חגים, חופשים, ומחאת ההורים

[noa_f]

אני לא ראיתי שום אתגר ושום שיטת לימוד אחרת

לחזקים.

 

[פעם ראשונה כך]

יכולה להגיד לך

שאני לפחות בשיעורים שלי לא מקטלגת תלמידים לחזקים וחלשים בפניהם.
אם תלמיד סיים משימה אני נותנת לו משימה אחרת. וזה לא משנה אם הוא חזק או חלש- לכל אחד אני אתן דף אחר, תרגיל אחר, ניסוי אחר, משהו אחר.

 

[noa_f]

ואני יכולה להגיד לך, שהאחיינית שלי, שבוע אחרי

סוכות בכתה א' הבינה שהיא צריכה לעבוד לא-ט ל-א-ט, כי אחרת היא מקבלת מהמורה (שעובדת בשיטה שלך) פי 4 עבודה.
זה לא היה מעניין יותר או מאתגר יותר - רק "יותר". ואת זה היא תפסה אחרי שבוע. ילדה בת 6.

ילד שיכול יותר לא צריך לקבל עוד מאותו הדבר אלא משהו ברמה אחרת. יש לי נסיון של 12 שנים עם ילד אחד, 4 עם שני ו-6 נוספות עם האחיינים (כולם ילדים לפחות קצת מעל הממוצע), בשלושה בתי ספר שונים, במקומות שונים בארץ שיש בהם אוכלוסיה חזקה: אף אחד מהם לא קיבל עבודה מאתגרת באופן שיטתי ולאורך זמן. היו "הבלחות" חד פעמיות וזהו.

 

[פעם ראשונה כך]

וזה מה שאני עושה

מכינה מראש כמה דפי עבודה. יש דפים מאתגרים- עם שאלות אתגר שלרוב יש שם גם משימת ניסוי ויש דפים לחלשים יותר שזקוקים ליותר תרגול והכוונה. לא מדובר באותם דפים.
התלמידים החזקים שלי דווקא נהנים משאלות האתגר. פחות בנאלי עבורם והרבה יותר מעניין. אז יפה שיש לך מדגם של כמה בתי ספר מתוך מאות בארץ. זה לא נותן כלום. ואיכשהו- תמיד קל יותר לראות מה אין ולא לראות מה יש.

 

[noa_f]

את כתבת בעצמך: "ילד שמסיים משימה מקבל

עוד אחת". למה הוא סיים?
נאמר שהמשימה הרגילה לילד הממוצע אמורה לקחת שיעור. ילד מצטיין אמור גם לקבל משימה שתקח לו שיעור. הוא אמור לעבוד בדיוק אותו הזמן על משימה. המשימה עצמה צריכה להיות כזו שתדרוש ממנו את אותם המשאבים שהמשימה הרגילה דרשה מילד ממוצע.

את אולי מזלזלת בנסיוני, אני בטוחה שגם אם את מורה אחת שמלמדת כתה אחת, את יודעת יותר ממני (ומאמא שלי, אחרי 30 ומשהו שנות ותק ועשרות חברות מורות) - אבל זה הנסיון שלי ולילדים שלי, העובדה שאת מורה מעולה, לא עזרה. כי את לא לימדת אותם. ולא את האחיינים שלי. ולא את הבת של חברה שלי שנשלחה לכתה גבוהה יותר, כי המורה שלה לא היתה מסוגלת לאתגר פספוסה בת 6.

 

[פעם ראשונה כך]

אז את לא יודעת איך אמור להתנהל שיעור

כי בשיעור שלי יש פתיחה והצגת הנושא. לפעמים בניסוי, לפעמים בסרטו
ואז יש דיון
ואז יש ניסוי שהתלמידים מבצעים או משימה בכתב. המשימה אמורה לקחת לילד ממוצע רבע שעה.לחזקים זה לוקח חמש דקות. מה הם יעשו בכתה? ימשיכו את נושא הדיון עם אתגר.
אני בהחלט חושבת שתלמיד חזק יכול ללמוד מצוין בלי מורה. השאלה לאיזה עומק. ואם את רוצה כתה הומוגנית של גאונים- יש כאלה כיתות. קוראים להם בחטיבות ובתיכונים " כתות מצוינות " " עתודה מדעית טכנולוגית" וכו' ולכי תראי ימי רישום לאותם חטיבות שמציעות את זה. הורים ממש נלחמים על זה.
ולכתות האלה יש מחירים אחרים. מחירים שצריך לקחת בחשבון שמשלמים מבחינה חברתית, נפשית וכו'.
אלה כיתות עם מתח לימודים מאד גבוה והמון לחץ ולא לכל אחד זה מתאים

 

[מירי,]

ממש אין מתח לימודי והמון לחץ

ילד שמתאים לכיתה כזו יעבור אותה בקלילות (הבכור שלי עובר את זה למרות שיש לו לחץ ממבחנים עוד מהיסודי...).
לא זוכרת מורה שהצליחה לאתגר את הגדולים שלי ביסודי- כולל כמה מורות נהדרות, והילדים שלי לא ממש מיוחדים, סתם מעל הממוצע.

 

[פעם ראשונה כך]

שוב , עבדתי בכמה בתי ספר

וזה מה שאני ראיתי כמורה.
יכול להיות שאצל הבן שלך הכל היה אחרת
ויכול להיות שהוא חש דברים אחרת

בכל מקרה- מקרה אחד או שניים זה לא מה שקובע. אני חלק מקבוצה של 60 בתי ספר בארץ שמריצה פרויקט כזה כבר כמה שנים וזה מה שעולה מהמורים בשטח. אולי כולנו סתומים וחיים בסרט. אולי.

 

[noa_f]

אני לא מכירה את כתות ההצטיינות האלה

והילד שלי לא למד בכתת מחוננים. אני לא תומכת גדולה של הגטאות הללו, אני חושבת שבכתה הטרוגנית החיים נורמטיביים יותר, אבל צריך שיהיה גם מענה להטרוגניות הזו. אני מצאתי את יום ההעשרה כאפשרות מצויינת (כמובן, על חשבוננו).
אצלנו גם לא היתה בעיה של השלמת חומר לימודי ("אמא, הם יחזרו על זה עוד 20 פעם!") וממילא הכנת שיעורי בית לא היתה הצד החזק שלו.
עם זאת, לקראת התיכון ניסינו לשקול אולי בכל זאת כן מחוננים וזה נפסל. הילד רצה ללמוד עם החברים שלו ולא לנסוע רחוק ואני תמכתי בזה לגמרי.

ממה ששמעתי (וקראתי בין השורות), ברוב כיתות המצויינות (לא המחוננים), אין בעצם למידה ברמה יותר גבוהה או שונה. יש או לימוד מהיר יותר והגשה מוקדמת יותר לבחינות בגרות במקצועות הריאליים, או סתם כמות שיעורי בית מטורפת "כי אצלנו לומדים קשה". או שניהם. זו סתם נשמעת לי התעללות בלתי מוצדקת. בדיוק כמו לתת לילד צעיר יותר משימות באותה דרגת קושי.

 

[פעם ראשונה כך]

אצלנו זו תכנית ממש שונה

זה כולל 16 מפגשים שנתיים במדע-טק שנבנים על פי תכנית הלימודים כהעשרה. כולל חשיבה מתמטית דרך משחקים, כולל רובוטיקה ודברים נוספים שממש לא לומדין בכתות הרגילות

 

[noa_f]

זה בתיכון או ביסודי?

כאן היה משהו בכתה ה' או ו'. אבל זה היה בשעות מעבר לשעות הלימודים הרגילות. היה נחמד, אבל לא שינה את התוכנית הרגילה ולא כיפר עליה.

 

[מירי,]

בחטיבה. אצלנו יש דברים דומים.

הילד עשה כמה שטויות ועבר מהמסלול המדעי למסלול הסתמי של תקשורת- וכולנו (כולל הוא עצמו) מבועסים מזה.

 

[פעם ראשונה כך]

בתיכון ובחטיבה

שנה הבאה מכניסים את זה גם ביסודי

פה מדובר על שעות נפרדות בכל תחומי המדעים והמתמטיקה. בשאר השעות הם עם שאר הכתה

 

[פעם ראשונה כך]

ואת שוכחת פרמטר חשוב מאד

בכתה יש 40 ילדים. כמה יחס אישי את מצפה שמורה יתן ב45 דקות שיעור ל 40 תלמידים?
עזבי בעיות משמעת וכו'
כמה זמן אפשר להקדיש ולרומם כל תלמיד ותלמיד כשיש 40 נפשות מולך?

אז זה מה שאני מצאתי כדרך עבודה. העובדה היא שתלמידים נהנים בשיעורים האלה. אולי הגאונה בת ה 6 לא. הגאונים בני ה 13-18 כן.

 

[noa_f]

ילדים יכולים להנות ולסבול גם כפונקציה של אופי

יש ילד ששעמום יגרום לו להפריע ויש ילד שאת בכלל לא תשימי לב שהוא משועמם. ויש את זה שבעצמו לא יבין שהוא משועמם, עד שיום אחד הוא מגיע למקום שבו הוא לא משועמם ומבין מה היה עד עכשיו (אם יש לו מזל).

אני בטוחה שהילדים נהנים בשיעורים, אבל שאלה שאלתית: את אומרת שיש הסבר ואז ניסוי שלוקח למוכשר דקותיים. את הרי יודעת מראש שהניסוי יקח לו דקותיים - אז למה לא לתת לו כבר מההתחלה ניסוי אחר? למה זו רק המשימה השניה?
ואני לא חושבת שצריך לרומם כל ילד בנפרד. בטוח יש אפשרות לקבוצה כזו וקבוצה כזו, או כל שיטה אחרת שאיננה דוקא לימוד יחידני של 40 פרטים.

 

[פעם ראשונה כך]

קודם כל

יש לי ניסויים שאני מחוייבת על ידי תכנית הלימודים לעשות. אותם כולם צריכים לעשות. מכיוון שאני גם זו שעוברת משולחן לשולחן- חייב להיות איזה שהוא סדר כדי שגם אני אישית לא אלך לאיבוד.
לפעמים אני מראש מכינה לאותם תלמידים כבר את ההמשך. לפעמים לא.
הכל תלוי בנושא השיעור עצמו.

 

[noa_f]

את לא רואה את ההבדל בין המונח "רמת לימוד"

למונח "כמות לימוד"?
אפשר ללמוד ברמה גבוהה בלי להוסיף כמות של חומר.
היום גם כמות חומר הלימוד צומצמה וגם הרמה הנדרשת ירדה למינימום.
ולמה אתגר שכלי לא נחשב הנאה? רק לצייר ולצבוע ולהדביק ולשיר זה מהנה?
היום, כשבית הספר באמת לא מהווה שום אתגר אינטלקטואלי, אי אפשר לבוא בטענות לתלמידים שהם לא נהנים ללמוד. אבל אם הרמה היתה עולה (גם של ההוראה וגם של הלמידה), זה היה יכול להיות מאוד מעניין להם.

 

[חייבתלהגיב]

Where did I talk about drawing, painting,

gluing and singing? My daughter HATES doing pretty much all of those at school.
I have never heard of a period in history in which kids enjoyed school, and don't think that could ever happen.
People are not the same, and there is no logic in trying to teach 30 of them something
at a random point in time and expecting they would all be interested.
It doesn't matter who it is and what you're teaching.
Hell, I can't even bring myself to the circus because I find it so boring.
Take a random movie, made for people's entertainment and enjoyment, and force 30 people
to watch it - do you really think they will all be riveted?
Likewise for anything else.
It just doesn't work that way.
But give people free time, materials, space and options to choose what they would like to do - and
it just might happen that ALL of them will be doing something they enjoy and are interested in.
Oops, I think I just re-invented democratic schools.
Hmm... maybe I SHOULD look into those...

 

[noa_f]

תשמעי, גם בנזוגי וגם אבא שלי לומדים עכשיו

קורסים אינטרנטיים (משתי אוניברסיטאות שונות ונחשבות בחו"ל). ושניהם נגנבים מהפורמט.
בנזוגי הוא אדם, שלו היה יכול ללמוד רק ככה, היה מן הסתם מסיים אוניברסיטה איפשהו בגיל התיכון ואולי אפילו ממשיך הלאה. אבל רוב האנשים אינם כאלו והם צריכים סוג של הבנייה.
וגם בנזוגי מודה שלו הדבר היה תלוי רק בו, לא בטוח שהיה נחשף לתחומי דעת שאין לו אליהם משיכה "טבעית" (למשל ספרות) ומגלה גם בהם את היופי שקיים בהם. ואני לא בטוחה שהוא היה אדם מעניין ללא ידע גם בתחומים האלה...

אין ספק שבית הספר העכשווי כבר לא מממש את הפוטנציאל שלו בעצמו

אני מניחה שיקח עוד זמן ושיטות הלימוד ישתנו ואולי יתפתחו בכיוון הנכון, אלו מערכות גדולות וכבדות ובישראל גם אין להם יד מכוונת ששווה משהו, אז זה זז לאט.
אבל המהות של "בית ספר ציבורי" חייבת להמשיך להתקיים וחינוך פרטי איננו הפתרון הנכון, כי רק חינוך ציבורי היא הדרך להבטיח קיום של השכלה רחבה וזמינה לכל האוכלוסיה.

 

[קונצרטו]

אבוי למורה שככה, בלי ששמה לב

כי היתה עסוקה בלהתנגח על משהו אחר, המעידה עדות כל כך קשה על מערכת חינוך רקובה ומיותרת. מילא תלמידי ישראל היו מהמצטיינים, אך הם מהמזדנבים. אכן, אם מערכת החינוך כל כך דפוקה, ומעידות על כך העובדות בה, עדיף ליצור בפימו ואולי אפילו לדמדם מול הטלוויזיה מאשר למלא כסא מול המורה.
באמת, כשההיצע שואף לבינוניות, בית הספר הוא לא יותר מביבי סיטר. במציאות אחרת, בה בית הספר שווה משהו, לפחות בעיני העובדת בו, היה אולי שווה להלחם על פחות ימי חופש