תגידו, מה המצב בבית הספר שלכם מבחינת אלימות

תגידו, מה המצב בבית הספר שלכם מבחינת אלימות

כלומר, האם הילדים שלכם סובלים מאלימות בבית הספר? ואם כן, האם באופן יומיומי?

כי לשתי הבנות שלי יש בן בכיתה (כל אחת בכיתה שלה - אחת ב-ב' ואחת ב-ה') שמרביץ להן ומציק להן באופן יומיומי. אני מנסה לטפל בזה (עם הגדולה זה רק לאחרונה, עם הקטנה יותר) - בינתיים ללא הצלחה, והפניות החוזרות ונשנות שלהן למורות שלהן פשוט לא עוזרות.
גם בגן חובה היה ילד שהרביץ אצל הקטנה, אבל אם הבנתי נכון הוא הרביץ לכולם, ואילו במקרים האלה מדובר במציקים "אישיים" שלהן. עכשיו, לא מן הנמנע שזו הגרסה של ימינו ל"למשוך לילדה בצמה" (אצל הגדולה, אם הבנתי נכון, זה התחיל כשהיא התחברה לאחד הבנים בכיתה, והתחיל בהקנטות שהם זוג - הוא עזב בינתיים את הכיתה, אבל ההקטנות נמשכות ואף הפכו לאלימות. ולמען האמת, גם עם הקטנה הסיפור דומה - היא מיודדת עם בן אחד, שהוא יחסית דחוי, וזה התחיל בהקטנות לגבי ה"זוגיות" ביניהם, ואז עבר להצקות כלליות ואלימות), אבל מה, זה אמור להיות המצב? בלי התערבות אינטנסיבית של ההורים (ומאוד יכול להיות שגם עם) המורות פשוט לא עושות כלום?!???
 

kramerkaren

New member
אצל הגדולים נדיר

היה פה מקרה של אלימות, שם מקרה. לא יותר מזה במהלך השנים ביסודי.
אצל הקטנה יש ילד שמבלה יותר זמן אצל המנהלת מאשר בכיתה. היא לא סובלת ממנו, אבל הבנתי שיש ילדים שכן, באופן די שוטף.
 
אני לא מצליחה להבין

הורה שמסוגל לשלוח את הילד שלו למקום שבו מרביצים לו, ולחכות ש"יטפלו" בזה.

בעיני אלימות כזו מצדיקה פנייה נוקבת, כתובה, למנהל, ליועצת, למחנכת ולמורים שהיו עדים לאלימות, במקביל לפנייה להורים.
לאחרונה הבנתי שהמקבילה של "תלונה במשטרה", במידה שההורים לא מצליחים לחנך את הילד שלהם, היא עירוב של גורמי רווחה בטיפול בילדים האלימים. אני מניחה שבחלק גדול מהמקרים מספיק איום בעירוב כזה.
עד שהטיפול מצליח - חופש מהעבודה - ולשהות בבית הספר. לתת למערכת את ההרגשה, שזה מאד מאד חשוב ומשמעותי.
 

פריZמה

New member
יש אלימות, היא מטופלת באופן חלקי ביותר בעיני

ונדרשת נוכחות מאוד מאסיבית של ההורים על מנת למגר את התופעה.
כותבת לך ממש לא בכייף.
כבר השתמשתי בניסוח עבור מישהי אחרת, אבל התחושה שלי היא שהמערכת מנסה להגיע לשקט ולכן עלייך לייצר מספיק רעש על מנת שיהיה להם משתלם להשתיק אותך....
אני חלילה לא מדברת על אלימות שלך - אבל מספיק טלפונים/ הודעות/ התייצבויות - ואשכרה יהיה להם משתלם לטפל במציקים כדי להשתיק אותך.
בכל מקרה הייתי מבררת היטב את תוכן ההצקות כי גם פה גברבר הבית התלונן על הצקות בלתי נסבלות מצד ילדה, ולאחר שראיתי אותם ביחד בנסיבות חברתיות - הבנתי שזה סוג של חיזור. כשאמרתי לו את זה- עיניו נפקחו והתלונות נעלמו
 
כאמור, יכול מאוד להיות שגם פה

המניע הוא חיזור, אבל זה ממש לא משנה - מה שמשנה הוא שזה מפריע לילדות, ושזה כולל מגע פיזי לא רצוי ולא נעים (לא מדובר באלימות קשה - זה לא כואב יותר ממשיכה בצמה - אבל זו עדיין אלימות וזה גם יומיומי).
 
כמו שכתבת, כשיש רק קורבן אחד - הטיפול יותר בעייתי

כשיש ילד אחד שמציק לכולם - אז גם ״ברור שהוא האשם״ וגם - כלל ההורים מתגייסים נגדו. פה, זה רק אתם נגד המערכת. קשה.
 
לא יודעת, לא ראיתי שבגן חובה זה עזר.

אותו ילד המשיך להרביץ לכולם עד הסוף, ואז נשאר עוד שנה בגן כדי להרביץ למחזור הבא.

דיברתי עם המורה של הגדולה היום על הנושא והיא אמרה שהיא "תדבר איתו שוב", בדומה לתגובה של המורה של הקטנה, ועל אף שכמו שציינתי בפניה, נראה שהדיבור הזה לא ממש עוזר, והילדות ממשיכות לחטוף.
מעניין אם על כל מכה שהילדה חוטפת המורה הייתה חוטפת מכה זהה, היא גם הייתה חושבת שהדרך הנכונה היא "לדבר איתו שוב", והייתה מתייחסת לעניין בכזאת שלוות נפש, כאילו כלום לא קרה.
ג'יזס.

נראה לי שבעוד יומיים-שלושה, אם המצב לא ישתפר, אפנה למנהלת.
שוב.
(כי כבר פניתי אליה לגבי הקטנה, וכמובן ששום דבר לא נעשה).

היום בדרך לבית הספר אמרתי לגדולה שאם המורה לא תעשה כלום, נפנה למנהלת, ואם היא לא תעשה כלום לשר החינוך ואז לראש הממשלה... וכו', ואם לא תהיה ברירה נגיע גם עד למיס יוניברס. אם היא, כשליטת היקום, לא תצליח לטפל בנושא, אני כבר לא יודעת מה לעשות.
העיקר שבבית הספר מדגישים לפנות רק למורים ולהנהלה ולא לילדים או להוריהם, והם יטפלו בעניין. עאלק.
 
מה שאמרת לגדולה מטופש בעיני

סליחה כן
אנחנו עזבנו בית ספר בגלל בעיות אלימות שלא טופלו
והפכתי מספיק גורמים על הדרך וכלום לא עזר לי
 
זה אמור להיות מטופש. זו הייתה בדיחה

טיפשית כדי להקל עליה.

אני לא יודעת מה היה במקרה שלכם. אני מסכימה איתך שאין מקום לאלימות בכלל, אבל נדמה לי מהתגובות שלכם שבמקרה שלכם האלימות הייתה יותר משמעותית מאשר במקרה שלנו, ולכן אצלנו אנחנו עוד במצב שאפשר להתבדח על הנושא.
בכל מקרה מצטערת לשמוע על מה שהיה אצלכם. חוסר הטיפול של המערכת באלימות ממש מרתיח, אין מה לומר.
 
אבל את צודקת

לגבי זה שבמקרה כזה קשה יותר להוכיח מי אשם - והמכים כמובן אומרים שהילדות התחילו, וכו'. האמת שמצדי שיענישו גם את הילדות שלי, אפילו אם הן לא עשו כלום - העיקר שהמצב ייפסק.
 

Ani15

New member
אלימות מפעם לפעם, והמורות באמת לא עושות כלום

מלבד כתה אחת שיש בה ילד בעייתי שכולם נלחמים להעיף או לצרף סייעת ולא מצליחים, ברוב כיתות היסודי יש הצקות ואלימות מפעם לפעם, בדרך כלל לא יומיומי (אם כי גם זה היה).
מורות לא אוהבות לטפל באלימות ומנסות להימנע מזה בכל הכח. הסיבות נעות מפחד מההורים של הילד המכה (ובצדק לפעמים) ועד פחד מהמנהלת שתכניס הערה לתיק האישי על "אי התמודדות הולמות" או "מורה שמתלוננת הרבה" (וגם זה בצדק, מסתבר). גם למנהלת יש אינטרס לא לטפל, כי כל "טפול" כזה נכנס לסטטיסטיקות הבית-ספריות באופן לא מחמיא. מכאן שהיא גם מעודדת את המורות לא לטפל ולא לדווח... לפני כמה שנים, כשנתקלתי בטיוח כזה, נכנסתי לפורום מורים ושאלתי, קיבלתי הסכמה גורפת על כך שמורות משתדלות להימנע ככל יכולתן מלהגיב למקרי אלימות. ועל זה יש להוסיף כמובן את אזלת היד באדיבות משרד החינוך, ובאמת אין להן הרבה כלים להגיב.
&nbsp
כפועל יוצא, כן, עד שאין התערבות אינטנסיבית של ההורים, שום דבר לא יקרה. מה שאת צריכה זה לשאול את המורה באדיבות ובנעימות האם היא מתכוונת לדווח על הילד הזה למנהלת או שכדאי שאת תעשי את זה (פשוט כדי להבהיר לה שבכל מקרה זה לא הולך להישאר מטואטא מתחת לשטיח, אז כדאי שהיא תדווח בעצמה). המורה בבהלה תפנה את זה לרכזת השכבה, שתטאטא את זה כמיטב יכולתה. כשהיא לא תעשה כלום, תפני למנהלת. אח"כ תצטרכי לשאול באותה אדיבות אסרטיבית את המנהלת אם היא פונה למפקחת או שכדאי שתפני בעצמך. אני חייבת לציין שבשלב הזה, כשזה היה בידים של המנהלת אצלנו, היא השעתה את ה^%א הקטן. מן הסתם עזר לזה שבדיוק באותו שבוע הוא גם הביא רובה אוויר לביה"ס. וירה. בהפסקה. אני מניחה שהיא הבינה שכאן כבר אי אפשר לטאטא עוד.
&nbsp
הבינג סייד דת, הכי טוב שתלמדי את הבנות שלך להחזיר. וחזק וכואב אין באמת דרך טובה יותר במציאות הישראלית
&nbsp
ועוד משהו: הם כל הזמן אומרות לך לא להתערב בעצמך כי אסור לך, החוק מונע ממך (וגם מהן, מסתבר) אפילו לגעת בילד לא שלך, כל שכן לאיים עליו. מצד שני, לפעמים את עוברת באדום, לא?
 
אתחיל מהסוף. לא, אני לא עוברת באדום.

לא התכוונתי לגעת בילד או לאיים עליו - רק להגיד לו שיפסיק להרביץ לבת שלי.

לגבי ללמד את הבנות שלי להחזיר - להפך. אני מלמדת אותן לפנות מייד למורה, ולא להחזיר. כי בשנייה שהן מחזירות (וזה קרה פעם אחת לקטנה לאחרונה, אחרי זמן לא קצר של טרור שהילד ההוא עשה לה - שעליו דיווחתי למורה והיא לא עשתה כלום) פתאום גם הן אשמות, וזה בכלל לא הילד ההוא - זה "הדדי". והקטע המשעשע הוא שסוף סוף קיבלתי איזושהי התייחסות של המורה לנושא - היא כתבה לי מייל שהילדה שלי הרביצה לילד ההוא
בתגובה לכך שהוא הרביץ לה, ולכן נענשה יחד איתו. ושוב, מצדי שיענישו גם אותן אם זה בסוף יעזור לילדים לא להרביץ - אבל הנקודה היא שברגע שהילדה מגיבה זה כאילו פוטר את המורה מטיפול ומאחריות. כאילו זה "ביניהם" ויש "סכסוך" ושניהם מעוניינים בריב הזה, ולא כאילו מדובר בהטרדות בלתי פוסקות חד-צדדיות שיש לטפל בהן.

לגבי המנהלת - כאמור, כבר פנינו אליה (אני עמדתי ליד הקטנה בזמן שהיא תיארה למנהלת איך הילד מציק לה), והיא לא טיפלה בנושא. נראה לי שבמקרה שלכם באמת מה ששינה היה הרובה. אני ממש לא מתכוונת לחכות שזה מה שיקרה במקרה הזה - אבל מצד שני, לא ברור לי מה כן לעשות.

ולבסוף, מה שאת מתארת בהתחלה, לגבי ההמנעות המכוונת של מורות ושל המערכת מטיפול בנושא מייאש ממש. ממש ממש. יכול להיות שזה באמת המצב, כי אחרת אני לא מבינה איך התלונות של הילדות שלי נכנסות להן לאוזן אחת ויוצאות מהשנייה.
 

Ani15

New member
אסור לך להגיד לו את זה

וההורים שלו יכולים להגיש תלונה עליך למשטרה. אם זה מטריד אותך, אל תעשי את זה.
מה זה משנה אם זה פוטר או לא פוטר את המורה - ממילא היא לא עושה כלום (וגם אם רצתה, יש מעט מאוד דברים שהיא בכלל יכולה לעשות. את יודעת שאפילו אסור לה להפריד ביניהם אם הם הולכים מכות מתחת לאף שלה?). מצוין, הקטנה, נראה, יודעת להסתדר. אם היא תחטיף לו מספיק חזק הכל ייפסק ובא לציון גואל. רק תשתדלי לא להפריע לה בדרך.
&nbsp
לגבי המנהלת - את יכולה לפנות למפקחת על ביה"ס. זה יכריח את כולם להתייחס לתלונה, אבל אל תצפי שמשהו באמת ייעשה.
 
אני לא בוחלת בשום אמצעי

הילדים שלי לא יחוו אלימות משום סוג!!!!!!
ולכן אמצא ילד גדול שילך וידבר עם הילד המכה
ואני יודעת שזאת כבר תחילתה של עברינות

אבל זה לא איכפת לי


הילדים שלי לא יחוו אלימות משום סוג!!!!!!
 
אם לא לצפות שמשהו ייעשה, אז בשביל מה?

מה עם לפנות להורים של הילדים?

אני לא חושבת שזה יעזור אם הקטנה תחטיף לו "מספיק חזק" (אלא אם מדובר בגרימת נזק ממשי, ולזה היא לא מסוגלת לא פיזית ולא רגשית).
 

Ani15

New member
זו בחירה שלך

את יכולה לפנות לצוות החינוכי כדי למצות את האמצעים המוסריים, אם זה חשוב לך, לפני שאת פונה לאמצעים אחרים. רק אל תצפי כדי לא להתאכזב...
את יכולה גם לפנות להורים של הילד, רק שבישראל 2016 99% מההורים יגידו לך שהילד נופת צופים וינפנפו אותך, מעטים עוד יותר יעשו משהו בנידון. במסגרת שיטת "הילד במרכז" ו"להכיל, להכיל, להכיל", הנפוצות בישראל, התמודדות עם הילד שלך והעמדת גבולות מקבלת רייטינג מאוד נמוך.
היא לא צריכה לגרום שום נזק, היא רק צריכה לגרום לילד השני להבין שהיא יכולה להכאיב לו (אפילו אם היא לא מכאיבה בפועל). יש ילדים שלומדים טכניקות לחימה והגנה עצמית, ומספיק שהם עושים תנועת הגנה כדי להדגים את הענין הזה, בכלל בלי לגעת בילד התוקף. היורש שלי (ילד עדין וחלוש, לצערי, זה מה יש) עשה את זה ע"י כך שהפיל את התוקף שלו (אשכרה שם לו רגל) והתיישב עליו. חמש שנים קדימה, זה היה המעשה הכי נכון שהיה יכול לעשות, במבחן התוצאה. את לא רוצה לדעת מה אני עשיתי כשהייתי בסיטואציה הזו כילדה (וגם אני הייתי קטנה וחלשה, הרי ההיפוטוניה הזו עוברת בירושה). כל מה שצריך, זה שהילד ההוא יעצבן אותה. ויש ילדים שצריכים לדעת שההורים מגבים אותם במקרה כזה. במקרה שלנו, היורש היה צריך שאמא שלו תגיד לו במשך חצי שנה ש"אתה לא יכול לתקוף אבל אתה כן יכול להחזיר, ואני אגבה אותך גם אם ביה"ס יבחר להעניש אותך על זה", עד שעשה מה שעשה.
 
למעלה