איך שומרים על לב של ילד קטן?

שקדייה

New member
איך שומרים על לב של ילד קטן?

התייעצות מהבוקר....

הקטן שלנו תלמיד גן חובה. עוד חודשיים רק יהיה בן 6...... והוא באמת ילד קטן במהות שלו.
הוא נורא נורא תמים, וילד שהוא פשוט לב זהב.... תמיד מוצא את הטוב בכל אדם....
יש משהו בדינמיקה של ילדי הגן שם השנה שזה כמו איזה טלנובלה תורכית, כל מיני משולשים רומנטיים הזויים כאלו, שתמיד יש אחד ש"תורו" להיות המוקצה......

ההתמודדות שלנו עם זה היא בלהסביר ש"זו הדינמיקה", ולא צריך להיפגע , וכל אחד בתורו "חוטף" אבל סה"כ כולם חברים טובים וזה פעם ככה ופעם ככה ולא להתרגש.

אבל יש ילד אחד בגן, שהוא פשוט ... איך נגיד בעדינות? ילד מאנייק! כן, ילד בן 6 מאנייק.
ילד שכולו מוטיבציה מטורפת להאדיר את עצמו, להגדיל את עצמו- והכל מתבצע באמצעות הקטנה של אחרים.
כבר קלטתי אותו בכמה וכמה סיטואציות שהתחשק לי לחנוק אותו....... דמיינו לכם "רושפלד" קטן עומד מול הילד שלכם ומטיח בו "אתה לא גאון, אתה טיפש. אני גאון!".... או שיום אחד ישבתי לשחק איתם איזה משחק בגן, והילד שלי ניצח, הוא קם בעצבים וקרא לכל החברים לעזוב את המשחק ולא להיות חברים שלו.... ויש עוד שלל דוגמאות....

והבן שלי עדיין בטוח שהוא ילד מקסים, שלפעמים שוכח איך להיות חבר.
היום הוא קם בהתלהבות ואמר שהוא רוצה ללמד את הילד הזה איזה משהו שדוד שלו לימד אותו בסוף שבוע.
והלב שלי התכווץ...
אני כבר רואה איך הילד ההוא מקטין אותו, אומר לו שזה לא שווה, ושזה של מטומטמים וכו'...... ומדמיינת את הקטן שלי נעלב נורא......

ניסיתי להניא אותו מהרעיון , והזכרתי לו שהילד הזה לעולם לא יתן לו פידבק חיובי, לעולם לא יתן לו להרגיש טוב עם עצמו, לעולם לא יפרגן- אלא רק יקטין.... והוא בשלו. "אני מכיר אותו, אבל נותן לו הזדמנות".

אז מצד אחד פתאום אני קולטת את עצמי מנהלת עם הילד שיחה מאוד לא חינוכית, על איך יש אנשים שלא כדאי לתת להם עוד צ'אנס ויש ילדים שצריך פשוט לשים עליהם X, או לפחות לא להשקיע בהם שום משאב רגשי.....
ומצד שני, ראבאק.... הלב הקטן שלו הולך לחטוף היום. בוודאות.....

אני מקווה שלפחות הצלחתי להכין אותו טוב לתגובה ושלא יתרגש, למרות שבזמן אמת די ברור לי שהוא יעלב נורא.....

יש משהו אחר/ נוסף שהיה אפשר לעשות?
 

חני בו

New member
לפי איך שאת מתארת אותו

הוא יודע בדיוק מי עומד מולו. אופי מקסים יש לו ואני חושבת שאסור לקלקל לו
 

שקדייה

New member
אני לא בטוחה.....

למשל, הוא חושב שכשמישהו מתאמץ ומשתדל להתנהג יפה, זה האני האמיתי שלו, ומידי פעם כש"בורח לו"- זה לא הוא....
אני אומרת שבדיוק ההפך... אנשים הם באמת הם כשהם בטבעי ולא מתאמצים..... ולכן ה"מה שבורח" זה האני האמיתי.

אבל תכלס זה לא כזה משנה מה אמיתי ולא אמיתי- שורה תחתונה, יודע או לא יודע, הוא כל פעם המום מחדש וכל פעם נעלב מחדש.

בשביל הילד שלי, זה שמישהו עושה משהו רע לבן אדם אחר- זה סוג של הלם כל פעם מחדש..... הוא פשוט לא מבין את זה.

ואני באמת לא יודעת איך להגן עליו...
 
אני לא בטוחה שאת יכולה להגן עליו. אני מכירה כמה מבוגרים שעד היום המומים כשמישהו עושה משהו רע למישהו אחר, ולא מסוגלים להעלות על דעתם לפגוע במישהו במזיד. זה הופך אותם לאולי קצת יותר תמימים ופגיעים, אבל לאנשים מקסימים ומיוחדים מאוד.
אני מאוד מבינה את הצורך שלך להגן עליו אבל יש דברים שמפניהם אנחנו לא באמת יכולים להגן על הילדים שלנו. תמיד יהיה מישהו שיפגע בהם ויעליב אותם, וזה אחד מהדברים שקורים להם שהם צריכים ללמוד איך להתמודד איתו. עם כל הצער, אנחנו לא יכולים להיפגע ולהיעלב במקומם, וגם אי אפשר להרחיק מהם את כל הילדים שיעליבו אותם. אחד חדש תמיד יצוץ במקום אחד קודם. זה חלק מהלמידה וחלק מההתבגרות.
 

שקדייה

New member
אז מה את אומרת? לא לנסות בכלל....

לראות בעיניים פקוחות שהילד הולך "לחטוף" היום,
ולא לנסות להאיר את עיניו....

אני מודעת לזה שזה אופי, וכזה הוא הילד (הבאמת באמת מקסים
), אבל האם ילד שעוד לא מלאו לו 6, זה ילד שכבר "מוותרים עליו" ולא מנסים "לשייף לו קצת את הקצוות"?......

אני חושבת שזו אחת הדילמות ההוריות הכי גדולות שלנו, לשרטט את הגבול בין הדברים שצריך לנסות לעזור לשנות, לבין הדברים שצריך לקבל ולעזור גם לילד לקבל בעצמו.... אני פשוט לגמרי לא בטוחה שאני כבר על הגבול הזה......
 
לא, זה לא מה שאמרתי. אבל אם קיימת את השיחה והסברת לילד מה נראה לך שעומד לקרות, והוא עדיין בעניין של לתת לילד צ'אנס נוסף, אז פשוט להניח לזה.
אני חושבת שעניין שיוף הקצוות קורה מעצמו בדרך כלל עם השנים ועם ההתבגרות, וזה לא קורה בגלל שיחות עם ההורים אלא בגלל ניסיון "בשטח". אני לא מאמינה שהתנסויות מהסוג הזה ישנו אותו לגמרי, מקצה לקצה, אבל בסופו של דבר הוא ילמד בדרך שלו את המסר שניסית להעביר לו. זה לא אומר שהוא יקבל אותו במלואו, או יראה את הדברים כמו שאת רואה אותם, אבל הוא ילמד איך בדרכו להתמודד עם אנשים מסוג הילד שאת מתארת.
 

רוני810

New member
מסכימה עם כל מה שכתבת. ולשקדיה -

תנסי לזכור כל הזמן שהקבלה הזו והאהבה הזו כלפי אנשים אחרים - זו גם תכונה נפלאה.
נכון שנחמד וקל בחיים כשיש אופי אסרטיבי.
אבל באנשים כמו הבן שלך יש קסם מיוחד. ואנשים מגיבים לזה.
אני בטוחה שאנשים אוהבים - ויאהבו - אותו מאוד, בזכות התכונה המיוחדת הזו שלו.
וזו תכונה שמעריכים יותר ויותר ככל שמתבגרים, כך שככל שיגדל - חברים ואנשים סביבו יעריכו אותו יותר ויותר.
ילדים עדיין נוטים להעריך את הקולניים והתקיפים, אבל כשמתבגרים לומדים יותר ויותר להעריך ולאהוב אנשים כמו הבן שלך.

הילדים שלי וגם אני במידה מסויימת כאלה, כמו הבן שלך, ואני שמחה על כך.
וכמו שהפוך כתבה, בעיקר החיים ילמדו אותו להתקשח קצת. יותר ממך.
אבל עדיין ישאר אדם נותן אמון, מפרגן ואוהב. וזה נהדר.

וגם - תמיד כשיש תכונה בילד שלי שמקשה עליו, אני נזכרת במה שרופא הילדים אמר לי כשהילד שלי היה בן שנתיים, אחרי שהיה חולה המון כל השנתיים האלה (היום הוא בריא, תודה לאל, הכל דברים שעברו, וזה מה שחשוב):
אמרתי לרופא באנחה שהילד חולה המון, והוא אמר לי עם חיוך: מה תעשי, תחליפי אותו?
והוא צודק. גם אם הילד לא מושלם (והוא לא), הוא לא בא עם פתק החלפה.
לא נצליח להפוך אותו לילד מושלם, בשביל שיהיה לו יותר קל בחיים.
עדיין תמיד יהיו לו תכונות שיקשו את דרכו, וזה טבעו של עולם.
היינו רוצים בשביל הילדים שלנו שיוולדו מושלמים כדי שלהם יהיה יותר קל. אבל הם לא מושלמים, וגם אנחנו לא מושלמות, מה לעשות. ואפילו הבעלים שלנו לא מושלמים
(אני צוחקת, כי אחרי כמה שנים של חיים ביחד וילדים - אין הרבה נשים שעדיין חושבות שהבעל שלהן מושלם...)
 

שקדייה

New member
זו תאוריה שאני מאוד מעריכה, אבל...

תראי, אני מאוד מקבלת את הילדים כמו שהם, ולכל אחד מהם יש המון מעלות, אבל גם אף אחד לא מושלם.
וחמור מזה- להם אין ברירה והם צריכים לקבל אותו על שלל הפאקים שלנו...

אבל בכל זאת, אני חושבת שכן יש לנו תפקיד הורי לנסות ולעזור לילדים להגיע למקסימום שהם יכולים, התפקיד שלנו זה להוציא מ"הילד הגולמי" את הדגם הכי משופר שאפשר, לא?

ואכן קלעת. הוא ילד אהוב ביותר. גם על ידי הילדים וגם על ידי ההורים. רשימת ההמתנה שלו לפגישות אחה"צ היא ארוכה ביותר.....
והוא יודע את זה. ועדיין, נעלב נורא....

(ואגב, הבעל שלי באמת מושלם
. הפאק היחיד שלו זה הבחירת נשים שלו, אף אחד לא מבין איך כזה בחור נחמד, חתיך ומוצלח נתקע על קלעפטע כזאת....
)
 

רוני810

New member
הצחקת אותי עם הפסקה האחרונה...

אני בטוחה שהוא ידע מה הוא עושה כשבחר בך מכל הפוטנציאליות.

נכון שהתפקיד שלנו לעזור לילדים. אבל אנחנו צריכים לזכור כל הזמן לא להגזים כדי לא לתת להם הרגשה שהאופי שלהם לא בסדר. זה איזון עדין.
להיזהר לא להפוך את הרצון לעזור - לביקורת (אני לא רומזת, ולא חושבת, שאת עושה את זה, אלא מדברת באופן כללי על העניין).
לילד כמו שלך - בטחון כללי שההורה שלו חושב שהוא נפלא ומדהים - יעזור יותר מכל הכוונה ספציפית מסוימת.
צריך לראות את התמונה הגדולה כל הזמן - ולא מרוב רצון לתקן אותו כדי שיהיה לו טוב, לתת לו הרגשה שהוא לא טוב כמו שהוא.

החיים כבר ילמדו אותו מה שצריך, יותר מההורים.
אז אנחנו צריכים להיזהר מאוד בהכוונה שלנו. לתת אותה במידה, כדי שלא תהפוך לביקורת מוסווית על האופי של הילד.
כי אם כל כך חשוב להורה לשנות אותו, אז כנראה שמשהו דפוק בו...

בקיצור - מינון קטן של הכוונה, ורק בדברים החשובים.
בדיוק באותו אופן שביקורת בונה לכל אחד ובכל נושא - צריכה להינתן במינון זהיר, ורק על הדברים החשובים באמת, ובלי לנדנד שוב ושוב על אותו דבר.
 

שקדייה

New member
ברור... זו הסיבה שאני מתייעצת פה...

כי עם התאוריה הזו אני מאוד מסכימה,
אבל הרבה פעמים מאוד קשה לי לפרוט את התאוריה למעשים / פעולות / אמירות בשטח......
 

רוני810

New member
נראה לי שזה בגלל שאת אדם מאוד שונה ממנו.

(מההיכרות פה בפורום).
ואת נהדרת כמו שאת!

אז קשה לך להבין איך אפשר להתנהל בעולם כמוהו.
לדעתי, ילד כזה יקח ברצינות מה שתגידי לו, אולי יותר מילד שדומה לך באופי. לכן צריך בפרט להיזהר איתו עם המינון, לא להגזים. אצלו זה לא "יכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה", הוא יזכור ויתייחס למה שאת אומרת, יחשוב על זה ויפרשן את זה. לכן בפרט צריך לשים לב למינון.
העדינות שלו גורמת לו לייחס משקל לאמירות ולדעות שלך, יותר מילד אחר.
ככה נראה לי לפחות, בלי להכיר אותו.
 

חני בו

New member
אני יודעת שאני לא הייתי מפסיקה לנסות

הייתי רוצה שיראה את האמת והנכון מאחורי אותם ילדים
 
בקטע הזה אני כמו הבן שלך

אני כן יכולה להפגע,
וכן יש אנשים ספציפיים וטיפוסים שאני פשוט לא מסתדרת איתם,
אבל המון פעמים קוראים לי "תמימה" כי אני שונאת לחפש את השלילי באנשים.
אז אנחנו תמימים, אבל לא טפשים. אני מוכנה לסמוך על מישהו שלא יפגע בי ולתת לו את כל החופש, טולא להיות עסוקה כל היום בלסובב את הראש אחורה ולחפש את מי שמנסה לתקוע לי סכין בגב.
אבל ברגע שיש תקיעת סכין בגב- זהו. הלך עליו. הוא לא יודע איזה פה גדול יש לי (פולניה אוגרת).

כרגע הבן שלך בן שש, עם השנים הוא גם ילמד לסנן אנשים מהחיים שלו, כולל "מקובלים". אבל בבסיס הוא לא עסוק בלחפש מי צבוע, מי בוגד וכו'. וזה טוב לבריאות.
 
הילד שלך נשמע ילד חזק

את מתארת שני דברים.

התנהגות של "אני גאון ואתה טיפש" -
במקרים כאלה, אני בעד להתנהג כלפי טמבלים כאלה כמו אל סובלים ממוגבלות.
המאניק סובל מרגשי נחיתות.
אם בנך יאמר שהמאניק העליב אותו ואת המשחק,
תגידי לו משהו כמו "נו, חשבנו שהוא קצת אדיוט. מילא, ניסית".
לא צריך להיעלב ממה שכל אדיוט אומר...

אבל התנהגות של סכסוך בין בנך לבין ילדים אחרים - זו בעיה אמיתית.
ומה שצריך כאן זה לחזק את הקשרים עם הילדים הטובים.
וגם לדבר עם הגננת. זה חלק מתפקידיה למנוע התנהגויות כמו שאת מתארת
 
אני לא חושבת שזה נכון

(בהנחה שהתכוונת שזה באמת נכון ולא שכך צריך להתייחס אליו) שהילד ההוא סובל מרגשי נחיתות. בגילאים כאלה קטנים ילדים בהחלט עשויים פשוט לומר מה שהם חושבים, ולהשתמש במושגים כמו שהם מבינים אותם, בלי להביא בחשבון שזה עלול לפגוע במישהו. כך שהם יצביעו על העובדה שמישהו אחר שמן, כושי, טיפש, ממושקף, וכו' כי זה מה שנראה להם - ולא כי הם מרגישים נחותים בצורה כלשהי. ספציפית, בהחלט יש מצב שילד באמת חושב שהוא גאון והשני טיפש, אבל טרם הבין שלא כדאי לומר את זה גם אם זה נכון - וזה אפילו לא בהכרח בגלל חינוך קלוקל, כי זה יכול לקרות על אף מאמצי חינוך של ההורים בכיוון הזה, שפשוט טרם נשאו פרי, והוא עדיין בתהליך של חינוך.

ולשקדייה - לדעתי את הכנת אותו מספיק (בנוסף למה שהוא הגיע איתו מלכתחילה), והוא יודע שבסיכוי סביר זה מה שיקרה, ולכן לא ייעלב כל כך - ואם הוא יתאכזב, הוא יתאכזב יותר מהילד השני (על כך שלא שינה את התנהגותו) ולא מעצמו (כלומר, לא יחשוב שדבריו של הילד השני מוצדקים).
 
למעלה