שביל של הילה
New member
הצלחות של בני זוג
שמתי לב לשינוי קטן שהתרחש אצלי. אני גולשת בפורום כבר כמעט שנה, והמון תפיסות שלי השתנו בזכות הדעות של האנשים (old girl , יולי, נטע2000) , ולא רק התפיסות שלי השתנו אלא גם הפרספקטיבה שבה אני מקבלת דברים, בזכות הצחוקים (פנומן, וילד רע , סוקרטס בזמנו) ובזכות הבדיחות שלפעמים "נופלות" על אנשים שסה"כ באו לקבל עצה, התחלתי לקחת את עצמי בצורה קצת פחות רצינית , ולמדתי המון מהפורום על הומור עצמי ופשוט ההזדהות עם האנשים גרמה לי להבין שאני לא עד כדי כך מיוחדת , אלא בסה"כ כמו כולם מנסה להיות טובה יותר ולא ליפול בתוך מכשולים, אבל אם נפלתי למכשול זה רק חלק מדרך ארוכה ואפשר לקום ולהמשיך ללכת הלאה מבלי להרביץ לעצמי ולאכול את עצמי יותר מידי. כרגע אני בתחילתה של מערכת יחסים טרייה וחדשה. אחד הדברים שלקחתי מהפורום , זה את הקטע של "לשחרר" את הבן זוג. הגעתי לפורום לחוצה בטירוף, וקצת כועסת על גברים. אבל לאט לאט , למדתי לשחרר. למדתי שלא הכל בחיים זה משחקים, ולא כל קשר זה משהו קצר טווח , אלא שבאמת יש גברים - שכן בא להם בת זוג יציבה ולא איזה ריגוש לחודש כמנה ראשונה לקשר עם בחורה אחרת "כמנה עיקרית". כן קלטתי כמה משחקים יכולים להרוס קשר טוב כי הם לא נותנים צ'אנס להכיר את האדם באמת כפי שהוא על כל הקשת שלו. למדתי שמשחקים דווקא גורמים לריחוק אצל הצד השני כי הוא לא תמיד יכול לענות לך בצורה חריפה כמו שאת מצפה, והוא לא תמיד יכול להיות המושלם, לכולם יש חולשות וברגע שמניחים את ה"תוכיח לי שאתה שווה" בצד ופשוט נותנים צ'אנס וזורמים- הקשר נבנה בצורה עמוקה יותר. וזה גילוי די מרעיש מבחינתי. מבחינת מי שהייתי עד לא ממזמן. ודבר אחרון, בשנה החולפת , החלפתי מספר בני זוג, חלק מהסיבות היה זה שלא יכולתי לראות את הבן זוג מתקדם "הלאה" בחיים בעודי נשארת תקועה במקום. החבר שהיה איתי בתחילת שנה שעברה, הלך ללמוד באוניברסיטה בזמן שאני ישבתי בבית כל היום ולמדתי לפסיכומטרי. הוא הכיר אנשים, הלך למסיבות ואני דחקתי את עצמי לצד עד שפשוט גרמתי לעצמי להרגיש כלכך קטנה וחסרת אונים על ידו שהעדפתי להפרד. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהבן אדם מתקדם יותר ממני. גם הבחור שהיה לי לפני חמישה חודשים דיי היה מתקדם מבחינתי כאשר סיפר לי על הטיולים שעשה בחו"ל ועל התוכניות שלו לעתיד, כאשר כל מה שאני ראיתי לנגד עיניי לא היה רחוק יותר מאשר לשרוד את השבוע בעבדה. בקשר הנוכחי, ביקשתי מהבן זוג שלי, להתקדם ביחד איתי. אני מתחילה בעוד פחות מחודש את התואר הראשון שלי. הוא כבר אחרי התואר שלו, וממש עודדתי אותו להמשיך להתפתח ולהתחיל כן לחשוב על התואר השני שלו. עכשיו יותר מתמיד אני מרגישה שלא רק שאני במצב שבו אני בעצמי מתחילה להתפתח אלא שאני מסוגלת לקבל את העובדה שגם הבן זוג שלי יתחיל להזיז דברים ויצליח. אני דווקא כן רוצה לראות אותו שמח כי אני יודעת שכל הצלחה שלו זה בעצם גם ההצלחה שלי. ודווקא עכשיו כאשר אצלי הדברים מתחילים לזוז, ועכשיו עכשיו אני אשכרה מרגישה שאני מתחילה לחיות, אני רוצה שפשוט נצמח ביחד , שלא ישאר מאחורי. אחד הדברים שעזרו לי להבין שאני רוצה שהוא "יגדל" ביחד איתי, כאשר הוא לא התבייש , ולא השתעל ולא פחד להגיד לי שנראה לו שבעוד שלוש שנים , כשאסיים את התואר, נטוס, נראה , נעשה, והוא הכליל אותי בתוכניות שלו בלי פחד. גם אם לא יצא לפועל , וגם אם לא נשאר יחד , יכול להיות הכל- אבל העובדה שהוא לא פחד לדבר איתי על דברים ארוכי טווח , פשוט גרמה לי במקום מסויים להשאיר את החומות שגידלתי מאחורי ולצאת לדרך אחרת. דרך חדשה שאני אישית עם עצמי מגדירה אותו "אמון מחדש בבני אדם". וכן , אני חושבת שכרגע , פתחתי דף חדש ונקי. דף של אמון פשוט בבני אדם.
שמתי לב לשינוי קטן שהתרחש אצלי. אני גולשת בפורום כבר כמעט שנה, והמון תפיסות שלי השתנו בזכות הדעות של האנשים (old girl , יולי, נטע2000) , ולא רק התפיסות שלי השתנו אלא גם הפרספקטיבה שבה אני מקבלת דברים, בזכות הצחוקים (פנומן, וילד רע , סוקרטס בזמנו) ובזכות הבדיחות שלפעמים "נופלות" על אנשים שסה"כ באו לקבל עצה, התחלתי לקחת את עצמי בצורה קצת פחות רצינית , ולמדתי המון מהפורום על הומור עצמי ופשוט ההזדהות עם האנשים גרמה לי להבין שאני לא עד כדי כך מיוחדת , אלא בסה"כ כמו כולם מנסה להיות טובה יותר ולא ליפול בתוך מכשולים, אבל אם נפלתי למכשול זה רק חלק מדרך ארוכה ואפשר לקום ולהמשיך ללכת הלאה מבלי להרביץ לעצמי ולאכול את עצמי יותר מידי. כרגע אני בתחילתה של מערכת יחסים טרייה וחדשה. אחד הדברים שלקחתי מהפורום , זה את הקטע של "לשחרר" את הבן זוג. הגעתי לפורום לחוצה בטירוף, וקצת כועסת על גברים. אבל לאט לאט , למדתי לשחרר. למדתי שלא הכל בחיים זה משחקים, ולא כל קשר זה משהו קצר טווח , אלא שבאמת יש גברים - שכן בא להם בת זוג יציבה ולא איזה ריגוש לחודש כמנה ראשונה לקשר עם בחורה אחרת "כמנה עיקרית". כן קלטתי כמה משחקים יכולים להרוס קשר טוב כי הם לא נותנים צ'אנס להכיר את האדם באמת כפי שהוא על כל הקשת שלו. למדתי שמשחקים דווקא גורמים לריחוק אצל הצד השני כי הוא לא תמיד יכול לענות לך בצורה חריפה כמו שאת מצפה, והוא לא תמיד יכול להיות המושלם, לכולם יש חולשות וברגע שמניחים את ה"תוכיח לי שאתה שווה" בצד ופשוט נותנים צ'אנס וזורמים- הקשר נבנה בצורה עמוקה יותר. וזה גילוי די מרעיש מבחינתי. מבחינת מי שהייתי עד לא ממזמן. ודבר אחרון, בשנה החולפת , החלפתי מספר בני זוג, חלק מהסיבות היה זה שלא יכולתי לראות את הבן זוג מתקדם "הלאה" בחיים בעודי נשארת תקועה במקום. החבר שהיה איתי בתחילת שנה שעברה, הלך ללמוד באוניברסיטה בזמן שאני ישבתי בבית כל היום ולמדתי לפסיכומטרי. הוא הכיר אנשים, הלך למסיבות ואני דחקתי את עצמי לצד עד שפשוט גרמתי לעצמי להרגיש כלכך קטנה וחסרת אונים על ידו שהעדפתי להפרד. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהבן אדם מתקדם יותר ממני. גם הבחור שהיה לי לפני חמישה חודשים דיי היה מתקדם מבחינתי כאשר סיפר לי על הטיולים שעשה בחו"ל ועל התוכניות שלו לעתיד, כאשר כל מה שאני ראיתי לנגד עיניי לא היה רחוק יותר מאשר לשרוד את השבוע בעבדה. בקשר הנוכחי, ביקשתי מהבן זוג שלי, להתקדם ביחד איתי. אני מתחילה בעוד פחות מחודש את התואר הראשון שלי. הוא כבר אחרי התואר שלו, וממש עודדתי אותו להמשיך להתפתח ולהתחיל כן לחשוב על התואר השני שלו. עכשיו יותר מתמיד אני מרגישה שלא רק שאני במצב שבו אני בעצמי מתחילה להתפתח אלא שאני מסוגלת לקבל את העובדה שגם הבן זוג שלי יתחיל להזיז דברים ויצליח. אני דווקא כן רוצה לראות אותו שמח כי אני יודעת שכל הצלחה שלו זה בעצם גם ההצלחה שלי. ודווקא עכשיו כאשר אצלי הדברים מתחילים לזוז, ועכשיו עכשיו אני אשכרה מרגישה שאני מתחילה לחיות, אני רוצה שפשוט נצמח ביחד , שלא ישאר מאחורי. אחד הדברים שעזרו לי להבין שאני רוצה שהוא "יגדל" ביחד איתי, כאשר הוא לא התבייש , ולא השתעל ולא פחד להגיד לי שנראה לו שבעוד שלוש שנים , כשאסיים את התואר, נטוס, נראה , נעשה, והוא הכליל אותי בתוכניות שלו בלי פחד. גם אם לא יצא לפועל , וגם אם לא נשאר יחד , יכול להיות הכל- אבל העובדה שהוא לא פחד לדבר איתי על דברים ארוכי טווח , פשוט גרמה לי במקום מסויים להשאיר את החומות שגידלתי מאחורי ולצאת לדרך אחרת. דרך חדשה שאני אישית עם עצמי מגדירה אותו "אמון מחדש בבני אדם". וכן , אני חושבת שכרגע , פתחתי דף חדש ונקי. דף של אמון פשוט בבני אדם.
