חגים, חופשים, ומחאת ההורים

[kmiki]

לא הבנתי משהו

מה זה הילדים שלך זקוקים לחופשה ממערכת החינוך? ואת? קל לך למלא את הצרכים של הילדים שלך עכשיו עד יום שני הבא?
ואם אין לך ימי חופש מהעבודה ואת לא מרוויחה מספיק כסף בשביל לספק להם מסגרת אחרת?

 

[אביבקיץ]

האם קל למלא את הצרכים של הילדים עד יום שני

זו שאלה מצויינת.

אפילו פילוסופית.

במובן מסויים - מאד קל. הצרכים שלהם זה לשחק, להיפגש עם חברים, לסדר את הבית, לטגן לביבות, לקשט חנוכיה, וגם לראות טלויזיה ולשחק במחשב.


האם הצרכים שלהם זה לשבת יותר ימים בשנה ולפתור תרגילים בחוברת חשבון? מסופקני

 

[kmiki]

אז למה ביה"ס בכלל?

כלומר, אם זו הגישה שלך, אז מה מטרת קיום ביה"ס בכלל? הרי החופשים לא באמת נובעים מתוך מסקנות של איזו ועדה שישבה והבינה שהילדים "זקוקים" למספר מסויים של ימי חופש, ולפי חלוקה הגיונית, אלא זה לפי הדת, חגי ישראל, והחופש הגדול המטורלל הזה.
עכשיו בואי נגיד שהבעיה היא לא בדיוק איך למלא את זהמן של הילדים 8 ימים, מה עם העבודה?

 

[הפוך עם ראש כפול]

זה לא רק לפי הדת. הדת לא קובעת שפסח מתחיל 10 ימים לפני ערב פסח. ועובדה שכולנו עובדים גם בימי "איסרו חג" חוץ ממערכת החינוך.

 

[kmiki]

לא הבנת אותי

אין פה ניסיון להכניס דת לנושא הזה.
הכוונה היתה שאם היה מדובר בבדיקות מדעיות על כמה ימי חופש צריך הילד אחרי X ימי לימודים, החופשים היו מפוזרים בצורה אחרת ממה שהם היום.
היום כל החופשים בנויים לפי החגים הדתיים, או חגי ישראל יותר נכון, וזה מראה לנו שאין בעצם הסבר מדוייק לפי מה החליטו כמה ימי חופש ניתנים בכל חג וחג.
ענתה פה מישהי הסבר, שאם הוא התשובה האמיתית, אז למרות שאני לא מרוצה, אין לי ברירה אלא לקבל, וזה שהנר האחרון והשמיני שהודלק ביום שבת, הוא כביכול מכסה על 24 השעות הבאות, ולכן יום ראשון גם הוא יום חופש.
מעבר לכך, חופשות ארוכות כמו בפסח, ובמיוחד החופש הגדול, לי לא מובנות בכלל.
הרי בסופו של דבר כמעט כולנו מוציאים הון תועפות על מציאת פתרונות, פרט למעטים ביותר שיכולים בצורה זו או אחרת לשלב את הילדים עם חודשיים של עבודה רציפה, ולכן לא ברור לי מדוע אנחנו לא עושים משהו לגבי זה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

נראה לי שאת לא הבנת אותי או שלא קראת את התגובה הראשונה שלי אלייך...

 

[kmiki]

כנראה שהתגוננתי טרם הזמן

לרגע חששתי שאולי נפגעת מהשימוש שלי בדת כביכול כגורם לחופשות, ולאחרונה, אחרי ויכוח בנושא הדת עם מישהי אחרת, אני קצת פרנואידית...
קראתי אחר כך את תגובתך השניה אליי, רק רציתי לוודא שלא יישתמע (לך או לכל אחד/ת אחר/ת פה בפורום) שכוונתי לכך שהחופשים נקבעים על פי החגיםפ הדתיים, לא היתה בזה כוונת "האשמה" אלא ביקורת נטו על החלוקה הקלולקת (עליה הסכמנו כבר) בחלוקת ימי החופש והפריסה הלא הגיונית.

 

[הפוך עם ראש כפול]

להורים לילדים גדולים, שלא צריכים מסגרות בחופש יותר קל. גם להורים עם עבודה יחסית גמישה - כמוני, למשל - יחסית (יחסית!) יותר קל.
אם את שואלת אותי, אני לגמרי איתך. החופשות מוגזמות, והן מאורגנות באופן לוקה מאוד - חודשיים חופש בקיץ (עם 4 ימים, פחות 4 ימים, זה כבר שולי לחלוטין) זה המון, המון , המון! יותר מדי! לא רק להורים, גם לילדים. הבן האישי לי בחודש האחרון של חופשת הקיץ ממש טיפס על הקירות, ירד מהפסים טוטאלית. רק עם החזרה לבית הספר התחיל קצת לחזור להתנהגות נורמלית. אוגוסט היה אצלנו בבית פשוט בלתי נסבל.
גם 3 שבועות בפסח מבחינתי זה חסר הצדקה. גם - אם עוד לא שמת לב - היומיים של ל"ג בעומר שיש השנה הם תמוהים וחסרי כל סיבה ברורה והגיונית.
ואני אמנם גמישה מבחינת עבודה וככה מצליחה להסתדר עם החופשים המטורפים האלו, אבל אני משלמת על זה מחיר כלכלי. אני לא עובדת באוגוסט, אני כמעט ולא עובדת בספמטבר ואפריל (או מרץ, מתי שנופלת חופשת הפסח). אני יכולה לעשות את זה כי אני פרי-לנסר ואין מי שיעשה לי פרצופים או חלילה יפטר אותי, אבל באותם חודשים אני פשוט לא מקבלת משכורת!
בקיצור - אני איתך. לגמרי.

 

[noa_f]

הצעיר שלי כבר צלצל פעמיים מבית הספר בשבועיים

האחרונים עם מחלות מדומות. זה בד"כ הסימן שהוא זקוק לחופשה.
הבכור עשה פרצופים של "אולי אני לא הולך לשיעור האחד הזה שלא ביטלו לי היום?"

אני גם חושבת, כמו הפוך עם ראש גדול, שהחופשות מחולקות לא טוב.
אני ראיתי את זה בעיקר בחופשת סוכות השנה - שהיתה ארוכה מדי ועם הקרבה לחופשת הקיץ זה היה רע. רע מאוד.
אבל אני גם חושבת שכל עוד יש מצד אחד בראשות משרד החינוך פוץ שעסוק רק בחיצוניות פשיסטית (תלבושת! דגל! המנון! עמידה למורה!) ומצד שני יו"ר ארגוני עובדים שלא באמת חושבים קדימה - לא יהיה פה שינוי משמעותי לטובה. בשום תחום שקשור לחינוך. להפך, המצב הולך ומתדרדר ככה, שאני ממש לא מצירה על כל יום שהילדים לא בבית הספר.

וכן, יש לזה מחיר כלכלי. וכן, הוא נהיה יותר קל עם השנים (לי יש רק שניים והצעיר כבר הולך ובא עצמאית). אבל גם אין שום חידוש מבחינת מערכת החינוך: יש אותו מספר ימי חופשה כמו שהיו כשאנחנו היינו ילדים וכשהורינו היו ילדים. ההבדל היחיד הוא מספר השעות שההורים נמצאים מחוץ לבית (שגדל מאוד). ולדעתי, יותר חשוב להוריד את מספר שעות העבודה המקובל למבוגרים מאשר להרחיב את מספר שעות "העבודה" של הילדים.
אבל גם זה לא יקרה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

ועוד שינוי הוא שפעם יותר אמהות ישבו בבית חלקן מבחירה, חלקן מנורמה, כי לא כולן היו חייבות לנהל קריירה וזה היה בסדר גמור (ולא, אין כאן ביקורת על נשות הקריירה של ימינו. אני אשת קריירה בעצמי או לפחות הייתי רוצה לראות את עצמי ככזו), וגם כי אולי פעם הצליחו לשרוד עם משכורת אחת.
כשאני, למשל, הייתי ילדה, אמא שלי לא עבדה. היא יצאה לעבודה רק כשהייתי בכיתה ה' ואחי בכיתה ב'. לפני זה היו לה שנתיים-שלוש של לימודי תעודה, שבהם נעזרה בסבא וסבתא שלי. אני אף פעם לא הייתי בקייטנה כי אמא שלי תמיד הייתה בבית בקיץ. אף פעם לא הייתי בצהרון, כי תמיד אמא שלי או סבתא שלי חיכו לי בבית אחרי הגן/בית הספר.
היום רוב הנשים עובדות - מרצון, מכורח, מאילוץ.
הנסיבות השתנו והחיים השתנו, אבל מערכת החינוך לא השתנתה כהוא זה. כאן הבעיה.

 

[noa_f]

זה מאוד מוזר. כי כשאני גדלתי, כמעט כל האמהות

עבדו. אני זוכרת רק ילדה אחת בכתה עם אמא בבית. כשגרנו קצת בארה"ב היה מוזר לראות את כל האמהות שלא עובדות.. נכון שרובן היו מורות או שעבדו רק עד 4 (כולל נסיעה הביתה), אבל עבדו וזו נחשבה "משרה מלאה".

דוקא היום, בעיר הגוש-דנית שלי, אני רואה המון אמהות ש"לוקחות פסק זמן להיות עם הילדים". גם אני עשיתי את זה כשהיו קטנים וגם היום אני לא עובדת פול-טיים ועובדת מהבית.
לעומת זאת, אמא שלי הלכה לעבוד לא בגלל הכסף, אלא כי "צריך לעבוד".

 

[שקדייה]

כל אותן אלו שהלכו פעם לעבוד כי צריך- היום לא

משתלם להן.

אין היום כבר כמעט חיה כזו שנקראת חצי משרה, והנשים האלו שמהשכבה שהולכות לעבוד כי צריך, גם כשהן עובדות משרה מלאה היום- הן פשוט לא מצליחות להצדיק בשכר שלהן את כל ההוצאות השוליות האלו שהעדרן מייצר.

צהרונים עולים בסביבות ה-1000 שקל לילד, מסגרות פרטיות עולות סביב 3000.... מספיק שיש ילד אחד במסגרת פרטית ועוד 2 בחוק חינוך חובה חינם- רק אופס.. שנגמר ב-12:30 וצריך צהרון- ואנחנו ב-5000 ש"ח. נטו שרוב הנשים שיוצאות לעבוד כי צריך- פשוט לא מצליחות להביא הביתה.

מאוד עצוב בעיני...

 

[מירי,]

אבל זו חשיבה מאוד צרה.

כשנולד הצעיר היתה לנו שנה+ מאוד קשה כשניהם היו המעון פרטי- סיימנו אותה עם הלשון בחוץ- אבל השנה הזו עברה, ולאחריה המשכתי לעבוד באותו מקום עבודה עוד 11 /12 שנים שכללו תנאים ומשכורת....

 

[שקדייה]

אז את עדיין במצב שמאפשר את זה

אבל יש הרבה יותר מידי אנשים במדינה הזו שלא. לא יכולים אפילו לדמיין על לשלוח 2 ילדים למסגרת פרטית.... (וזה לאו דווקא קשור לשרשור, כי מדברים פה על כמות ימי החופש במערכת הציבורית ועל על מחירי המסגרות הפרטיות או מאיזה גיל מתחילות המסגרות הציבוריות...)

אבל גם משהו פחות דרמטי מ-2 ילדים במסגרת פרטית, נגיד 1 בפרטי ועוד 1 או שניים שצריכים רק צהרון- זה מצב שנמשך כמה שנים, ולפעמים פשוט לא משתלם לנשים לצאת לעבוד בו, כי להרבה אנשים זה אפילו לא להישאר על ה-0, אלא ממש להכנס פה להוצאה.... זה הצהרונים שמממנים את העבודה במקום להיפך- אז מוותרים, וכשזה נמשך כמה שנים יותר מידי- בהרבה מקרים זה נשים שכבר נפלטות ממעגל העבודה...

אני בכלל לא חושבת שזו חשיבה צרה. זו החשביה הכי רחבה שיש. חשיבה שלא לוקחת את עצמי ואת הכמה חברות הטובות שלי כדוגמא- כי אנחנו לא דוגמא. המדינה הזו מורכבת מהרבה אוכלוסיות, וכדאי לייצר מצב שכמה שיותר מהן יהיו יצרניות- זה אינטרס לאומי.

 

[מירי,]

אנחנו נישארנו עם תוצאה שלילית.

הראיה הצרה היא כשלא רואים כמה שנים קדימה.

ברור לי שבגוש דן יותר קשה, אבל אני בטוחה שגם שם אפשרי.
לצערי אני בכלל לא נמצאת במקום שלך ושל החברות שלך

 

[שקדייה]

תסכימי איתי שזו החלטה של מצב כלכלי טוב

יחסית, ושל מעמד סוציואקונומי גבוה.

משפחה בה שני ההורים מרוויחים משכורת מינימום (ובואו לא נצחיק את עצמנו עם הביטוי "המשכורת הממוצעת במשק")- ההחלטה שאת קיבלת היא בלתי אפשרית.
היא אפשרית רק במשפחה בה ההכנסה של הבעל מאפשרת את המרווח הזה.

וגם כקו מחשבה, אני כמובן מסכימה איתך מאוד וחושבת שזה הדבר הנכון לעשות- בסופו של דבר הרי גם אם יש לנו כמה שנים בהן זה לא כלכלי לצאת לעבוד- הרי שתוחלת החיים היום גבוה, ויש לפני כל אישה צעירה עוד עשרות שנות עבודה.... בזמן ששוק העבודה כל הזמן משתנה ומתפתח ומאוד קשה לקפוץ על הרכבת בחזרה אחרי שעומדים כמה שנים בתחנה....
אבל תסכימי איתי שזו ראיה ודפוס חשיבה של אנשים ממעמד סוציואקונומי גבוה יותר? אנשים שלצד הפרוטה שמצויה בכיסם, יש להם לרוב גם איזושהי השכלה וחזון אישי...

זה לא קו מחשבה טריוויאלי בכלל.
ומצוקה זה משהו שלא פותח את האופקים אלא סוגר אותם, גם באופן המחשבה וההתנהלות- הבן אדם עובר לראות את כל החיים דרך החור שבגרוש.

ומכיוון שלצערנו הרב, פלח האוכלוסיה הזה הולך ומתרחב, בעוד הפלח בו אני ואת נמצאות הולך ומצטמטם- בעיני, זו משימה לאומית לאפשר לכמה שיותר אנשים להיות חלק ממעגל העבודה.

 

[noa_f]

זה מאוד חלקי "לאפשר לכמה שיותר אנשים להיות

חלק ממעגל העבודה". כי ברור היום שחלק גדול ממה שנקרא "שכבת מצוקה" הן משפחות של שני מפרנסים. כך שעבודה פר-סה לא מאפשרת רווחה כלכלית.

צ"ל אם כן: "לאפשר לכמה שיותר אנשים להתפרנס מעבודה ברווחה ובכבוד".

 

[שקדייה]

זה גם נכון...

כל הקטע הזה של מעמד ה- working poor שהולך ומתרחב פה מיום ליום- זו לדעתי, הבעיה מספר אחת של המדינה שלנו...
הרבה לפני בעיות ביטחון, וחרדים שלא משרתים בצהל וכו'..... זו פשוט חבית אבק שריפה.

אבל עדיין, לייצר תנאים טובים יותר לעבודה באופן כללי, יאפשר לחלק מהאנשים להרוויח יותר, נכון שזה בשוליים יחסית (כי לאחיות ולמורות ולעובדי הרווחה זה לא יעזור.... לצערנו הרב) אבל זה גם משהו.

 

[מירי,]

אני ממש לא מסכימה איתך

בשיא ההכנסות שלנו היינו עם הכנסה ממוצעת למשפחה (זה היה לפני שנה), כשקיבלנו את ההחלטה שאני ממשיכה לעבוד לא היינו בשכר מינימום אבל אפילו לא קרובים להכנסה החציונית.....

הצלחנו להגיע ליותר, הרבה בזכות זה שלא יצאתי משוק העבודה.

היום כשאני חוזרת לשוק העבודה (אחרי שנה בבית) אני יכולה להגיד לך שזה אפשרי גם בשכר מינימום- זו ההתחלה, ובלי להתחיל אי אפשר להתקדם. (אני ממש לא באה מהמקומות שאת מייחסת לי, חבל, אבל אפשר להגיע...

)

 

[שקדייה]

אני לא נכנסת לך לכיס.

אבל בראש, את הרי יודעת שאין לך ראש של "אישה במצוקה"- המיינד סט שלך הוא במקום של לדחוף ולהתקדם קדימה.
הרבה מאוד אנשים אין להם את זה....
או שמעולם לא היה (כי לא קיבלו חינוך מתאים, כי אין להם את ההשכלה המתאימה, או כי היה להם את זה אבל איבדו במהלך הדרך...)

אגב, אני לא יודעת מהי הכנסה החציונית. אני חושבת שזה נתון שלא ממהרים לפרסם ובטח לא ששים לדבר עליו. בגלל זה דחפו לנו את הביטוי בלוף הזה "הכנסה ממוצעת במשק"- שזה נתון שאין לו פשוט שום ערך בשיקוף המציאות.
אני נוטה להעריך אגב, שההכנסה החציונית קרובה מאוד לשכר המינימום.
ונשמע לי קצת תמוהה מבחינה מספרית נטו איך 2 בני זוג עם שכר מינימום, מצליחים לשלוח 2 ילדים למסגרות פרטיות.
הרי 2 מסגרות פרטיות עולות יותר עולות יותר משכר מינימום אחד- זה משאיר את המשפחה עם כמה 4K ש"ח בחודש שאמורים לכסות את כל שאר הוצאות החיים (דיור, חשבונות, מזון,...)- אני לא יודעת איך עושים את זה. אבל שאפו.