למה ילדים כאלה רעים?

[rosnatsh]

למה ילדים כאלה רעים?

אתמול היה לבתי יום הולדת. חודש כבר היא מתכוננת לזה ומתרגשת וכולה מחוייכת, יום הולדת 8. אנחנו תכננו הכל ביחד, קנינו חטיפים ומתנות, הכנו פעילויות והזמנו הרבה אוכל וגם מפעיל . הזמנו את הילדים בשעה 18:00. ניפחנו בלונים.

כשהגיע היום, היא הודיעה לכל הילדים בכיתה שיש לה יום הולדת, אמרו מזל טוב ובירכו אותה לפי מה שהיא מספרת. היא הזכירה שבערב היא מזמינה את כל הכיתה ליום הולדת בביתה, וגם המורה הזכירה זאת בסוף היום והיא חילקה הזמנות חמישה ימים לפניי.

הגיע השעה, 18:00 ואין אף אחד. היא התחילה לחשוב שאולי הם חושבים שהמסיבה נערכת ב18:30 או בכלל ב19:00, אז חיכתה ליד הדלת בקוצר רוח עם השמלה שקניתי לה, היא הייתי פשוט יפיפיה. אני כל כך אוהבת את הילדה הזאת, למה זה מגיע לה?

לבסוף הגיעו 2 בנות, בשעה 18:40 ועשו מסיבה רק הן. היא עשתה את עצמה שמחה וכשהן הלכו (20:00) התחילה להתפרץ בבכי ולא ידעה מה לעשות. כמובן המפעילה הלכה הבייתה, היא לא יכולה לעשות יום הולדת רק ל3, והיא גם אמרה שזה קורה ולא נורא, החזירה את הכסף ששולם וזהו.

למה ילדים כאלה רעים? למה? מה היא עשתה להם? יום למחרת המורה שאלה בבית הספר מי הגיע ורק שתי הבנות הצביעו והכיתה צחקה והצביעה עליה. כך היא סיפרה לי.

היא בדיכאון ולא רוצה לאכול, היא הייתה כל כך לחוצה ומתרגשת והכל התנפץ . למה הם כאלה רעים? מה לעשות עכשיו?

 

[3תיתי]

זה נורא ואיום. באמת!

ולא תמיד נובע מרוע. יש לילדים חוגים, להורים עיסוקים. היתה טעות בהתנהלות. צריך לבקש אישור שמגיעים. בדיוק כמו בחתונות. ואם לילדה יש בעיה חברתית, וצופים בעיה בהגעה, לא חייבים ללכת עם הראש בקיר! לא מזמינים כיתה שלמה. מזמינים שתיים- שלוש חברות קרובות, אפילו בנות משפחה קרובות בגיל, והולכים יחד לסרט, הצגה, פעילות מהנה.

 

[חייבתלהגיב]

עצוב מה שאת.מספרת.

הלקחים שהייתי מפיקה מהעניין הם: לשים לב למה קורה באופן כללי בכיתה מבחינת מסיבות. יש כיתות שבהן כולם מגיעים, וכיתות בהן הם לא.
לשריין תאריך הרבה זמן מראש ולשלוח אימייל להורי הילדים עם בקשת אישור הגעה. אם הזמנת רק חמישה ימים לפני - זו התרעה קצרה מדי. ואם עושים מסיבה באמצע השבוע, יש הרבה ילדים שזה לא נוח להם, וצריך להתארגן מראש.
דבר נוסף - להתאים את פורמט המסיבה למצבה החברתי של הילדה בכיתה. אם מצבה לא משהו אפשר להזמין רק קבוצה מצומצמת של חברות ולהוסיף מוזמנים אחרים כמו חברות לא מהכיתה או קרובי משפחה בגיל המתאים. אפשרות אחרת כשהמצב החברתי לא טוב היא לעשות מסיבה מושקעת מחוץ לבית במקום מפתה. אצלנו כמעט כל המסיבות הן כאלה - ולמען האמת חשוב לבדוק מה מקובל אצלכם. כי אם כולם עושים מסיבות סופר מגניבות מחוץ לבית ורק אחד או שניים עושים מסיבה בבית, זה גם יכול להיות פקטור בעניין שהגיעו רק שתיים.

מאוד חשוב לא רק לחלק הזמנות כמה ימים מראש ורק לילדים - אלא לוודא שההורים מיודעים גם הם. בגיל הזה חלק מהילדים בקושי יודעים מה קורה מתי, וגם מאוד יכול להיות שההורים ישפיעו על הילדים כן להגיע, כי ההורים כן יותר רגישים מהילדים מהבחינה הזאת.

 

[kmiki]

גרוע מזה

מדובר בסיפור קשה, חוויה שהיא טראומה לכל החיים, ואני יודעת על מה אני מדברת.
אל לך לעבור על זה בשתיקה.
מספר שאלות אליך, ברשותך:
מה מצבה החברתי של הילדה בכיתה? מה את יודעת על ההתנהלות היומיומית, עם מי היא משחקת, האם היא מוזמנת ומזימינה, האם משתפים אותה בפעילויות?
האם לא נהוג אצלכם בגיל צעיר כזה להודיע על ימי הולדת להורים? אצלנו על כל מיבה מודיעים בווטסאפ הכיתתי (גם בכיתה ה שם חוגגים כבר 11) ולא מסתמכים על הילדים, וככה מוודאים שאם קיימת בעיה וילדים מביעים אי רצון, ההורים יכולים לדווח הויית יודעת מראש.
אני מציעה לפנות למורה ולעשות בירור מקיף, וגם לבוא ולספר לילדים בדיוק מה קרה כתוצאה מההחלטה הכיתית (זה לא מקרי בכלל שכל הכיתה לא הגיעה) להשפיל ילדה ביום הולדתה.
כמה שזה קשה לך, ולבי יוצא אליך כאמא, את חייבת למנוע מזה שלא יקרה שוב.
יש בעיה חברתית וחייבים להתעורר ועכשיו.
לא ידעת על זה קודם?

 

[ruven7]

לא נעים וקשה מובן אבל טראומה לחיים?

 

[kmiki]

מזמינה אותך לדבר עם מי שזה קרה לו

הוא בן 45 היום וזוכר את זה עד היום.
הדימוי העצמי שלנו נבנה עוד אז על ידי המעגל החברתי שלו, והוא נותר מצולק
מהאורע הזה ועדו כמה ארועים שהיו חלק מהבריונות שהוא חווה.
בואי נאמר שהסבירות היא שזה לא במקרה שאף אחד ל אהגיע, זה חלק ממשהו גדול יותר.
חרמות כיתתיות יש להן השלכות עד גיל בוגר.
וזה ממישהי שסחבה איתה 30 שנה טראומה מילדות (לא משהו שאת היית חושבת שהוא טראומתי) ובעקבותיו הפרעות אכילה, ורק עכשיו מצליחה להתנקות מהכל בגלל שחפרתי מספיק אחורה להבין מאיפה הטראומה נובעת.

 

[ruven7]

לא ברור שכאן זה המקרה,של חרם מתמשך ובריונות

כמו שזה נראה מכאן זה היה חד פעמי.
היתה כתבה בזמנו על קרבנות בריונות בבית הספר וחלקם-הפוגעים והנפגעים-הסכימו להיפגש אחרי עשרות שנים בהם הנפגעים סחבו את הטראומה ולהבין מה בעצם קרה ולמה.אחד הקרבנות היה נער רזה וחלש והפך לבונה שרירים.
היתה לי מורה (ועוד מחנכת) בכיתה ז' -מפלצת,אין לי דרך אחרת להגדירה.אני זוכר עד היום אבל זה לא מזיז לי ולא השפיע עלי.

 

[שלגיה73]

ליבי נכמר על הילדה, חוויה קשה

מסכימה עם מי שכתבו לך שזה לא מיקרי, אף פעם לא כולם מגיעים, אבל 2 זה כבר אומר משהו.
קודם כל הייתי עובדת על חיזוק הילדה, לתת לה כלים לעבד ולהתמודד עם מה שקרה, כי לבד היא לא תוכל לעשות את זה. בנוסף הייתי מבררת מה מצבה החברתי של הילדה בשוטף, ומחזקת אותה במה שצריך.
&nbsp

 

[מירי,]

הבכור שלי עבר את זה פעמיים.

במקרה שלנו אני הייתי זו שבכתה לכרית שעות.
הילדים לא רעים, אם לא מדובר בחרם יזום זה פשוט קורה ולא ממש אישי (אצלנו למשל הייתה סופה פעמיים- ככה זה כשהילד מגיח לעולם בדצמבר) אבל זה עדיין כואב.
&nbsp
אני הייתי בודקת מה קורה ביתר הזמן, הייתי מפצה אותה בחגיגת אמא-בת, ומעודדת אותה להמשיך הלאה.
&nbsp
רק לא ברור לי, היא הודיעה על המסיבה באותו היום? נהוג לתת התראה....

 

[mykal]

עצוב שולחת לכן

דוקא במקרה שלך, שהמורה יידעה את הכיתה--
נראה לי שחשוב לערב אותה.
לברר איתה אם היא יודעת על מצבה של הילדה מבחינה חברתית.
ועם קצת רצון טוב אפשר לעשות הרבה.
השאלה מה קורה יותר לעומק.
ולשאלתך למה ילדים רעים?
כי יש גם הרבה מבוגרים כאלה.

 

[adif11]

מסכימה עם כל מה שכתבו לך לפני.

 

[הפתעות נעימות]

 

[נהורית1]

אם יש לך כסף, יש לי תכנית נקמה.

פשוט תקחי את הבת ואת שתי הבנות לטיול לחו"ל לדיסני. בטוחה שהכתה תתפוצץ מקנאה. אבל זו תוכנית גרנדיוזית. לא בטוח שהבת שלך תקבל את האהדה לה היא זקוקה.
ילדים מטבעם בעלי מרץ, אימפולסיביים ומה לעשות גם רעים, כפי שנאמר 'יצר לב האדם רע מנעוריו'. צריך פשוט לכוון את האופי הזה לאפיקים חיוביים. ילדים גם מחפשים שעיר לעזאזל כדי לצחוק וללעוג לו. ככה האגו שלהם עולה בפני עצמם. אגב גם מבוגרים לא חפים מהטבע הזה. הבת שלך צריכה מצד אחד לעבור על זה בשתיקה כדי לא ללבות את האש לכיוון שלה. מצד שני שבאמת לא תקח ללב.
תסבירי לה שיש גם ילדים כאלה. כדאי להתעניין ולראות מי מנהיג/ת הכיתה. אולי כדאי להתקרב אליו ולהתידד איתו. אולי ככה הבת שלך תהיה מוגנת מהתנקלויות.
בהצלחה.

 

[evil moon1]

חברים אמיתיים תמיד יבואו, גם בגיל 8 וגם בגיל 80

לדעתי זו הייתה טעות להזמין את כל הכיתה וגם לעשות כזו הפקה....אף פעם אין מצב שכל הכיתה הם באמת חברים של מישהו....אין כל כך מקום לדעתי ללכת למורה, לעשות רעש וכו' ו"לברר מצב חברתי"-הוא גם כך די ברור, כנראה לילדה יש כמה חברות בודדות וזה בסדר גמור.גם זה מטומטם לזרוק כסף כדי "להתנקם ולהוכיח משהו" לחבורת בני 8, שכן, הם אכזריים.מאוד.בעיקר לחזק את הבת ולהעביר את המסר שאין צורך שכל הכיתה יהיו חברים שלה וזה פשוט בלתי אפשרי...נראה לי גם די מוזר שאמא תברר מי מנהיג הכיתה ותגרום לבת שלה להתקרב אליו/אליה כדי להמנע מהתנקלויות?קודם כל כל הדברים האלה הם בין הילדה לילדים ואי אפשר ללכת לעשות שם סדר, הבת, אומנם קטנה, היא בן אדם נפרד והיא חייבת ללמוד להתמודד, גם עם הדברים הלא נעימים לבד, ולא להתחבא מאחורי הגב של הורים. הרבה יותר הצלחה תהיה אם היא תלמד פשוט להיות עצמאית ולא לתת יותר מידי חשבון למנהיג ולהגן על עצמה, מאשר ללקק ולהתקרב אליו בצורה מלאכותית "כדי למנוע התנקליות".אם תהיה חזקה, נפשית ופיזית, זה ימנע התנקלויות הכי טוב ועל זה צריך לעבוד.

 

[מיאלמה]

תשובה טובה

 

[נהורית1]

כמה שתחזקי את הילד/ה זה לא מספיק.

זה בכלל לא נורמלי שמכל הכתה יש לה רק שתי חברות, לא, זה לא בסדר! יש עליה כנראה חרם שההורים וגם הילדה בעצמה לא מודעים לזה. ואם לא ישימו לזה סוף, זה יכול להתדרדר, אולי אפילו לפגיעות פיזית. היא כן זקוקה להגנה ולהתערבות. ילדה לא יכולה להתמודד לבד מול כל הכתה!! כבר שמענו על מיקרים כאלה שהובילו לא עלינו להתאבדויות. אמנם המקרה הזה לא הגיע לידי כך, אבל אם לא ישימו לזה סוף עכשיו, ולא משנה איך, זה יכול להחריף יותר. ההתקרבות למנהיג לא אומרת ליקוק. יש דרכים, או על ידי המורה או ההורים עצמם שיכולים לגרום לזה שמארגן את כל החרם שירגע ושיפסיק עם ההתנכלויות. אחד כזה, שהכתה נשמעת לו, יכול לחולל פלאים. ואתם יודעים מה? יש גם מורים שמזהים מנהיג, וכשהוא מתחיל להפריע ולגרום לכיתה לצחוק על המורה, הם דווקא מנצלים את התכונה הזו לטובתם. אז בהחלט כדאי לברר את הנושא הזה, ולא לזלזל בו.

 

[בת האש]

בטח שהיא יכולה

אני מספרת מניסיון אישי. כשניסו להחרים אותי, בכיתה ה', החרם התמוסס בעצמו תוך כמה ימים. כי לא נפגעתי ממנו, לא יחסתי לו חשיבות, ופשוט המשכתי את חיי.
&nbsp
אפשר לפגוע באדם רק אם הוא מייחס חשיבות למשהו. אם מישהו מאמין בחשיבות של כמות גדולה של ידידים וקשרים חברתיים, ושמי שיש לו הרבה קשרים חברתיים שווה יותר ממי שיש לו פחות, אז ברור שהוא יפגע. כשהמציאות היא שיש אנשים שבאופן טבעי מעדיפים ורוצים לתחזק הרבה קשרים חברתיים רדודים, ויש כאלו שמעדיפים כמה קשרים של חברות אמת, ואין קבוצה אחת עדיפה על האחרת.
&nbsp
יותר מזה, המסר שאת משדרת - שצריך להשתתף במשחק החברתי ולנצח, זה מסר שעלול לשדר לילדה שעליה ללכת נגד הנטיות הטבעיות שלה, ושהנטיות הטבעיות שלה, שמי שהיא באמת, הן לא בסדר.
זה מסר מחליש שאני קיבלתי, ולצערי האמנתי לו זמן רב, וניזוקתי ממנו בילדותי
&nbsp
לשדר לילדה שמי שהיא זה לא בסדר ושהיא צריכה לשנות את עצמה כדי להתאים לתבנית זה לא מחזק - זה מחליש.
&nbsp
נכון שלא כל הילדים הם מאלו שיכולים לנצח כיתה שלמה - אבל לחזק אותה זה תמיד טוב. ולנסות לשנות אותה זה תמיד מחליש.
&nbsp
חוץ מזה, דוגמאות מהשרשור הזה מראות בברור שיום הולדת שכזה לא מראה על חרם. שלא לדבר על זה שיש שתי ילדות שבאו. אם יש לה שתי חברות טובות, אז יש לה מסםפיק חברות כדי לשים פס על כל השאר, גם אם שאר הכיתה באמת מחרימה אותה.

 

[נהורית1]

באף מקום לא כתבתי שהילדה צריכה לשנות את עצמה.

אבל כן כתבתי שאם יש מנהיג לכיתה שמנהל את המהלכים, אותו צריך לנטרל, אם על ידי התקרבות או על ידי שכנוע כלשהו שיפסיק את מעלליו. ובכלל מה זה 'הנטיות הטבעיות שלה'? מה היא לסבית או משהו? בסך הכל ילדה, שכנראה יש לה איזושהי בעיה חברתית, שלא היא ולא ההורים יודעים ומודעים לכך. ואם הילדה יודעת שיש מישהו=הורים שאכפת להם ממנה, זה דווקא מחזק ולא מחליש. את טוענת שהילדה צריכה להתמודד מול הכיתה לבד? זה לא אנושי, ובכלל לא ישים. לחזק אותה, זה להראות שאכפת להורה, או למורה ממה שקורה לה. לא להתערב ולתת לה להתמודד לבד, זה לזרוק אותה למים בלי אמצעי הגנה=להפקיר.

 

[בת האש]

בהחלט כתבת, גם אם לא שמת לב

ההנחה שמישהי צריכה לבחור את החברים שלה לפי שיקולי תועלת היא עקומה לפי כל קנה מידה סביר.
&nbsp
ואני לא חשבת שהורים שאומרים לה להתחבר עם מי שמחרימה איתה זה תומך או מחזק או מראה אכפתיות.
&nbsp
בכלל לא ברור שיש לילדה בעיה חברתית. מה שברור שלילדים בכיתה יש בעיה חברתית עצומה - הם מגעילים. באסה להם. אתרע מזלה של הילדה והיא נמצאת בחברה רעה.
&nbsp
אני לא טוענת שהילדה צריכה להתמודד עם הכיתה לבד. אני בכלל לא טוענת שהיא צריכה להתמודד. לא להתמודד זה פתרון נפלא, בשביל הילדים שהפתרון הזה מתאים להם. אני טוענת שהאסטרטגיה שלך לעשות את זה היא ההפך מחיזוק.
&nbsp
בחיי הנוכחיים, שלא כוללים בית ספר, אם אנשים מתנהגים אלי בצורה מגעילה, אני מתרחקת מהם. לא מנסה להתקרב אליהם בתקווה שזה יגרום להם להתנהג אלי טוב יותר. זו התנהגות קורבנית, ואני לא מוצאת שום דבר חיובי בהורים שמועדדים את הבת שלהם להתנהג בצורה קורבנית, ולנסות להתקרב למי שמתאכזר אליה.
&nbsp
מי שזרק אותה למים בלי אמצעי הגנה זו אמא שלה, שארגנה לה מסיבה כיתתית והזמינה את כולם. בכלל לא ברור אם היא רצתה את המסיבה הזו, ולא העדיפה מסיבה עם שתי חברות טובות. יותר מזה, בכלל לא ברור עד כמה הרצון למסיבה כיתתית הוא אותנטי, ולא פרי התפיסות החברתיות של האמא והחברה סביבה, שמניחים שזה מה שצריך.
&nbsp
אני בעד שההורים והמורה יראו שאכפת. באופן כללי, אני חושבת ששמחה לאיד זה דבר רע, והמורה כנראה כשלה בתפקידה.
&nbsp
אבל אני לא רוצה לזרוק את הילדה למים. בכלל. לא עם אמצעי הגנה ולא בלעדיהם. אני פשוט לא רוצה לזרוק אותה למים. בשביל מה?

 

[נהורית1]

האמא כותבת במפורש

האמא כותבת במפורש שהיא והבת תכננו ביחד את המסיבה וקנו ביחד את הממתקים, אז איך החלטת שהילדה בכלל לא רוצה מסיבה כזו? הרי זה השאיפה של כל ילד, מסיבת יום הולדת עם ילדי הכתה או הגן. ואת לא יכולה עכשיו לזרוק את האשמה על האמא, שבסך הכל רצתה לעשות טוב לבת שלה.
לתת לילדה להתמודד לבד מול כתה שלמה זה לזרוק אותה למים ללא אמצעי הגנה, זה מה שזה.