סמארטפון משמעותי ככלי חברתי בגיל 10 אצלכם?

AYELET1

New member


נו את יודעת, כי כיום הזמרים זה כבר לא מה שהיה פעם
 

lavendula

New member
גם אני הייתי מקליטה!

וגם הייתה תקופה שהייתי מנגנת תקליטים במערכת, ורושמת את מילות השיר. היה לי קלסר עם מילים של שירים, ויחד עם אחותי ועוד חברה היינו משחקות בתחרות זמר. היינו נותנות ציונים אחת לשנייה על הביצוע. הכי קטע שאני ואחותי היינו צוחקות על החברה כי היא הייתה מזייפת. נחשי מה היא עושה היום? היא זמרת מקצועית!
 

noa_f

New member
כי רוב הפגישות היו סתם פגישות רכילות

כמו שגם היום רוב הפגישות הן כאלו. סטטיסטית אני יכולה להעריך שזו היתה פגישה מהסוג הזה.

את רוצה לומר לי שהאמא שלך והדודות והחברות שלה עבדו בפרוייקט מנהטן? מצאו יסוד חדש באחת הפגישות? כתבו שירה? הסריטו יצירת מופת מסוג אחר? הפגינו בעד זכויות לנשים? הקשיבו להרצאה מרתקת?
בכל הפגישות שלהן?
או שהן ישבו וסיפרו על הילדים קצת, ריכלו על הבת דוד קצת וצקצקו בלשונן למראה השכנה היותר-מדי-סקסית-לגילה-ולמעמדה, בדיוק כמו הדור שלפניהן ולפניהן ולפניהן ולאחריהן.
 

אגוזים1

New member
מסכימה

שהוא הגדיר בצורה מאוד כללית ושונה את המילה אמונה/דת. אבל הוא גם מסביר למה הוא הגדיר כך.

גם אני בהתחלה די התנגדתי להגדרה הזו. אחר כך החלטתי לא להגביל את עצמי להגדרות הרגילות וכן לנסות ״לפתוח את הראש״ ולשאול את עצמי מה קורה אם אני כן מקבלת את ההגדרות שלו וכן ״מגדירה״ כך אמונה. נסי, זה לא קל (לי לפחות זה לא היה קל) אבל זו התנסות מעניינת. לא חייבים להסכים לה, אבל זה נותן כיוון חשיבה קצת אחר על הדברים. אחר... ולדעתי מעניין.

אגב, לגבי ״המהפכה הלשונית״ אהבתי מאוד את הגדרת ״עץ הדעת״ שלו.
 
אני לא רואה סיבה להגדיר את המילה

בצורה שהוא הגדיר אותה. להגיד שיש הסכם חברתי לא קשור בכך שיש אמונה - זה פשוט הסכם שמקבלים וזהו. זה לא עניין של משהו שלא יודעים אם הוא קיים או לא אבל מאמינים בו, אלא עניין של יצירת משהו מתוקף הסכם. זה לא קשור לאמונה, ולא אומר שמי שמוכן להשתתף בהסכמים חברתיים (ולא שיש לו ברירה) מאמין. לא אמרתי שזה לא מעניין - רק שזה לא אמונה, ושאני לא מסכימה להגדרה.
 
אבל, כאמור, לא סיימתי את הספר

אבל כשהוא מגדיר כסף ואת קיומה של חברת פיאט כדוגמאות לאמונה, אין ספק שאני לא מוכנה לקבל את ההגדרה שלו.
 

אגוזים1

New member
זכותך


(לדעתי זה הפסד שלך, כי כאמור גם אם לא מסכימים, הנסיון לעשות את הסוויץ׳ הזה במוח מעניין... אבל זכותך)
 
גם פגישות רכילות לא חייבות להיות

מלאות באמירות רדודות. רכילות בסך הכל אומרת שמדברים על אנשים ודברים שקרו להם - היא לא אומרת מה אומרים על כך, מה המסקנות שמגיעים אליהן לגבי בני אדם והיחסים ביניהם ולגבי עצמך, וכו'. ספרות יפה היא לא מאוד מאוד שונה מרכילות מזוקקת, שבה הכותב מנסה להעביר את הלקחים שהוא למד על המצב האנושי על ידי מתן הצצה לקורות חיים של אנשים מסוימים (שהוא/היא המציא/ו). כנ"ל קולנוע, הצגות - וגם שירה. כל יצירות המופת שאת מדברת עליהן (אבל לא החלק של פרוייקט מנהטן - שאגב, לא בדיוק הדומה החיובית ביותר להתקדמות המדעית האנושית...) מתבססות על העקרון של דיבור על או הצגה של החיים של אנשים אחרים.
אין לי כלום נגד רכילות, ואני לא חושבת שהיא בהכרח רדודה, כאמור.

בספר שאגוזים, נדמה לי, המליצה לי לקרוא ("קיצור תולדות האנושות") - מסיבה אחרת, אמנם (כרגע הספקתי לקרוא רק חלק מהספר בכנס, ולכן אני לא יכולה להגיב עדיין לדברים שלה לגבי האמונה, אבל ממה שקראתי עד כה, נראה שהוא פשוט עיוות את משמעות המילה אמונה כך שתכלול כל הסכם חברתי שהוא, ולכן הפך את הדיון לחסר משמעות - גם אני יכולה להגדיר מילה כרצוני, וזה לא אומר כלום), אחת הסיבות שמועלית לגבי ההתקדמות המין האנושי והתועלת / צורך בשפה היא לצורך אותה רכילות שאת מעקמת עליה את האף, שמאפשרת להעביר מידע על מה שקורה בחברה שלך, וכו', וכך לקיים מסגרות חברתיות גדולות.
 
קודם כל, כאמור, אין לי בעייה עם מה שהן

עושות גם עכשיו. עם זאת, הכותבת הסבירה במפורש "מלווה כיתובים רדודים בגלל הכורח לקצר". מהבחינה הזאת, דרכי התקשורת האלה אינן שקולות - אם דרך אחת מחייבת קיצור, והשנייה לא כרוכה במגבלה שכזאת, אז אולי שתיהן לגיטימיות, אבל הן שונות מהבחינה שאחת מחייבת סוג של רדידות שנובע מהקיצור. כלומר, זה "לא אותו דבר מבחינה מהותית".
ולפני שהיא דיברה על החלק הרדוד, היא דיברה על החלק הלא תקשורתי של המפגש - כלומר, אולי הפייסבוק הוא סוג של תקשורת עם אחרים (וגם, לא בדיוק תקשורת דו-צדדית רגילה, אלא יותר בבחינת שלח לחמך - שוב, לא אותו דבר), אבל התקשורת בין הנוכחות היא זו שמתפספסת, ועל כך היא מצרה.

אני לגמרי איתך בעניין של לא כל דבר הוא "פעם היה מושלם" - אבל זה לא אומר שכל דבר הוא "פעם היה גרוע", או לפחות "כל דבר שהיה פעם לא יותר משקול למה שיש עכשיו". כי זה פשוט לא נכון.
 

noa_f

New member
פגישות רכילות לא יותר מדהימות מבחינה

אינטלקטואלית מפגישות שבהן את מצטלמת ומעלה "כיתובים רדודים" לפייסבוק.
זו תקשורת וזו תקשורת. ואם את מסכימה עם נח הררי על כך שהמין האנושי חייב את הרכילות, את תצטרכי לקבל את העובדה שכל דרך תקשורת היא לגיטימית (מהבחינה הביולוגית-סוציולוגית הזו)


סה"כ יצאתי נגד התפיסה הנוסלטגית שמאדירה את "הדרך שבה עשינו פעם דברים". פעם עשינו בדיוק אותו הדבר מבחינה מהותית.
 
ואמא שלי, בפרט, מעולם לא הייתה רדודה

וגם לא נראה לי שהייתה אצלנו אי פעם שכנה סקסית... נראה לי שאת צופה יותר מדי בטלנובלות
או אולי בדאלאס, אנא עארף... פה זה ישראל...
 
למה "יושבות ומרכלות באמירות רדודות"?

אולי האמירות שלהן היו עמוקות? לא שיש לי משהו נגד התיאור של מה שהן עושות עכשיו, אבל לא ברור לי למה את חייבת לתאר את העבר כבזוי.
 

recordion

New member
יש

ואת יודעת מה? הווטסאפ עדיף בהרבה על פייסבוק, שהיה המילה החמה לפניו. לפחות השטויות הנכתבות בו לא חשופות לכל העולם, לא נשארות במרחב הסייבר לדראון עולם, וקצת יותר מסובך לפתות ולהתפתות לכל מיני דברים. יותר זול ממסרונים כשמתקשרים על ווי פיי הבית (בתכניות המוגבלות), והמשחקים הקטנים האלו חינמיים, מתחלפים באופנתיות ובדרך כלל לא מזיקים.

בלי להכנס לסוגיית המכשיר היקר בידי ילדים קטנים (לא יקר אם הולכים על סמארטפון פושט, וחלק מהמבוגרים כבר שדרגו ויש אחד לתת לילד), יותר עדיף לילדים פחות מוכשרים חברתית לדעת "איפה כולם". לפעמים קל להם יותר לקחת חלק בשיחה כשזה דרך סמארטפון ולא פנים אל פנים. במיוחד אם יש להם מעט "פנים אל פנים" מחוץ לבית הספר.

הילדים שלי (קצת יותר גדולים) מבינים בסמארטפון יותר טוב ממני, למרות שיש לנו מכשירים כאלו בערך אותו זמן (להם יש אבא עשיר. אני רק נגררתי אחריהם). מבחינתי טלפון טוב זה טלפון שותק בתיק. אבל כשיש לי בעיה, מאוד מרענן כשהם יכולים לפתור או להראות לי מה לעשות. פעם היה להם קשה כשאמא לא ידעה משהו. היום הם שמחים ללמד אותי.

אצלי הילדים קיבלו טלפון ראשון לקראת גיל 10, באמת כדי שאדע איפה הם ומתי ומנין לאסוף אותם כשצריך. את הסמאטפונים כאמור הם נדנדו וקיבלו מאבא שלהם. הבן (עם הזמן) למד פחות לאבד מכשירים ולקלקל אותם. הבת באמת מקושרת דרכו וקופצת לגינה כשקבוצת "נפגשים ב-" מתעוררת לחיים.
 

אביבקיץ

New member
לא. לצורך הודעות דחופות מספיק טלפון פשוט

לרבים מחבריה יש סמארטפון, אבל לפי מה שאני יודעת - גם אצלם הוא עמוק בתיק. כשמגיעים לביקור חברים, למשל, אני זוכה לראות את הטלפון שלהם רק אם הוא מצלצל, כשההורים מתקשרים לדבר איתם.
 

רונתו

New member
גם הבת שלי בת 10

לצערי זה חובה היום אצלנו זה גם חלק מהמקובלות בכיתה . רק טיפ קטן להגביל שעות אצלנו גם בשעה 22:30 יש הודעות אז הוחלט שב21:00 נסגר המכשיר בהצלחה
 
למעלה