הוא נשמע מקסים
ושובה לב
וגם לי יש כזו בבית. וממרומי כיתה ב', עם התמודדויות חוזרות ונשנות של "סיפורי בנות", אני יכולה רק לומר ש"זה מה יש...".
גם אני מוצאת את עצמי מנהלת איתה שיחות לא חינוכיות, שבהן אני מוצאת את עצמי אומרת משפטים כמו שציינת.
בגן אצלנו זה היה פחות בולט, מכיתה א', זה קורה המון, והשנה אפילו יותר. עם זאת, אני חייבת לציין, שכנראה אני לוקחת את זה יותר קשה ממנה. היא נפגעת, אבל שוכחת מזה מהר (וזה הורג אותי, שהיא כאילו חוזרת לקבל עוד מכה, אחרי שכבר חטפה). מה שעשינו, ועדיין, השנה גם בעזרת המחנכת שלה, זה ללמד אותה לעמוד על שלה, ולסרב לדברים מסוימים, או לדעת מתי ללכת, לפני שנפגעת. לא תמיד עובד, אבל יש שיפור. המחנכת בדיוק סיפרה לי שהיא שומעת אותה אומרת לפעמים לחברות משפטים שהם שלי יותר משלה, אבל לפחות משתמשת בהן נכון.... לשמחתי היום היא פחות "לוקחת ללב" כל מקרה.
הוא נשמע ילד מקסים ועדין, ואני מקווה שהוא ילמד גם ל"סנן" את החברים ולהשאר עם אלו שכן יפרגנו לו וישמחו איתו.
זה נורא קשה לפעמים לנו, כהורים, להתאפק ולא להגיד בדיוק מה שאנחנו חושבים על מה שקורה להם ואיתם במסגרות ועם חברים. אני עוד מתרגלת את זה, כמעט באופן יומיומי. לשמחתי, כמעט כל החברות שלה, הטובות, הן כאלו שהאמהות מקסימות וחלקן חברות שלי, ואז הרבה פעמים אנחנו "מלמדות" אותן שיעור משותף, בעזרתנו, המבוגרות. אבל זה לא תמיד המצב, לצערי. אני לגמרי מבינה את התחושות שלך, ומקווה שאולי יתבדו, והיום הוא יחזור כ"מנצח" ורק עם פידבקים חיוביים. הלוואי!
)
