בוא נראה אם יש לכם תשובה

[שמים1]

שוב את

מאיפה את יודעת ?


ואולי הקשר כן קיים?

 

[מילי1991]

יאלה יאלה

סתמו ת'פה ולא מעניין אותי מה אתם אומרים בכלל!!!

 

[שילת281]

חייבת להבין

ואם היא "צריכה טיפול דחוף" אז אסור לה לכתוב בפורום? אתה פסיכולוג שאתה מרשה לעצמך לאבחן אותה מבעד למסך? אם משהו צורם לך אתה לא חייב להגיב... התגובה שלך מעליבה וצורמת. ואם היית בעצמך "צריך טיפול דחוף" היית רוצה שיתקפו אותך בצורה כזאת? ממש לא לעניין! זכותה להתבטא ולכתוב מה שבא לה ומרגיש לה. היא לא צריכה את אישורך. גסות רוח וחוצפה מצידך!!!

 

[שמים1]

והוא מודע לכל החגיגה הזו סביבו ?

 

[חרסינה משורינת]

מה הסף שלך?

בפעם 651 אתה מתכונן להפסיק?

שזה רק לומר -
אם ניסית כל כך הרבה פעמים עד היום
ולא צלח
אולי שווה לשקול אלטרנטיבה אחרת
(ואם רק מהטעם שזה לא משיג את מטרתך-
שהיא דאגה לרווחתה
ואולי להפך -
מקבע עוינות כנגד דובר המסר).

*אין צורך לציין שאני יכולה להתעלם מתגובותיך, אני פותחת וסוגרת ומתעלמת מתגובות לפי רצוני.

יום נעים

 

[שילת281]

..

אין לך בעיה שהיא תכתוב כאן? לא רלוונטי. יש מנהל לפורום וזה לא אתה.
גם אם כוונתך טובה- ההתבטאות שלך פוגענית.
וגם אתה יכול מצידך כשאתה רואה שם של מישהו, והתוכן לא ניראה לך, פשוט להתעלם ולא לפתוח.

 

[שמים1]

אני חושבת שהוא לא מעליב , ההפך

הוא מנסה לפקוח עיניה לאשליה ולבועה הלא בריאה שבתוכה היא חייה .
ככתוב בפורום שקורא את דבריה הוא לא סתם מתעלם אלא מנסה לגרום לה לעשות משהו עבור עצמה ואני חושבת שזה מאוד חיובי .

 

[מילי1991]

בוא נראה אם יש לכם תשובה

כמה אפשר להתגעגע ברגעים מסוימים? ומה עושים נגד הגעגוע?

 

[שילת281]

יש דרך להתבטא.

אנחנו לא מכירים את האדם שמעבר למסך. ואנחנו לא בעלי מקצוע שנחליט שלדחוף מישהו לקבל טיפול בצורה תוקפנית זה הדבר הנכון. אולי זה ישפיע בצורה שלילית ויעשה נזק? לכן צריך להיות רגישים... היד קלה על המיקלדת אבל מאחורי המסך יושב בנאדם. העלבות ותוקפנות זה פשוט לא מקובל.

 

[חרסינה משורינת]

אין בעיה ברצונו- יש בעיה בביצוע

במקום הזה-
הוא לא משיג את רצונו אלא מרחיק ממנו.
אם משווה טובתה נגד עיניו
יש לשקול לחדול מכך .

יותר מזה ואפילו דווקא דרך הקיבעון לתגובות -
אין בלומר לאחר שלא ממקום מאוד מיודע או ידוע בדרך שכזו
(נניח יועץ או אדם שעבר כך מניסיונו האישי)
לומר לאחר ללכת ליעוץ .

בדיוק מסוג העצות שהן חסרות פשר-
איזה יעוץ , איזה דברים , למה ?
איפה הטאצ' האישי.

זה נקרא מאוד מתנשא מצידו וגם אם לא כך -
כך משתמע לה ודי בזה כדי לעצור בו ולחשוב
אם באמת חשובה לו
על דרך אחרת .

וגם להגיב יום יום ובחריפות לאחר לא די בזה ואין בזה התמסרות לגורלו.
בכלל לא אמרתי שידוע לי דבר וחצי דבר עליה או על עברה,
אבל ידוע לי שברור שלא מועיל ואף מזיק.

זה הכל.

 

[באבי מגיק]

אפשר להתגעגע עד כאב

שמאיים להטביע אותך. שגורם לך לבעור. שגורם לך לאי שקט והרגשה של ארי בכלוב. כאב של חוסר אונים שמתגבר ככל שעוצמים את העיניים חזק יותר.
ומה עושים נגד? קודם כל כתבת בעצמך שזה ברגעים מסויימים, אז כנראה שביתרת הזמן המצב סה"כ סביר.
ומה באמת עושים? נראה לי שלהלחם זה אבוד מראש אז פשוט גולשים עם גלי הגעגוע. מנסים לחייך, מנסים לבכות, מנסים להמשיך

 

[גבר בדרכו שלו]

תהליך

בהתחלה לכאוב
ואז לכעוס ...

 

[פילוסוף רוחני33]

געגוע הוא טוב

הוא חלק מאהבה, ואהבה רגש יפה. לא צריך לפחד ממנו. אהבה לאנשים יכולה להיות מאד חזקה, ולכן גם הגעגוע.
&nbsp

 

[מילי1991]

רוצה לדעת מה היה שם באמת לפני כמה ימים?

כחלק מההתקף "הפסיכוטי" שלי
הייתי בטוחה שזה חלק מהמתיחה שכולם עושים עליי
שאתה עובד עליי ושולח לי מישהו שידבר בשם שלך
לכן הלכתי איתו
האמנתי לו
נסעתי עד אליו באוטובוס, קצת ברגל ואח"כ בחזור במונית ספיישל שאני (!!) שילמתי חצי אבל אתה יודע מה? לא היה אכפת לי. כי אפילו כשהתקרבנו, בחזור, לאוניברסיטת בר אילן- אני עדיין(!!) האמנתי שאתה מחכה לי שם בין כותלי האוניברסיטה (איזו מטומטמת???????????)
רק אבל רק מפני שחשבתי שהוא השליח****** שלך!!!!! ושאתה עתיד להתגלות מתישהו ........אז, יצא רע!
יצאתי מושפלת ופגועה ואני כועסת עליך ששמת אותי כמו אוגר בכלוב ומתשעשע בתמימות שלי ובאמון שאני נותנת לך
למדתי מזה לפעול על פי השכל לא משנה מה..
יצאו מזה כמה דברים טובים : סגרתי את הפייסבוק, מקפידה יותר על צניעות
אני לא מבינה. באמת שלא מבינה למה עשית את זה. צילקת לי את הנשמה

 

[שמים1]

אני כבר לא מבינה מהסיפור הזה כלום

בילבלת אותי לגמרי...
כל האהבה שאת כותבת כאן זה למישהו שמשפיל אותך ?
כואב הלב....
צאי מזה מהר, קבלי באמת עזרה והמשיכי הלאה בחיים שלך עם אנשים שאוהבים ומעריכים אותך .

 

[חרסינה משורינת]

משהו אישי

כי את מזכירה לי מישהי אישית מאוד שחוותה דברים כאלה.

ישנה גישה שגורסת שפסיכוטיות - או משבר פסיכוטי של אדם הוא לא חוסר שפיות זמני וחסר קוהרנטיות - לוגיקה- קונקרטיות ואמת על מצבו של אדם.

ככזה הוא סוג של אמת שלגמרי מקיימת מערך אחר של קשרים .
לדעתי ואת מודעת לזה שיתכן ורשמת בעבר, יש בך חלקים פסיכוטיים
(זה רחוק מעלבון - פה תארת ואת מודעת לאופי או חלק מסוים מאופי האהבה שלך שיש שמקטלגים אפילו כאובססיה נפשית)

אני חושבת שבהקשר היה לך מאוד מועיל לדובב את עצמך ואת חייך -
ואת מה שאת אחר כך כשאת מבינה שזה היה התקף "פסיכוטי"
מכל מערך האירועים .

מה זאת אומרת- פסיכוזה במרכאות היא סוג של ניתוק זמני מהמציאות.
פרשנות אחרת ומאוד אסוציאטיבית , מוטרפת וחיה של העולם הפנימי שלנו
ביחס לחיצוני.

רק בהנחה ואת יכולה לקבל את זה - ולא רק את הפסיכוזה במרכאות אלא אולי גם בלעדיהן-

לו תצאי לרגע מההנחה הזו - המצב הנפשי הזה של חצי חלום
עובד עליך בדיוק ובהכי אולי קשה.

"
יצאתי מושפלת ופגועה ואני כועסת עליך ששמת אותי כמו אוגר בכלוב ומתשעשע בתמימות שלי ובאמון שאני נותנת לך
"

עכשיו נסי להמיר אותו למציאות עם כל העובדות ועם כל מה שהפסיכוזה יוצרת לך באותו רגע.

את יכולה לראות איך השליח הזה שאת מחכה לו שיתגלה מתישהו יוצא תמיד בסוף רע? כואב כל כך ? רחוק כל כך ? נואש ונאמן בו זמנית כל כך ?
והכי מחייב שתהי אוגר בכלוב שמשחקים בתמימות שלו ...

כי ...
מה...
אם...
לא

*זה רק צביר רעיונות וקשרים , לא מחויבת לקבל דבר ולהסכים לדבר מכאן. הצעתי אפשרות כלשהי. רוצה דחי. לא רוצה - שקלי .

 

[לשבור את בנימין]

כמה מזה זה געגוע אמיתי וטהור לטוב ולמישהו אחר ולדאגה אליו

וכמה מזה זה רחמים עצמיים, אובססיה, ורצון לצומי מזרים שכיבכול "כבר מכירים אותך והסיפור שלך", בן אדם יכול לשרוד על פירורים של אנרגיה רגשית הרבה זמן.
אבל אף אחד לא מתחתן עם ניצולת שואה-עצמית שעשית לעצמך, אף אחד לא שוקל אותך לקשר רציני יותר מניצול פיזי או של מצבך. תמלאי את עצמך בבטחון רגש וחיים אמיתיים.
ותפסיקי להכנס לכאן בשביל להסתפק במעט מכך.

 

[מילי1991]

אז ככה

הגעגועים המטורפים אליו, הם לא באים יותר או בכלל כתחליף לרצון בהתפתחות עצמית שלי
ההיפך........
&nbsp

 

[מילי1991]

קרח

איך התעלמת ממני? איך לא יצאת? איך לא דיברת איתי היום שעמדתי מחוץ לבית שלך וראית אותי..? כואב

 

[שמים1]

אם התעלם מימך

הוא לא ראוי שתמשיכי לכתוב לו דברי אהבה.