אז אמרתי לה חתונה...

[הפרי האסור 2003]

תשובה אחת ל-2 שאלות

כדי להבין שאתה מאוהב צריך רגע אחד. אותו דבר בנוגע לרגש. השאלה הנכונה היא, כמה זמן אדם צריך להיות עם אחר כדי לאהוב אותו או להיות מאוהב בו. ואני יכולה להגיד לך שאת בן הזוג שלי הכרתי הרבה חודשים לפני שאהבתי אותו וזה לא היה פנים מול פנים. לאחר שנפגשנו (כאמור, אחרי הכרות של כ-8חודשים קודם) הדרך משם, כדי לדעת שאני אוהבת אותו לא ארכה הרבה. אך יש הבדל בין לדעת שאתה אוהב/מאוהב באדם לבין להכיר אותו באמת, לשרוד את ההתרגשות הראשונה שהרי, בדרך כלל לאחר ההתלהבות הראשונית הרגשות דועכים כי נשאר לך השלד עצמו, ללא הבשר. אסביר לך מדוע מבחינתי זו בדיחה. א.מפני שהיא נתנה סיבהמדוע היא התחתנה. מפני שכולם עושים זאת מסביבה! ב.לאחר שבועיים לא מכירים את האדם לעומק. היא יכולה לגלות שיש בו תכונות שלא אהובות עליה במיוחד וההפך. ואז מה, היא לא תסתדר איתם ותתגרש. וכל בגלל שהיא רצתה להתחתן כמו כולם!

 

[אין לי שם בסדר?]

נכון זה בדיוק העניין

 

[דודו 2 הנקמה]

על זה בדיוק אני מדבר

את מדברת מתוך הגישה של הפחד (לא שאני אומר שאת פחדנית.. להגיד לך שאני לא מתנהג באותה צורה זה שקר...). הגישה הזאת קבעה את החוק שבאהבה צרך להיות בטוחים. הגישה הזאת קבעה שצריך לחכות יותר משבועיים. גישה זאת קבעה שאחרי תקופה מסויימת צריך לכבות את ההתלהבות ולהסתכל על החיים בצורה "ריאלית" ושקולה. גישה זאת קבעה שאחרי זמן מסויים כשכבר בטוחים צריך לתת לזה תוקף רשמי (השאלה היא... למה? הרי אם הגעת למצב שבו אתה בטוח, למה אתה צריך את התוקף הרשמי? יכול להיות שאתה משקר לעצמך כשאתה אומר אני סומך עליך ואני אוהב אותך בטוח?) גישה זו היא זאת שהכניסה לנו לראש שללא חתונה אין אהבה. גישה זו היא הגישה שהכניסה לנו לראש שאם בן-אדם מתחתן אז הוא בטוח מאוהב. אבל זה לא נכון. הפחד מתעתע בנו. ואנחנו התרגלנו להאמין לו יותר מלכל דבר אחר, למה? כי פחד יש טריק מאוד טוב.. הוא מפחיד

באשר למה שאמרת בהתחלה... אז ככה... נכון, צריך רגע אחד. והוא בדרך כלל הרגע הראשון. השניה הראשונה שבן אדם מדליק בך ניצוץ. זה בדיוק המשמעות של האהבה. כן. דווקא ההתלהבות הראשונית זה הרגע של האהבה. דווקא הרגע של השכרון חושים המגוחכת.. דווקא הרגע בהתחלה שלא רואים את הפגמים, שלא רואים את החסרונות, שלא רואים את השטויות הלא רלווינטיות... זאת אהבה יקירתי, לא שום דבר אחר שלימדו אותך (ואותי)

 

[הפרי האסור 2003]

דודו..

זו לא גישה... זו המציאות...אתה צריך להיות "בטוח" באהבתך אל מי שאתה נמצא איתו כי לחיות בבלבול ועוד עם אדם אחר זה עינוי. האהבה הזו מתפתחת להולדת ילדים שאותם צריך להביא לקרקע יציבה ולא לקרקע של "אני לא בטוח/ה עד הסוף באדם שאיתו אני נמצאת" אף אחד לא מכבה את ההתלהבות. היא נכבת מעצמה. זה מהלך החיים. לאחר תקופה מסויימת אנשים נרגעים מההתלהבות הראשונית שקפצה עליהם. זה כמו ילד קטן שמקבל צעצוע חדש משחק איתו עד שנמאס ולא נוגע בו יותר. החוכמה היא גם לאחר שקיבלת "צעצוע" חדש לא להזניח אותו לאחר שנהנת ממנו אם כי לחזור אליו מידי פעם ולהמשיך לטפח אותו קרי לטפח את הקשר. זה לא דבר שהחברה החליטה שהוא מתרחש או שיש כלל מסויים לפיו ההתלהבות פגה זה פשוט קורה מטבע האדם. ונכון, אדם שמתחתן הוא לאו דווקא אוהב (לא מאוהב. השדרוג של מאוהב זה אוהב מה שקורה לאחר ההתלהבות) השאלה היא, מה קשור כאן לטבע? ובאשר לזה שאדם בטוח באהבתו והוא מתחתן. זה לא כדי להוכיח לעצמו דבר שהרי היום בנקל אתה יכול לבטל את הנישואים. הרצון היא להראות זאת לכל העולם. להראות את האהבה שלך. אינני רואה כאן פחד. נכון, אני מסכימה איתך יש כאלה שעושים זאת כי זה מה שכולם עושים ולא בגלל שהם מצאו אדם שהם באמת ובתמים אוהבים אותם אך יש כאלו שלא. ומלבד זאת יש עוד כמה גורמים כגון הזכויות של ילדים שנולדו מחוץ לנישואים וההרגשה הפנימית שלך. אינני חושבת שיש בצורך לפרש.

 

[דודו 2 הנקמה]

מה שכתבת מטריד אותי בכמה מישורים

דבר ראשון, אני אסכים אם הפתיחה שלך: אתה צריך להיות בטוח באהבה שלך. אבל ביטחון באהבה אין משמעותו פחד לאבד את האהבה... דבר שני, אני מסים עם הדבר השני - ילדים צרכים תא משפחתי יציב, אבל האם צריך חתונה בשביל תא שכזה? הרי עד לפני תחילת הציביליזציה ילדים חיו בחמולות אפילו גדולות מזה, ולמדו לא רק מההורים הביולוגים אלה גם מכל השבט.. בלי הצורך בחתונה. דבר שלישי, (וכאן אני כבר ממש לא מסכים), "ף אחד לא מכבה את ההתלהבות, היא נכבת בעצמה"? את באמת מאמינה בזה? באמת באמת באמת? תסתכלי לי בעיניים (וירטואלית) ותגידי שאת באמת ובתמים מאמינה בזה... דבר רביעי, הייתי מצפה מילד קטן שיזרוק צעצוע חסר נשמה שעולה כמה שקלים.. אבל לא הייתי מצפה מילד גדול לזרוק בן-אדם... פשוט לא. דבר אחרון, אני לא נגד להראות את האהבה שלך לבן-אדם שאתה הכי אוהב אותו בעולם... השאלה היא, חתונה.. זאת הדרך היחידה? המוסד יכול להתעלל בנו יותר מאשר להועיל...

 

[הפרי האסור 2003]

תשובות אחת אחת

א. לא כתבתי שום דבר לגבי הפחד לאבד את האהבה שלך. לא הזכרתי דבר שכזה. ולפי דעתי מי שמאמין באהבתו לא יפחד לאבד אותה גם אם הוא נקלע למשבר אחד או שניים בדרך ב. לא. אין צורך בחתונה ביני לבינך אבל בעיני החברה כן יש צורך. ילד ללא חתונה נקרא ממזר ואין לו את כל הזכויות (כך גם להוריו אין) שילד של הורים נשואים (או מאידך גרושים) מקבל. ג.אני בראמת ובתמים מאמינה בכך. כן זה מטבע האדם אף אחד לא היה רוצה שההתלהבות תפוג! אבל זה פשוט קורה! ההתלהטות הזו, הופכת למשהוא שהוא יותר ברוטינה ואילו ההתאהבות עוברת שדרוג לאהבה. 4.לא הייתי מצפה מילד קטן לזרוק צעצוע..זה פשוט קורה. וגם מ"ילד גדול" קרי אדם בוגר אם הוא לא מסתדר עם הצד השני לא אמרתי שימשיך לטפח את הזוגיות עימו אם לא טוב לו. אבל כאמור אומנם נתתי דוגמא בין ילד קטן וצעצוע אך ההשוואה הייתה בצורה מאוד כללית שכן לא ניתן להשוות ילד קטן בכל המישורים לאדם בוגר שמבין מה ההשלכות שנלוות למעשיו ופועל לפי זה. ולא, חתונה זו לא הדרך היעילה. ואתה טועה. זה לא המוסד שמתעלל בנו אם כי אנחנו עצמנו... אחרי הכל, אנחנו מכתיבים את חיינו ולא המוסד. תגיד את השאלה העומדת על הפרק שבנוגע אליה אנחנו מתדיינים. כל פעם היא צצה בורסיה אחרת או שנוספת עוד שאלה. תרכז את הנושא למשפט אחד.

 

[הפרי האסור 2003]

היעילה= היחידה

לא יודעת מה עבר לי בראש באותו הרגע..

 

[דודו 2 הנקמה]

המממ... ../images/Emo13.gif

זה אולי המ שנקרא בשפת המקצוענים בגרוש: טעות פרוידיאנית

בכל מקרה, אני מסכים איתך שלא הדרך היא הבעייתית כי אם האנשים שהולכים בה. או יותר נכון הדרך בה הם הולכים.

 

[הפרי האסור 2003]

אך בעצם..

האנשים הם אלו שגם יותרים את הדרך

 

[דודו 2 הנקמה]

בסופו של דבר

מה שמשנה זה לא הדרך בה אתה בוחר ללכת.. אלא אם אתה אוהב את האנשים שאתה בוחר ללכת איתם... ובזה בעצם אפשר לסכם את כל הטענה שלי...

 

[הפרי האסור 2003]

אני מסכימה../images/Emo13.gif

וחושבת שבזה חתמנו את הדיון הארון הזה..

 

[דודו 2 הנקמה]

אז רגע...

זה אומר שניצחתי?

סתם... אכן, תם ונשלם.

ואני לא יהרוס את זה עם "והם חיו באושר ועושר"

 

[הפרי האסור 2003]

זה אומר...

שהגענו להסכמה.

 

[אין לי שם בסדר?]

המקור הוא מהדת

ואני מאמין ששם זה באמת הגיע ממקום הרבה יותר נכון מהמכניות שאנחנו עושים את זה. באמת יש מצב שאחרי תקופה מסויימת החשק והמשיכה נעלמים, וזה נכון. ואז זה עובר למשהו אחר.. התרבות הייתה צריכה למצוא לעצמה דרך שהמשפחה תישאר מאוחדת בעבור הילדים וכו' וכו' וכו' וחוזה משפטי, במקרה הזה נישואין, הוא הפתרון. ולא פתרון רע.. אבל שכחו את הסיבה ללמה זה.. אין לזה קשר לאהבה.

 

[ליאן.]

קראתי..

ולא הבנתי. החתונה הרסה לכם את הזוגיות? הכיצד? המחויבות שלכם האחד לשניה זה משהו שבא מבפנים, החתונה זה טקס של כמה שעות שנועד כדי לחגוג את האהבה שלכם עם החברים והמשפחה, ולהפוך את המחויבות לרשמית. החתונה היא לא המטרה אלא רק עוד שלב במכלול הרחב שנקרא מערכת יחסים. אז זה מה שהרס לכם את הזוגיות המופלאה שלכם? ד"א - נראה לי שאתה רואה יותר מדי טלויזיה.

 

[דודו 2 הנקמה]

אם כך זה דורש הבהרה ../images/Emo13.gif

דבר ראשון, אין לי טלויזיה... כן, אני מאלה...

לא ראיתי טלויזיה כבר שנתיים. (כלומר באופן שגרתי) דבר שני לא החתונה היא שהרסה, החתונה זה רק כלי שלדעתי הוא מאוד עילג. האם מחויבות רשמית ואמיתית באמת זקוקה לסמבוליות של טבעת? האם לזוג מאוהב יש רק דרך אחת לממש את אהבתו ע"י חתונה? דבר שני אני מדבר על הבחירה שלנו הכמעט אוטומטית לממש את האהבה שלנו בחתונה. ועל הביי-פרודקטס של זה: הפחד מ"אוי אני לא נשוי/אה ואני כבר בן/בת 30" או "למה הוא לא מציע? מה הוא לא אוהב אותי?"... ועוד אלמנטים נוספים של פחד. המוסד עצמו, הרעיון של למסד דברים הוא נובע מאיזה פחד קדמון שלנו לאבד שליטה. מוסד הנישואין נולד במטרה לשלוט בכאוס... אין שום קשר בין אהבה לנישואין... נישואין זה טקס חברתי שנולד עם השנים כשלאט לאט מיסדנו חברה. זאת הנקודה שלי למחשבה. אני מקווה שעכשיו אני יותר מובן..

 

[ליאן.]

הממ

אבל כפי שאמרתי, המחוייבות היא מפנים. אתה לא חייב לערוך את הטקס.. וזה לא מה שאמור להרוס לכם את הזוגיות. זאת דעתי, בכל אופן. אם הרגשת שהמטרה שלך היא החתונה, הרי שפיספסת את כל הרעיון של מערכת יחסים. ממליצה לכולם לקרוא את הספר של עופרה ריזנפלד- "היום המאושר בחיי, או: למה אנחנו כל-כך רוצות להתחתן". (יש לי אותו פעמיים, אשמח להשאיל). הספר עוסק בדיוק בסוגיה המדוברת בשרשור הזה ורעיון הפולני והמיושן - מוסד הנישואין.

 

[דודו 2 הנקמה]

יפה מאוד

אז אנחנו בכלל לא מתווכחים. אנחנו מסכימים בהחלט

דודו

 

[ליאן.]

זאת אומרת שמערכת

היחסים שלך היתה מפוספסת? התחתנת כי ככה עושים בסרטים?

 

[דודו 2 הנקמה]

לא...

לא התחתנתי... הסיפור היה קרוב לליבי, אבל לא אני עברתי אותו... (יותר מידי נקודות להבהרה אומרות שלא העברתי כהלכה את המסר)... הסיפור שלי היה כאלוגוריה... כמשל לחיים... (עכשיו אני נשמע כמו ליבוביץ') הטענה שלי נבעה בכך שאנשים (חלקם, לא כולם), הולכים שבי אחר האשליה שמוסד הנישואים הוא ביטוי אולטימטיבי לאהבה, לכן יש הרבה זוגות שנשאו בחופזה כי הם רצו להאמין שכך הם יממשו את אהבתם. למה הוספתי את "כמו שעושים בסרטים?", או, טוב ששאלת

אז ככה, בתור קולנוען בעצמי אני אגיד לך, אנחנו בקולנוע ובטלויזיה ובכלל באמצעים האומנותיים, מוכרים לאנשים אשליות רבות. בתוך המיינסטרים אפשר למצוא הרבה הוכחות לכך שתעשיית הבידור ומוסדות החינוך מנסים לשמר היטב את מוסד הנישואין, בגלל שזהו אולי המוסד הכי מהדק שקיים. יציבות החברה המערבית מאוד תלוי בקיום מוסד הנישואין, ויש לי טענה כבדה כלפי זה. ושוב, חשוב לי לציין, שאני מעריך, אוהב ומעודד אנשים שנשואים באושר ואושר (הורי הם זוג שכזה למשל), אבל כמו בכל הכללה שנועדה להסביר תהליכים, אני מתרכז בכלל ולא ביוצאים מן הכלל... ויכול להיות שאני טועה ושהיוצאים מן הכלל רבים על הכלל... כך או כך, אני מנסה לתקוף תופעה שיושבת בבסיסה של הפרדיגמה שמייצבת את מוסד הנישואין... דודו