מציצנות לשמה...
אני חושבת שמדובר במציצנות לשמה בכל הסיטואציה הזו... בכל אופן, כשהייתי נשואה הייתי גם דתיה (אשכרה, הניסיון שלי שוב מוכיח את עצמו... אני די בלתי נלאת בעניין הזה...), ועברתי הדרכה לכלות בנוסח מאד קפדני (כי ככה רציתי, אז באותם ימים). שורה תחתונה: לפחות בקרב המגזר שאני חייתי בו (מזרחיים, חיים בעיר מעורבת אם כי בעלת חלקים חרדיים מאד מאד) כל עניין הסקס אחרי החתונה היה מאד משוחרר וחסר הגבלות- מלבד אלו שקשורות לנידה, כמובן. או כמו שהרמב"ם אמר: מותר לבוא עליה כדרכה ושלא כדרכה רק שלא ישחית זרע לבטלה... בקשר ל"מה אפשר לעשות לה"- ובכן, כמו שהמדריכה הגדירה זאת: אסור לנשק אותה למטה", על כל המשמע מכך. בקשר לאמצעי מניעה- הם אסורים בתכלית. מי שחושב שיש חלקים באוכלוסיה שכן מאפשרים אותם- טועה. ההלכה הרווחת היא דווקא זו שאסור למנוע, לא לגבר ולא לאישה, וזו גם הדיעה הרווחת. כעבור אי אלו ילדים, וקצת תחנונים אצל הרב- מתקבל אישור למניעה בצד של האישה, בד"כ. לבסוף- כל ניסיון להציג את תלמידי הישיבה כמי שעושים דברים דרך סדין ושאין ביניהם אינטימיות- מדובר בסתם רכלנות נטולת בסיס, או כמו שנאמר- פיקנטריה ללא אחיזה במציאות. ממקור ראשון אני יכולה לספר לכם על הרבה חום וקרבה בין בני זוג חרדיים מלידה, על אהבה תמימה וגם על התקלות בדרך- שכולן באו לפתרונן באופן פתוח ופשוט. מבוטחני שכשם שיש זוגות שאינם חולקים אהבה בקרב החילוניים- קיימים גם כאלו בקרב החרדיים, אך שורה תחתונה: הם אנשים ככל האנשים. כמו שאתם נמנעים מלחשוב מה עושים חבריכם החילוניים בחדרי חדרים, ולא מתערבים אם יש מן דהוא שמעדיף לא לשכב עם זוגתו בעת שהיא מדממת. או לא לרדת לה- כנ"ל גם כאן. לא מדובר בשום דבר קיצוני, או פנאטי...