חרסינה משורינת
New member
אוקי , שאלה קצת מורכבת
אני בקשר כרגע,
מלכתחילה הובהר שהקשר יהיה זמני ואני והוא נהנים ממנו מאוד.
כהרגלי בקודש הקשר מאוד מאוד עמוק ולדעתי לרוב אני מסבה לו אושר רב.
עכשיו הוא ואני שנינו אנשים קצת שונים מהנורמה,
אם ישנו דבר כזה- והוא כבר אומר לי השכם והערב
שהוא אוהב אותי ואני מבינה למה יש לו צורך
לומר זאת. לא אכחיש שהוא נכנס לליבי.
אני אומנם בן אדם מאוד פתוח וסובלני אבל מתחילה להגמר לי הסבלנות,
לפתיחות וזה השלב שבו או שמעמיקים יותר או שדברים נהפכים ללא יפים.
דיברתי איתו על הנושא ואני משתדלת לדבר איתו על אישה שהוא בקשר של שבע שנים איתה בהתכתבות והציע לה על סמך חודש אחד של הכרות- נישואין- היחידה אגב.
היא אדם שמתקשה להתחייב - אני מנסה לעודד אותו שלמרות הפחד שלה ולמרות
שאיננה בארץ מכיוון שכל כך חשובה לו והוא חולם שתהיה נאהבת ואהובה ע"י אשתו וילדיו העתיידים - שיעשה את הצעד וכשתיהיה בארץ ינסה לעשות מה שאפשר לעשות כדי לזכות בה. לצערי הוא לא אדם שנוהג להתערב בחיי אחרים.
אני יודעת שזה נשמע מופרך אבל כמו שציינתי מלכתחילה הקשר היה מועד להיות מהנה וזמני ולא מעבר. אין לי ראש להסתבכויות רגשיות ובכל פעם שאני רומזת על הרעיון ללכת זה מעורר אצלו איזשהו חרדת נטישה.
הוא אדם דעתני וחזק בדעותיו ואפילו מזכיר לי אדם שאהבתי בהרבה סממנים ואני חושבת שזה עוד משהו שמחבר אותי אליו.
אז ככה מנקודת מבט לא אגוצנטרית- אני מבינה את ההנאה ההדדית יש לציין ואת הקרבה וקשה לי לחשוב על להתרחק אבל אני חושבת שזה הגיע לשלב בו זה עלול להזיק לו ולהזיק לי.
בנוסף - מנקודת מבט מאוד אישית- הייתי שם בשבילו ונתתי מעצמי לאושרו ואני מרגישה שאני עלולה להגיע לשלב בו אדרוש יותר מאשר אוכל לתת וזה מצב שלי אישית כאדם שצורך וצריך תקשורת מאוד קרובה לא מקובל על הדעת.
אני לא ממש יודעת איך להיות לבד, הייתי מעט מאוד "מחפשת"/"רווקה"/ לבד וכן הלאה בחיי ורוב הזמן עבר עלי בקשרים , זוגיות ואף פעם לא בלבד הזה שמתארים והוא מפחיד אותי. במובן האנוכי- איך מתמודדים עם זה,אני חושבת שזה יעשה לי טוב ללמוד מי אני ומה אני בכמה חודשים לעצמי ואולי יותר.
השאלה השניה- במידה ואחליט עכשיו א . איך חותכים בצורה יפה ואולי אפילו במשהו מסיים, נניח אצלו בבית לפגישה קרובה וחיבוק משותף בתחושה ובלי פגיעה. ב. איך משתחררים מהקרבה הרגשית? אדם שיקר לי .
וכמובן איך משמרים מצב למשל עם אדם מהעבר, שהוא שקול לאותה נערה שלה הציע נישואין למשל אם ברצוני ליצור קשר אך מבלי להגיע לכדי קשר כרגע- כלומר יש לי גם את האדם שמאיר לי את הדברים וקרוב לליבי מאוד וגם הוא ניסה ומנסה ליצור קשר-
מנסיונכם איך שומרים דברים על גחלת ידידות לפחות לביינתים כל עוד לומדים להיות לבד בעולם הרחב הזה?
זה ודאי נשמע מגוחך אבל אין לי נסיון בבדידות ואני לא מוכשרת לה במיוחד,
אולי תוכלו לתת לי מנסיונכם?
אני בקשר כרגע,
מלכתחילה הובהר שהקשר יהיה זמני ואני והוא נהנים ממנו מאוד.
כהרגלי בקודש הקשר מאוד מאוד עמוק ולדעתי לרוב אני מסבה לו אושר רב.
עכשיו הוא ואני שנינו אנשים קצת שונים מהנורמה,
אם ישנו דבר כזה- והוא כבר אומר לי השכם והערב
שהוא אוהב אותי ואני מבינה למה יש לו צורך
לומר זאת. לא אכחיש שהוא נכנס לליבי.
אני אומנם בן אדם מאוד פתוח וסובלני אבל מתחילה להגמר לי הסבלנות,
לפתיחות וזה השלב שבו או שמעמיקים יותר או שדברים נהפכים ללא יפים.
דיברתי איתו על הנושא ואני משתדלת לדבר איתו על אישה שהוא בקשר של שבע שנים איתה בהתכתבות והציע לה על סמך חודש אחד של הכרות- נישואין- היחידה אגב.
היא אדם שמתקשה להתחייב - אני מנסה לעודד אותו שלמרות הפחד שלה ולמרות
שאיננה בארץ מכיוון שכל כך חשובה לו והוא חולם שתהיה נאהבת ואהובה ע"י אשתו וילדיו העתיידים - שיעשה את הצעד וכשתיהיה בארץ ינסה לעשות מה שאפשר לעשות כדי לזכות בה. לצערי הוא לא אדם שנוהג להתערב בחיי אחרים.
אני יודעת שזה נשמע מופרך אבל כמו שציינתי מלכתחילה הקשר היה מועד להיות מהנה וזמני ולא מעבר. אין לי ראש להסתבכויות רגשיות ובכל פעם שאני רומזת על הרעיון ללכת זה מעורר אצלו איזשהו חרדת נטישה.
הוא אדם דעתני וחזק בדעותיו ואפילו מזכיר לי אדם שאהבתי בהרבה סממנים ואני חושבת שזה עוד משהו שמחבר אותי אליו.
אז ככה מנקודת מבט לא אגוצנטרית- אני מבינה את ההנאה ההדדית יש לציין ואת הקרבה וקשה לי לחשוב על להתרחק אבל אני חושבת שזה הגיע לשלב בו זה עלול להזיק לו ולהזיק לי.
בנוסף - מנקודת מבט מאוד אישית- הייתי שם בשבילו ונתתי מעצמי לאושרו ואני מרגישה שאני עלולה להגיע לשלב בו אדרוש יותר מאשר אוכל לתת וזה מצב שלי אישית כאדם שצורך וצריך תקשורת מאוד קרובה לא מקובל על הדעת.
אני לא ממש יודעת איך להיות לבד, הייתי מעט מאוד "מחפשת"/"רווקה"/ לבד וכן הלאה בחיי ורוב הזמן עבר עלי בקשרים , זוגיות ואף פעם לא בלבד הזה שמתארים והוא מפחיד אותי. במובן האנוכי- איך מתמודדים עם זה,אני חושבת שזה יעשה לי טוב ללמוד מי אני ומה אני בכמה חודשים לעצמי ואולי יותר.
השאלה השניה- במידה ואחליט עכשיו א . איך חותכים בצורה יפה ואולי אפילו במשהו מסיים, נניח אצלו בבית לפגישה קרובה וחיבוק משותף בתחושה ובלי פגיעה. ב. איך משתחררים מהקרבה הרגשית? אדם שיקר לי .
וכמובן איך משמרים מצב למשל עם אדם מהעבר, שהוא שקול לאותה נערה שלה הציע נישואין למשל אם ברצוני ליצור קשר אך מבלי להגיע לכדי קשר כרגע- כלומר יש לי גם את האדם שמאיר לי את הדברים וקרוב לליבי מאוד וגם הוא ניסה ומנסה ליצור קשר-
מנסיונכם איך שומרים דברים על גחלת ידידות לפחות לביינתים כל עוד לומדים להיות לבד בעולם הרחב הזה?
זה ודאי נשמע מגוחך אבל אין לי נסיון בבדידות ואני לא מוכשרת לה במיוחד,
אולי תוכלו לתת לי מנסיונכם?