לא פיספסתי. את ההגדרה הפרטית שלי
כרכתי כמדומני בהודעה הראשונה שהצבתי בשרשור הזה: "כיום אני תופסת אושר כתחושת נחת (well being) מתמשכת ברקע החיים". רק שהגדרות מילוליות מדוייקות זו דרך מסופקת בעיני לשבות מצב נפשי. אם בכלל רוצים לוודא שמדברים על דבר מסויים ולא אחר, אולי יעיל יותר לתאר סימפטומים. כמו שצירוף של ארבע תופעות או יותר מרשימת סימפטומים (אבדן תיאבון, נדודי שינה, קשיי ריכוז, עייפות אקוטית, עצבות מתמשכת, אפאתיה) מעיד על מצב נפשי של דכאון, אפשר לומר שהופעת מספר מינימלי של סימפטומים מרשימה (נגיד עירנות, ברק בעיניים, שינה טובה, תיאבון, השכמה נלהבת, סף כאב גבוה, עמידות טובה בפני מחלות וכיוצא באלה) מעידה על אושר. לא טוב? אבל לטעמי אלה מושגים שמוטב להניח להם בלי לחטט: שכטוב לי יודעת שטוב. כשלא, יודעת שלא. בדיוק כמו שכשמאוהבת, יודעת כשזה מתחיל ויודעת כשנגמר. למה לסבך? במקרה הכי גרוע - טעיתי (מוכנה להסתכן בזה).