סמארטפון משמעותי ככלי חברתי בגיל 10 אצלכם?

[חלום חתול]

סמארטפון משמעותי ככלי חברתי בגיל 10 אצלכם?

עד עכשיו סירבנו לקנות טלפון לילדים, כי איננו רואים צורך בכך, בגלל אופן התנהלות הבית שלנו. אבל כעת מסתבר לי שאצל בת ה - 10 חיי החברה של הכיתה מתנהלים ב - whatsup (שם מודיעים שמתכוונים למשל להיפגש בפארק אחה"צ) וחלק ניכר מנושאי השיחה שלהם סובב סביב משחקים בטלפון וכדומה. יוצא מכך שמי שאין לו טלפון, מנודה מעט. וכמובן, מדובר לא במכשיר פשוט לצורך תקשורת בסיסית עם ההורים בסגנון "הגעתי הביתה מבי"ס והכל בסדר" אלא במכשירי סמארטפון למיניהם.

לצערי, נדמה שאין ברירה אלא להצטרף, אחרת הילדים ישלמו את מחיר ההסתייגות הכללית שלנו מהמגמה החברתית הזו.
מה התחושה שלכם? האם גם אצל ילדכם זה כך, בשכבת גיל זו?

 

[noa_f]

אצלנו יש איזו פעילות בוואטס אפ אבל הילד לא

שותף לה. סמארטפונים לא מחזיקים זמן טעינה ארוך (בגלל המסכים הגדולים בעיקר) והוא לא היה אחראי ולכן הוחזר אחר כבוד לטלפון פשוט.

עם זאת, הסמארטפונים הקטנים והזולים, שמתאימים לילדים, לא עולים הרבה יותר מפלאפון "טיפש" ממוצע. בסביבות 600 ש"ח.

 

[kramerkaren]

אצלנו בפירוש כן. עצוב, אבל ככה זה.

 

[3תיתי]

לא.

 

[אניאורחת]

נראה לי שלא

הגדולה בת 11 וחצי ואחותה בת 9 וחצי - בכלל לא מעלים את העניין. הצעירה יותר עסוקה במשחקי מחשב ועולמות וירטואליים.
רק בלג' בעור הגדולה הציעה לי לקנות לה מכשיר. היא התקשרה אלי מהמדורה מטלפון של המדריכה שלה ואמרה שהיתה מעדיפה שיהיה לה מכשיר (היא גם הדגישה שלא צריך משהו יקר. אפילו בלי מסך. רק שאוכל להתקשר).
אז אני חושבת שנקנה לה אחד.

בכל מקרה, לא הייתי קונה מכשיר יקר בגיל הזה רק כדי שיהיה לה על מה לדבר עם החברות.

 

[חוה 1]

אצלנו זה לא כך . אבל אם זה היה כך הייתי קונה

לו סמארטפון פשוט ב-400-500 ש"ח.
ויש כאלה והם ממש בסדר.

 

[חני ב]

כן אבל הבת בכתה ט' ולא קטנה

הייתי קונה מכשיר עבורה.

 

[מחשבות]

למה לסרב? משהו דתי?

 

[אבושירילי]

אמנם אינני מיצג את פותחת השרשור אבל...

אנסה לתת לך את התשובה שלי לשאלה שלך...
זה לא משהו דתי אלא מעין געגועים שלי לימים שבהם אנחנו הינו ילדים ולא היה WHATSUP ולא היה סמרטפון ואפילו לא ידענו מה זה מחשב ומחשבון הכרנו רק בתיכון וגם זה היה רק למי שהתעצל לחשב ולהפעיל את הראש... ילדים הקדישו אז הרבה יותר זמן לפגישות פנים אל פנים, ירדו לשחק בחצר הבית או ברחוב הסמוך לבית, הלכו יותר לספריה להחליף ספר או לספרית העיון להכין שעורי בית וללמוד...
כשאני מסתכל על החיים של הנוער בימנו לעומת החיים שלנו - הם נראים לי מאוד מכאנים וחסרי רגש, אני חושב שאנחנו הינו יותר שמחים ומאושרים בתקופתנו ואני ממש לא מבין למה לעזאזל הבת שלי צריכה להעזר בפיסבוק כדי לדבר עם חברה שלה שגרה ממש בכניסה הסמוכה לשלנו (ממש אפשר לאמר שהיא גרה "מעבר לקיר" ) ? למה צריך SMS או WHATSUP או פיסבוק או... ווט אבר כדי שילדים יוכלו לדבר אחד עם השני ?
למה הקשר בין בני האדם חיב להיות מושתת על רובוטים ומכשירים אלקטרונים למינהם ? מה יש ? כבר לא יכולים לנהל שיחה פשוטה פנים אל פנים ?

 

[חלום חתול]

הקדמת אותי וקלעת לכוונתי

ועוד אוסיף ואומר שנדמה שהצורך להביע את עצמך בהקלדה, אפילו אם מהירותך משתפרת עם הזמן, משטח את המחשבות והדעות, אם לשפוט לפי עומק ההתבטאויות שאני קוראת בפייסבוק של בני הנוער במשפחתי!

 

[מחשבות]

התקשורת היות היא דרך מסכים ומקלדות. את

רוצה ילד חריג? תגידי ונרשום בפרוטוקול.

 

[חלום חתול]

חשבתי שברור מדברי שאני לא רוצה ילד חריג...

אני לא רוצה שהיא תשלם את המחיר של הרתיעה שלי מצורת התקשורת הזו, ואני לא מתכוונת להילחם מלחמות אבודות על גב הילדים, מה גם שאני יודעת כמה חשוב לחלקם "להיות כמו כולם". עניין אותי לראות מה קורה במקומות אחרים.

 

[אבושירילי]

אז זהו...

כבר נסגר ונקבע שזו צורת התקשורת היחידה ואין בלתה וכך חיבים לתקשר כל הילדים?....
ולא, אני לא רוצה ילדה חריגה אל יה שגם תצא החוצה ותחווה את החוויות שאני ובני דורי חווינו ולא רק תשב כל היום מול מסך המחשב ותפתח את שרירי אגודליה בזמן שתסמש.....
יש גם עולם שלם בחוץ מלבד המחשב והסמרטפון, אתה יודע ? ...

 

[noa_f]

בזמננו היו דברים אחרים

אני לא סובלת את ההתרפקות הכמו-דתית הזו על "כמה טוב היה בזמננו, כמה היינו תמימים ויפים וטובים ומנומסים ותרבותיים וחיינו בצניעות וידענו את ערכו של הכסף".

כשאני הייתי ילדה, היתה התקופה שכו-לם אספו מכתביות. זה עלה כסף, לא מעט כסף ובנות שלא אספו, לא היו "בחברה'". היו גם אוספי "זהבים" (בשביל זה היית צריך לקנות או לקבל או לגנוב שוקולדים איכותיים והמון קרמבו)
היתה התקופה שלכולם קנו סקטים או (בעלי היכולת) נעלי-סקטים והבילוי היחיד כמעט היה הדיסקו-סקייט (או איך שלא קראו לזה).
והיתה התקופה ההו-כה-מענגת שהכרחת את המשפחה שלך לזלול משמשים בכמויות...
היו סדרות הטלויזיה שאם לא ראית, נחשבת אאוטסיידר והן לא היו טובות יותר מאשר "פיניאס ופרב" או "כוכב נולד" ("מי רצח את ג'יי. אר.?" או "שושלת" זו לא בדיוק אמנות עילאית)

והאמת? הרבה יותר בריא לסמס בוואטס-אפ מאשר לזלול כמויות של שוקולדים, לכרות מאות עצים בשביל מכתביות וזה לא עולה יותר מאשר סקטים איכותיים.

 

[AYELET1]

לא יודעת מה יותר בריא או לא, אבל מסכימה בכל

לבי עם הפסקה הראשונה שלך!

ואת כל ה"כמה טוב" שמעתי גם מהסבתא שלי על בני דורי המושחתים והמקולקלים

 

[lavendula]

גם לדעתי ה"היו זמנים" הם לגמרי אוברייטד

ואני לא מוצאת שדור הסמארטפון הוא יותר שטחי וריקני מהדור שלי.

 

[אבושירילי]

אני לא מתרפק שום התרפקות דתית...

בכלל לו הית מכירה אותי הית יודעת שדת ואני לעולם לא הולכים ביחד...
אז קראתי את כל הפוסט שלך ואני חיב לציין שמה לעשות? בעוונותי הרבים נולדתי בן ולכן רוב "האוספים" שהזכרת ושלעניות דעתי היו משויכים לבנות, לא ענינו אותי כלל... אני מודה שהיתה בסוף תקופת היסודי שלי סדרת תמונות "העולם המופלא" (אם אני זוכר נכון) שהינו קונים בפרוטות ומדביקים בחוברות והיו האוספים של שחקני הכדורגל של אז ואני מודה שאספתי גוגואים (כך קראנו לחרצני המישמש ) אבל לא היתי צריך להכריח את משפחתי לזלול מישמש כי סבתי נהגה להכין פשטידת משמש כמעט בכל יום שישי ואני דאגתי לחתום איתה על "חוזה להספקת גוגואים" ... אז כן ידענו להנות ם הבי לבזבז סכומים אדים על דברים יקרים ואני זוכר שהינו די מאושרים ושמחים בחלקנו... זה מוכיח (לפחוןת לי ) שאפשר לחיות טוב ולהיות מאושרים גם בלי להוציא מאות שקלים (במקרה הטוב) על סמרטפון שאף פעם לא אבין מה הצורך בו ולמה אי אפשר להסתדר עם פלאפון פשוט שמקסימום יש בו מצלמה ואפשרות לשלוח SMS ?...

 

[AYELET1]

בילדותנו הסתדרו גם בלי טלפון סלולרי פשוט

(ומי שזכה לקבל טלפון קוי ממשרד התקשורת לאחר שנות צפיה רבות, הרגיש עצמו בר מזל)
ובילדותה של אמי הסתדרו גם בלי מקרר, אלא עם ארגז קרח.
אז מה זה בדיוק אומר? שאנו יכולים להיות מאושרים גם ללא טלפון וללא מקרר? מן בסתם. אבל זה מאד נח שהם קיימים.

 

[שדה שיבולים]

 

[אבושירילי]

טוב, לא צריך להגזים...

גם אני לא אסכים היום לחיות ללא מקרר וללא טלפון ביתי למרות שכילד צעיא אני עדיין זוכר את מחלק הקרח שהגיע לשכונה ואז כל מי שהיה לו עדיין מקרר שעבד על קרח, ירד לקנות בלוק קרח (אני מדבר על המחצית הראשונה של שנות ה 60 ) ואנחנו הינו בין ברי המזל הראשונים בשכונה שקיבלו טלפון לאחר תקופת המתנה קצרה רק כי אבי היה אזרח עובד צה"ל... ובאמת לא הבתי אז למה כל השכנים פתאום "אוהבים" אותנו כל כך ובאים כל הזמן "לבקר" , אח'כ הבנתי שפשוט הם ביקשו להתקשר ואני זוכר את כל ההתלחשויות של ההורים שלי על השכן שלא טרח לשלם את החצי לירה עבור השיחה שלו ומיהר להסתלק בסיומה ואיך הם מתכננים להתחמק ממנו וממציאים תרוצים שונים כדי לא להכניס אותו בפעם הבאה... אך... זכרונות..... חלקם נעימים ומתוקים וחלקם לא...
ברור שכל מה שהפך למסט בחיי היום יום שלנו, גם אני ארכוש ואשתמש בו ללא היסוס וברור שהמקרר החשמלי (ללא קרח) והטלפון מקלים מאוד על חיי היום יום וברור גם שהפלאפון הפשוט (ההוא הפשוט וה"טיפש" שאינו סמרטפון ) גם הוא מקל מאוד על חיי היום יום ובמיוחד על חייהם של הורים מודאגים שצומחות להם שערות לבנות על הקרחת עד שהם זוכים לראות את "התכשיט" חוזר מאיזו מסיבה או סתם מבילוי... אבל לגמרי לא ברור לי בשביל מה אני (שאינני איש עסקים כזה גדול ואינני זקוק כל היום להיות בקשר עם תיבת האימייל שלי ובהחלט אני יכול לחכות עד שאגיע הביתה לדסקטופ הישן והטוב שלי ואקרא את המיילים שלי ) צריך שיהיה לי סמרטפון יקר ומפונפן שעולה 4000 ש"ח כשאני יכול בעשירית המחיר הזה להשיג מכשיר פשוט שעושה עבורי מצוין את העבודה... והבת שלי? גם לה כמוני, יש צרכים צנועים ביותר ואם התנאי היום לקבלה "למועדון" חברתי כזה או אחר, לקבוצה כזאת או אחרת הוא סמרטפון כמה שיותר חדיש וכמה שיותר יקר (אחרת תיחשב, חלילה, לחריג ) אז אני מעדיף להחשב חריג, לחנך את הבת שלי בדרך אחרת ולדרוש מהצוות בבה"ס שידאגו לחנך את הילדים שלא כל מי שאין ברשותו את כל המותגים הכי חדישים בשוק - אינו זכאי להתקבל לחבורתם... יש עוד אידיאלים ותחומי עניין בחינו מלבד הסגידה לאלוהי השפע והקניות הבלתי מרוסנות....