סמארטפון משמעותי ככלי חברתי בגיל 10 אצלכם?

[AYELET1]

אתה עושה סלט מנושאים רבים.

קודמקול בסוד אפשר לגלות לך שניתן להשיג סמרטפון חביב בעשירית הסכום (או קצת יותר) שעליו אתה מדבר.
שנית, לא בטוחה שילדים בתחילת דרכם בביה"ס זקוקים לסמרטפון.
שלישית, טרנד מותגים היה קיים גם כשאנו היינו ילדים. אז זה לא היו סמרטפונים אלא מכנסיים מתוצרץת מסויימת למשל. וחינוך לצניעות רלוונטי גם אז וגם היום. לא קשור לסמרטפונים.

סמרטפון אינה מילה גסה. יש בשלל מחירים וברור שזו גם אינה חובה.
אבל סמרטפון אינו אות ומופת לנהנתנות חסרת גבולות, בזבוז פרוע וחוסר אושר כמו בימים הטובים ההם...

 

[אבושירילי]

לא עושה שום סלט...

לצערי, כנראה לא הצלחתי להבהיר את עצמי כראסהוב
קודמקול בסוד אעיר לך שגם אם אפשר להשיג ס"מרטפון חביב בעשירית המחיר" הרי שהוא לא יהיה מתוצרת אותה חברה בעלת המותג הפלצני שהפך למסט בחברת הילדים במקומות מסוימים ואז רק כדי להחשב ל"אחד מהחבר'ה " חיב שיהיה לילד סמרטפון פלצני ומפונפן שכזה... ואני שואל, (אם נתעלם מעקרון החינוך לצניעות ) בשביל מה לעזאזל צריך ילד בב"ס יסודי, סמרטפון ? למה ילד בן 10 או 11 לא יכול פשוט לגשת לחבר שלו שנמצא מטרים ספורים ממנו ולאמר לו את מה שהוא רוצה אלא חיב להשתמש בשרותי ה WHATSUP ודומיו רק כדי לשוחח עם חברו שעומד לידו... ? אני מגיב כאן לדוגמא שהעלתה פותחת השרשור ולצערי הרב, אנו רואים את התופעה הזאת בווריאציות שונות אצל ילדים רבים שגם מקבלים מהוריהם את מבוקשם...
ואני באמת מצטער אבל כל דבר וכל פריט שאינו ממש חיוני בחיי היום יום (לא חיוני ברמה של מקרר או טלפון קווי או אפילו פלאםון "טיפש" ) - עבורי הוא פריט מיותר שניתן בהחלט לחיות בלעדיו והוא מהווה עבורי סימן של חברת שפע נהנתנית ובזבזנית וכמובן אין קשר בין אושר לסמרטפון, כל שאמרתי הוא שאפשר בהחלט להנות מהחיים גם אם לא יהיה סמרטפון ואיפד וכ"ו... תלוי איך חיים ואיך מחנכים את הילדים...

 

[noa_f]

אתה יודע, אבא שלי סיפר לי שאצלם בכיתה, פעם

מישהי הגיעה עם גרבי ניילון ומיד החרימו אותה...
גם צניעות יתרה היא סוג של התייפייפות וריצה אחרי מותג. פשוט מהותג נקרא "צניעות".

ואף אחד לא חושב שילד צריך לעמוד בשום סטנדרטיים מהסוג שאתה מתאר כדי להיות מקובל בחברה (סטנדרטים שתלויים במוצר), רק:
1. תיארנו לך שזה לא חדש. רק "המוצר" חדש. לא הקונספט.
2. זו ההתנהגות המקובלת היום. היום גם שולחים אימייל ולא מכתב או מברק ומתקשרים לפני שמגיעים לבקר, למרות שאני זוכרת בבירור את הורי אומרים כשהייתי ילדה "אצלנו זה לא כמו באמריקה, שאנשים לא באים לבקר בלי תכנון מראש".

קודי ההתנהגות החברתיים משתנים בטכניקה, אבל לא במהות. היום זה ואטס-אפ, קצת קודם היה סקייפ, רחוק יותר היה טלפון ולפני כן מכתב.

ילד חברותי, נעים, ונחמד - בד"כ יהיו לו חברים ויהיה חלק מהמעגל החברתי, אם יש לו מכשיר מתוחכם או לא. כי בסופו של כל מכשיר נמצא אדם ומה שחשוב היא האינטראקציה החברתית ולא המדיום שבה היא מתבצעת.
ואם איתרע מזלכם והילד שלכם לא נמצא במעגל החברתי צריך קודם כל לבדוק אם זו לא בעייה אישיותית שלו. ברוב המכריע של המקרים - זו הסיבה ולא המדיום.
ואם - במקרה הנדיר - איתרע מזלכם עוד יותר וזה לא הילד, אלא הסמארטפון ולא מתאים לתפיסת עולמכם שזה יהיה הסמארטפון, אז אולי לא צריך לגור באותו המקום?

 

[אבושירילי]

שוב לא הובנתי, לצערי...

בגדול, אני מסכים איתך ונראה לי שבעצם אנחנו מסכימים אבל מתווכחים על הגדרות סמנטיות...
אז אנסה לתת דוגמאות - את בודאי מכירה את המצב הזה (גם כשאני היתי ילד זה היה ) שבו ילד רואה שלרוב החברים שלו יש איזה "מוצר" חדש ויקר שאולי לא בדיוק חיבים אותו בחיי היום יום אבל הילדים האלה הם בנים להורים מקבוצת ה"שופוני" שמכריזים השכם והערב שהם עובדים קשה רק בשביל הילדים שלהם ואם הילדים מבקשים משהו אז הם לא יחסכו... מכירה את ההורים האלה ? יפה, אז הורים כאלה יקנו לילדיהם מכשיר הכי פלצני והכי יקר גם אם הילד לא ממש צריך וגם אם אפשר להשיג בעשירית מחיר וגם אם בכלל הילד בן ה 10 יכול להסתפק בטלפון "טיפש" פשוט שעולה מקסימום 300 ש"ח... אז הילד שלי (לדוגמא) רואה ש"לכולם בכיתה יש" (מכירה את הטיעון הזה ? ) וגם הוא רוצה רק כי "לכולם יש"...
אז אותי לא ממש מענין ש"לכולם יש" אני קונה (כפי יכולתי) לילד שלי רק מה שנראה לי לפי שיקול דעתי כהורה... אז סמרטפון פלצני ב 4000 ש'ח לא אקנה אבל מחשב שישמש אותו בבית כן אקנה (וגם אם קשה לי כלכלית, אהפוך את העולם ואשיג עבורו את מה שלדעתי תורם לו ) וכך אנהג לגבי כל מותג שהילד בא ודורש... השיקול היחיד שלי הוא - מה מידת התרומה של המוצר הזה לילד ואם הילד נתרם מזה אז גם אם זה מוצר יקר, לא אחסוך ולא אתקמצן ואעשה שמיניות באוויר ואשיג את המוצר באוויר.... כנ"ל לגבי מוצרים חיוניים בחיי היום יום (לפי שיקול דעתי כהורה)
מה לעשות? כמו שאמר פעם מחשי - אצלנו בבית אין דמוקרטיה...

 

[noa_f]

יש הבדל לטעמי בין זה שהילד אומר "לכולם יש"

(על משקל "לכולם מרשים"), כדי לנסות ללחוץ ולהשיג משהו שאולי אתה לא מסכים לו ואתה יודע שזה לא ככה, לבין זה שבאמת לכולם יש והילד שלך חריג.

 

[חלום חתול]

וכשבאמת לכולם יש, הילד החריג צריך להיות "סופר

מקובל" כדי להשאר בעניינים בכל זאת. הבת שלי חברותית ונעימה, עד השנה היו לה הרבה חברים, והפך להיות קשה לה להשתלב בלי העזר הזה. האם מזה נובע שיש לה בעיות אישיותיות?

אתן לך דוגמה - כשבצופים יש איזשהו זמן המתנה ללא פעילות מובנית, העיסוק של כל הבנות הוא משחק בטלפון.

 

[noa_f]

כמו שכתבתי, כשבאמת לכולם יש, זה משהו אחר

ואז אתה צריך להחליט:
1. האם ההתנהגויות החברתיות של "כולם" מתאימות לך ולגישה החינוכית שלך? ואם לא, אולי להעביר את הילד לסביבה חברתית שונה. (מה יקרה אם "כולם" יעשנו חשיש או ישחיתו מכוניות ברחוב?)
2. אם זה משהו שהוא "פרווה" בעיניך - לא מדהים אבל גם אין התנגדות מוסרית/כלכלית/דתית קשה - אז לדעתי אין מקום להכניס ילד לעמדת האאוטסיידר.
אם זה משהו שמגיע ממנו, זה דבר אחר. אבל אם הילד לא רוצה להיות אאוטסיידר, אני חושבת שזה פשוט לא פייר להכריח אותו. גם אנחנו לא עושים את זה לעצמנו בד"כ.

 

[noa_f]

וספציפית לגבי הבת שלך והזמן המת בתנועה:

אצל הילד שלי הם גם מעבירים ביניהם מכשירים. כלומר, חבורה ידידותית נשארת ידידותית.
אז ילד שאין לו מכשיר עם משחקים - מקבל קצת זמן משחק מילד שיש לו וילד שיש לו מכשיר קטן וחלושס, מקבל קצת זמן משחק מהאייפון היוקרתי של הילד שאבא שלו קנה לו כזה.
זה לא רק עם גאדג'טים: הבן שלי מת לקורקינט-פעלולים. כבר הודעתי לו שאני לא קונה עוד כלי רכב ובכזה מחיר מטורלל (1500 ש"ח. לקורקינט!). אז הוא רוכב על זה של החבר והחבר, שיותר מתלהב מהאופניים המשוכללים של הבן שלי, רוכב על האופניים שלו.
ילדים שמסתדרים חברתית, מוצאים דרך.

ילד עם קושי, יתכן שצריך לעזור לו באמצעות "גודיז'"

 

[אבושירילי]

אז כאן אני שונה ממך...

אני למשל, לא היתי מסכים לקנות אופניים "משוכללים", מה רע כבר באופניים רגילים ? היתי מקפיד כמובן שהם יהיו מאיכות טובה (שלא יחלידו או יתפרקו לאחר זמן קצר) ושיהיו מצוידים בכל אבזרי הבטיחות החיוניים ושיתאימו לגודלו הפיזי של הילד שלי...זהו, מעבר לזה שום "שיכלול" לא מקובל עלי כי בסופו של דבר הילד שלי עדיין איננו ארמסטרונג והוא לא הולך להתחרות בטור דה פרנס... קצת פרופורציות בחיים...
כנ"ל היתי נוהג בנושא טלפון ניד (כמו שאמרתי , סמרטפון - לא על חשבוני - שיקנה מהכסף שלו כשיהיה לו... אני דואג שיהיה לו םלאפון פשוט כדי שיחסכו ממני השערות הלבנות ) ובכל נושא אחר בחיי היום יום... מצטער אבל אם נתחיל להכנע לתרוץ "לכולם יש" אז אין לזה סוף ובכל דבר שיוצא לשוק ובכל פריט שמשמש למשהו בחיי היום יום, היתי חיב לרוץ לקנות את "הצעקה האחרונה" בתחום הזה... לא מקובל בבית הספר שלי, מצטער...

 

[חלום חתול]

אבל אתה לא מתייחס לקושי לקבל מידע על מפגשי

כיתה, שעוברים רק בוואטסאפ. בנושא ה"צעקה האחרונה" ו"לכולם יש" אני לגמרי איתך, אבל זה לא קשור לבעיה שאני הצגתי.

אגב, בפלאפון פשוט עד עכשיו לא היה לנו צורך כלל.

 

[אבושירילי]

אני דווקא כן מתיחס...

כי ברגע שלא יהיה לה סמרטפון אלא רק טלפון פשוט שלא יודע לעבוד עם אפליקצית הווטסאפ והיה מובא לידיעתי שזה המצב בכיתה אז היתי מבקש לשוחח עם המחנכת/יועצת ומביא לתשומת ליבן את המצב העגום הזה ושהן תדאגנה לכך שהילדה לא תישאר בודדה רק בגלל שאין לה ווטסאפ... לאן הגענו ?

 

[lavendula]

בהצלחה

 

[חלום חתול]

אתה חושב שלילד שנחשב חנון יעזור שהמחנכת או

היועצת ידברו עם הכיתה

? מה אתה מציעה שהן יעשו? יכול להיות שאפשר לעורר דיון בכיתה על המגמה הזו בחיי החברה. אולי יש מקום להכניס את הנושא לשיעורי חברה כמו שמערכת החינוך מתייחסת קצת (מי יודע אם זה מועיל...

) לשימוש באנטרנט. אבל בכל מקרה זה לא יעזור לילד מסוים בסיטואציה מקומית ועכשווית.

גם אותי מקומם שזה המצב בחברה המקומית שלנו (או לפחות בכיתה הזו), אבל אני לא מתכוונת להילחם בטחנות רוח על גב הילדים שלי, מה גם שאני בקלות יכולה לקנות סמרטפון פשוט בלי לוותר על דברים חשובים יותר (וגם יותר משוכלל, אבל אני מתכוונת לקנות את הפשוט ביותר שיעשה את העבודה הנדרשת, כי הוא לא נקנה כדי להשוויץ). מספיק גרוע שאין לנו כבלים, אנחנו לא רואים האח הגדול, מאסטר שף והישרדות ולא שומעים מוסיקה מזרחית.

ואגב, כמו שכתבתי, אין לה בינתיים טלפון פשוט, כי אין שום צורך.

 

[AYELET1]

לי יש רחמנא ליצלן (מתחת לשולחן מתחבאת מבושה

( שני סמרטפונים שעונים להגדרה ״משוכללים״.
אף אחד מהם לא התקרב אפילו ל-4000 ש״ח שהוזכרו
הם ממש לא נקנו כדי ״להשוויץ״.
את באמת חושבת שמי שרוכש סמרטפון שאינו פושט קונה את זה כסמל סטטוס?...
נראה שמה שכתבה נועה על ״צניעות״ נוגע בדיוק בנקודה הנכונה. ואת חיה עם מושגים סטריאוטיפיים מאד.

 

[חלום חתול]

לא היתה כוונה לפגוע - מי שעושה לו טוב להינות

ממכשירים כאלה, שיבושם לו. לא מעניין אותי אם הם ניקנו להנאתך הצרופה, לצרכי עבודה א כסמל סטטוס (אגב, בעלי בפירוש קנה כזה כסמל סטטוס ביחסיו מול לקוחות כמפתח מערכות מחשב). זה עסקך הפרטי. הרבה אנשים מוציאים כסף רב על כל מיני דברים, החל מבגדים וכלה הספורט (בדיוק היה שרשור בנושא של כמה אנחנו מוציאים על עצמנו ותחביבינו...). זה לגיטימי לגמרי ובכלל לא עמד כאן לדיון. לא זו היתה השאלה.
אני מסכימה עם נועה שצניעות יכולה להיות מתייפיפת, אבל אני לא רואה איפוא זה בא כאן לידי ביטוי, ולמה את מתכוונת ב"מושגים סטריאוטיפיים מאד". זה קצת לא נעים, ואת מוזמנת לפרט.

 

[AYELET1]

מבטיחה לך שלא פגעת בי

ישנן הרבה סיבות למה לרכוש סמרטפון (ולאו דווקא כסמל סטטוס).

צר לי אם אני פגעתי בך, אבל המושגים בהחלט סטריאוטיפיים אם את מערבבת את העובדה שלילד יהיה או לא יהיה סמרטפון יחד עם כבלים, האח הגדול, מאסטר שף ומוסיקה מזרחית...
(״מספיק גרוע שאין לנו כבלים, אנחנו לא רואים האח הגדול, מאסטר שף והישרדות ולא שומעים מוסיקה מזרחית.״)

 

[חלום חתול]

נראה לי שלא הובנתי - המשפט שצטטת פשוט מציין

דברים נוספים (על הטלפון) שבהם בתי שונה מרוב חבריה לכיתה. לא אמור היה להיות קשר רעיוני ביניהם.

 

[אבושירילי]

אז אני באמת לא מבין...

אם את מלכתחילה מתכוונת לקנות לה סמרטפון "פשוט" אז לשם מה כל השרשור הזה ?...
אם זה לא מספיק עקרוני עבורך אז למה פתחת את השרשור?
ולא, אני לא חושב שאת הולכת להילחם בטחנות רוח על גב הילדה שלך כי תפקידן של המחנכת והיועצת (ומעליהן המנהלת ואם יהיה צורך, אני היתי מגיע גם עד המפקחת ואפילו עד משרד החינוך...) הוא להסביר ולחנך שמותגים מיותרים לא אמורים לקבוע עבור אף ילד אם יהיה מקובל בכיתה או לא... ואסור בתכלית האיסור לנדות ילד מפעילות חברתית של הכיתה רק בגלל שאין לו סמרטפון ובגלל זה הוא לא נמצא בווטסאפ...
הטלפון "הפשוט" שאמרתי שחיוני אצלנו - מתחיל עכשיו להיות חיוני (כתה ו' ) כשהיא יוצאת למסיבות בתמיצווש ואמורה לחזור מאוחר ויש בלגאן עם ההסעה (למשל) או כשהיא יוצאת לטיול של הצופים שנמשך יומיים... כל מיני דברים מסוג זה...

 

[lavendula]

זה לא מתפקידו של בית הספר לקבוע

איזה מותג מיותר ואיזה לא, ויפריע לי מאוד אם הצוות החינוכי יתערב לי בהחלטות הרכש עבור משפחתי.
זה מזכיר לי את הסיפור שסופר פה לפני שנה (שנת הבריאות) על הניסיון לכפות על תלמידים מה למרוח בכריך. באיזו זכות?
ילד לא מנודה מפעילות בגלל שאין לו סמארטפון. הוא פשוט פחות "בעניינים" בזמן אמת, היות וחלק גדול מהתקשורת בין הילדים מתנהל דרך הערוץ הזה, ואתה לא יכול לאסור על מי שיש לו להשתמש בזה כי זה מאוד נוח. הוואטסאפ גם מאפשר לצ'טט עם כמה חברים במקביל, כמו שיחת ועידה, דבר שאין בטלפון רגיל.
אגב, הכל התחיל מכך שחברות הסלולר גבו הרבה כסף על דקות שיחה ו-SMS. ואז קמה אפליקציה שמאפשרת לעקוף את העלויות האלה ברגע שיש אינטרנט סלולרי.

 

[חלום חתול]

לא לקבוע בוודאי, אבל לדעתי אפשר לעודד ולהנחות

לביה"ס בהחלט מפריע שילדים מביאים טלפונים לביה"ס. למשל, סיפרה לי המחנכת שהורים מגיעים לעיתים באמצע היום לאסוף את הילד שהתקשר ואמר שמרגיש לא טוב, ואפילו לא ניסה לגשת למורה. בשביל מה היא שם? רק עציץ שמעביר מידע? זה מאד פוגע, לדעתי, בסמכות המורה וגם בקשר בינה לבין הילדים. ההורים אמורים לדעתי לתמוך בילדיהם ולעודד אותם לסמוך על המורה ולגשת אליה עם בעיות.

ושוב אני מדגישה, ילדים לא החרימו את בתי כי אין לה טלפון, אלא פשוט היא נשרה מהמעגל בשקט בלי להרגיש - מדובר בילדה שקטה ולא דומיננטית, והיא לא הבינה במשך זמן מה שקורים דברים בלי שתדע עליהם. אז אנחנו החלטנו שנקנה לה מכשיר כדי להקל עליה להיות בעניינים.

אבל באשר לסוגיה העקרונית - לדעתי יש טעם לפגם בעובדה שהכל נקבע בעזרת סמארטפון, כי יש מן הסתם ילדים עם בעיה דומה לזו של בתי, שהוריהם אינם יכולים לעזור להם עם מכשיר בקלות כזו, והם עלולים להשאר מחוץ למעגל. לא בגלל רוע לב ונידוי חברתי, אלא פשוט בשל חוסר גישה למידע.