כרוניקה של כאב

[Moon rise girl]

אין סתירה,

תמיכה, עזרה ואהבה יכולה לבוא גם מצד חברים טובים, אבל עדיין, מבחינתי, משפחה זה הכי חשוב. זה פשוט עניין של הרגשה. אם לא הייתי מחוברת כל כך למשפחה שלי - לא הייתה לי בעיה כל כך גדולה, אבל דווקא בגלל שאני מחוברת אליהם ואוהבת אותם קשה לי עם המצב הזה ואני מפחדת מהלא נודע ומהתוצאות הלא ידועות של החשיפה שלהם לאמת המוחלטת שלי, לכן אולי אני דוחה את הקץ - כי בסופו של דבר אני אגיד להם, ויכול מאוד להיות שזה יגיע ממש ממש בקרוב. בקיצור,זה לא שזה חוק בל יעבור שעם משפחה צריך להיות בקשר טוב No metter what, זה פשוט עניין של רצון/צורך.

 

[zigilove]

enjoy! is it worth so much pain

קרוב לוודאי שכאב הנפש הזה שאת מדברת עליו לא בטוח ששייך להיסוסייך הדתיים אלא גרורות של יחסים לא פשוטים שלך עם אימך. אמא או אבא אוהבים באמת לבסוף מוותרים או מוחלים בתנאי שזה תלוי באושרך האישי אך ורק בו. (למעט מגזר חרדי מצומצם שאף מתאבל) השאלה האמיתית שאת זקוקה לשאול את עצמך למה אני צריכה אישור לצער שאני גורמת לה? או במילים אחרות אם את לא גרה בבית אל תיכנסי לדיונים כאלה בכלל, ולפני שבת תאמרי "מתכוננת לשבת" גם אם זה רוחנית זה לא כה רחוק מהאמת. ולגבי השלבים של הכרתך החילונית בפניהם פשוט תחשבי ותסקרי את כל מה שהישקיעו בחינוכך כל החיים על מנת שתתחברי לערכים אלה, בתי הספר השבתות והחגים הארוחות, ואז תגלי את התשובה בעצמך. שמתי לב שאת קצת בעיניין אנגלית אז אומר לך רק משהו קטן ממומחה לתקשורת בינאישית מארה"ב. if you cant stand the heat stay away from the kitchen ולשאלתך מי אחראי לשלוף את הטישו הבא מהקופסא? - באופן ישיר האידיוט שהי/תה לפני כן... בהצלחה zigilove

 

[uri80]

ההודעה שלך הגיעה לדף הראשי דרך אגב.

 

[naty 1]

התרעה נקלטה.עורף בכוננות ספיגה.עבור

 

[uri80]

../images/Emo6.gif בינתיים נראה שרגוע.

 

[ozekbach]

הכדור בידיים שלך

כמה שזה מוכר מה שאת אומרת... מנסיוני מה שחשוב הוא לא המינון (מכה גדולה, מכות קטנות) אלא לדעת שהכדור ביידים שלך. את זו שיודעת את כל מה שקורה ואת זו שרוצה לשתף את ההורים שלך ולא לשקר להם לעד. לכן... את זו שצריכה ליזום את השיחות איתם ואת זו שצריכה להחליט מתי ואת מי מבין ההורים את משתפת. לא לפחד ולהמתין להזדמנויות מקריות ולא נוחות לקרות ואז להיכנס לדילמות כואבות. זה הדבר הכי חשוב שאני יכול לומר לך.

 

[הגן האנוכית]

רשע וטוב לו

באופן כללי אפשר לחלק צער גידול הורים דתיים, ל-2 מקרים: א. הורים שאם הם יודעים שאתה חילוני, הם יהיו איתך ברוגז. לא יעזרו לך יותר וכו. הורים כאלה לא צריך להטריד את עצמך יותר מידיי לגביהם. כי גם הם לא מטרידים את עצמם יותר מידי בשבילך (בגללך אולי כן אבל לא בשבילך. ואם גדלת איתם 18 שנה בטח ובטח שסבלת מהם יותר משהם יסבלו ממך). אתה אולי חשוב להם, אבל בתנאי.... או שיש דברים שיותר חשובים להם וכו'. התנתקות זה בריא אם אפשר. התחשבות זה חשוב. אבל גם התחשבות בעצמך. לנסות לא להכאיב להם, אבל בשום אופן לא לכאוב את כאבם (המיותר ממילא). ולא לשנות את חייך בשביל אותם אנשים שאתה חלק אינטגראלי מחייהם רק בתנאי. ב. הורים שבכל מקרה יישמרו איתך על קשר, יהיה אכפת תלהם ממך וינסו לתרום לחייך גם כשאתה חילוני (פועל עפ"י האמת שלך, בלי התכוונות להרע להם). אם אכפת להם ממך, הם לא ירצו שתצטער באופן שלא יועיל להם. נובע מכך שגם כאן לא שווה להצטער יותר מדי. לסיכום. חייה את חייך החילוניים ואל תצטער לרגע על כך

( רשע וטוב לו) חלק ב זכותך לחרות מחשבתית הזכות של ההורים לחנך את ילדיהם היא עד גיל 18. אני לא יודעת מה איתכם, לי אמרו הרבה פעמים, כשתהיי מעל גיל 18 תעשי מה שאת רוצה, עכשיו אנחנו קובעים. ילדים הם לא עבדים מחשבתיים של ההורים לכל החיים. אם כשהם קבעו לך מה לעשות בגיל 5, הם התכוונו שיש להם בובה לכל החיים שתעשה מה שהם רוצים - זבש"ם. זה לא חוקי ולא מנומס להתנהג ככה לאנשים. ואם קבלת החרות המחשבתית שהובטחה, כרוכה בכאב, אז מה לעשות? זה מה שנתן להם את הזכות לניהול חייך עד עכשיו. בכל מקרה עדיף לא להכאיב. לא להם ולא לך.

 

[R a c h e]

כרגיל מאוחר, אבל בכל זאת:

אמרו את זה קודם, לפני, לא משנה...... לצאת בהצהרות? לא ולא! אין שום צורך להצהיר שאני מחללת שבת+אוכלת חמץ בפסח+ביום כיפור (חמץ ומצה....)+טריפות ונבלות+אני כבר לא בתולה (אופס...)+נוהגת לבלות באירועים נטוריסטים+...+...+..... הדעה שלי היא שכשנגיע לגשר נחצה אותו ואם לא עולה השאלה אין שום צורך שאני אעלה את העניין וכשאנחנו כבר מגיעים לגשר, אז יש הבדל בין ההורים שלי: אמא שלי מעדיפה לדעת הכל, אבא שלי לא יכול לשמוע את האמת, אז אני משקרת. דוגמא? אמא שלי יודעת שאביה של אורי שלי הוא הומו, חבר לעבודה וידיד קרוב שלי, אבא שלי לא, כשאורי הייתה עוד בתיכנון דיברתי עם אמא קודם ואח"כ רציתי שגם אבא ידע, אני מאוד קשורה אליהם ורציתי את ברכת הדרך שלהם למרות שהיה לי ברור שגם אם לא יהיו איתי, אני לא מוותרת על הורות, אז מצאתי רגע נכון והתחלתי לדבר ואז אבא שואל: "למה שלא תתחתנו?" אמא מצילה אותי: "הוא צעיר ממנה...." אבא (מסתפק בתירוץ): "טוב, נו, אז מה עושים?" אני (לא רגילה לדבר איתו על הטכניקה...): "נו, עושים מה שעושים" והוא מקשה: "כן, אבל מה עם טבילה?" אני: "אפשר לעשות גם טבילה" טוב, אז הוא רגוע.... כשהריתי אחרי כחודש הוא שאל אם זה נעשה בטהרה ואני הכרזתי שכן, כמובן... אני זוכרת את השבת שבה התברר לאבי ששתי בנותיו נוסעות בשבת, הוא אמר שהחנסנו לו סכין בלב ואני ידעתי שגם הכנסנו וגם סובבנו אותה בפנים ואני כועסת על עצמי עד היום שלא עלה בדעתי להחליף רכבים, כך הרכב שלה היה נשאר קרוב לבית ושלי, שהיה אמור להיות בעבודה, לא היה מתגלה ליד הבית כשאבא עקב אחרינו.... בשיחות עם אמא היא שואלת שאלות ואני עונה את האמת וכשהיא שואלת למה אני עונה לה שזאת האמת שהיא רצתה לשמוע ואני יכולה לשקר גם לה, היא מעדיפה שלא. יותר מפעם אחת אמרתי להורים שלי שאני אוהבת אותם וכואבת את הכאב שאני גורמת להם, אבל אין מה לעשות, זה כלול במחיר היציאה בשאלה.

 

[מתלבט13]

כמה אנשים מרמין את עצמם. אלוהים....

לא התחתנתם ו"עם טבילה".......... כמה אדם יכול לרמות את עצמו. פשוט בלתי נתפס

 

[R a c h e]

הוא בוחר מה לשאול

איזה תשובות לקבל ובמה להאמין.....