סמארטפון משמעותי ככלי חברתי בגיל 10 אצלכם?

lavendula

New member
ילדים שמגיעים עם טל' נייד לביה"ס

החל מכיתה ג'-ד' זה כבר ברירת מחדל, בין אם הטלפון פשוט או משוכלל.
ילד שמתקשר ישירות להוריו ולא פונה למורה כשהוא לא מרגיש טוב, יכול לנהוג כך ממגוון סיבות, כמו ביישנות או או חוסר אמון (יוצא מנקודת הנחה שהיא לא תיקח אותו ברצינות), ואין למורה מה להיפגע מזה (מה, היא ילדה קטנה?) אלא לשדר לילד שהיא זמינה עבורו והוא יותר ממוזמן לפנות אליה.
אצלנו ביסודי הייתה הקפדה שלא יעשו שימוש בניידים בזמן לימודים, רק בסוף היום, וילד שלא הרגיש טוב היה חייב בכל מקרה לעבור דרך המזכירות, שם היו מתקשרים להוריו כדי ליידע אותם ולבקש שיבואו לקחת אותו.
 
אני מניחה שיתכנו מצבים שלילד יהיה קשה לגשת

למורה, וכמובן שיותר קל להתקשר להורים. בדיוק בגלל זה חבל שהטלפון זמין כל כך, לדעתי. אני חושבת שחשוב לילדים ללמוד להסתדר במקומות אחרים וללא ההורים, ומתפקיד ההורים לעזור להם בכך ולעודד אותם למצות את המערכת בביה"ס לפני שמתקשרים הביתה.

כמובן שאם יש בעיה קשה עם מורה מסוים או תלמיד מסוים המצב יכול להיות שונה מכפיש תיארתי, אבל זה צריך להיות היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
 

lavendula

New member
כך או כך, זה לא משנה מבחינת השימוש בוואטסאפ

גם אם ילדים לא יביאו פלפונים לביה"ס (וכמו שכבר כתבתי, לגבי הבעיה שתיארת, אפשר לאסור שימוש בזמן לימודים), הם עדיין יעשו בו שימוש אחרי שעות הלימודים, ולכן הציפייה של אבושירלי שהצוות החינוכי יתערב בהרגלי הצריכה של התלמידים והוריהם היא לא ראלית.
 
פתחתי שרשור תוך כדי התלבטות - נהגתי לא בסדר?

במהלך הימים האחרונים הגעתי (ליתר דיוק, הגענו - בעלי ואני) למסקנה שאכן נקנה סמארטפון פשוט, והדיון כאן עזר לי להגיע למסקנה זו. לא ברור לי מה הבעיה. רציתי להתייעץ, ולשמוע מה קורה במשפחות אחרות ובתי ספר אחרים. אני חושבת שהתפתח כאן דיון די מעניין, ואני שמחה שרבים (לרבות אתה) הביעו את דעתם.

יתכן שאדבר עם המחנכת והיועצת, כי לדעתי יש פה משהו עקרוני שראוי שידונו בו במערת החינוך, אבל אני לא רוצה שזה יעשה תוך הבדלת בתי מחבריה לכיתה.

אולי לא הבהרתי את המצב מספיק טוב מלכתחילה, ואם הטעיתי אני מצטערת. לא התכוונתי שהיא מנודה במלוא מובן המילה. כלומר, איש לא עשה עליה חרם. היא פשוט נשרה בשקט אל מחוץ למעגל. אם לצטט משורר אהוב "נפלת ממנה היום, חלפו שעתיים, והנה נשארת מאחור". היא ילדה נעימה ושקטה, ורוצה להרגיש שהיא כמו כולם. יתכן שהייתי רוצה שהיא תהיה בולטת יותר, חזקה יותר ובעלת רצון להילחם על עקרונות, אבל היא איננה כזו. היא מאד מיוחדת מבחינות מסוימות, אבל זה דווקא מקשה עליה להשתלב. זו זכותה לנסות להיות רגילה אם זה מה שהיא רוצה, ואני בסך הכל נותנת לה כלי שיעזור לה בכך.

ודרך אגב, כיוון שאתה העלת זאת, אני מבינה את הצורך בטלפון פשוט בגיל שכבר יוצאים למסיבות בשעות מאוחרות ושכרוכות בהסעה. אבל למה זה נחוץ בטיול הצופים? אפילו אם הוא בן יומיים? לדעתי זה מיותר, וככל שיש יותר טלפונים לילדים בטיול זה יותר מפריע. בטיולים בני היומיים שבתי יצאה אליהם מהצופים, היו תקלות ועיכובים בגלל טלפונים שילדים איבדו (או חשבו שאיבדו) ומדריכים חזרו וחיפשו במסלולים תוך איבוד זמן וכוח. הורים מנסים להתקשר, ואין קליטה, ואז הם מתלוננים, הילדים משחקים בטלפונים במקום להיות אלו עם אלו, ובמקום להתנתק מהבית ולהיות חופשיים, הם מרגישים צורך לדווח. אם יש בעיה אמיתית, הרי למדריכים יש טלפון.
 
אנסה לענות לך...

ראשית לגבי הענין של נידוי הבת מהחברה בגלל שאין לה סמרטפון...
אני האחרון שרוצה שהבת שלו תסבול מבחינה חברתית וכמובן שאעשה כל שביכולתי כדי שהיא תרגיש טוב מבחינה חברתית ותהיה מקובלת ואהודה בחברה. אבל, כשאני אומר שאעשה כל שביכולתי, זה אינו כולל רכישות של כל מיני גאדג'טים וצעצועים מיותרים למינהם שהורים אחרים חושבים שהם חיוניים.. אני כן ארכוש עבור ביתי את כל מה שחיוני (לדעתי, כמובן) לתפקוד היום יומי לצורך לימודים ולשעות שאחרי הלימודים אבל רק בתנאי שזה באמת חיוני ותורם לה ומעשיר אותה... לא ארוץ לקנות סתם צעצוע מיותר שבהחלט אפשר הסתדר בלעדיו, רק כי "לכולם יש"... ואם לצערנו זה המצב, אז אני רואה את זה בחומרה רבה ומטיל את זה לפיתחן של המחנכת,והיועת והמנהלת שחיבות לעשות את תפקידן ולהשתדל לתקן את מה ששאר ההורים קילקלו בחינוך של ילדיהם.
ולענין הצורך בטלפון ניד פשוט בטיולים. אני מודה שכאן זה יותר צורך אישי שלי (ושל זוגתי ) אני מודה שאני אולי אבא חרדתי ששומע על כל מה שקורה היום בחוץ וכל פעם שהילדה יוצאת לכמה שעות, צומחות לי שערות לבנות במקום שבו היו פעם שערות שחורות... מה לעשות? כזה אני ואני חיב לוודא שהכל בסדר איתה ושתהיה לה האפשרות להודיע לנו מידית אם חלילה קורה משהו (לא סומך על מדריכים, בכל תנועות הנוער המדריכים בד"כ הם קטינים בעצמם ולא בדיוק אחראים במידה שתספק אותי) וחוץ מזה , בגיל הזה נכנסנו (לדוגמא) לעונת "הבתמיצווש" ולפעמים היא יוצאת לערב שכזה עם הסעה מאורגנת אבל בחזרה פתאום יש פאנצ'ר וההסעה "ברחה" לה ועכשיו חצות ואין לה איך לחזור הביתה אז מה היא אמורה לעשות אם לא להתקשר אלינו מידית ? ... בקיצור, כשהיציאות שלה הולכות ומתרבות, הולכות ומתארכות אל תוך הלילה, אני מרגיש הרבה יותר רגוע אם יש איתה טלפון זמין שמאפשר להיות איתה בקשר רציף... תאמרי שזו שריטה שלי? אולי... אבל כמו שאמר פעם מחשי - "אצלנו בבית אין דמוקרטיה"....
 
צר לי, אבל אתה לא ממש עונה

למשל, אני שוב מדגישה - היא לא מנודה, אלא פשוט נושרת אל מחוץ למעגל. זכותך לא לקנות כלי עזר כי הוא לא חיוני, ולהשאיר למחנכים להילחם תוך העצמת קושי לילד, אבל לדעתי מותר להחליט לקנות דברים שאינם חיוניים, בלי להרגיש שזו פעולה לא מוסרית. אני מבינה שעמדתך שונה (זה הובן כבר קודם ואין טעם להכביר מלים עוד) וגם זה כמובן בסדר גמור (לדעתי גם כל מצב של ילד שונה בכיתה שונה, הוא שונה וצריך להימדד לגופו) אבל כנראה שאין מקום להמשיך את הדיון.

אם תקרא שוב את הודעתי תראה שכתבתי שגם אני מבינה את הצורך בטלפון פשוט לצורך תאום כשיוצאים בשעות הערב, ובענין זה אתה מתפרץ לדלת פתוחה. בנושא הטיולים לא השתכנעתי שיש באמת צורך. אם אינך סומך על המדריכים שיודיעו לכם כשהדבר באמת נחוץ, איך אתה סומך עליהם בארגון הטיול עצמו ומרשה לה בכלל לצאת
?
 

noa_f

New member
מה נראה לך שכוללים אופניים משוכללים?....

גודל מתאים, הילוכים טובים, צמיגים טובים ומשקל קל.
פחחח
 

noa_f

New member
שימי לב שבלי גוגואים הוא לא הסתדר.

התירוץ הוא שסבתא אפתה ממילא... זה סתם תירוץ. ואם היא לא היתה אופה? הוא היה זולל משמשים בדיוק כמו כולם.
 

rasmus girl1

New member
הסתדרת פשוט כי זה לא היה קיים!

גם אני לא אוהבת את ה 'בדור שלי', אני בטוחה שאם בדור שלך היה קיים טלפון סלולרי ומחשב עם אינטרנט בכל בית גם לך היה והייתם אפילו זונחים את הגוגואים.. זה לא חוכמה לומר שהסתדרתם כשזה לא היה קיים.. ובדור שלפני הדור שלך הסתדרו בלי טלוויזיה ובלי טלפון בכל בית, ולפני זה בלי חשמל ובלי מכוניות..
 
הבעיה היא שזה לא אחד במקום השני

במקום לצאת החוצה וללכת לחברה ברגל, הן יושבות ומסתמסות, ואפילו לא שמות לב איך השוקולד נכנס לפה באורח פלא.
לא סתם רואים היום ברחוב ילדים ברוחב של מבוגרים. אני הייתי פיזית בגודל שלהן בתיכון.
וזה ממש לא בגלל התרפקות על העבר (תנו לי עוד כמה שנים), אלא בגלל מגמה לא בריאה בכלל.
 

hag70

New member
שני הדברים לא סותרים זה את זה

אפשר להיות מחוברים לטכנולוגיה ולהיות בחוץ כמו פעם.
במידה מסויימת המצב היום עדיף בעיני כי אפשר לתקשר על החברים גם כשאין לך כח לצאת החוצה.
כל עוד יש מינון בין שני הדברים אין לי בעיה איתם
 
לא. לא נעימה לי השתלטות התקשורת הזו על חיינו

אז קשה לי לקבל שזה מתחיל בגיל צעיר כל כך. לדוגמה, גיסתי נפגשה עם חברות וסיפרה לי אח"כ שבמקום להנות מהערב (שימו לב - כולן בנות כ - 40 שעשו מאמץ השתחררו מהילדים, העבודה, הכביסה, המטבח... כדי להפגש...) כולן היו עסוקות בלהצטלם ולהעלות את התמונות לפייסבוק, מלווה כיתובים רדודים בגלל הכורח לקצר.
 

noa_f

New member
ואיך האמהות שלהן היו "נהנות מהערב" לפני

40 שנה? יושבות ומרכלות באמירות רדודות? מה ההבדל?
 
אני לא רוצה לייצג כאן את הנוסטלגיה שהזכרת

אני סבורה שאת צודקת - יש לעיתים נטייה מוגזמת להתרפקות על העבר, נכון שכל דור מלין על הדור הבא ומתרפק על מה שהיה פעם
. אני גם לא חושבת שבהכרח ערב בנות אז היה ברמה אנטלקטואלית גבוהה יותר. תלוי ב"בנות" ובתחומי העניין המשותפים שלהן. מה שהפריע לגיסתי היה חוסר התקשורת בינהן - הן לא דיברו זו עם זו, אלא היו עסוקות ביחצון המפגש. יתכן שזה הכיף של רובן, כמו שכתבה איילת, וזה נדמה לי קצת מצער (ובוודאי ציער את גיסתי שהעלתה את כל הסוגיה).
 

AYELET1

New member
וואו!!!

(וכמובן ההערה נכתבה כהמשך לשרשור כמה-פעם-היה-טוב-והיינו-מאושרים וללא שום כוונה אחרת...)
 
זה מזכיר לי שכשאני אומרת לאמא שלי שהילדים כל

היום במכשירים היא אומרת שזה עצוב וחבל, אבל מצד שני כשאני הייתי בחטיבה ובתיכון הייתי מקשיבה לרדיו שעות ומקליטה שירים מרשת ג או גל"צ בטייפ ריקורד. והייתי מתעצבת עם בתחילת השיר שרציתי להקליט משה מורד (מישהי זוכר?) היה מדבר. לא יכולתי לסבול שמדברים כשהשיר ברקע, אפילו אם זה 10 שניות. הייתי מוחקת ומקליטה פעם אחרת. היו לי עשרות קלטות טייפ עם שירים. לא שהייתי מקשיבה להן, פשוט הייתי מכורע להקלטות מהרדיו....
 
למעלה