיות כדור שלג. ילדים צוחקים עליה. גם ההורים, בעצם, גורמים לה להבין שהיא שמנה ולא מספיק יפה,. ואז, כדי להתנחם - אוכלים עוד

 

[מירי,]

בהחלט אוכל מגיע ממצב שמח.

ועצוב ועצבני ורגוע.
איזו עוגה שאני טרפתי אחרי שהגיעה על 100 בבחינה....
&nbsp
אבל עם כל השאר אני ממש מסכימה

 

[כפרקי]

זה לא המצב

הילדה שמחה והיא כל הזמן שומעת כמה היא נהדרת.
&nbsp
בקייטנה ממש נתנו ממתקים בקטע הזוי - גם ופל, גם שלוק, גם פתי-בר, גם סדנת שוקולד. והכל ביום אחד.

 

[kramerkaren]

עשיתי תחשיב קלורי פעם,

של מה קרה ביום ששי אחד בגן.
יצא לי שעד השעה 12 בצהריים הילדים אכלו קרוב ל- 600 קלוריות, מתוך 0 ערכים תזונתיים. כלומר - כולם מתוקים, חטיפים, ממתקים, לחם עם שוקולד וכו.
וזה לפני ארוחת צהריים...
רציתי לבכות.

 

[כפרקי]

זאת הבועה שהתפוצצה לי...

&nbsp
המעצבן עוד יותר הוא שהימי שישי האלה בגן הם רק תחילתו של הסופ"ש.
בהמשך יש עוד סבים וסבתות שרוצים לפנק.
הגענו להבנה שאין דבר כזה 'לזרום' כשיוצאים מהבית בסופ"ש כי אחרי כל הממתקים האלה אין מצב לארוחה במסעדה..

 

[נושיתי האחת]

מאחר והשליטה שלך באוכל שלה היא מעטה, ואת לא רוצה לפתח לה

הפרעת אכילה, אני מאוד מסכימה עם דבריה של אני15. בנוסף לייעוץ אצל הדיטאנית עם הילדה, אני מציעה לך גם להתייעץ עם הדיטאנית ללא נוכחות הילדה.

 

[kramerkaren]

עונה במבולגן

א. בגיל הזה המטרה היא למנוע עליה במשקל, נדיר שמדברים על ירידה במשקל. המטרה היא שהיא תגבה ותתאזן.
ב. לקראת הביקור עם הדיאטנית מומלץ להכין יומן אכילה מדויק - כמה ומה היא אוכל ומתי.
ג. על פי חוזר מנכל אסור להגיש ממתקים בגן, ואת בהחלט יכולה לצאת למאבק. אני עשיתי את זה, והיה שינוי עצום. לא מושלם, אבל שינוי ענקי בגן. מאז הדברים קבלו לגיטימיזציה מלמעלה, וכלל אפשר להשתמש בזה.
ד. כל עוד את מתייחסת אל עצמך כעל רעה שאת לא מסכימה למשהו, אין לך סיכוי. תמיד יהיו לך נקיפות מצפון סביב זה. במקום זה הרבה מהעבודה צריכה להיות על הגישה שלך. האם אני אמא רעה בגלל שאני לא מרשה קולה? לא חושבת. אני חושבת שאני מגינה על הבריאות שלך הילדים שלי, בדיוק כמו זה שאני מכריחה אותם להתחסן, למרות שזה לא למורת רוחם.
ה. כאמור - המלחמה שלך היא מוצדקת וצריכה לעלות ביום הראשון של הגן עם הגננת ושוב באסיפת הורים של תחילת שנה. עלי צעקו שאני "פוגעת בילדות שלהם" על ידי זה שאני לא מסכימה ממתקים בגן, ו"הורסת להם את החיים". הבאתי מסמכים וכתבות, צילמתי וחילקתי לכולם. עמדתי על שלי ברוגע (וכן, בכיתי חצי לילה אחכ) והצלחתי פחות או יותר. מבין 35 ימי הולדת 3 אמהות התעקשו על ממתקים והביאו בלי רשום. 32 האחרים לא. לא חולקו יותר ממתקים בבוקר, וילד שהביא איתו לא נכנס לגן עד שלא סיים או הביא להורים. כמעט נצחון.
ו. הבת שלי, שבעודף משקל, לא יודעת שהיא כזו. הנושא של משקל לא עולה אצלנו. היא ילדה בת 7 שמחה, חיננית, חברותית, אהודה ואהובה ונכון לכרגע הנושא של המשקל לא עלה בשום צורה. לא ממנה ולא מהילדים שסביבה. הנושא של בריאות, לעומת זאת, עולה אצלנו המון. חלק מהשיח היומיומי בבית, למה אנחנו אוכלים ככה, למה לילדה הזו מותר כמה ממתקים שהיא רוצה ואצלנו לא, למה אני לא מזיזה את האוטו להקפיץ לחברה שגרה בשכונה. זה ממש נושא שיח.
ז. כמו שאמרו לך - פעילות גופנית וכמה שיותר. ההנחיות הרשמיות של ארגון הרופאים הפדיאטרי האמריקאי הוא שלפחות שעה ביום של פעילות גופנית נמרצת. אני רשמתי לחוגי ספורט (ג'אז עם גדולות ממנה, אז יש אימון גופני אינטנסיבי) ושחיה, ומעבר לזה משתדלת, אם כי במיוחד במזג אויר הזה יותר מורכב, לצאת לטיול, פעילות, אפילו ריקוד בבית מול הטלוויזיה.
ח. באופן כללי משתדלת שלא יהיו ממתקים בבית. ההנחיה של הדיאטנית היה שמותר לכל ילד, גם לשמן ביותר, חטיף של כ- 100 קלוריות ביום. ההמלצה שלה היא שהחטיף לא יוחזק בבית, ושבשביל לקנות אותו תצטרכו לצאת לטיול, כלומר - לעשות משהו אקטיבי.
ט. אני משתדלת לא לסרב לדברים שבתוך המסגרת החינוכית, בשביל באמת לא להדגיש את השונות, אבל כן להגביל. לא הייתי שולחת איתה כריך ופרי, מה שגם בסופו של דבר - אני לא חושבת שזה כזה פער קלורי עצום מהפרוסה הקטנה של העוגה.
י. לבקש שיחה עם הצהרון/גננת - לבקש ככה:
שיגישו לה לקראת הסוף של הסבב (אם כולם יושבים יחד, שתקבל בין האחרונים)
לתת קודם ירקות וחלבון. רק אחרי שמסיימים את זה אפשר את הפחמימה (הנחיה שטובה לכולם, במיוחד שהפחמימות שהן נותנים לרוב פחמימות ריקות). מותר לקבל תוספת של ירקות, תוספת קטנה של חלבון, לא לאפשר תוספת של פחמימה ואם כן (כל מנת למנוע מריבה - תוספת פיצית).
יא. אם הם לא מוכנים לשתף פעולה איתך - את יכולה לפנות לפיקוח, בהנחה שזה צהרון של הגן. אפשרות אחרת היא לחפש צהרון פרטי עם אוכל סביר יותר.
יב. אם הגננת נותנת סוכריות כפרס אז באמת לערוף לה את הראש. אסור לה. פשוט אסור לה. מה שגם יש מעט מאד סוכריות שתואמות גיל. להפנות אותה לחוזר, למסמך של לגדול בריא, ואם את צריכה עוד, אז יש לי אוסף מאמרים בנושא. אם צריך - הייתי עולה בדרגות, עד איפה שצריך. מאבק ראוי ומוצדק. אם את רואה שזה ממש יותר אנטגוניזם את יכולה להציע לתת מדבקות במקום (ואפילו להגדיל ראש ולקנות לה את חבילת מדבקות כל הכבוד הראשונה) או, במקרה הכי גרוע - בייגלה, שפחות נורא מהסוכריות.
&nbsp
אני פניתי לגננת בגישה של "תעזרי לי". אמרתי שהדברים הם הנחיות של הדיאטנית. ולא בחלתי באיומים סמויים בסגנון "חברה שלי מנהלת מאבק דומה בעירייה אחרת ושם פנו לפיקוח בלה בלה".
בהצלחה.
&nbsp

 

[כפרקי]

תודה

בתחילת השנה יחד עם עוד אמהות ניסינו ליצור שינוי.
בגן הצלחנו קצת. בצהרון זה כבר היה קשה הרבה יותר וכל כמה חודשים היינו צריכות לפתוח את הנושא מחדש, וגם אז באיחור כי לוקח זמן עד שהילדים 'מלשינים'.
אני לא חושבת שאני רעה, אבל להיות לביאה שנלחמת לבד זה מתיש.
הבת שלי לא ידעה שהיא בעודף משקל עד החודש האחרון. עליה של קילו תוך חודש הפכה את העודף לבולט וילדים התחילו להעיר לה.
אנחנו עושים המון פעילות גופנית ואין חטיפים בבית. המעט שיש הם באמת אלה שעד 100 קלוריות, אבל זה לאבא שלה
אנסה את הגישה שהצעת מול ההורים ומול הגננת.
שוב, תודה
כייף לקבל גם תגובה עניינית

 

[kramerkaren]

תסתכלי בקישור המצורף

זה כבר לא עניין של "לשיקול" הצהרון, או איך שמתחשק להם. אם הם עוברים על ההנחיות הם עוברים על הנחיות משרד הבריאות ואפשר (וצריך!) להתלונן עליהם.
&nbsp
http://www.health.gov.il/hozer/bz10_2015.pdf
ולגבי אכיפה - מצאתי את זה:
2. אכיפה: אם לא תתקיים אכיפה, חוזר זה והמלצותיו לא יצאו לפועל בדיוק כפי שקרה אחרי פרסום חוזרים דומים בעבר. החוזר החדש קובע כי האכיפה מוטלת על הרשות המקומית והשלטון המקומי. בכך נוצרת בעיה שכן רבות ממסגרות הצהרונים הינן פרטיות ולרשות המקומית אין דרך לאכוף עליהן את המלצות חוזר זה.
במקביל, גם ההורים שילדיהם נמצאים בצהרונים נקראים לסייע באכיפה על ידי רישום לצהרונים שבהם ישנה התייחסות לחוזר. נקודה זו חשובה בעיקר עכשיו, לקראת פתיחת שנת הלימודים בספטמבר והרישום המחודש לצהרונים.
&nbsp