אמא שלי ילידת דצמבר 1941
היא נולדה לאחר שהוריה, שהתחתנו בתחילת 1941 נאלצו להיפרד עקב המלחמה: הוא התגייס לצבא האדום והיא התגייסה לעבודה במפעל פגזים רוסי.
אמי נולדה במפעל הפגזים שבו עבדה סבתי ו"בילתה" באותו המפעל (שנדד מעת לעת לתוככי רוסיה), את 4 השנים הראשונות לחייה.
סבתי סיפרה על המחסור הגדול, על כך שבחודשי הריונה האחרונים היא היתה כל כך רעבה שגנבה בצל מהארון בגן הילדים של ילדי העובדים (זה כל מה שהיה שם...), אכלה ובכתה... לאחר שהתינוקת (אמא שלי) נולדה בחודש דצמבר, בקור הגדול ובמשקל של פחות משני קג' הרופאה הרוסייה שראתה אותה טענה שחבל להאכיל אותה כי בוודאי לא תשרוד עד הבוקר... היא שרדה, אבל לסבתא שלי לא היה חלב ולכן היא נתנה את קיצבת הלחם שלה לכפרייה שתניק את התינוקת. כך צעדה במשך כמה חודשים מידי יום מס' קילומטרים בשלג, מהמפעל אל הכפר כדי לראות את התינוקת ולהביא למיינקת לחם.
אמי פגשה את אביה לראשונה רק כשהיתה בת 4, לאחר שהמלחמה הסתיימה. מאחר ולא היה תיעוד לנישואיהם של הוריה, הם היו צריכים להנשא שוב והוא היה צריך לאמץ את ביתו הביולוגית...
ממשפחתו של סבי, שרד אחיו היחיד שהתגייס גם הוא לצבא האדום, אולם אישתו ובנו ניספו. ממשפחתה של סבתי, שרדו אחיה הבכור שעלה לישראל לפני המלחמה ואחות אחת צעירה בת 14 שברחה והסתתרה ביערות או אצל משפחות פולניות כמשרתת או פועלת (בדרך כלל רק לכמה ימים או שבועות). האמא ואחות צעירה נוספת נורו למוות ביער סמוך לעיירה שלהם.
אבי יליד ישראל 1939. הוריו, בנים למשפחות חסידיות, "ברחו" מבתיהם בפולין ועלו לישראל בשנות השלושים בעליה בלתי ליגלית. משפחותיהם שנשארו בפולין ניספו כמעט במלואן (לכל אחד מהם היו כ-10 אחים ואחיינים רבים), למעט 2 שהצליחו לברוח בעיצומה של המלחמה לארה"ב.
