מאד מעניין שהרבה מספרים שאצלם זה לא כך...
לפחות, לדעתי זה מעניין. ובתשובה ל'מחשבות' עדיין יש לי הרגשה רעה שגורמת לי לרצות לעזוב את מרכז הארץ לטובת מצפה בגליל
יחד עם זאת, בתוך עמי אני יושבת, וכפי שהחלטתי לא לשלוח את ילדי לבי"ס מיוחד כי אנחנו חלק מהחברה, אני מניחה שאשתדל לתת להם את הכלים להשתלב בחברה הרגילה.
אגב, במאמר מוסגר - האם מוצדק הניחוש, שהמקומות המרוחקים הם אלו שבהם הסמארטפון פחות מככב? אולי לא. יתכן שמדובר במצב הכלכלי - וזו אגב סיבה נוספת להתנגדות שלי. אני דווקא יכולה להרשות לעצמי בקלות לקנות סמארטפון לילדה, ואפילו לא את הפשוט ביותר. אבל מרתיח אותי לחשוב שזה משפיע כל כך על היכולת להשתלב בכיתה. מה עם מי שקשה לו יותר? נכון שתמיד היה יותר קל למי שקנה את הג'ינס האופנתי ביותר וכן הלאה, אבל פה מדובר ביכולת לדעת מה קורה, ושהחברה קבעו פגישה.