התייעצות קטנה
בת 10, חברותית מאד ונמצאת ביחסים טובים עם כל הבנות בכיתה. יש לה שתי חברות טובות, שונות אחת מהשניה (היא מסתדרת מצוין עם כל אחת מהן) אבל המשולש הזה איכשהו יוצר תמיד תאקלים.
במקרה הנוכחי - ריב טיפשי (באמת! אני אפילו לא מפרטת) וקטנוני עם אחת מהן, השניה הצטרפה גם (איכשהו היתה חלק מהסיטואציה). יום למחרת המחנכת לוקחת את בתי והחברה שנקלעה אף היא לריב הזה - לשיחה. השיחה התנהלה בטון נוזף מאד או כמו שהבת שלי אמרה "מעולם לא נזפו בי ככה", המחנכת שידלה אותן "להודות" שהן העליבו את הילדה השלישית. הן לא הודו בכך כי לטענתן לא עשו לה שום דבר ועוד להיפך - ניסו להתפייס איתה אבל היא בכתה וברחה מהן ביומיים האלה. אחרי הנזיפות הגיעו משפטים כמו "היא לא צריכה אתכן, יש לה חברות אחרות כבר" וגם "אתן יותר מדי ביחד ואני לא אוהבת את זה". חשוב לציין ששתי הילדות האלה (הבת שלי וחברתה) באמת ילדות טובות, הבת שלי רגישה מאד לאחרות ותמיד משתדלת לפתור כל קונפליקט. בסוף אגב, השלימה עם החברה השלישית והכל היה בסדר, אבל השיחה עם המחנכת מאד כאבה לה וגרמה לה עלבון נוראי וגם התחלה של בכי שניסתה להסתיר מפני הכיתה. אציין שיום קודם לכן התקיימה אסיפת הורים והמורה שיבחה אותה מכל כיוון אפשרי, כולל בהיבט החברתי והיחסים עם ילדי הכיתה. להבנתי ברקע לכל זה היתה התערבות של אמא שלה (שמחוברת מאד למנהלת ביה"ס) ויכול להיות שזה היה האישיו.
בקיצור - תוהה אם להגיד משהו למורה, אני נוטה שלא כיוון שזה כבר סוף שנה ונשאר עוד חודש, אז לא בטוחה אם כדאי.
הבת שלי אמרה שהיא החליטה עם עצמה תמיד לדבוק באמת ולא להודות בדברים שלא עשתה, ושמעבר לעניין הריב הטיפשי (לא הבנתי מלכתחילה למה המורה מתערבת בכל שטות) היא כבר השלימה עם חברתה אבל מה שמכאיב לה זה אופן הדיבור של המורה.
מה דעתכם?
בת 10, חברותית מאד ונמצאת ביחסים טובים עם כל הבנות בכיתה. יש לה שתי חברות טובות, שונות אחת מהשניה (היא מסתדרת מצוין עם כל אחת מהן) אבל המשולש הזה איכשהו יוצר תמיד תאקלים.
במקרה הנוכחי - ריב טיפשי (באמת! אני אפילו לא מפרטת) וקטנוני עם אחת מהן, השניה הצטרפה גם (איכשהו היתה חלק מהסיטואציה). יום למחרת המחנכת לוקחת את בתי והחברה שנקלעה אף היא לריב הזה - לשיחה. השיחה התנהלה בטון נוזף מאד או כמו שהבת שלי אמרה "מעולם לא נזפו בי ככה", המחנכת שידלה אותן "להודות" שהן העליבו את הילדה השלישית. הן לא הודו בכך כי לטענתן לא עשו לה שום דבר ועוד להיפך - ניסו להתפייס איתה אבל היא בכתה וברחה מהן ביומיים האלה. אחרי הנזיפות הגיעו משפטים כמו "היא לא צריכה אתכן, יש לה חברות אחרות כבר" וגם "אתן יותר מדי ביחד ואני לא אוהבת את זה". חשוב לציין ששתי הילדות האלה (הבת שלי וחברתה) באמת ילדות טובות, הבת שלי רגישה מאד לאחרות ותמיד משתדלת לפתור כל קונפליקט. בסוף אגב, השלימה עם החברה השלישית והכל היה בסדר, אבל השיחה עם המחנכת מאד כאבה לה וגרמה לה עלבון נוראי וגם התחלה של בכי שניסתה להסתיר מפני הכיתה. אציין שיום קודם לכן התקיימה אסיפת הורים והמורה שיבחה אותה מכל כיוון אפשרי, כולל בהיבט החברתי והיחסים עם ילדי הכיתה. להבנתי ברקע לכל זה היתה התערבות של אמא שלה (שמחוברת מאד למנהלת ביה"ס) ויכול להיות שזה היה האישיו.
בקיצור - תוהה אם להגיד משהו למורה, אני נוטה שלא כיוון שזה כבר סוף שנה ונשאר עוד חודש, אז לא בטוחה אם כדאי.
הבת שלי אמרה שהיא החליטה עם עצמה תמיד לדבוק באמת ולא להודות בדברים שלא עשתה, ושמעבר לעניין הריב הטיפשי (לא הבנתי מלכתחילה למה המורה מתערבת בכל שטות) היא כבר השלימה עם חברתה אבל מה שמכאיב לה זה אופן הדיבור של המורה.
מה דעתכם?
