מערכת יחסים עם לא-צמחוני
היי לכולם
אני צמחונית כבר כמעט 14 שנים (מאז הילדות) אבל אף פעם לא באמת הפריע לי שיש אנשים שכן אוכלים בשר.
הגישה שלי היא לעשות מה שטוב לי ומתאים לי ושכל אחד יעשה ככה.
בגלל זה גם אין לי בעיה שאחרים יאכלו לידי בשר (בדיוק כמו שהם לא יאמרו לי לא לאכול את מה שאני רוצה).
מה שכן, לא אלך למסעדת בשרים ואני לא ארצה שמישהו יספר לי על כמה טוב הבשר שהוא אוכל/אכל וכו׳. באותה מידה שאני לא מתחילה להסביר את דעותיי על תעשיית הבשר.
איש איש באמונתו יחיה
בני הזוג שהיו לי בעבר היו כולם אוכלי בשר וזה היה בסדר כי אף אחד לא נכנס לצלחת של השני והייתה הבנה משותפת.
לפני כמה זמן הייתה לי מערכת יחסים עם צמחוני ודעותינו היו זהות ופתאום נגלה לעיניי כמה שאני מרגישה יותר טוב לצאת עם מישהו שחולק איתי את אותה אידיאולוגיה לגבי בעלי חיים. זו הייתה סוג של ״הקלה״ נגדיר את זה ככה...
מאז, נהיה לי קשה (ביחס לעבר) לצאת עם אוכלי בשר, שלצערי מהווים את רוב האוכלוסיה. מצד שני זה לא מה שיגרום לי לפסול בן אדם על מה שהוא.
עכשיו אני מוצאת את עצמי יוצאת כבר מספר חודשים במערכת יחסים רצינית עם בחור שמאד אוהב בשר, בהתחלה הוא היה משתף אותי על דברים שקשורים לזה אבל הבהרתי לו כמה שזה עושה לי רע ומאז הוא הפסיק ומכבד את דעותיי.
אבל.... לפעמים עדיין מאד קשה לי עם זה...
אני יכולה להבין את האהבה לבשר, אני בעצמי מאד אהבתי בשר והיה לי נורא קשה להפסיק אבל בעלי החיים יותר חשובים לי והחוסר רצון לתמוך בתעשייה הזאת מתעלה על כל חשק שיש לי לאכול את הדברים האלה.
בעצם אני לא יודעת מה אני מנסה לומר עם כל זה. אין לי כאן איזהשהי שאלה ספיציפת, אבל אני אשמח לשמוע סיפורים דומים והזדהות, לדעת שאני לא היחידה שאמנם יוצאת עם אוכל-בשר אבל לא בדיוק מרוצה מזה...
האם זה אפשרי להמשיך ככה בטווח הארוך? משהו משתנה בגישה של אחד הצדדים?
לפני שיצאתי עם הבחור הצמחוני זה באמת לא הפריע לי בשום צורה. אבל פתאום לדעת שיש ״משהו אחר״ שינה לי את התפיסה.
אני חייבת להדגיש שאין לי שום כוונה לנסות לשכנע את הצד השני בדיוק כמו שהוא לא מנסה לשכנע אותי כן לאכול בשר.
היי לכולם
אני צמחונית כבר כמעט 14 שנים (מאז הילדות) אבל אף פעם לא באמת הפריע לי שיש אנשים שכן אוכלים בשר.
הגישה שלי היא לעשות מה שטוב לי ומתאים לי ושכל אחד יעשה ככה.
בגלל זה גם אין לי בעיה שאחרים יאכלו לידי בשר (בדיוק כמו שהם לא יאמרו לי לא לאכול את מה שאני רוצה).
מה שכן, לא אלך למסעדת בשרים ואני לא ארצה שמישהו יספר לי על כמה טוב הבשר שהוא אוכל/אכל וכו׳. באותה מידה שאני לא מתחילה להסביר את דעותיי על תעשיית הבשר.
איש איש באמונתו יחיה
בני הזוג שהיו לי בעבר היו כולם אוכלי בשר וזה היה בסדר כי אף אחד לא נכנס לצלחת של השני והייתה הבנה משותפת.
לפני כמה זמן הייתה לי מערכת יחסים עם צמחוני ודעותינו היו זהות ופתאום נגלה לעיניי כמה שאני מרגישה יותר טוב לצאת עם מישהו שחולק איתי את אותה אידיאולוגיה לגבי בעלי חיים. זו הייתה סוג של ״הקלה״ נגדיר את זה ככה...
מאז, נהיה לי קשה (ביחס לעבר) לצאת עם אוכלי בשר, שלצערי מהווים את רוב האוכלוסיה. מצד שני זה לא מה שיגרום לי לפסול בן אדם על מה שהוא.
עכשיו אני מוצאת את עצמי יוצאת כבר מספר חודשים במערכת יחסים רצינית עם בחור שמאד אוהב בשר, בהתחלה הוא היה משתף אותי על דברים שקשורים לזה אבל הבהרתי לו כמה שזה עושה לי רע ומאז הוא הפסיק ומכבד את דעותיי.
אבל.... לפעמים עדיין מאד קשה לי עם זה...
אני יכולה להבין את האהבה לבשר, אני בעצמי מאד אהבתי בשר והיה לי נורא קשה להפסיק אבל בעלי החיים יותר חשובים לי והחוסר רצון לתמוך בתעשייה הזאת מתעלה על כל חשק שיש לי לאכול את הדברים האלה.
בעצם אני לא יודעת מה אני מנסה לומר עם כל זה. אין לי כאן איזהשהי שאלה ספיציפת, אבל אני אשמח לשמוע סיפורים דומים והזדהות, לדעת שאני לא היחידה שאמנם יוצאת עם אוכל-בשר אבל לא בדיוק מרוצה מזה...
האם זה אפשרי להמשיך ככה בטווח הארוך? משהו משתנה בגישה של אחד הצדדים?
לפני שיצאתי עם הבחור הצמחוני זה באמת לא הפריע לי בשום צורה. אבל פתאום לדעת שיש ״משהו אחר״ שינה לי את התפיסה.
אני חייבת להדגיש שאין לי שום כוונה לנסות לשכנע את הצד השני בדיוק כמו שהוא לא מנסה לשכנע אותי כן לאכול בשר.
