על סבל, יצירה ומזוכיזם

[Mr Majar]

הייאוש הוא

מסקנתם של שוטים.

 

[מחממנוע]

יאוש שלא מדעת

איך הגעת עד ליאוש?

 

[מחממנוע]

כמה

סבל. ולעיתים מזוכיזם, זבלנו, עד שהגיעה יצירה מופלאה זו! בראבו! אולה! זה הזכיר לי שאמרו שצריך לבכות בר"ה והיו זקני העדה משימים עצמם כבוכים... זכר לגלות פולניה. משום מה אותי והילדים זה היה מאד משעשע. ועוד כתבו בסה"ק שיאריך בתפילה כדי שיבוא לידי התעוררות ובכיה. אני הייתי מאריך ונופל לחלומות והרהורי חטא... התעורר לי משו אחר רח"ל. אכן, ישנה עצבות המשתמרת, כיין המשומר. הלוואי שהיינו יכולים לחלקה למידות, כשצריך.

 

[pinkli]

וכמה תקריבי בשביל זה?

ליצירה הכואבת הזו,מה תשלמי? מה אם הכל מת בפנים אין כאב ואין שמחה אין געגוע כדי להרגיש צריך לכאוב כמהההההההההה???? להפסיד את הכל ואז אפשר להעריך? למה חייבים להרגיש וכמה מקריבים בשביל להיות "חי" רק דרך הכאב? אולי זו הבחירה הקלה

 

[אנדרנליסט]

מפעים

את נעלמת לך אל תהום הנשיה, אבל כשאת חוזרת זה חייב לבא בגדול, לא מספיק לך לומר בוקר טוב, ערב טוב , שבוע טוב, את באה ומנחיתה מכת מחץ רגשית של פטיש 5 קילו, חורצת את רושמך בקוראייך על מנת להעלם שוב אבל להשאר בזיכרון. על סבל דיברת ואת הסבל את יוצרת כשאת נעלמת לנו ככה, על געגוע דיברת ואת הגעגוע את יוצרת כשאת כותבת בצורה מפעימה כזו וחדלה. על זה נאמר נאה דורש ונאה מקיים. ברוכה השווה, נסי להשאר קצת, את הסבל תשאירי לאח"כ.

 

[וולוול]

גדול

את צודקת בכל מילה.!!! אבל, לפעמים המילה סבל לא כל כך מתאימה, אולי המילה חמצמצות יותר מתאימה...

 

[the breezer]

מי מה מו../images/Emo35.gif-התרגשתי מאוד.

הייתי מציע לך לפתוח בלוג דחוף\בהול בפניקה. חבל שהכתיבה שלך תתפספס ותרד אל תהום השרשורים והארכיונים, תכניסי את הקטע הזה לבלוג. בכל אופן, הרבה זמן לא קראתי משהו שבאמת הצליח לרגש אותי עמוקות

 

[admor]

איזה יופי זה כתוב

לא סבלתי שקראתי את זה מאוד נהנתי. הסבל הוא מאוד לא רומנטי בעיניי. סליחה, אני מעדיף להיות זומבי ולא לחיות חיי סבל. אני בעולמינו הקט מסיבה אחת ויחידה, בגלל הורי שהביאני עד הלום ויצר ההישרדות שתבוע בנו. לא מעוניין להותיר את רישומי על העולם, כן מעוניין לחיות חיים מלאים שלמים ומספקים. כשהרימה והתולעה תאכל את גופי לא יזיז לי האם מלמדים את יצירתי באונברסיטה. אני לא רואה את כל היצירה הענקית שיוצאת מהעולם השלישי, מאפריקה החולה והרעבה.לא חושב שהם "חיים" טוב יותר מהארופי הממוצע. כן, ישבתי על שפת הים בשקט, אני ועצמי ללא נפש חייה מסביב. אינני חש בסבל שעולה בתאוריך, רוגע ושקט כן. הים והתבוננות בו מביאה אצלי את הרוגע את השקט וממלא אצלי את מצברי החיים.

 

[המיסתורית המקורית]

../images/Emo45.gifמקסים!

כל כך נכון ויפה מה שכתבת...

 

[avi972]

לא

אם סתם היית כותבת משהו בעד הסבל, אז תהיי בריאה. לכי תגורי בעליית גג בפריז תאכלי מהיד לפה ואולי עוד 100 שנה יצירות האומנות שלך יהיו שוות משהו. משום מה , יותר משאת כותבת בעד הסבל את כותבת נגד אנשים שלא העזו לסבול בחייהם. אם הייתי פסיכולוג בגרוש הייתי עושה מזה ניתוח אופי לא ממש מחמיא עליך... כמעט איחלתי לך עכשיו שתרגישי יותר טוב... אבל אז, בלשונך, את לא תחיי בכלל.

 

[L i k o]

../images/Emo47.gif

רק שתי הערות: 1. לא כולם מסוגלים להבין את זה - ולפי האופן שתיארת את הנמען שלך, מסופקני אם הוא מסוגל. 2. אני כשלעצמי הייתי מחליף את המילה "סבל" במילה "כאב". מתחבר יותר לעונג שבכאב, מאשר להנאה האבסטרקטית שבסבל. נ"ב: טוב לקרוא אותך נ"ב"ב: ממליץ מאד על ספר של שהם "טירוף סטייה ויצירה", יצא בהוצאה של האוניברסיטה המשודרת. ואם תאהבי את זה, גם הספרים האחרים שלו

 

[מלח השמים]

חשבתי כאן זה פורום ליוצאים בשאלה

והנה כולו מלא בדברי תורה. דבריך הדוניסטית הם כמאמר "יתרון האור מן החושך" (קהלת ב) וביארו זאת שהאור ניכר ביותר כשהוא מאיר בסמוך לחושך. כפי דברייך על חיוכה של המונה ליזה. בתורה כתוב, "כתית למאור" (שמות כז,כ) ודרשו חז"ל "ואין... כתית למנחות" (מנחות פו, א). ודבריה של לה פיי הם על דרך שביארו ששבירת לב האדם (כתית) טובה כשהיא גורמת לו להתפתחות חיובית (למאור). אך אינה טובה (ואין... כתית) אם מניחים אותו (למנחות) בשברונו.

 

[אבזץ]

../images/Emo6.gifהכל כתוב בתורה.

ואם לא בפשט בוודאי על דרך הדרש.

 

[מחממנוע]

שטייט מפורש

שטייט און די פוסיק

 

[אבזץ]

פלעק אין טוסיק

 

[מלח השמים]

יוצאים בשאלה עלאק ../images/Emo69.gif

 

[מחממנוע]

יוצאים משודרגים

לא רק "יויצא זיין" גם יודעים להוציא מהפוסיק, וגם מבינים בפליק אין טוסיק. ממש עקירה לצורך הנחה (או שמא אנחה)

 

[ק ל א ס י ק]

ידידתי המוכשרת

מעולם לא היה הסבל נשמע מתוק ומענג כלכך כמו שיצא מפיך. אך ידידתי, סבל אינו בא משובע, אינו בא מחים שלויים ורגועים עד שיום אחד מתפרץ לו האדם משיממון חייו הטובים בחיפושים נואשים אחר הסבל, בודק אם כבר החשיך בחוץ ויכול הוא להביט לירח ולומר בעיניים בורקות איי איי איי איי כמה כיף לי, אני עצוב!! איי איי איי כמה עצוב הוא הירח, אוי אוי אוי כמה עומק ואושר הוא נותן לי בצורתו העצובה. או אם תרוצי ידידה לחוף הים להביט בעינים מתגלגלות על נוגותם של הגלים ולומר אחח כמה נאה הוא הסבל המתוק הזה, כמה ממלא הוא את חיי, כמה טוב עשה האל שברא את הסבל המטפורי הזה. זה לא סבל. זאת ההנאה בהתגלמותה. השובע בהתגלמותו. זאת גברת הנאה, משחקת את הסבל. אלוהים יודע כמה שהיא מוצלחת בזה. ידידתי אני מאחל לך שלא תדעי לעולם סבל מהו, אותו לא תצטרכי לחפש לא בגלים ולא בירח ואף אם תחפשי אותו הוא לא יימצא שם, הוא אינו בא לפי הזמנה, הוא מגיע. וכאשר הוא מגיע ידידתי אף אם תרחיקי נדוד עד לשמיים המאושרים הוא יתפוס בך ויזרוק אותך ארצה בלא טיפת רחמים. סבל הוא ריק. הריק הוא הסבל. אין בו שום השראה, שום עלייה לרוח, הוא חור אינסופי של ריק מנטלי, שהפיזיקה מכבידה עליו בייסורים. לו סבלת ידידה נכבדה, לא היית מוצאת שום השראה מעבר לים, ואף לא בירח היא, בשום מקום לא תמצאי עילוי לרוחך, הים יהיה בעינייך מיים יבשים, והירח רגבי עפר חשוכים, בסבל אין מקום למטפורות, אין מקום להשראה, בסבל אין מקום לכלום, הסבל נע על ציר האפס, אינו יכול להכיל שום דבר.

 

[שלא מרצונו]

צריך להשמיד את הסבל מן העולם

חולק עלייך פויה סבל! אין לו מקום בעולם כלל! כמה רוע אפשר לסבול עדיף להתאבד מאשר לסבול!

 

[uri80]

הוסף ל- taglines

עודכן גם המאמר של ג'ורג' וושינגטון ב"מאמרים"