זה לא ידפוק לך את הקריירה בהכרח
אם כי, זה עלול אם לא תצליח לעמוד בזמנים שלך.
 
לא מכיר הרבה אנשים שסיימו תואר מחקרי בשנתיים בדיוק. לרוב משהו נמשך, או שפתאום מגלים שהקורסים קצת קשים, או שהתיזה נמרחת, או שמחכים עד שאיזה מאמר יתפרסם לפני שהמנחה בכלל מאפשר לך להגיש אותה, או שבכלל נמאס לך באמצע ואתה תמצא את עצמך על פיסטין בהודו.
 
השיקולים שלך הם כן אידיוטיים. בלימודי תואר שני עיקר ההשקעה היא במחקר, בתיזה. לא במסיבות, לא בחיי חברה, ואפילו לא בקורסים. אם אתה רוצה לעשות תואר שני בשביל להתמקד בתחום מסויים - סבבה. אם אתה רוצה לעשות תואר שני בשביל להשאיר פתח לקריירה אקדמית, אם זה ימצא בעינייך - סבבה גם. אבל אם אתה רוצה להרוס לעצמך שנתיים מהחיים רק כי אתה מרגיש ש"הזדקנת בלי לחוות את מה שבני גילך חוו", אתה עלול למצוא את עצמך במצב לא נעים בו גם אין לך עבודה, גם אתה לא בדיוק מצליח בתואר, וגם לא ממש חווה את מה שציפית לחוות כי בני גילך חוו את זה בלימודי תואר ראשון תוך כדי הברזות מקורסים ומסיבות והכנות עבודות ביחד, ולא תוך כדי חפירה של איזה נושא איזוטרי בקבוצת מחקר משעממת עם פרופסור שאתה השפחה שלו כי הוא לא יחתום לך על התיזה עד שתוציא לו איזה מאמר או שניים.