אל תקרא לי מותק..

[גבר בדרכו שלו]

אל תקרא לי מותק..

"קוראים לי דסי. תמיד הייתי דסי. בכל מקום קראו לי דסי. בבית דסי, מול חברות דסי, במשפחה המורחבת דסי, רק המורות הקפדניות בבית הספר קראו לי 'הדסה'. אבל בעלי, כמו כל חסידי גור, קרא לי בשם: 'בואי רגע', או: 'תגידי'... באותו זמן לא ידעתי מה פירוש המילה 'רומנטי', אבל הרגשתי, בכל מאודי, שהייתי רוצה לשמוע אותו מבטא את השם שלי על שפתיו. לפעמים הייתי הולכת אחריו בבית כמו צל, ומדמיינת איך פתאום הוא מסתובב ואומר את מילת הפלאים הזו: דסי".
הציטוט מתוך הספר של אסתי החרדית שחזרה בשאלה והתאבדה..
באמת חשוב לנו "כינויי חיבה" או שמות?עד כמה זה תורם ליחסים כשקוראים:ממי,כפרה,נשמה,מותק ועוד מילים בסגנון הזה?

 

[איש המתח]

קוראים לזה...

חיבה,
אם אין את זה, אז מה נשאר?
(אפילו בורא עולם קרא בשמם של האבות, כשהביאור לכך הוא: חיבה).

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

צריך לתת אהבה וחיבה, במלים ובמעשים. אם הנתינה נראית אמתית וכנה, היא יכולה מאד לתרום לקשר. כל אחד משקיע בדרכו.
&nbsp

 

[אמרלדה]

ממי, כפרה, נשמה ואפילו מותק - הן מילים בעלות קונוטציה מסוימת

וברורה למדי. וממנה אתה כנראה מסתייג.

בלי להיכנס לסיפור המסובך שהזכרת, ברור שהיא מתכוונת למשהו אחר לגמרי:
למשהו אישי, יחס אישי, שהיה חסר לה. במילים אחרות: לאינטימיות. מילות חיבה בין בני זוג יש בהן ערך שמבטא אינטימיות שקיימת רק ביניהם. אז הכלה שלי קוראת לבני "בייב", והדודה שלי קוראת לבעלה "דייויד" במקום דוד, כפי שקורא לו כל העולם, ואני והזוגי התחלנו בבדיחה יום אחד לקרוא אחד לשני מאמא'לה, ומצחוק יצא שזה השם שלנו בין שנינו.

חשוב. לא הכרחי, אבל חסרונו אולי מעיד על משהו, כשאני חושבת על זוגות שאני מכירה ואין להם איזה שם חיבה שהוא רק שלהם (ולא חייבים להשתמש בו כל הזמן).
זה אחד ההיבטים של האינטימיות. יש כמובן עוד, וזה לא העיקר. וזה מה שצריך לבדוק. האם יש היבטים אחרים של אינטימיות בינינו? מהם? האם צריך לשפר אותם?

 

[גברת ע]

מממ...

אני מנסה לחשוב על עצמי, לא קריטי לי כלכך שמות חיבה אבל לא הייתי רוצה שיגידו לי בואי הנה או תגידי, ובטח שלא ממישהו שהוא בנזוג שלי או אפילו ממשפחה וחברים קרובים.
בקטע של שמות חיבה לי אישית קשה לי עם ה'מאמי', במיוחד כאשר אני מדברת עם בחורים בהתחלה, יש לי שם, אם אתם לא זוכרים אז א. תשאלו ב. חבל, מה זה אומר עליכם?
אם המאמי נעשה כצחוק מחברים או משפחה אין לי בעיה.

 

[חרסינה משורינת]

ברצינות , זאת השאלה שעולה לך מהקטע הזה?

טוב, נניח לזה.

שם הוא מהות -
פרקטיקה מסוימת . כשבשיחות אומרים לי **** את שמי המלא, המקורי,
משהו בי מזדקף להקשבה וחשיבות של רגע,

גם בשימוש בו לנזיפה כאשר היינו ילדים צעירים
גם לאישור פורמלי של נוכחות בכיתה.

כשקוראים לי בשם חיבה אז אני יודעת
שיש משהו חמים , מבדח, קליל או מקרב בתקשורת

כשהייתי קטנה ורצו להעליב אותי נתנו לי "שם חיבה".

וכשהוא מיוחד לך ,
זה יותר מיוחד לך .

וכשרוצים להקטין אותך , תהיה המאמי , החמוד , המותק
וכן הלאה.

נחמד איך במשהו כל כך קטן יש המון משמעות לא?
אגב בסיפור הבראשיתי -
הדבר הראשון שהם עשו הוא לתת שם לדברים.

ואם אתה רוצה הרחבה:
בהמשך לבראשית (כן יש כזה בספרים החיצוניים)
חוה היא שנתנה להם את השם
וככה נתנה להם מהות,
בדיוק כמו שלכל שם של האל
יש פרשנות של צד אחר בו

מניחה שההקבלה לאם כל חי דומה.

יותר מדייק לך עכשיו?
(אתה עדין לא חייב לאמץ מנהג שלא נוח לך)