תודה על נקודת המבט
אז ככה, הסיפור הוא כזה:
מתוך שנתיים כאלה, פעם אחת די מזמן כשעצרתי בתחנת דלק היא שאלה (די כלאחר יד...) אם לשלם, אני אמרתי שלא. מאז המנהג קצת התקבע והיא לא הציעה שוב.
האמת זה לא מפריע לי, בעיקר כי ככה אני לא מרגישה מחוייבת אליה, אבל... הסיפור הוא כזה: לי יש תרנגולות בחצר והן אוכלות בין השאר שאריות מהמטבח (ירקות, לחם וכו'), אז היא אוספת עבורי כשהיא מבשלת. אז בימי שישי אחרי שהיא מבשלת היא מצלצלת ומזמינה אותי לבוא לקחת את השקית לתרנגולות. אתמול הייתי עסוקה ואמרתי שאין לי אפשרות לבוא לקחת, חשבתי שהיא תציע שהיא תקפיץ את זה אלי (או אחד הילדים שלה, 50 מטר הליכה...) אבל היא לא הציעה ורק אמרה שלא תוכל לשמור את השקית לאחר כך ותזרוק אותה...
היתה גם הזדמנות אחרת שבה היא גילתה חוסר נדיבות כלפי, כאשר במקום לתת לי כלוב אוגרים שכבר לא היה בשימוש אצלם ואנו נזקקנו לו, היא מכרה לי אותו...
האמת, אני מרגישה חוסר חשק להמשיך להיות נדיבה כלפיה. ברור שאני יכולה להגיד לה את הדברים הללו, אבל מרגיש לי טיפשי להסביר לאדם מבוגר דברים אלמנטריים על יחסי אנוש...
לי ברור לחלוטין שעבור טובה בסגנון הזה מחזירים טובה ובעבר כאשר מישהי לקחה אותי במשך חודשיים כל יום לקורס בעיר אחרת וסרבה לתשלום על דלק, קניתי לה בסיום הקורס מתנה. קשה לי להבין איך לאנשים אחרים זה לא ברור...
בעלי אומר לי להתחמק ממנה ולהמנע מלהסיע אותה.
מה לעשות?
