גם פגישות רכילות לא חייבות להיות
מלאות באמירות רדודות. רכילות בסך הכל אומרת שמדברים על אנשים ודברים שקרו להם - היא לא אומרת מה אומרים על כך, מה המסקנות שמגיעים אליהן לגבי בני אדם והיחסים ביניהם ולגבי עצמך, וכו'. ספרות יפה היא לא מאוד מאוד שונה מרכילות מזוקקת, שבה הכותב מנסה להעביר את הלקחים שהוא למד על המצב האנושי על ידי מתן הצצה לקורות חיים של אנשים מסוימים (שהוא/היא המציא/ו). כנ"ל קולנוע, הצגות - וגם שירה. כל יצירות המופת שאת מדברת עליהן (אבל לא החלק של פרוייקט מנהטן - שאגב, לא בדיוק הדומה החיובית ביותר להתקדמות המדעית האנושית...) מתבססות על העקרון של דיבור על או הצגה של החיים של אנשים אחרים.
אין לי כלום נגד רכילות, ואני לא חושבת שהיא בהכרח רדודה, כאמור.
בספר שאגוזים, נדמה לי, המליצה לי לקרוא ("קיצור תולדות האנושות") - מסיבה אחרת, אמנם (כרגע הספקתי לקרוא רק חלק מהספר בכנס, ולכן אני לא יכולה להגיב עדיין לדברים שלה לגבי האמונה, אבל ממה שקראתי עד כה, נראה שהוא פשוט עיוות את משמעות המילה אמונה כך שתכלול כל הסכם חברתי שהוא, ולכן הפך את הדיון לחסר משמעות - גם אני יכולה להגדיר מילה כרצוני, וזה לא אומר כלום), אחת הסיבות שמועלית לגבי ההתקדמות המין האנושי והתועלת / צורך בשפה היא לצורך אותה רכילות שאת מעקמת עליה את האף, שמאפשרת להעביר מידע על מה שקורה בחברה שלך, וכו', וכך לקיים מסגרות חברתיות גדולות.