לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1620516,205 עוקבים אודות עסקים

פורום יוצאים בשאלה

שלום וברוכים הבאים לפורום שלנו! נושאים רבים מטרידים את מוחם הקודח של היוצאים והיוצאות בשאלה. הקשר עם המשפחה, השלמת השכלה, מערכות יחסים זוגיות ועוד ועוד ועוד ועוד... על מנת לדון באותם נושאים, בכדי לתמוך ולעודד האחד את השני - בשביל זה קיים הפורום. 
הפורום נפתח מתוך מחשבה על היוצאים בשאלה מהמגזר החרדי. מהר מאוד התברר שלא רק אנחנו, החרדל``שים, זקוקים לפורום אלא גם הדתל``שים ואולי הדתל``שים זקוקים לו אף יותר מאשר החרדל``שים. לחרדל``שים יש את ה.ל.ל. עבור הדתל``שים אין בעצם כלום... מהר מאוד גם הצלחנו להבין שהדתל``שים תורמים לפורום באספקטים שונים ומגוונים. אי לכך ובהתאם לזאת (ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות) אנחנו שמחים לברך בברכת ברוכים הבאים את החרדל``שים לסוגיהם השונים ואת הדתל``שים למיניהם (וכל המינים...כרגע יאבדו) השונים...
אז יאללה, למה אתם מחכים? קדימה לפורום! 
 

אודות הפורום יוצאים בשאלה

שלום וברוכים הבאים לפורום שלנו! נושאים רבים מטרידים את מוחם הקודח של היוצאים והיוצאות בשאלה. הקשר עם המשפחה, השלמת השכלה, מערכות יחסים זוגיות ועוד ועוד ועוד ועוד... על מנת לדון באותם נושאים, בכדי לתמוך ולעודד האחד את השני - בשביל זה קיים הפורום. 
הפורום נפתח מתוך מחשבה על היוצאים בשאלה מהמגזר החרדי. מהר מאוד התברר שלא רק אנחנו, החרדל``שים, זקוקים לפורום אלא גם הדתל``שים ואולי הדתל``שים זקוקים לו אף יותר מאשר החרדל``שים. לחרדל``שים יש את ה.ל.ל. עבור הדתל``שים אין בעצם כלום... מהר מאוד גם הצלחנו להבין שהדתל``שים תורמים לפורום באספקטים שונים ומגוונים. אי לכך ובהתאם לזאת (ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות) אנחנו שמחים לברך בברכת ברוכים הבאים את החרדל``שים לסוגיהם השונים ואת הדתל``שים למיניהם (וכל המינים...כרגע יאבדו) השונים...
אז יאללה, למה אתם מחכים? קדימה לפורום! 
 
x
הודעה מהנהלת הפורום
 http://profile.ak.fbcdn.net/hprofile-ak-snc6/274778_735549863_1121812854_n.jpg
המשך >>

לצפיה ב-'מעולם לא הייתי בחור ישיבה.'
מעולם לא הייתי בחור ישיבה.
<< ההודעה הנוכחית
16/09/2006 | 23:50
42
103

עבור בחורי ישיבה, זוכרת את ההסברים המתנשאים של אחיי וגיסיי, חודש אלול והימים הנוראים הם חוויה רוחנית אדירה. עבורנו, הבנות, כל העסק היה אמור להיות הרבה יותר פרוזאי.

עדיין, זכיתי (ואני עדיין מתייחסת לזה כאל "זכיתי) לחוות את הימים הנוראים בכל הודם. במוסד החינוכי המפואר שאליו נשלחתי ללמוד התייחסו לחודש אלול בכל הרצינות. הרצאות, שעות מוסר, ימי עיון וכו' היו מנת חלקינו היום-יומית. שיעורים שלמים הוקדשו ללמידה יסודית של תפילת ראש השנה ואחריה תפילת יום הכיפור. שיעורי הלכה הוקדשו למצוות החג, שיעורי מוסר הוקדשו לעבודה פנימית-אישית. ככל שהתקרבו הימים הנוראים, הוזנחו לימודי החול, ותשומת הלב הוקדשה כולה להכנה נפשית לקראת היום הקדוש.

למרות הנימה הצינית שבה אני מתארת את הדברים האלה היום, אז כשהייתי נערה צעירה, זה עבד. כל שנה מחדש התרגשתי, חרדתי, קיבלתי על עצמי להיות יהודיה טובה יותר משהייתי.




אני לא צריכה לספר לכם את זה, אני יודעת. עברתם את זה גם אתם. ואם אתם זכרים, עברתם את זה בטח בעוצמות גדולות בהרבה.



בכל זאת, למה אני מספרת את כל זה ?
כי אם יש משהו שאני מתגעגעת אליו, זה לתחושת ההתעלות הרוחנית ששרתה עלי  באותם ימים.

אני זוכרת את עצמי מתמלאת דמעות בתקיעת שופר, דמעות של התרגשות עם המלכת מלך. זוכרת אפילו את הבוז הקל שחשתי כלפי אבא שלי, כשחזרנו הביתה מהתפילה, והיה לו מה להגיד על החזן שהאריך מדי, על ההוא שזייף, או על בעל התוקע שלא הצליח להוציא צליל נקי (ימים נוראים... אפילו בהם אתה מרכל... נו, מילא...).

זוכרת את עצמי עומדת ביו"כ מכה על חטא בוידוי, ומתכוונת לכל מילה ומילה (כן. היתה גם תהיה, למה אני צריכה להתוודות על חטא שחטאתי בגילוי עריות, כשבאמת מעולם לא חטאתי בזה, אבל זה היה רק באחורי התודעה, ואני בחרתי להסתפק בתרוצים הדלים שסיפקו מורותי).

זוכרת את עצמי עומדת בליל יום כיפור, בתפילת כל נדרי, אחוזת חיל ורעדה.

זוכרת את תחושת ההקלה שבתקיעת שופר אחרי נעילה, את הכוונה העצומה שבה אמרתי "ה' הוא האלהים"...

בקיצור, את תחושת ההתעלות העצומה הזו, את החוויה הרוחנית הייחודית.
חוויה שאליה אני מתגעגעת ולא מוצאת לה תחליף.





לפני כמה שנים הלכתי עם ילדי לשמוע תקיעת שופר בבית כנסת רפורמי. עמדתי שם בתקיעת שופר, ולא הבנתי מה אני בכלל עושה שם. לא בגלל הרפורמיות, בגלל שאני לא מאמינה, ובית כנסת רפורמי הוא אולי סובלני יותר, אבל הוא עדיין בית כנסת.
בשנים אחרות מצאתי את עצמי פותחת את המחזור שלי, הישן והמהוה שנשאר איתי, ומזמזמת לעצמי את הטקסט הישן הזה, שאני לא מקבלת אף אות ממנו. מתגעגעת אל המילים ההן מצד אחד, אבל לא יכולה למלמל אותן שוב כשאיני מאמינה בהן. כשההכרה הרציונלית שלי מתנגדת לכל אות ואות שכתובה בהן.


בהכרה אין לי בעיות, אין לי שום קונפליקטים. עם השנים מצאתי את הדרך שהכי נכונה לי לציין את ראשית השנה. מצאתי את המובן שנכון בעיני ל"ימים נוראים" (אני מאמינה גדולה בחשבון נפש, מול עצמי. לא מול אלוהים שלא קיים). עם השנים פיתחנו אצלנו בבית מנהגים משלנו לחגוג בהם את ראש השנה ויום כיפור.



עדיין, הגעגוע הזה צובט אותי כל שנה מחדש בשלהי אלול. צובט, ולא מרפה...


יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'מאז האלול הראשון בישיבה'
מאז האלול הראשון בישיבה
17/09/2006 | 00:21
3
31
כל יום הוא אצלי "ימים נוראים"
(מידי פעם אני נהנה גם מהחזן)


בתקוה שישתפר בקרוב, או לפחות בעתיד...
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'זה ישתפר.'
זה ישתפר.
17/09/2006 | 01:52
22

אם לא בקרוב, אז בעתיד.
מתישהוא, זה ישתפר.

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'תצלום באתר של ה.ל.ל'
תצלום באתר של ה.ל.ל
18/09/2006 | 13:08
1
18
אהלן, לא הגבת למייל שלי - אז אולי אמצא אותך כאן....
תפתח את האתר של הלל ותקרא את ההולדעה הרלוונטית בפורום.
להת'.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'לא קבלתי שום מייל שלך'
לא קבלתי שום מייל שלך
18/09/2006 | 18:18
11
ואני מתקשה להבין ממש, על איזה הודעה מדובר, ובמי מדובר.
אתה גם יכול לשלוח לי מסר אישי כאן, ואז אחכים.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'לא מתגעגעת'
לא מתגעגעת
17/09/2006 | 00:25
1
19
כל הלחץ המתח וההפחדות הקשורות לתחילתה של שנה ויום של דין מעולם לא מצאו חן בעיני, אולי חסר לי קצת הרגשה של התעלות או משהו מעבר אבל נראה לי שגם אז זה היה משהו נדיר. הרבה יותר היה הקטע של, איפה אוחזים במחזור (ולא שומעים את החזן כי הוא למטה בעזרת גברים) והאם כבר הגיע התור שלי לשמור על הילדים? כל התפילה בבית הכנסת נתנה לי את ההרגשה שאני אדם גרוע כי התנודדיות שלי לא חזקות כמו השאר, לא הבאתי דף כוונות לוידוי, כולם סיימו תפילת עמידה אחריי ולא הצלחתי לסחוט מעיני אפילו דמעה קטנטונת שלא לדבר על  להתיפח בקול שכל בית הכנסת שומע.

בכלל באיזה כיפור רחוק ביסודי כשכל הקהל עמד וקרא שוב ושוב ה' הוא האלוהים בקול גדול פתאום זה היה נשמע לי כמו נסיון שטיפת מוח, כמובן שמיהרתי להסות את המחשבה הסוררת אבל זה לא הפריע לי מלהרגיש רגשות אשם נוראיים על כך שאלו המחשבות שנכנסים למוחי בדקות הכי קדושות של השנה בנעילת שער וכו' וכו' ומתוקף רגשות האשם להזכר בזה באותו מעמד כל שנה לאחר מכן.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'זה מעורבב.'
זה מעורבב.
17/09/2006 | 01:06
16

חייכת אותי עם התיאור של תפילת שמונה עשרה. זה לא היה שונה בביהכ"נ שלנו
אנשים שהיו עסוקים בלהראות צדיקים תמיד שעשעו אותי, יותר מכל דבר אחר.

עדיין, תחושת ההתעלות הזו היא הזכרון החזק ביותר שנשאר איתי מאז. והגעגועים אליה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'ריגשת אותי'
ריגשת אותי
17/09/2006 | 01:08
2
13
היו ימים שגם אני הרגשתי את שאת מתארת. אך מאז עברתי כה הרבה עד שנדמה לי שמה שנותר בי זה רק צל של צל, השתקפות של השתקפות, הד של הד, או בלשון הלכתית, כלי שלישי, משהו מרוחק ודליל כל כך עד שנדמה כאינו.

ובכל זאת למקרא דברייך זה חזר אלי באחת
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'ככה זה'
ככה זה
17/09/2006 | 01:53
15

מתרחק, נמוג...
חושבים שזה נעלם.
ואז זה חוזר באחת.


כבר הפסקתי לספור את הפעמים שזה קרה לי.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'היטבתם להגדיר, שניכם.'
היטבתם להגדיר, שניכם.
17/09/2006 | 01:58
13
ניסיתי פעם בתפילת ערבית של ליל שבת לחזור לאותה הרגשה שחשתי בעבר כשהאמנתי שבתפילת ערבית (פחד יצחק,) לא כ"כ הצלחתי. זה כנראה אכן טעון באמונה בזה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'גם כאן מתוככי ביהמ``ד'
גם כאן מתוככי ביהמ``ד
17/09/2006 | 02:01
17
19
הרבה געגועים לעולם של תום וטוהר, של תחושת קירבה והתעלות. בכי פנימי דורש ונוקב מחלחל בין חדרי תהום מנקה מזכך. אבל לעולם לא ישובו אותם ימים, לעולם. אבד כבר התום נסתלק לו הטוהר ימים אחרים באו.. האם זה עצוב לי או שרק נדמה לי שעולות לי דמעות?..
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-''הימים האחרים''
'הימים האחרים'
17/09/2006 | 03:59
16
18

לא באים אם לא מביאים אותם אל תוכנו. ישנה אמרה חסידית מפורסמת עה"פ 'האמנתי כי אדבר' - אם תדבר את האמונה, היא בסופו של דבר תחדור גם אליך פנימה. ועל בסיס אותו עיקרון, לעיתים עצם הקביעה השרירותית אודות כך ש-'הימים הללו עברו וחלפו להם, לבלי שוב', היא גופא מעקרת  מתוכינו את אותם הימים, שלעיתים אנו מרגישים צורך כה עמוק לשוב להתרפק ולדבוק בהם. ולעיתים יש בהם בעבורינו, אלמנט כה חריף של תזונה ופרנוס רוחני. אני יודע שהנוסחה אפעס מורכבת משהו, אך בכל זאת, לדעתי הצורך שלנו להגדיר ולתחום בין הימים הנוכחיים לבין אותם ימים 'עברו', יש בו אלמנט של חולשה, של חוסר יכולת להכיל מורכבות, להכיל מצב תודעתי אמביוולנטי. וכן, זה בהחלט אפשרי ! לברור אוכל מתוך פסולת, לזרוק את קליפת התאנה ולאכול את תוכה. ואולי דוקא אותם 'דמעות' שאתה מדבר עליהם הם דמעות שיש לשומם בנאד, לשקוד על שמירתם וקיומם בתוכנו. וכל הקצנה מגדרית של המיקום האישי שלנו מעמידה בסכנה את תוחלת קיומם של דמעות אלו (ומה שהם אוצרים בחובם) בתוכנו. במרחב הקיומי-תודעתי שלנו.

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'כנראה שלמרות הכל'
כנראה שלמרות הכל
17/09/2006 | 09:46
15
15
קצת קשה לרקוד בכל החתונות.. באמת המורכבות קשה. אולי יבואו עוד `ימים אחרים` בהם להתרפק על הזיכרון לא יחייב הזדהות מוחלטת. בינתיים זה רחוק רחוק, זה או כאן או כאן.. ויותר נכון, או כאן או לא.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'קצת, הבהרת דברים;'
קצת, הבהרת דברים;
17/09/2006 | 11:51
6
13
אני מסכים ידידי כי ה`ריקוד הדואלי בכל החתונות` הוא קשה, או את``ל אפילו, בלתי אפשרי ! ההבדל הקטן אך המשמעותי נעוץ בכך, שאני מדבר על רקידה בחתונה שהיא שלך ומשלך ! אם בחתונות ההן שאתה מדבר עליהן, לית לך מגרמך כלום, אתה מרגיש מנותק ולא שייך, לא לבי הילולא זו, ולא לבי ההילולא שכנגדה. הרי ה`חתונה` שאני מדבר עליה יצוקה מחומרים שאתה יוצק לתוכה במודעות ובבחירה מלאה שלך. בשום שכל ובתבונה רגשית נכונה, סיכוייך להצליח ליצור לעצמך את אותו מרחב פרטי (אבסורדי, אך מופלא..) גבוהים ביותר. (המשך, הודעה הבאה).
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'המשך;'
המשך;
17/09/2006 | 12:04
5
8
ואו אז, לא ייאמר עוד `התרפקות נוסטלגית על זכרונות קסומים`, אלא, מודעות נוכחת והוות, ביחס למה שטוב, נכון, ואמיתי בעבורי. תוך כדי הזדהות עמוקה וכנה עם הלך נפשי ורוחי, וההיענות תרבותית, אינטלקטואלית, רגשית וחוויתית להלך עמוק ונוכח זה בתוכי. זה בהחלט לא קל, ודורש לעיתים לחתוך בבשר החי של המגמה הדטרמינסטית (כביכול) של המקום שאליו הולכים רגע אחרי עזיבת הישיבה והמסגרת החרדית. אך דוקא בדביקה המוחלטת במגמה הדטרמינסטית ההיא אני מזהה אלמנט של חולשה - התנועה בשחור-לבן חוסכת מהאדם את הצורך לשקול ולמוד את צעדיו במיקרו,
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'העיקר שאלול מחזיר אותך אלינו.'
העיקר שאלול מחזיר אותך אלינו.
17/09/2006 | 12:11
3
14
לצפיה ב-'היי את שם, לדייק ב`קשה !'
היי את שם, לדייק ב`קשה !
17/09/2006 | 12:30
2
9
זה כבר לא ה`אלול`, זה ה`סליחע`ס` !
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'מהשלאיהיה.'
מהשלאיהיה.
18/09/2006 | 12:54
1
7
אין לי דירה .
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אהה ?'
אהה ?
18/09/2006 | 16:58
7

נשארת ללא קורת גג, פה בעיר קודשנו ? שומו שמיים ! קורת גג אחת לפחות, אני מניח שאת יודעת איפה למצוא.

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'המשך (2)'
המשך (2)
17/09/2006 | 12:26
5
לעומת המגמה בשחור-לבן, שבה הכול נאמד ומוכתב ב`מאקרו` - או הכול או כלום ! או שאני נמנע מאכילת פתו של המשתמש בחשמל בשבת, או לחילופין, אני בועל את הארמית ביוה``כ שחל בשבת. הו הידד ! עיסקת החבילה הדו מימדית הזו היא נהדרת, גן עדן של ממש, לעושים את דרכם חוצה. השאלה היא רק האם אנו באמת רוצים לאמץ את עיסקת חבילה זו על שלל רכיביה, כמות שהיא ? או שמא זו סוג של ברירת מחדל נוחה ופשוטה יותר לדבוק בה, מתוך ידיעה שברירה שכזו תעשה בעבורינו את העבודה, תכשיר ותסלול בעבורינו הדרך עד לנקודה הקוטבית ביותר. ואידך זיל ושנה בנפשך
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'כאן נמחקה הודעה'
כאן נמחקה הודעה
17/09/2006 | 16:37
7
13
כאן נמחקה הודעה על ידי הנהלת הפורומים
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'יפה יפה , סחטיין על השליטה ...'
יפה יפה , סחטיין על השליטה ...
17/09/2006 | 17:05
4
11
אולי נעשה איזה מניין של אנוסים , בגבול בני ברק - רמת גן , ניתן למצוא לא מעט אולמות נחמדים להשכרה , נעביר מסר לחברים , ונרביץ תפילות מיט חזנעס וחזניות , , תקיעות יהיו למכביר ... כדת וכדין .. וקידוש נעשה כיד המלך והמלכה , אפילו רב אפשר להביא , ואם תימצי , נמכור מקומות ... אז יש גם ביזנס .. מפטיר יונה אני קונה .. יש קונים ?
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אם לא הייתי חושב שאתה סתם אטום'
אם לא הייתי חושב שאתה סתם אטום
17/09/2006 | 18:17
3
10

הייתי מכנה אותך בשם תואר פחות מלבב.
(ותסלח לי שאני מכנה אותך כך, אבל לענ"ד עכ"פ, תגובה שכזו על הודעה מהסוג שכתבה פה אנוסה, יכולה לבוא רק אם אתה הולם את התואר הנ"ל, או אחרים גרועים הימנו).

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'לו יהי , אך כך הבנתי אותה ...'
לו יהי , אך כך הבנתי אותה ...
17/09/2006 | 18:48
8
איתה הסליחה , באם כוונתה הייתה רצינית יותר ...
אם על חוף הים עסקינן , וברחובותיה של תל אביב עפו ניצוצות של געגועים , גם אנוכי שמעתי את פנדיאני בטיש האחרון , והיה מרגש , ומעלה געגועים , אך לא ראיתי את העניין מתהווה לכדי משהו רציני , הדורש התייחסות מעמיקה לפרטים ..
זה מאד לגיטימי לדעתי , להתגעגע , ולהתרגש , אך לא הבנתי שה'אנוסה' נמצאת במצב געגוע מתמשך ואקוטי ...
ולהיפך , מתוך מה שכתבה , ניכר כי השלימה עם זה מבחינה דתית , וחסר לה הקטע הרגשי , החווייתי , ועל כך הצעתי במסגרת פורום זה , לערוך תפילה משלנו , מה יש ? אסור לנו להינות ולהתרגש ? ואם משלבים בזה קצת הומור זו אטימות ? אלול אלול , אחרי הכל אנחנו כבר לא שם .. בחייך ..
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'כואבת לך הבטן, רוכב?'
כואבת לך הבטן, רוכב?
17/09/2006 | 23:55
1
7
לצפיה ב-'לא משהו רציני'
לא משהו רציני
18/09/2006 | 12:04
8

רק שפשוט לפעמים בני מעי זעים קצת בחוסר נוחות למקרא כל מיני הודעות פה.

אבל אין סיבה לדאגה, עם הזמן אני לומד להסתדר עם זה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אוי, קרעת לי את הלב עם הזכרונות'
אוי, קרעת לי את הלב עם הזכרונות
18/09/2006 | 14:34
8
לצפיה ב-'ביטאת את תחושותי יפה כ"כ'
ביטאת את תחושותי יפה כ"כ
19/09/2006 | 00:12
8
ואני גם חושב שאברח ואתרחק למרות הקושי,
ראש השנה אהיה שם בגלל הבית אך יום כיפור מקווה שלא.
ואת?
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'מה שאת מתארת...'
מה שאת מתארת...
17/09/2006 | 02:12
10
זה היה מצבי בשנה שעברה (משום מה יש לי תחושה שעברו מאז 30 שנה אולי מישהו יוכל להסביר לי למה) ועם כל מה שזה מרגש וזה מרגש זה היה אחד מהסיבות ליציאתי לתרבות רעה רחמנא ליצלן כי הבנתי שלא יכול להיות שהבורא מאזין לקול שופר ומהחתיכת איל הזה כלולים דברים נשגבים ונוראים וכמה זה נשמע מגוחך שהשופר הזה כביכול מזעזע את הפמליה (לא אנדרסון) של מעלה ושוב כביכול כביכול (ראה בהקדמה ה``נוראה`` של הזוהר לתקיעות) ואמרתי אם אלוקים כל כך מאזין לתפילתי למה כל שנה אני מקבל קבלות ומבקש בקשות (אפילו ברוחנייס) ואין קול ואין עונה וחשבתי רגע מי אמר שהוא שומע אותי ועשיתי תנאי אלוקים אם אתה שומע אותי אני מקבל קבלה ואתה תמלא את בקשתי (ושלא תטעו לא ביקשתי רגל של זהב מהשולחן שלי בגן עדן אלא הצלחה בישיבה עם חברותות ובלימוד- בעיקר רוחנייס .) בקיצור אני מתחיל זמן חורף עם תקוות שהנה אלוקים שמע אותי ואצליח בכל אשר אפנה והיה הבחור הכי טוב בבית מדרש ומיד כשאני נכנס לישיבה אני מסתבך עם פרשיית הפלאפון ומועף מהישיבה ומתגלגל בין ישיבות עד שאני מחליט שאין אלוהים!
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אני מצאתי תחליף לכל זה'
אני מצאתי תחליף לכל זה
17/09/2006 | 04:21
14
אני לעצמי מצאתי תחליף גם להרגשת ה"התעלות" שבהחלט היתה לי אז, ובכלל לכל תחושת הימים הנוראים

הימים הנוראים יוצאים בסתיו,ספטמבר. ברדיו ברשתות הנורמליות גל"צ רשת ב וכו', ישנם שירי סתיו ובוא החורף , סגרירות שכזו. גורמת לי התעלות ואפשר להגביר אותה בספר מתאים ובטקסי קפה ברגע הנכון של היום עם השיר הנכון בנוף הנכון
אגב גם אסון התאומים שיצא בתקופה מוסיף לענין
.
אגב גם מוסיקת ימים נוראים חילונית נכללת בכך כמו "אסיף" של יהודית רביץ ואפילו ,אבינו מלכנו" של ברברה סטרייסנד  ו "ונתנה תוקף " של ההוא מבית השיטה ,כי אלוהים זה משל רק מילה שמבטאת את החיים והחטאים הם הטעויות של כולנו והעצב שבכל מקום

הרגשת השנה החדשה לא מחייבת אמונה דתית  כי מקבלים אותה מסוף-הקיץ ומשנת הלימודים החדשה ובכלל  מהסביבה
נותנים מתנות, יש שרשרת חופשים וכו, וכיוון שיש שנה חדשה יש חשבון-נפש חילוני ,כמו מה היה בשנה שחלפה ומה צופן העתיד. גם ברדיו ובטלויזיה עושים סיכומים שכאלה,זה בהחלט נותן להרגיש מין תחליף לאווירה הדתית שהיתה

ושוב הכי חשוב השילוש הקדוש : מזג-אוויר,מוסיקה מתאימה (מוכן ליעץ) וספר טוב. ( והקפה (עם חלב והרבה) הוא הדבק המחבר בין השלושה)
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'היי מיכל!'
היי מיכל!
17/09/2006 | 13:00
2
11
לראשונה אני פוגש את מיכל הסנטימנטלית...
נעים מאוד
אני שבתאי

היה מאוד מרגש לקרוא...

אני לא כל כך מתגעגע

לא בטוח שזה בגלל שהימים הנוראים לא היו משמעותיים עבורי
נראה לי שזה בגלל שהלב שלי מפוצץ ואין בו מקום לכלום...

טוב נו, ככה זה כשמאוהבים, הכל נראה שולי וחסר משמעות אמיתית...

ביי בינתיים
שבתאי
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'יש הפתעות בחיים....'
יש הפתעות בחיים....
17/09/2006 | 13:05
1
9

יש לאנשים רבדים שלוקח זמן עד שהם מתגלים, מה?


תהנה מהאהבה! להיות מאוהב זה הכי טוב שיש.

על ימים נוראים נדבר כשמצב הנפשי שלך יהיה כשיר
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'טוב...'
טוב...
17/09/2006 | 13:14
6
יאלה, הכשרת לי את המצב...
נראה לי...

אני עושה רוורס, המראות שלי דפוקות ויש לי מטען במושב האחורי ככה שאני בהחלט עלול לדרוס אנשים בדרך, אבל לא איכפת לי...

טוב, הגעתי, אני שם...

ביום כיפור...

וואו, אני בהחלט מסוגל לשמוע את הלב שלי הולם בי בחוזקה... כאילו בא לו להשתחרר ממני....

אני דופק עליו, שתוק, חטאתי עוויתי פשעתי...

כשהייתי מתוודה, הייתי מצליח, שלא כמו, למצוא את עצמי בכל מצב...
נראה לי שלא ממש הייתי מחובר למציאות
אבל משהו בלב שלי היה מתכווץ לשמע כל עבירה
כן, לא ממש רצחתי, עד כמה שידוע לי, אבל כשהייתי אומר את זה הייתי מביט בנשמות הרבות, שהיו אופפות אותי, נשמות שלא מצאו להם בית מיום הושפרצו...

כן, קצת בא לי להיות שם, למען האמת...

אבל נראה לי שבא לי להיות שם רק בגלל שאני לא באמת יכול. נראה לי שאם יכניסו אותי לפוניבז' עכשיו, ויתנו לי לחוש את החדווה, ירגיש לי שם מאוד צפוף ומעיק-יש שם ריח חריף של זיעה ביום הכיפורים וקשה מאוד לנשום שם...

הנה עשינו את זה...
נחזור למסנג'ר?
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'מה הבעיה?'
מה הבעיה?
17/09/2006 | 13:25
7
תיקני גזר וכיפה ו..הופ את בחור ישיבה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'בליל שבת האחרון'
בליל שבת האחרון
17/09/2006 | 14:02
10
בעודי יושבת מול המסך כהרגלי בקודש, מצאתי עצמי - ללא צופים מהצד מכל סוג, וללא דיווחי תנועה - קמה ממקום שבתי, פוסעת למטבח, שולפת נרות מהמגירה ומיטיבה אותם עם ברכה...

לא - לא פסקתי מפעילות אחרת, לא חדלתי לעשן ולא מתכננת בר"ה להתכנס לתפילות -

אך משהו אצלי ניעור - סוג של הכרה - שאם אינני מקיימת הכל - אין זה בהכרח אמור להוביל להכחשה טוטאלית למקורות שהיוו מעיין חיים עבורי פרק זמן ממושך.

משהו אצלי נקלט - לבוז למערכת שלמה בכדי לאשר את מצבי הנוכחי - אין זו האסטרטגיה הנכונה לניהול מערכת חיים אחראית ובוגרת.

אמנם זהו צורך - להצדיק את עצמי ואת מעשיי, לתת שוב ושוב גושפנקא להתנהלות שלי באשר היא -

אך חלק בלתי נפרד מהתודעה שלי הינו הרחם ממנו הגחתי - ואף אם אנתק את חבל התבור - עדיין אזדקק לחוויות מתקנות שישיבו לי את אותם תדרים ותחושות שגופי והכרתי הורגלו אליהם וחגו בתוכם...
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אלול חודש מצויין'
אלול חודש מצויין
17/09/2006 | 15:12
10
כיף ללכת חופשי, לשחות בבריכה, להתנשק עם החברה ולקרוא ספר בשקט בתור אדם משוחרר מ"אימת יום הדין" שהיתה בעבר.

אני צריך לבקש סליחות מכם שאינני רץ להתפלש בשמאלץ הנוסטלגי. עוד מעט זה יעבור לי.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'מכתב ממחב"ת ... לקרוא ולהקיא ...'
מכתב ממחב"ת ... לקרוא ולהקיא ...
17/09/2006 | 21:52
1
17
או להתגלגל מצחוק , תגידו אתם , בשבילי זה היה לשרוד , על קצה גבול היכולת , ולא נותר בי שמץ של געגועים , לאותם ימי תום , ורגש מתפרץ , שאתם מתארים ..
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'#הרבה הרבה קיא#'
#הרבה הרבה קיא#
19/09/2006 | 15:30
8
לצפיה ב-'חשבון הנפש שלי'
חשבון הנפש שלי
17/09/2006 | 18:44
10
שלום לך אחת שמצאה ! (אבל עדיין מחפשת ...)
נהנתי לקרוא את מה שכתבת ,יש לך כתיבה מאוד מרגשת ...
ולדברים עצמם , חסר לך רוחניות , את מתרפקת על זכרונות הזיכוך של העבר , לתחושת ההתעלות ולימים הנוראים , לפחד לאימה ולכל החשבון נפש של האלוהים שאותו כבר זנחת , הוא כבר לא שלך ...
ובתוך כל הקריאה  הזו חשבתי על הימים הנוראים שלי , שהרי תמיד חינכו אותנו שהימים הנוראים קשורים לכולנו למערכת היחסים שלנו עם האלוהים , שאותו כביכול אנחנו צריכים לרצות ,אמרו לנו תמיד שהחשבון נפש שלנו הוא בכלל עם האלוהים , שהוא יצור נפרד מאישיותנו , הוא הבורא , אבל לא עצמינו .
היום החשבון נפש שלי הוא אחר , יותר בוגר,  חשבון הנפש עם האלוהים שבי .

האלוהים שבי
מתחבא בתוכי ,
מנסה לפרוץ
לקבל הכרה,
להתאים להתחבר
ליהות עצמי.

האלוהים שבי
זה שיצר אותי,
בנה והשאיר בי חלק אלוה ממעל
יצירת כפי
יציר כפיו .

האלוהים שבי
יהיה מאושר ,
שאני
אל יצירתי
יהיה מחובר

זה החשבון נפש שלי בימים הנוראים ... להתחבר  אל עצמי ...
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אבל חייבת'
אבל חייבת
18/09/2006 | 08:10
1
7
להעלות באוב גם כמה צדדים אפלים -

האם הזכרונות שלך כוללים את השבוע-יים שלפני?
את הפורפליי המתיש? את האמא הלחוצה להפגיז במאכלים? את הויכוחים על כמות ההוצאות? את הקניות והנקיונות המופרזים בכל קנה מידה?

או שכל אלה נמחקו מהתודעה במסגרת נסיון לשוות מרחוק מקום של קודש ויופי והדר ורוח - לחוויה שלא הסתכמה בהתעלות נטו, אלא גם בכמה בעיטות עונשין?......
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'הנטיה של האדם הוא לזכור'
הנטיה של האדם הוא לזכור
18/09/2006 | 15:18
10
את הדברים הטובים ולשכוח את הרעים. ככה זה.  

כשלעצמי, טוב לי איפה שאני נמצאת, במקום בו אני נמצאת, בחיי כפי שהם, ואני ממש לא מתגעגעת לחזור לשם.
אבל כן מוכנה לטעום תקיעת שופר, יחד עם שחיה בבריכה, צפיה בטלויזה ואכילת תפוח טבול בדבש.
ואפילו נהנית לשמוע את מרדכי בן דוד בשירי ר"ה
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'האמת שהתחושה קצת זרה לי באיזה מקום'
האמת שהתחושה קצת זרה לי באיזה מקום
18/09/2006 | 17:15
13
לא זוכר שאי פעם הרגשתי חוויה רוחנית אדירה כפי שאת מתארת.
לא הייתי אחוז חיל ורעדה, יותר עומד וסופר את הדפים לסוף כפי שהעובבי תאר זאת פעם (מה שהפך להיות חוויה קצת בלתי נגמרת בראש השנה וביום כיפור).

בלי קשר, את הזכרונות, השירים, קטעי החזנות, החגים בתשרי ועוד חוויות זוכר מאד לחיוב גם היום. נוסטלגיה.
חגים איכשהו תמיד מתקשרים אצלי לחופש - וחופש זה כיף.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'יחד עם תחושת ההתעלות'
יחד עם תחושת ההתעלות
18/09/2006 | 18:52
15
יש גם הרבה בלבלות, עד כמה שאני זוכר ת'צמי גם כשהאמנתי, לא האמנתי בלב שלם, לא מתגעגע לכל הענין הזה.
מה שאני כן מתגעגע זה לתחושת היציבות שהיתה לי אז, לא היה לי ספק שמקומי בין החרדים, כיום אני אמנם לא מאמין אבל זה רק ברמה של "לא",
איפה ה"כן" שלי? לא מרגיש כרגע שייך לשום כלום, שום דבר ושום מקום לא עושה לי את זה וזה עצוב לי מאוד.
יוצאים בשאלה >>

הודעות אחרונות

13:33 | 17.01.16 אורחים בפורום
01:59 | 04.01.16 אדום של יין
18:19 | 03.01.16 יוחאי1985
17:53 | 28.12.15 אורחים בפורום
10:54 | 21.12.15 ספרנו1
16:54 | 10.12.15 אורחים בפורום

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ