תחזור אלינו

[מחממנוע]

תחזור אלינו

כבר כמה שבועות שהוא אומר לי את זה. מאז ערב ראש השנה. תחזור אלינו. היום פעם ראשונה שהעזתי לשאול אותו "למה אתה מתכוון" והוא ענה לי. תחזור אלינו - אתה יודע מה הכונה. ואני באקט עיתונאי - לא יודע מה הכונה. והוא - מה אתה לא יודע? אמרתי לו - לא. סינן מבין שיניו - להיות דתי. אמרתי מה הכונה - אתה לא יודע מה זה? אמרתי לא. טוב תבוא אלינו לשבת ונדבר על זה שיחה רגועה שקטה. עכשיו התסימה השיחה. ממש עכשיו . בתחילת השיחה כבר שמעתי את הרעד בקולו. ביום שישי הוא גם התקשר אלי על דא ועל הא, ואח"כ מה שלומך? - אני בסדר (משום מה לא יכול לומר ברוך ה') ואני שואל ומה שלומכם? - לא כל כך טוב. עלה לי הלחץ דם. אני - מה , איך , ממה? הוא - אתה יודע ממה. אני - לא יודע. הוא. אתה יודע לא צריך לספר לך. טוב. אחר כך הרגשתי שחרב עלי עולמי. ואשר יגורתי בא לי. כל שישי, שרה עלי הדכאון. עם השקיעה השותפה שאלה אם הכל בסדר...אתה לא נראה כ"כ... אמרתי לה שזה בגלל שזה ערב שבת והכל נהיה שקט ודמדומים... הכאב התחיל בראש - מאחורי העינים. בא לי לבכות. לא הצלחתי. חבר לקחני לשתות. שתיתי עד שיצאה נשמתי בצחוק, ולמחרת ההאנג אובר הרע והמכוער. ביום ראשון יצא לי לדבר על זה עם מישהו והדמעות זלגו מעיני. הרגשתי שהוקל לי. והיום דברנו כמעט פה אל פה ולא בחידות. ועכשיו בא לי לבכות. אבל זו פרבילגיה. ידי רועדות

 

[Tbear]

תהיה חזק!!

האנשים האלו לא פשוטים (והכרתי כמה כאלו בעצמי..), אבל תזכור שזכותך לחיות את החיים שלך והם אלו שפוגעים בעצמם עם הציפיות שלהם ממך. בדיוק כמו שזה לא אחריות שלך אם אדם מצמיד לעצמו סכין לצוואר ומאיים להתאבד אם לא תתנהג לפי הציפיות שלו, כך זה לא אחריותך אם אנשים מעמידים ציפיות וחיים באכזבה שאתה לא חי לפיהן. ובכל מקרה הכי חשוב, יש פה קהילה תומכת מאחורייך לשעות קשות בהצלחה!!!!

 

[מחממנוע]

תודה

כן היום גם הרגשתי את זה. ההרגשה שלפעמים שוכחים, אולי מרוב הפרסום ההעלם מצוי כשפגשתי היום אחד משלנו מאותה שכונה של ישיבות, הצטרף לצד הזה של המגרש הרגשתי קצת שאני לא לבד

 

[נמאס להתבחשש]

כמה מוכר-כמה כאוב..

לעיתים החממה קורצת ומפתה.. היא נדמית כמגוננת ומחבקת.. והעולם מנוכר וקשה, כל כך קשה. אבל תמיד צריך לזכור שאלו החיים שאתה בחרת מרצון ובמודע. אין לי הרבה מה לומר רק להזדהות מכל וקול הלב..(איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.כדברי הלעיל תהיה חזק)

 

[mr lonley5]

תישאר איתנו...

תהיה חזק.אני יודע שזה ממש קלישאה,ואני לא כל כך אוהב קלישאות,אבל תידבק לאמת הפנימית שלך.בקטע הזה לא חשוב מה אנשים אומרים לך,תעשה מה שאתה חושב שנכון, שצריך.שאמיתי... הבעיה בקטע הזה לדעתי זה למצוא את הגבול שבין שכל לרגש,כי ההחלטה לצאת היתה מבוססת לא רק על שכל.ופה זה גם קטע של רגש.של געגועים...

 

[simlev1981]

ohhh you are a lucky-man

תשמע יש לך אוצר ביד תנצל אותו תדבר איתם, זה ענק, אתה יכול לקבוע את כללי המשחק אם תקבע מראש טרמינולוגיה נכונה + כבוד הדדי. ועל בסיס זה לחיות את החיים שלך באושר והם?? יצתרכו לכבד. לאט ובמיומנות, אתה יכול לא לאבד משהוא שלי כל-כך חסר. בהצלחה!!! תעדכן אותנו sim sim

 

[admor]

מזל טוב

נכון שזה לא נראה מתאים? אבל צריך להגיע מתי שהוא, אף פעם זה לא מתאים אבל לאט לאט ובסוף זה מגיע. בעדינות ובנחישות. בעדינות,הם לא אוהבים את הבחירה שלך.אבל תישארו בקשר, הם אוהבים אותך, הם רוצים אותך,אתה אוהב אותם אתה רוצה אותם, תקבעו כללים מוסכמים לקשר. בנחישות, גם אם עולים דמעות וגם אם זה מאוד נוח ברגע מסוים לברוח חזרה זכור את כל החיים הנותרים. זכור את החופש את האונברסיטה את כל מה שעדיין לא הגשמת. הם חיים את חייהם ואתה חיי את חייך . תישאר אתנו אתה אחד האנשים האיכותים כאן. (רק אם באמת מתאים לך)

 

[אסתי2002]

אוי כמה שזה מוכר../images/Emo24.gif

תגיד- אבא שלך העתיק מאמא שלי???? שתדעו בגללי , בגלל מה שעשיתי - עזבתי את הסמינר, לבשתי מכנסיים, קיצרתי את השערות, שמתי נזם (כבר לא), גרתי עם בן זוג (עדיין)... כל אילו היו סיבות טובות לצרות בבית אחותי הקטנה היתה אז בגן וחלתה בחזרת בטח בגללי ( לא חשוב שכל הילדות בגן כמעט נדבקו והדביקו) לאמא שלי פתאום עלה הלחץ דם- בחיים היא לא היתה חולה בכלום, אבל בגללי- איך לא????? גיסתי כמעט הפילה את העובר.... בטח בגללי והיו עוד כמה צרות שהפילו עלי. בהתחלה באמת זה הציק והגבתי כמוך, נבהלתי,בכיתי, לא ישנתי, ניסיתי לדבר עם האחים שלי אבל הם לא ענו לי ( קבלו הוראה מגבוה!) נראה לי שכל יוצא בשאלה עובר כך או אחרת את מה שאתה עובר. הם תמיד יעשו לנו את זה, מנצלים את החולשה שלנו, מנסים לגעת בנקודות הכי רגישות. למי מאיתנו לא אכפת מההורים???- כואב לי להגיד שההורים שלנו לפעמים מאד אגואיסטים ורעים, הם יודעים שזה מה שגורם לנו הכי הרבה סבל,ובכל זאת משתמשים בתרגילים מלוכלכים... תקרא מה שכותבים לך פה, תדע שאתה לא לבד,ואל תקח את כל מה שאבא שלך אומר לך כתורה מסיני ואל תתן לו להכניע אותך. החיים הם שלך- אתה בחרת, אל תתן להם להפריע לך, שולחת לך חיבוק והרבה כח

 

[t h e c u r e1]

תקשיב שניה

בלי להמריד או משהו אבל זה מה שאני חושבת: אתה צריך לחיות את החיים שלך איך שאתה רואה אותם חופש הבחירה והפרטיות הם זכותיו של כל אדם באשר הוא הצרפתים העלו אנשים על הגיליוטינה כדי שיהיה להם את החופש הזה.. הקמנו מדינה כדי שיהיה לנו את החופש הזה אל תתן להם לקחת ממך את השמחה שבחופש הם אנוכיים ואגוצנטרים הם רוצים שיהיה להם טוב ולא רואים שזה על חשבונך, הם חיים בהזיה.. מקווה שזה עזר...

 

[דער רעבעצן]

חזק ואמץ!

היציאה, כפי שנוכחת לדעת, איננה דבר קל בכלל, במיוחד עם הטפלת רגשי האשם מהמשפחות. אבל: תירוצים והבלים! חזק ואמץ, אינך לבדך וגם אם ההורים לוקחים את זה קשה זו לא אשמתך שלך אלא שלהם בלבד.

נ.ב. החיים יכולים להיות יפים בהחלט (יש תקוה)!

 

[נקיוני]

ואהוו

אתה בחור חזק אתה. לא בטוח שהייתי עומד בזה אם מישהו היה פונה אלי בצורה כל כך רגשית בשלבים הראשונים רק אל תעשה דברים בשביל להוכיח משהו למישהו, כי הכי חשוב הוא שתהיה שלם עם עצמך, וכן, זה מעציב השילוב של הגעגועים והידיעה שזה בגלל החלטה שלנו שאני עדיין לא בטוח שאני שלם לגמרי לגמרי עם זה.

 

[אלוהימית]

ג'ונגל

ככה פתחתי הודעה לפני 3 שנים. (וואו כמה זמן) אחרי ההתרגשות, החוויות, האומץ, הנחישות, הויכוחים, מחזירים בתשובה. לאט לאט הכל קצת יותר נרגע ואז אתה נשאר לבד בעיר הגדולה. והקהילה המחבקת, אולי חיבוק של דב אבל מחבקת חזק פתאום איננה ונשארת רק אתה לבד להתמודד עם כל העולם. כל בוקר קמתי עם צביטה בלב וגעגוע, כוס מיץ תפוזים סחוט של אמא בבוקר. אבא בלי שערות לבנות בזקן ומשפחה מחייכת. וכמה שאומרים לך שאתה גרמת להכל וכמה שזה כואב אתה צריך לשים את הכאב. לא להתעלם ממנו או להדחיק אותו פשוט שיהיה שם אבל בצד. ולזכור שעכשיו האתגר גדול יותר, הרבה יותר האפשרויות פתוחות, אתה קובע את גורלך ועתידך. אתה בחרת לעצמך. ואחרי שמעכלים את זה ואפילו מתחילים בצעד או שניים אין סיפוק יותר גדול מזה. ניצחת בדרכך שלך. כמה שתהיה יותר שלם, יותר חזק. ככה יותר מהר הם גם יעכלו את זה וירדו ממך. להגיד לך את האמת? אין אף אדם היום בעולם שיכול להניע אותי מלבחור לעצמי. אין אף אדם בעולם שיכול לגרום לי להרגיש אשמה על זה שבחרתי לעצמי, אין שום דבר בעולם שיכול לתת לי את ההרגשה שאני אשמה במשהו על זה שעשיתי את הבחירות שלי. גם אם אני טועה זאת הדרך שלי. תבכה קצת, זאת פריבלגיה רלוונטית. אבל אחרי זה תנגב חזק את הדמעות תסתכל במראה ותגיד: אפילו אלוהים הדגיש את זה,חבל שזה חלק פחות אהוד על כל התלמידים שלו. זאת זכות קיומית לבחור ומי שלא מבין את זה זאת בעיה שלו לא שלי.

 

[barr1969]

זו פריווילגיה אנושית ומומלצת.

גם לגברים. אתה יודע שקשה להם, ברור היה לך בכל צעד שעשית, שכשהם יגלו את האמת עולמם יחרב. כמובן שכדי להחזיר אותך אליהם <ואחרי שהכרתי אותך, אני לא מאשימה אותם שהם רוצים אותך בחזרה>, קל יותר לעשות את זה כשמגייסים לחץ דם לעזרה, ואולי אפילו חוסר ברזל ונדודי שינה. אני יודעת כמה הלב יוצא אליהם, כמה אתה רוצה לחזור שמה ולהחזיר את העולם המוכר שלהם לקדמותו, אבל אז מישהו אחר יבכה בלילות, ולמישהו אחר יהיה רע, וזה יהיה אתה. אני לא יודעת. יכול להיות שתחליט שהצער לא מגיע להם, וזו זכותך, אבל בכל שיקול שתעשה, קח את עצמך בחשבון, אח"כ אותם.

 

[rigoletto111]

כן, גם לי ניסו לעשות את הסחיטה

הרגשית הזאת לפני 11 שנים שאני מקצר לאבא שלי את החיים וסבא שלי יחטוף התקף לב בגללי - שניהם חיים באושר ובעושר (?) עד עצם היום הזה. לא צריך להתרגש. אולי אם תבוא לשבתות להורים היחסים ביניכם ישתפרו והם יראו שהשד לא נורא כל כך.

 

[L i k o]

../images/Emo24.gif

 

[R a c h e]

עם כל הכבוד, אתה לא אחראי למה שקורה

העניין בסיפור הזה הוא שזה או אתה או הם: או שאצלם הכל יהיה בסדר: לחץ-דם, פרנסה, שידוכים לאחים ואתה קצת בכלא, אבל גם לזה מתרגלים, או שאתה תהיה חופשי וכל מה שיקרה בבית יהיה באשמתך. אז זהו, שזה לא באשמתך בכלל, זאת הדרך שהם בחרו להתמודד עם הנושא ואני מצטערת לאמר, את לחץ הדם הגבוה הם מביאים על עצמם. אני לא מומחית גדולה בחינוך ובהחלט חסרת ניסיון בחינוך ילדים, אבל מה שנראה לי שכהורה אתה מנסה לתת את כל הטוב שאתה יודע לילד שלך, ערכים, ללמד מניסיון החיים שלך, מהשקפת עולמך ועוד ואז מגיע הרגע שהילד בוחר את דרכו, וההורים יכולים רק לקוות שהבחירות שלו יהיו טובות, שמה שהם העניקו לו כל חייו יפעל לטובתו בבחירות שהוא יעשה, אבל אין ולא יכולה להיות להם השפעה על הבחירות הללו. אז הגיע זמנך לבחור, ומה לעשות? אתה כבר "ילד גדול" ועם כל הקושי, הגוזל שלהם עוזב את הקן, שבמקרה של יוצא בשאלה הקן הוא רחב בהרבה מקן רגיל והמשמעויות של העזיבה מקבלות עוצמה מיוחדת, אבל עכשיו תורך הגיע וזוהי החלטתך ולהם נותר להחליט אם אתה הגוזל שלהם בכל מקרה או שקשה להם לקבל "ברווזון מכוער" (שבסוף הוא היפה מכולם.....) לבכות? למה לא, זה משחרר מאוד ואתה בהחלט זכאי לפריבילגיה הזאת! תרשה לי רק לשלוח לך חיבוק

 

[שבתאי צבי]

שטויות!

האמונות התפלות האלה של החרדים כאילו אפשר למות מכל בשורה רעה, מרגיזות אותי. איזה מן שטויות אלו, אדם לא עשוי מסוכר. זה כואב, אני מסכים, אבל לכולם כואב. גם להורי הנפגעים מנתניה כואב. כואב ליוצא לא פחות מלהורה. יכאב ליוצא עוד יותר אם הוא יישאר חרדי. אין לי בעיה עם הפרזות וגוזמאות חרדיות, יש לי בעיה עם השימוש שהם עושים בהם נגדך. עם כל הכבוד אבא, שלך לא אמר לך סתם שלחץ הדם שלו גבוה בגללך. הוא התכוון להשתמש בזה כדי שתחזור אליו. נכון? אז הוא לא אמר, רק רמז, לא משנה... לו אבא שלי היה אומר לי דבר מהסוג הזה הייתי אומר לו "מותק, אם אחזור בתשובה אתה תמות מרוב שמחה, רוצה אותך חי..." למזלי יש לי אבא סבבה שאומנם ישמח מאוד אם אחזור בתשובה. אך ימשיך לחיות כך או כך. מתרגלים. מה שחשוב לי עכשיו יותר מכל, זה כמובן אתה. לא בגלל שאני אוהב אותך יותר מהוריך, אינני מכיר אותך ולא אותם. אלא משם שאתה החלש והם החזקים, הם מפעילים את הלחץ ואתה צריך לספוג. תאר לך שהכל היה הפוך: היית מתקשר לאביך לאומר לו "אבא, בבקשה תחלל שבת, יש לי לחץ דם ואני חייב, חייב שתצא בשאלה ותעשה לי כבוד" מה הייתה תגובתו (במידה והיו דבריך כנים והוא היה מאמין) תראה את הפער בין תגובתו לתגובתך... מה מצדיק את הפער הזה? העובדה שהוא אבא שלך? העובדה שאתה הוא זה שביצע את השינוי? הוא אבא שלך כמו שאתה בן שלו והעובדה שאתה ביצעת את השינוי ולא הוא, לפניך, יכולה רק לשחק לרחתו במשחק "אשמים". אם הוא היה יוצא בשאלה אתה לא היית יוצא בשאלה והכל היה טוב. באת אליו פעם בדרישות ואמרת לו "אבא, אתה לא מתבייש, למה לא יצאת בשאלה? למה אני צריך לעבור את כל מה שעברתי בגללך?" לא! למה אתה מבין שאבא שלך מאמין ורוצה לחיות איך שבא לו והוא לא חייב לך כלום. גם אתה לא חייב לו כלום! מצטער בצערך ושים זין (לא מספיק שיש אותו, צריך ללמוד לשים אותו במקומות הנכונים)

 

[אחת שמצאה]

מצטרפת לאדמור. זה רגע

חשוב ונפלא! ההורים שלך פתחו לך פתח לדיאלוג. אל תסגור אותו! הרבה מהכותבים פה איבדו את ההורים שלהם. יש סיכוי שמצבך יהיה שונה. הם אוהבים אותך. אהוב אותם בחזרה. לא חושבת שצריך להתווכח איתם, לא להסביר למה בחרת. בנושאים האלה אין סיכוי להבנה. אבל, הראה להם מי אתה. יש בך - אני בטוחה - כל כך הרבה חלקים שהם יכולים לאהוב. מקד את הקשר ביניכם בנושאים האלה. כמו שאדמור אמר, זה הזמן לקבוע ביניכם כללים לקשר, למצוא את נקודות החיבור. זה רגע חשוב בחיים. אל תפספס אותו! בהצלחה.

 

[אסתי2002]

וזו לא בושה לבכות

ולא חולשה ולא רכרוכיות ולא צריך לעצור בכי אם הוא קיים יש גם כף בלבכות איזה שחרור........... איזו הקלה................. ואחרי בכי יש גם צחוק ואני איתך ותאמין לי.... עוד יהיה

 

[אמא עז]

רק לזאת חיכיתי

מעניין שאת הקשי הזה פחות ניתן לראות בפורום ויפה עשית ששוב פתחת את הנושא (בהנחה שוודאי דובר על זה אי פעם) בשונה ממה שאמרו כאן כמה אחרים, אפשר לומר שהורים בהחלט עשויים לקבל דברים כאלו בצורה קשה ולשלם בבריאותם, תקראו לזה סחיטה פסיכולוגית-גופנית, תקראו לזה בורות עמוקה או חוסר מחשבה, אגואיסטיות או נעילות, לא משנה למה אבל זה קורה ב"אשמתכם" . המשפטים הללו שטוענים שעל ההורים לתת לילדים את הטוב ביותר ולא להתערב בבחירותיו הם כל כך נכונים!! הם יפים ביותר אך ממש לא רלוונטיים להורים בציבור החרדי! אני זוכרת שפעם אמרתי את זה למישהו, שאני מגדלת את הילדה על בסיס אהבה, ואשמח בכל מה שיעשה לה טוב - אקבל אותה כחסידת סטמר גלוחת ראש, וגם את החבר שלה באם יהיה לה כזה. וכולם פערו עייניים נדהמות וכנראה ירקו בחשאי כשאך הסבתי את עיני. תשכחו מבחירות! תשכחו ממחשבה עצמאית! תשכחו מהחיים... בכולופן - אתם מתארים כאן את הנושא הזה בצורה פשוטה מדי. אל תשכחו שזו אחת הבחירות הקשות ביותר של היוצאים, וזו הסיבה העיקרית לכך שהמונים נשארים בבית פנימה. גם אני ניסיתי לחפש תשובות בקטע הזה, אבל לא מצאתי אף אחת. התשובה היחידה היא אפקט בת היענה, שזה בדרך כלל מה שעושים כולם עם חרטות עמוקות בלב פנימה ומחשבות זדוניות מתוך חלום על הסבתא אפורת הראש הנאנקת בשנתה ועל הדודות המבכות בכותל. אז רק שתדע שזו התמודדות קשה ביותר, ואין לי אלא להחזיק לך אצבעות. בברכת "שבע יפול צדיק וקם" <אייקון מגחך< אני.