שאלת מסכים

[משל333]

שאלת מסכים

באופן עקרוני אני לא מרשה מסכים כשבאים אלינו לשחק. כשהילדים הולכים לבתים של אחרים אין לי התנגדות, שיעשו מה ששם מרשים, ובדר"כ יוצא שהם משחקים הרבה במסכים שם.
מה שקורה זה שהחבר הטוב של בני הצעיר, בגילאים הנמוכים של היסודי, התחיל להביא איתו אייפאד לפליידייטס אצלנו בבית. אז אני אומרת שאני מרשה לא יותר מ- 30 דקות, ולקראת סוף הפליידייט, ואז כל 10 דקות הם באים ושואלים אם אפשר ולמעשה לא משחקים ונהנים אלא בעיקר מנסים להעביר את הזמן עד לאייפד. כשניסיתי פעם אחת להביא להם בהתחלה לחצי שעה, היה קשה להם מאוד להפסיק ושאר הפליידייט לווה בתחינות להרשות עוד.
אני שוקלת לבקש מהאמא להפסיק לשלוח את האייפאד עם הבן שלה, אבל מצד שני אני מתחילה לחשוב שאולי אני זאת שמגבילה מדי את הילדים שלי? זקוקה לעיצות.
בשוטף אני מרשה לכל ילד 3 פעמים בשבוע מסכים בין 30-60 דקות, ובסופשבוע (שבת וראשון) בין שעה לשעתיים. הילדים מתחננים לעוד ועוד במיוחד ביומיים שאין להם בכלל. מסכים הכוונה זה לאייפד או מחשב, טלויזיה הם כמעט לא רואים בכל מקרה. האם אני באמת קשוחה מדי? הגדול (גם ביסודי) מכור לחלוטין וחוץ ממסכים ועוד תחום עניין אחד (ספורט) מאוד קשה לו להעסיק את עצמו. אם אין לו מסכים והוא לא עוסק בספורט האהוב עליו ולא עם חברים, הוא סתם שוכב ובוהה. לא קורא, לא משחק בדברים אחרים (ויש לו מבחר בלי סוף - ערכות בניה, ערכות אלקטרוניקה, כל מיני חוברות תעסוקה שהוא אהב ובחר. ממש כואב לי הלב כי הוא היה ילד כזה יצירתי שהעסיק עצמו בהמון דברים, והיה ממציא לעצמו משחקים ורעיונות ומה לא. כמעט שנתיים ששום דבר לא מעניין אותו מלבד מסכים והספורט. הצעיר מעסיק עצמו יפה מאוד בכל דבר, אבל יותר ויותר מבקש מסכים.

 

[adif11]

אני כמעט ולא הגבלתי זמן מסכים

בטח לא כשבאו חברים להתענג על טורניר פיפא משותף בפלייסטשן וכו'.
כתוצאה מכך הבנים ללא ספק בילו זמן רב מול מסך זה או אחר. היופעמים שבאו חברים וכל הזמן עבר מול הפליסטשן או המחשב והיו פעמים ששיחקו בחצר או ניהלו קרבות אבירים בסלון.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני מאוד משתדלת להגביל מסכים כשבאים ילדים הביתה
הם לא ישבו ויצפו יחד בטלוויזיה ואם אני רואה שהם נדבקים יותר מדי למחשב או לטאבלט, אני כן שמה גבול. אבל זה רק אצל הקטן (7 וחצי). אצל הגדול (כיתה ה) אני לא מתערבת בכלל במה שהוא עושה עם חברים.
מה שכן, אצלנו אופציה קיימת ומועדפת היא xbox קינטי, כלומר ללא שלטים אלא רק דרך תנועה. נכון שזה שוב עוד מסך, אבל הם לא יושבים בכלל וזזים כל הזמן (ואפילו מזיעים).
אני מודה שגם בשוטף אני חלשה מאוד בהגבלת מסכים. מנגד, היום-יום של הילדים שלי (בעיקר של הבכור, שמתאמן בנבחרת שחייה 4 פעמים בשבוע) הוא כל כך עמוס ולחוץ, שחוץ מסופי שבוע באמת לא יוצא להם להיות מול מסך יותר משעה ביום גג. בסופי שבוע אני לא מגבילה בכלל, אבל כן מנסה ליזום פעילויות אחרות, אם זה טיולים מחוץ לבית ואם זה רק סיבוב של בן הזוג עם שני הבנים בחוץ עם אופניים.
יש תקופות שאני חוטפת את החלסטרה ומגבילה לפרק זמן מסוים, בעיקר אחרי חופשים של יותר מדי מסכים בבת אחת. אבל בגדול קשה לנו מאוד להגביל עד כדי כך, ואנחנו בעיקר מנסים לנווט זמן טלוויזיה לתוכניות של ידע (ערוץ לוגי לקטן, ערוץ ההיסטוריה או נשיונל ג'יאוגרפיק לגדול) ולהפנות לאקס בוקס כשהם מגזימים בחוסר פעילות.

 

[Ani15]

יש פה שתי שאלות שונות

לגבי מסכים בפליידיט - אני מרשה רק קונסולות ורק משחקים שאפשר לשחק ביחד בו זמנית (עם שני שלטים). לא מרשה משחק בו אחד משחק והשני מחכה עד שהראשון יסיים כדי לשחק בעצמו. מבחינתי אפשר לשחק לבד כשאין חבר, וכשיש - צריך לשחק ביחד. אייפד ומחשב לא מאפשרים את זה, זה בהכרח אחד משחק ואחד מחכה, וזה מיותר וגם פתח למריבות בעיני ("עוד לא סיימת? כמה זמן צריך לחכות? למה הוא הספיק יותר ואני פחות?"). בנוסף, הגבולות צריכים להיות מאוד ברורים: אם אין אייפד אז אין אייפד, וגם אם החבר הביא אותו אומרים בנחישות "אצלנו לא משחקים באייפד ביחד אז אשמור לך עליו עד שתלך".
לגבי מסכים - אני בהחלט מגבילה, כי זה באמת טכנולוגיה שואבת שקשה להתנתק ממנה. אני חייבת לספר שהגדול שלי מכור למרות ההגבלות, ומצד שני - את הקטנה צריך להגביל דווקא על הטלוויזיה ופחות על המחשב. אני חושבת שהגבולות האלה מעבירים מסר חשוב לילדים על מקום האלקטרוניקה בחיינו וחשיבותה ביחס לפעילויות אחרות, וגם מלמדים אותם שליטה עצמית.
ואחרי כל זה, את באמת מגבילה למעט מאוד שעות, ואני חושבת שמה שקורה כשהחבר של הצעיר שלך מגיע דומה למה שקורה כשילד שמגבילים אותו בממתקים רואה חבילת שוקולד אצל חבר. מאבד את הראש. אולי אם תאפשרי קצת יותר, הוא לא יגיב כל כך בקיצוניות כשהאפשרות לחצי שעה נוספת פתאום עולה בזכות הביקור של החבר. צריך למצוא איזה שהוא איזון שמתאים לך.

 

[הפוך עם ראש כפול]

גם אני חושבת שהגבלת הזמנים לא ריאלית

 

[הייתיאביבקיץ]

מעולם לא הגבלתי זמן מסכים.

3 פעמים בשבוע מסך ל60 דקות נראה לי מעט באופן קיצוני.
לא פלא שהילד מנצל את הפירצה שהוא מצא - החבר מביא איתו את האייפד.
לכי תדעי, אולי הוא מזמין את החבר רק בגלל האיפד

השאלה היא גם מה עושים מול המסך.
רק משחקים? החבר בא וכל אחד משחק בתורו, או שיש גם סוג של שיתוף פעולה?

 

[משל333]

יש שיתוף פעולה

אבל מינימלי. בעיקר צעקות עידוד.
מדובר בילד שהוא החבר הכי טוב של בני, הם צמודים אחד לשני. כך שהוא לא מזמין אותו (רק) כדי לקבל יותר זמן מסכים, הם באמת אוהבים אחד את השני.

 

[ICיילת]

בעבר גם הגבלתי כשבאו חברים

עד שהבנתי שכשהם אצל חברים - כל הזמן זה מסכים...
עד שהבנתי שזה לא לעניין להתערב להם ושישחקו יחד במה שהם בוחרים
הגדול שלי בן 10 וזה לא לעניין שאני יחליט לו ולחבריו במה לבלות יחד
הם משחקים יחד אקס בוקס ומיינקראפט
כשהם לבד - אני לגמרי מגבילה מסכים

 

[משל333]

תודה לכולם, ושאלת המשך - מהו זמן סביר למסכים?

כאמור, אני מקציבה להם בין 30-60 דקות שלוש פעמים בשבוע, ובנוסף ביומיים של סופשבוע בין שעה לשעתיים. כך שיוצא להם בשבוע בין 2.5-7 שעות במסכים (כשביננו, זה בדר"כ מתקרב יותר לגבול העליון, לא התחתון).
מה כן נראה זמן סביר?
כאמור מה שהכי מפריע לי שהגדול לא עושה שום דבר חוץ ממסכים וספורט מסויים. הוא מעדיף לרבוץ על הספה ולחלום, מאשר לקחת ספר, משחק אחר. לולא היתה את הבעיה הזו אני מניחה שהייתי מאפשר יותר.

 

[ויקה1222]

לא יודעת מה זה זמן סביר

אבל הזמן שאת מקציבה הוא מאוד לא סביר.נראה לי שאת פשוט "מרעיבה" אותם מבחינת זמן מחשב וחבל. דרך אגב, למרות ההגבלות, הגדול שלך לא עבר לקריאת ספרים, אלא רובץ על הספה וחולם, כך שבכוח אי אפשר. כמו כן, לפעמים ילדים חולמים הם ילדים יצירתיים ולא צריך לפסול את זה.
חוץ מזה, הרבה מאוד פעילות חברתית מתרחשת היום דרך המסכים וחלק מהמשחקים הם לא רעים לגמרי.
ולגבי האירוח, אני נוקטת מדיניות הפוכה לגמרי ואם אני מחליטה להגביל זמן מחשב, אעשה זאת כאשר הם לבד בבית אבל לא אקלקל מפגש עם חבר כי יש בעיני ערך לנושא החברתי.
שמתי לב שגם אם הם רואים טלויזיה יחד או משחקים באיזה משהו במחשב, עדיין מתרחשת אינטרקציה חברתית והאמת, אני לא אוהבת לחנך ילדים לא שלי ולא אוהבת לחנך ילדים שלי ליד חבריהם.
מבחינתי, אם החבר הגיע עם אייפד, אז הם ישחקו באייפד וגם פה יש פוטנציאל לשיחה ושיתוף פעולה, הם מחפשים משהו באייפד, מקשיבים יחד לשיר, רואים איזה סרטון או עושים משהו אחר, אבל הם עושים את זה ביחד אפילו שזה באייפד.
ודרך אגב, אחד הילדים שלי הוא חולמני ורובץ הרבה על הספה, אז התניתי את זמן המסכים הנוסף בקיראת ספרים. אמרתי לו שקריאת שלושים עמודים תקנה לו חצי שעה או כל יחס אחר שנראה לך (למרות שאת מגזימה מאוד לדעתי והשעות אצלך הן לא הגיונית, כך שאני מקווה שתבחרי יחס יותר רחמני בין זמן קריאה ולזמן מסך). זה עובד כמובן רק בתנאי שאת מסכימה עקרונית עם שיטת השוחד. לי אין בעיה איתה.

 

[משל333]

אני באמת מופתעת

אני ממש אשמח לשמוע כמה ילדים ביסודי המוקדם נמצאים עם האייפד והמחשבים. בסביבה שלי (ארה"ב) אני די נורמטיבית, אבל אשמח לשמוע וללמוד מה עובד אצל אחרים. גם לחבר הכי טוב של הצעיר, שיש לו אייפד משלו, מותר להיות באייפד חצי שעה ביום.
איזה חיפוש באייפד, הקשבה לשירים, או לראות סרטונים

. הכל משחקים. השולטים כיום הם Fieldrunners, Clash Royale, Slithr.io. זה *כל* מה שהם עושים במסכים בימים אלו. כל מספר שבועות משתנים המשחקים המובילים, אבל הם רק משחקים.
אהבתי את הרעיון של קריאה = אקסטרה זמן מסכים. הוא למעשה קורא כל יום 20 דקות (זה חלק מהשיעורים שלו) כך שאולי אוסיף את זה לסוף השבוע.

 

[הייתיאביבקיץ]

הם המון מול המסכים

קורה שחברים נפגשים ויושבים ביחד מול מסך חמש שעות.
אני לא רואה את זה כדבר רע. יש המון צעקות וצחוקים בזמן הזה, כך שאני רואה את זה כבילוי משותף
חלק מהזמן מול המסך הוא גם לדברים ״יצירתיים״, כולל להכין סרטים בעצמם. בהתחלה רואים המון סרטונים מטופשים, ועם הזמן נוצר אצלם חשק לעשות סרטונים מטופשים בעצמם...

אבל הם לא24-7 מול המסך. יש ימים שבכלל לא. יש ימים שמבלים שעות בגינה.

 

[להעלות ליגה]

גם פה נמצאים המון מול מכשירים

לכל אחד יש מכשיר מתקדם
מחשב נייד וטאבלט
נמצאים גם המון בחוץ..כדורגל בעיקר
סופש בדרך כלל מטיילים/ים/בריכה
ואז אין מכשירים
לא כי אני אומרת אלא כי לא מעניין אותם

 

[הפוך עם ראש כפול]

הקטן שלי בן 7 וחצי, כיתה א'. הוא עם אייפד כבר לפחות שנתיים
או שלוש. מה שכן, מאז שהראיתי לו את האתר "אאוריקה" הוא מבלה בו הרבה על חשבון משחקים. גם לבכור היית תקופה ארוכה שהיה צופה בסרטונים באתר הזה.
אבל כשמגיעים חברים הוא לא נוגע באייפד.

 

[בלדה לאישה]

גם אני מופתעת מהתגובות פה

אני בהחלט מגבילה מסכים- עד שעה ביום (+לפני השינה רואים קצת סרטונים ביו טיוב, לאחרונה מאשה והדב שגם אני נהנית לצפות בה.. על הדרך גם לומדים רוסית..)
אצלי ההגבלה היא גם כשבאים חברים כי אני רוצה שיעשו עוד דברים מלבד האייפד. ואצלי רק משחקים באייפד וגם לא דברים מתוחכמים מידי...
כל החברים יודעים ששעת המסך היא לא לפני חמש וחצי ועד אז מוצאים תעסוקה אחרת. לא נרשמו ארועים.

 

[הפוך עם ראש כפול]

כמו שכבר סיפרתי כאן כמה פעמים, ביום-יום אין לי צורך להגביל.
גם ככה הם כל כך עמוסים בלימודים, חוגים וחברים, שלא יוצא להם להיות יותר משעה ביום מול מסכים גם אם הם נורא נורא ירצו. וגם אם זה קצת חורג פה ושם משעה, זה לא עובר את השעה וחצי ביום, ככה שאני לא רואה צורך להתחיל להיכנס איתם לעימותים על זה.
בסופי שבוע הם כן שורצים הרבה שעות מול מסכים, בעיקר אם לא יצאנו לטייל/ ארחנו/ התארחנו. מדי פעם אני בהחלט רואה שאחד מהם מתחיל לרדת מהפסים בגלל זה, ואז אני עוצרת את זה מיידו ומכריזה על עוצר מסכים. אבל אני מאוד משתדלת גם בלי שאף אחד ירד מהפסים לייצר הפסקות יזומות לכל מיני פעילויות, כמו משחק קופסה משפחתי, טיול אופניים, טיול רגלי בחוץ, משחק פינג פונג בחצר וכו כדי להוציא אותם מהמסכים. כשאני מצליחה לעשות את זה, לדעתי זה הרבה יותר חיובי ויעיל מאשר להגביל. הם הרי יודעים באופן כללי מה דעתי על זה, זה לא סוד.
ומצד שני גם אני מבלה הרבה שעות בסוף השבוע מול טלוויזיה להשלמת פערים, אז זה נראה לי קצת צבוע מצדי להגיד להם שהם יכולים להיות בשבת שעה עם מסך, בעוד שאני יכולה לפעמים למצוא את עצמי גם 3 ואפילו 4 שעות במצטבר צופה בטלוויזיה....

 

[בלדה לאישה]

גם אצלנו בשבת משחררים..

במיוחד בזמן מנוחת הצהריים של הקטן (ושלנו).
בשאר השבוע אם לא אגביל הם ישתגעו מזה. אין לנו המון חוגים (פעמים בשבוע לגדול ופעם אחת לשני). שעת המסך היא שעה קבועה ביום שמסתיימת בארוחת הערב, ככה שאין מה לריב על זה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני משערת שאם המצב אצלנו היה כמו אצלכם במהלך השבוע
גם אני הייתי מגבילה. אבל במקרה שלנו הבכור שוחה 5 פעמים בשבוע, מה שאומר שכשהוא מגיע הביתה מבית הספר יש לו זמן רק לאכול, להחליף בגדים ומייד יוצאים לאימון. אחרי שחוזר מתקלח, אוכל, ש"ב, מבחנים אם יש... ורק אז הוא מתפנה למסך. פעם בשבוע הוא מסיים קצת יותר מוקדם אז ישחק קצת בטאבלט לפני ארוחת הצהריים, אבל בגדול זה הזמן שיש לו.
הקטן אמנם בחוגים רק 3 פעמים בשבוע, אבל מלכתחילה הוא פחות בעייתי בעניין של מסכים, וברגע שמגדירים זמן ללא מסך הוא מייד ימצא לעצמו תעסוקה אחרת.
אגב, אני באופן אישי לא מייחסת למסך את העובדה שהגדול לא יודע להעסיק את עצמו. כבר מגיל קטן מאוד הייתה לו בעיה עם זה, אותה ניסינו לפתור באלף ואחת דרכים ולא הצלחנו. וכשהוא היה קטן זמן מסך היה כמובן סופר מוגבל (והמסך היחידי היה הטלוויזיה). הוא אף פעם לא ידע להעסיק את עצמו, אף פעם לא היה מהילדים שיושבים ומשחקים עם עצמם, ותמיד תמיד רצה לשחק איתנו. תמיד. גם היום הוא כזה.
לעומתו הקטן מגיל צעיר ביותר ידע להעסיק את עצמו עם כלום. בהשוואה לבכור הוא נחשף למסכים נוספים, מעבר לטלוויזיה, בגיל יותר צעיר. ולמרות זאת עד היום הוא ישחק לבד שעות.
כך שאני באמת מאמינה שנורא קל לנו להאשים מסכים בכל דבר, אבל זה לא כל הסיפור.

 

[בלדה לאישה]

מסכימה שזה לא כל הסיפור

ובהחלט סימפטום לבעיה רחבה יותר, גם מצד המבוגרים.
אגב, הילדים שלי בהחלט יודעים להעסיק את עצמם, גם אם זה בלהציק אחד לשני, ושניהם גם קוראים והרבה. ובכל זאת המסכים מושכים אותם וקשה להם להפסיק. עוד לא קרה מצב שאחד מהם הפסיק מסך ביוזמתו.

 

[הפוך עם ראש כפול]

כנ"ל כאן. אבל אני חושבת שזו גם ציפייה לא ממש ריאלית.