סתם משתף...

[ori 6]

סתם משתף...

סתם מחפש מקום קצת לפרוק.
אשתי ואני נשואים 3 שנים. ביחד 7 שנים.
לפני כמה חודשים נולד לנו ילד ראשון.
אשתי ידועה בכך שבמצבי לחץ היא הופכת למעין 'זומבי'. חוויתי את זה לצידה בלימודים ובעבודה אבל זה תמיד היה לתקופות מצומצמות והיה אור בקצה המנהרה.
אחרי הלידה היא הייתה על סף דיכאון והיו ימים לא קלים, אבל זה חלף.
כיום, הכל על פניו ממש בסדר. ז"א, אנחנו לא רבים, יש צחוקים, הילד מתוק.
אבל. משהו שונה, כאילו מאז הלידה האינטימיות ירדה, החום שהיא מפגינה כלפיי משמעותית פחות, יש מעין בעיה פיסית שמונעת מאיתנו לשכב שהיא מתעכבת מאוד עם הדרכים לפתור את זה (בעיקר מהפחד מהכאב ושזה לא יצליח).
אני לא רוצה להאדיר את עצמי, אבל אני עושה הכל כדי שלא יהיה עליה כל נטל מעבר לעבודה ולילד (עבודות בית, תכנון קניות מצרכים וכו' – הכל עליי). בנוסף, הרכב צמוד אליה ואני שם אותו בבוקר בגן, ומתנהל ברגל-אוטובוס-רכבת כדי להגיע לעבודה.
עשינו המון שיחות על הנושא, שמאוד מאוד מפריע לי. האהבה שם, אין לי ספק בכך והיא אומרת את זה ואני יודע את זה.
יחד עם זאת, היא אומרת שהיא מרגישה שמשהו אצלה, עם עצמה, ללא קשר קצת "נשבר" מאז הלידה.
זה כ"כ מסתכל וקשה שהדבר הכי טוב שקרה לי בחיים נלווה לאחד הקשיים הכי גדולים שחוויתי במקביל.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

ייתכן שאחרי לידה יכולים אנשים להגיע למעין השלמה נפשית, ואז הם פחות זקוקים לקרבה נפשית וגופנית. נסה לפתח אתה תקשורת מורכבת יותר ומתעניינת יותר מבחינה רגשית, לגלות הרבה אהבה ודאגה כנות, ואולי אז היא תתעודד להתגלות בפניך. אהבה רגש כן ואמתי, לא צריך להתאמץ כדי להביע אותו. אם תעבדו על הרגש ועל נתינת הטוב ביניכם, אולי ישתפר גם הקשר החומרי גופני כי יהיה כמחוות קשר רגשי.
&nbsp

 

[big ass blue]

ייעוץ זוגי.

לא חושב שכאן תפתור את בעיית האינטימיות ומעבר. אתם, אתה צריך לשבת ביחד ולדבר על זה. אחר כך לעשות. אולי יש משהו שאינך שם לב אליו, אולי לא באמת הכל עלייך. ואולי הדבר שאיתו היא מתעסקת ביומיום שובר אותה.