אהבתי את הפנים המלוכלכים. בדיוק היה לנו ריב על זה היום. הוא פשוט לא רואה את הלכלוך - גם אחרי שאני מפנה את תשומת לבו. וכמובן, גם כשהוא מצלם אותן זה תמיד עם לכלוך / נזלת / רוק / כשהן עם הגב למצלמה / בצל וכו'. וכשאני מעירה לו הוא אומר שאני לא מבינה כלום בצילום ושזה יותר אמנותי ככה
. רק עכשיו אני מקשרת בין הדברים ומבינה שזה לא שלא אכפת לו שהן מלוכלכות כשהוא מצלם - הוא פשוט לא רואה את זה...
אצלנו הגננת והסייעות יודעות להבחין מתי אני בחרתי לילדה את הבגדים, מתי בעלי, ומתי היא (כשהיא בוחרת מדובר באוסף של בגדים לא תואמים, שמעליהם שמלה שלא תואמת לכלום. כשבעלי בוחר זה בלי השמלה).
אין מצב שהיא תתן שילבישו לה בגדים לא תואמים. אני זוכרת אותה בבירור מתקוממת נגד לבוש לא תואם כבר לקראת גיל שנתיים, ודי בטוחה שזה היה גם קודם.
לאבא שלה ממש לא היתה מילה בבחירת הבגדים שהיא לבשה לגן.
היא הייתה שמחה ללבוש שמלה עם גרביות וזהו, אבל אנחנו לא מרשים, מן הסתם (כי קר מדי). לכן כל העניין של בגדים ומעליהם שמלה (שיכול להיות יפה, אם אני זאת שבוחרת את הבגדים...).
במציאות בן הזוג שלי בכלל לא מבין מה הטעם בלהתאים
צבעים. מה שיוצא אני מרוצה. ובמציאות היחיד בבית שיודע (חוץ ממני) להבדיל בין הגרביים שלו ושל אחיו, זה הבכור...
אין קשר. גם לשניים שלי יש סוגים שונים של גרביים
ועדיין - גם עם אקדח לרקה אין לבן הזוג מושג קלוש אילו גרביים שייכים למי.
כשטסתי לפני שנה לחו"ל, סימנתי את כל התחתונים של הקטן בנקודות שחורות כדי שבן הזוג ידע להבדיל
אבל כן יצא לו להלביש לקטנה גרביים של הגדולות, ואפילו מכנסיים של הבכורה! (רק מזכירה שהבכורה בת 10, והקטנה בת שנתיים!
 
להגנתו ייאמר שהמכנסיים של הגדולה היו מכנסי שלושת-רבעי והוא חשב שהם מכנסיים ארוכים של הקטנה. כתוב עליהם מידה 10, כן?).