למה ילדים כאלה רעים?

[בת האש]

אז למה להתעקש שהיא צריכה להתמודד?

מה שהמורה עשתה, כשהיא שאלה על המסיבה בפומבי, כשהיא יודעת שהילדים לא הגיעו - זה לזרוק את הילדה למים. מה שעשתה האמא, כשארגנה את המסיבה (וכנראה שלא בכוונה), זה לזרוק את הילדה למים.
&nbsp
אני מציעה בדיוק ההפך - *לא* לזרוק אותה למים.
&nbsp
ובנוגע למה שכתבה האמא - ילדים נוטים להפנים אמונות של ההורים שלהם. בוודאי ילדים בגיל כה צעיר. בוודאי אם הורים כמוך, שחושבים שזו השאיפה של כל ילד. זו לא הייתה השאיפה שלי, אבל לא בטוח שהייתי מעזה לומר לך את זה, לו היית אמא שלי.
&nbsp
הכוונות הטובות של אמא שלה מובילות את הילדה שלה לגיהנום. אז אולי כדאי שתחליף את הכוונות הטובות שלה בכוונות טובות וידע? כי הכוונות הטובות שלה לא כל כך עזרו לילדה שלה...

 

[נהורית1]

תגידי את רצינית?

נראה לי שאפסיק את הדיון איתך, כי אני לא מוצאת הגיון במה שאת אומרת.
מצטערת.

 

[בת האש]

רגשות הם לא הגיוניים. הם רגשות

זו זכותך המלאה לא להאמין שיש אנשים שמרגישים כמוני, רק כי זה לא מתאים לתפיסת העולם שלך. את לא תהיי הראשונה ולא האחרונה שמתעלמת מעובדות כשהן לא מתאימות לתפיסת המציאות שלך.

ואני אמשיך לחשוב שלהעמיד ילדה במצב בו אף אחד לא מגיעה למסיבה שלה זה לא בסדר (ולהשתמש בסיפור ממוצא כזה בשביל לעורר תנועה בפורום זה מטופש. אנשים, תתקינו חוסמי פרסומות!), ולהביך ילדה מול כל הכיתה זה לא בסדר.

 

[ביזיון ברשת]

ההשוואה

בין ילד בן 11 לילד בן 8 פשוט לא נכונה.
&nbsp
לא שאני חושבת שלא צריך להתייחס לחרם על ילד בן 11 (כיתה ה')
אבל ילדה בת 8 שבכוונה הילדים בכיתה לא הגיעו ליום הולדתה ועוד צחקו על זה בפני המורה והתלמידה, מעיד על משהו חמור, זה לא משנה שיש לה 2 חברות, היא לא צריכה להתמודד עם זה לבד וחשוב מאוד לטפל בזה מול הילד שכנראה הנהיג את החרם.

 

[בת האש]

זה אכן מעיד על משהו חמור - אבל מה זה קשור לילדה?

זה מעיד על כך שהילדים בכיתה מתנהגים בצורה אכזרית, שהם לא מחונכים, שהם חברה רעה שכדאי להתרחק ממנה בהקדם.
כל הכבוד לילדה, שלא משתלבת בחברה רעה שכזו.
&nbsp
חשוב מאוד לטפל בילדים האלו. אבל זו בעיה שלהם. ואין סיבה להפוך את זה לבעיה של הילדה.
&nbsp
לו היית במקרה מגלה את עצמך בסביבה של ביריונים אלימים, היית מנסה לתקרב אליהם ולהתידד איתם, או להתרחק מהם בהקדם האפשרי?
&nbsp
&nbsp

 

[ביזיון ברשת]

זה קשור לילדה

בכך שהיא לומדת בכיתה הזו
ומה לעשות, בני אדם הם יצורים חברתיים
ולילדה הזו יש עוד 4 שנים של לימודים עם אותם הילדים.
6 פעמים בשבוע, 6 שעות כל יום במשך 4 שנים.
אז להתרחק מכל הכיתה שלה למעט 2 חברות ולסבול מחרמות ומדחייה חברתית זו לא אופציה.
את מדברת מעיניה של אישה בוגרת ולא מעיניה של ילדה בת 8.
קשרים חברתיים זה משהו חשוב והם יכולים לבנות או למוטט את הביטחון העצמי.
&nbsp

 

[בת האש]

בדיוק להפך, אני מדברת בתור הילדה שהוחרמה

בתור זו שהחרם לא הפריע לה - באמת לא הפריע. בתור מי שבזבזה שתיים עשרה שנים על לחפש חברים שלא הייתי צריכה. כי "בעיה חברתית" וכי צריך שיהיו לי חברים מהכיתה, וכי יש לי עוד (הכניסי כי מספר אפשרי - הוא יהיה נכון) ללמוד איתם.
&nbsp
ורק אחרי שסיימתי את התיכון, רק אז הבנתי - איזה בזבוז! לא הפריע לי שלא היו לי חברים לכיתה. בכלל. מה שהפריע לי זה הלחץ. התחושה שאם אין לי חברים אז אני "לא בסדר". שאני צריכה לחפש אותם.
&nbsp
אם הייתי יכולה להגיד משהו לעצמי-הילדה, הייתי אומרת לה שזה בסדר לחלוטין שלא יהיו לה חברים בכיתה. יש שכונה, ויש חוגים, ויש את כל החיים לפני. ומותר לי לקרוא ספר בהפסקות, או להכין את שיעורי הבית במתמטיקה. וזה בסדר! לי אין שום בעיה. יש בעיה למורים, וליועצת. לא לי.
&nbsp
מה שפגע בבטחון העצמי שלי (אבל לא מוטט אותו) זה ההנחה שאני אמורה לסבול. הסיבה שהוא לא התמוטט היא ההורים שלי (תודה ענקית ועצומה לשניהם!). שחשבו שבית ספר זה ללימודים. לו הייתי בת להורים של ימינו, שחושבים שבית ספר זה שביל קשרים חברתיים, הייתי כנראה מאמינה להם, ומפנימה שאני כשלון.
&nbsp
קשרים חברתיים זה משהו חשוב. ויש לה אותם! קשרים חברתיים "כמו שצריך" זה לא רק לא חשוב - זה ההפך מחברתיות. ולהתחבר למישהי שמחרימה אותך כדי שתפסיק להחרים, זה קשרים אנטי-חברתיים.

 

[mykal]

יש הרבה דברים

שקל לי להזדהות איתם,
אבל, יש כאן בעיה של מודעות מה קורה לילדה בכיתה.
אי אפשר לזלזל במצב חברתי, היה כאן סיפור על סיטואציה 'כואבת'
שלא מטופלת, כשהמורה שאלה מי היה --והתלמידים צחקו--
קוראים לזה לגלוג, זה גורם להרגשה רעה--
וכן מותר לאם לברר מקומה החברתי של הבת--אולי צריך לעזור לה?
אולי בטיפול,
מי אמר להצמיד למנהיג הכיתה? יש הרבה אופציות אחרות,
ואולי גם תפקיד המחנכת -לומר לילדים הלעגנים שהם לא בסדר.
אולי אם האמא תהיה מעורבת ויודעת להעביר כיתה או בי"ס.
הילדה צעירה ומספיק שנים יש לה עוד לשרוד את המציאות האכזרית הזו.

 

[Babi25]

אני הייתי מנסה שוב והפעם מערבת את ההורים

אמנם הילדה נפגעה ואי אפשר להחזיר את הגלגל אבל אפשר לנסות לתקן...
אם הילדה מקובלת או לא, זה ממש לא אמור לשנות אם להגיע ליומולדת. יש יומולדת אז הולכים. ואם ההורים לא ידעו אז פה אולי הייתה הבעיה (האם עדכנת את ההורים בדרך כלשהי במייל או בוואטסאפ כיתתי אם יש לכם?) למרות שגם הזמנה הייתה אמורה להספיק. ואם הבאת מפעיל אז בד"כ הם מביאים שלט לתלות בכיתה וכו'.
וכשיש יומולדת לילד מהגן/כיתה של הילדים שלי וזה "נופל" על חוג, היומולדת בעדיפות עליונה ונעשה מאמצים להגיע.
מדובר במעשה כל-כך פוגע וכואב לילדה, לכן הייתי מנסה לתקן בכל דרך אפשרית את הנעשה וכך הייתי עושה...
מניחה שיש לכם קבוצת וואטסאפ כיתתית או תפוצת מייל, הייתי שולחת הודעה בעניין היומולדת להורים (ואם את צריכה עזרה עם הנוסח אעזור בשמחה בפרטי), ובנוסף הייתי מעדכנת שברצוני לתקן את הנעשה ואת עוגמת הנפש ולתכנן מסיבה (הפתעה אולי?) נוספת לילדה. כי אף אחד לא היה רוצה שזה יקרה לילד שלו. מעדכנת אותם ביום ובשעה ומבקשת אישור בהודעה/בטלפון.
ואם ילדי הכיתה לא מעוניינים להגיע אני בטוחה שאחרים ישמחו לבוא בשמחה.
אפשר לפרסם הודעה בפייס (בשמך או בעילום שם שלך אם תרצי) על המקרה שנעשה ושמתוכננת מסיבה נוספת לילדה לפרסם את המקום ואת השעה ואני בטוחה שאנשים יבואו בשמחה!!!
עם ישראל ידוע באיחודו ברגעים כאלה ואני בטוחה שיגיעו לשמח את הילדה!!!
ואם את לא בעניין של לעשות יומולדת נוספת (ואפשר להבין) הודעה להורים הייתי שולחת בכל מקרה "למען יראו וייראו", אבל זאת אני...
שום דבר לא יכול להצדיק את מה שקרה (ואומנם כן, מדובר רק ביומולדת אנשים יגידו שנכנס לפורפורציות) אבל אף אחד לא היה רוצה להתחלף איתכן.
מבינה מאוד לליבך ואשמח לעזור בכל אשר תרצי

 

[היום3]

רק אני חושדת שההודעה נכתבה ע"י צוות תפוז, כדי למשוך קוראים?

הכותבת כתבה בדם ליבה אך לא חזרה להגיב
אמא בת 27 לילדה בת 8
יום הולדת 8, כתה ב' בשש בערב
פעם הוזמן מפעיל ופעם מפעילה
דפוס דומה מאד להודעות שצצות עכשיו בפורומים שונים - הודעה על אירוע מאד דרמטי ועם זאת מנוסחת היטב, הכותבת אינה חוזרת למגיבים

 

[ביזיון ברשת]

צודקת...

אני מרגישה מרומה.

 

[מיאלמה]

למה?? איזו שיטה מעוותת !!

 

[jessie7]

תגובה

אני מבינה שמדובר בכיתה ב. הילדים עדיין תלויים בהורים. תמיד יש הורים שלא יכולים להסיע, עקב עבודה, אירוע ועוד. יש כאלו שמייחסים פחות חשיבות. אני דוגלת בגישה שיום הולדת כמו חתונה וכל אירוע הם אירועים פרטיים ואין צורך להזמין את כל העולם ואישתו. כאשר מזמינים המון אנשים לחתונה תמיד מגיעים חצי וחלקם עוד מתרגזים. בפעם הבאה תזמיני כמה חברות וזהו.

 

[חובטת שטיחים]

וגם לשבת עם הילדה, לחבק, להכיל אבל גם לא להפוך את זה לטרגדיה. להסביר לה שזה משהו שממנו צריך ללמוד איך כן כדאי לחגוג יום הולדת (עם כמה חברות קרובות, בפעילות ממש כייפית שהיא בוחרת).

 

[משל333]

מסכנה הילדה, וההורים, שעברתם כזו חוויה איומה

דבר כזה קרה אצלנו כשהייתי ילדה, בכתה ג. היתה ילדה בכיתה שלי לא היה שום דבר נגדה, אבל לא הייתי מיודדת איתה במיוחד. כשהיה לה יום הולדת, ברגע האחרון החלטתי על דעת עצמי שלא מתחשק לי ללכת אחרי שהחברה הכי טובה שלי (שהיתה גם שכנה) אמרה שהיא לא יכולה לבוא ולא רציתי ללכת לבד לשם. זה לא היה משהו יוצא דופן, כי מדי פעם היו ימי הולדת שלא התחשק לי ללכת, או כי רציתי לראות תוכנית בטלויזיה, או היה נחמד בבית ורציתי להשאר, או אם יום ההולדת היה רחוק יחסית ולא היה לי עם מי ללכת.
למחרת המורה התנפלה על הילדים. מסתבר שאף אחד לא הגיע ליום ההולדת, והמורה היתה משוכנעת שעשינו יד אחת נגד הילדה (וזה בוודאות לא היה המקרה). אני הרגשתי ממש ממש רע שאף אחד לא הגיע אליה. אני גם מאוד נעלבתי שהמורה צועקת ומאשימה את כל הילדים ולא הבנתי למה לימי הולדת אחרים שלא הלכתי אליהם זה בסדר, ועכשיו פתאום צורחים עלי. בנוסף, זה מיתג לי את הילדה כילדה בודדה ומסכנה, ועד אותה נקודה התייחסתי אליה כמו לאחת מכולן.
המסקנה שלי היא שכאשר קורה מקרה מצער שכזה, דבר ראשון לא להאשים את הילדים. נכון שההסתברות שפתאום לכולם סתם כך לא יתחשק לבוא היא נמוכה, אבל זה עדיין יכול להיות. עוד מסקנה, לא לעשות דרמה מזה, לא לשאול ילדים מדוע לא באו, לא לבקש מהמורה לדבר עם הכיתה. ודבר אחרון, שכבר לא רלוונטי אבל בכל זאת, אם משהו כזה קורה, לא להתבייש להתקשר לילדים מהכתה ולהסביר לאמהות שאת מבקשת שיבואו. אני יודעת שאני הייתי מיד רצה לאותה יום הולדת אם הייתי מקבלת טלפון.
אגיד לך משהו שקרה לי מספר שנים לאחר מכן. היתה ילדה אחת בכיתה שלא היתה מקובלת במיוחד ולי לא היה קשר מיוחד איתה. האמא שלה יום אחד ביקשה ממני שאארגן לילדה מסיבת הפתעה, סתם כך, לא ליום הולדת או שום סיבה אחרת. היא אמרה שהיא מרגישה שזה יעזור לילדה להפתח כשהיא תרגיש שהיא אהובה. אני מאוד הוחמאתי שהיא פונה אלי משתפת אותי וסומכת עלי, ואירגנתי מספר בנות ובתיאום עם האם עשינו לה מסיבת הפתעה בבית שלה. היה ממש ממש מוצלח, וזה אפילו עזר לה להשתלב יותר.
אני חושבת שכדאי לדבר עם המורה בדיסקרטיות ולבדוק אם יש לילדה בעיות חברתיות מיוחדות. אם לא, אולי כדאי לשקול לבקש מבת מהכיתה שתארגן לה מסיבת הפתעה שכזו? משהו שישכיח ממנה את העלבון שספגה ביום ההולדת?

מקווה שהילדה תתגבר, זו בהחלט סיטואציה כואבת מאוד

 

[אשה מרציפן]

את מזכירה לי תופעה דומה

בילדותי גרתי במושב שהיה שייך למועצה אזורית שאיגדה מושבים "מפוזרים", כשהיו ילדים שגרו במושבים מרוחקים יותר שכללו מרחק נסיעה ממושך - לפחות זה היה נראה אז, אבל זה היה דקות בודדות מול חצי שעה והסביבה להורה שמסיע (שזה היה גם הלוך חזור). היה מקובל לפיכך שלמסיבות יום הולדת מתארגנים והורה אחד מסיע את כל הילדים מהמושב והורה אחר מחזיר (כל הילדים - לרוב מדובר ב-3-4 ילדים גג מכל מושב), כשבמקרים של המושבים המרוחקים יותר, תמיד היו בעיות - משני הצדדים, כששם אם יצא ששני ילדים או יותר לא באים, לרוב כל הילדים מאותו מושב לא הגיעו, וזה יצר אווירה לא נעימה יותר מפעם אחת, וגם בכיתות הנמוכות המורות התערבו בנושא כשהיו חששות יותר לכיוון ימי ההולדת של הילדים המרוחקים, אבל מהר מאוד הן קלטו שהבעיה קיימת גם מהצד ההפוך. לא זכור לי מקרה שהגיעו ילדים בודדים למסיבה כלשהי, אבל בהתחשב בנסיבות, תרחיש כזה היה בהחלט אפשרי.

 

[sepia2]

גם אם ההודעה מתוזמנת.. תופעת החרם קיימת.

תופעת החרמות קיימת וויש וחובה לדבר עליה. להציף אותה ולהלחם בה חברתית.
את החרמות 99% מנהלות בנות/נשים. קנאיות ושתלטניות. זו לא שליטה, זו טיפשות.
לא להגיע ליום הולדת זוהי קנאה גרידא בילדה החוגגת אותה.
כאישה בוגרת ומבוגרת מחובתך להתנהל בשקיפות עם בתך ולהציף את זה חברתית.
כמבוגרים אנחנו יודעים טוב מאוד מי יגיע ןמי לא יגיע ולמה. גם שאר המכרים שלנו יבינו למה הוא או היא גם לא יופיעו ..מה גם יש לנו את החוסן והבגרות להבין שתופעות כאלה נעשות ונוצרות מסיבות לא שונות של ילדים שלא יודעיפ להתמודד מול קינאה וחוסר ביטחון.
על כן, מחובתך להציף את זה בכיתה, ברשתות חברתיות ובכל מדיה כזאת שתהיה ואז המחרימות יקבלו אנטי גדול יותר מזה שכבר מרגישים אלו שמושפעים מהן.
מחובתך ולא פחות לשבת איתה ולהסביר לה שמיקומה מול המחרימות הוא כאות יריבות לפופולריות וכמובן לקנאה בלתי מטופלת בה כאדם ואישיות.
העונש? בדיוק מה שאת עושה היום אבל עם קצת יותר חשיפה, יותר חוצפה ותעוזה.
לא מדובר שתיים חארות שלא הגיעו אלא מרבית הילדים שמושפעים מאחת או שתיים קלפטעות שתפסו מקום שההורים לא יודעים להגביל. משמע, מאחורי ילדה כזו קיימת אימא דומה או שונה ותלושה.
ולאימא שהבת או הבן שלהם עוברים דבר כזה = לא לפחד! לטפל, להציף ולשים את המחרימים במקום הקטן שהן נמצאות.