פינת כתיבה יוצרת -מאי 2016

[מילי1991]

לא רוצה-בעיה(?)

לא רוצה יותר להכיר אף גבר
ובטח שלא לגעת בגבר אחד חוץ ממך
אבל, ממך אני פגועה ..מאד
והמציאות ואנשים וגם אתה..אומרים לי שאתה לא פנוי, שאתה נשוי
אני מעדיפה להתבצר בתוך עצמי עד שכל הסיוט הזה יעבור
ואם לא..אני אמשיך להתבצר בתוך עצמי
לא מוכנה לגעת יותר בגברים שאני לא אוהבת

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

אדם שהרע לנו צריך להתרחק ממנו, אבל אם אוהבים אותו והרע בגלל בעיה צריך לנסות לפתור אתו את זה. לומדים מניסיון להיות עם אנשים שטובים אלינו. אהבה אפשר למצוא בטבעיות כל החיים, וכשנמצאים עם אדם מתאים שאוהבים כבר נוצר קשר ועניין. לנשוי אי אפשר כמובן להיות בת זוג, אבל אפשר להיות ידידים.
&nbsp

 

[מילי1991]

ואחרי

ואחרי שהכל כבר כמעט נדם
אתה בא ובונה לי עולם
עולם מתוקן
עולם טוב יותר אולי מקודמו
אמיתי ושמח
כזה ששווה לקום כל בוקר ולחיות בו ולמענו
ואני חושבת לעצמי
מה אני צריכה לעשות
כמה ואיך
בכדי לשמור על העולם הזה
שלא יתפרק לי למיליון חלקים
לא שוב

 

[מילי1991]

חייבת

חייבת לדעת מה בדיוק היה שם
רוצה לדעת מה אתה הרגשת וחשבת
למרות ששמעתי קטעי שיחות שלך עם כפכפי
מלא סימני שאלה

 

[מילי1991]

כמה

כמה אפשר עוד לדמיין מה יהיה וכמה כיף יהיה כשאנחנו יחד?
כמה אפשר להשוות כל גבר שאני מכירה אליך ומיד להקטין אותו לעומתך?
כמה אפשר לרצות לדבר איתך אבל לא לדעת מאיפה להתחיל?
כמה אפשר לעקוב אחרי הפרופיל שלך בפייסבוק כאילו שאתה שחקן הוליוודי שאני מעריצה?
כמה אפשר להתחרט על הדפיקות שלי, על איך שההיסטריה שלי תמיד הורסת הכל?
כמה אפשר לבכות כשרואה את התמונה שלך רוקד איתה? עד שלא ביררתי לעומק הייתם נראים לי הזוג המאושר ביקום
כמה אפשר לכאוב כשנזכרת בריצה שדפקת כשראית אותי בנמל תל אביב?
כמה אפשר לרצות למות כששומעת את מילותיו של הרב "הוא לא יהיה איתך הוא נשוי" (משהו כזה)
אני לא יכולה לכאוב אותך יותר ..פשוט לא יכולה

 

[מילי1991]

אחוז אחד של תקוה

יש בי אחוז אחד,
דמיוני כזה
שבו אתה חוזר ולא מוותר עלי
עלינו
וכל 99% האחוזים הנותרים
הם נחלת המציאות הנראית לעין-כל
האנושות מראה לי את אותם אחוזים גבוהים
ואני מסרבת לקבל את זה
נאחזת באחוז האחד הבודד
לא באמת רוצה להכיר מישהו אחר
לא רוצה לוותר
אחוז אחד(!)

 

[מילי1991]

בדיוק- דומה מאד

כשם שראיתי בך את כל הטוב שיש בך
שאולי העולם עוד לא ידע עליו
אתה מגלה בי את כל הטוב
שהיה מוסתר מהעולם
שאני כבר חשבתי ונעלם
מהרגע הראשון בערך שראיתי אותך
האמנתי בך שתגיע לגדולות
לא יודעת איך
מן תחושה כזו
והלב שלי נקרע
והרגשתי כאבים בלחי
ולא ידעתי איך לגשת
ומה להגיד
כי פחדתי אולי מכל מה שקורה
או שלא יכולתי להכיל את כל הטוב הזה
שיכל להיות בינינו
עכשיו העולם אומר לי לוותר
ואני לא יודעת כבר מה לעשות
אבל רוצה ללכת עם הלב

 

[מילי1991]

6

6 שנים של בלבול
של ייאוש
של געגוע
וסימני שאלה
6 שנים שהייתי מוכנה לעבור שוב
אם הייתי יודעת שבסופם נהיה יחד
אני רושמת את זה אבל ...
בתוך תוכי ידעתי שזה יקרה
יום אחד
לא ידעתי בדיוק מתי אבל..
היתה לי הרגשה שאנחנו לכל הפחות ננסה להיות יחד
אתה האביר שלי
הגבר האמיץ עלי אדמות
היחידי אולי, שהיה מוכן לעשות בשבילי..כל כך הרבה
ואם לא היה נעשה כל זה
יכולתי להיות בבועה שלי ככה, שנים
שמעתי פעם את אמא שלי אומרת לבת דודה שלי (שסיפרה על ההטבה הכלכלית המשמעותית שיש לה בחייה מאז הכירה את בן זוגה) ש "לא פושטים רגל ליד הבן זוג"
ואני זוכרת שאמרתי לעצמי שאני רוצה זוגיות כזו, שכן - אני אוכל "לפשוט רגל" לידו
שאני אוכל להראות חולשה
פשוט כי הוא החצי שמשלים אותי..ולא יעשה לעולם משהו שיזיק לי
אז..אני פושטת את הרגל ומודה שמאז שנכנסת שוב לחיי, הדברים מתחילים להיות מתוקנים יותר..
אני מתה שתענה לי בפייסבוק...לראות את ההודעה ממך או סתם לשמוע את הקול שלך בטלפון
אם אתאכזב גם הפעם- זו הפעם האחרונה אולי שאני אקשיב לאינטואיציה שלי...
אבל משהו בתוכי אומר לי..שזה אמיתי

 

[stio]

"רציתי להיות אתך עד סוף החיים לפחות"

רציתי להיות אתך עד סוף החיים לפחות
באש, במים וללא פשרות
חייכת אלי, נטעת בי תקווה
אך בגללך איבדתי את השלווה

המליצו למצוא אשה חדשה
כזו שעוד לא הוקדשה
הבטיחו שאמצא עוד השנה
אך התעקשתי על הישנה

השארת אחריך נפש פצועה
רציתי לבוא אך נרתעתי קמעה
מה אם אסע כרוח סערה
רק כדי לשמוע אותו שואל: "ערה?"

רציתי להיות אתך עד סוף החיים לפחות
היינו מבצעים יחד את כל המשימות
זה לא בגללך, אולי זה דווקא בגללי
פשוט עוד לא התגברתי על מה שעוללת לי...