הייתי שם.
לפרוש מן הפורום בקול תרועה-זהו אחד מן השלבים שעל כל חבר פורום לעבור בימי חלדו. לתועלת חברי הפורום ולמען הההיסטוריה המעגל הולך ככה: שלב ראשון-אני קורא: חבר של אחיך סיפר לך על הפורום ואתה נכנס אליו מדי פעם. בהתחלה אתה עוד עושה את זה תוך כדי זילזול באנשי-הפורום שחושבים שאין חיים מחוץ לאינטרנט, בחלוף הזמן אתה תלמד שהם צודקים. שלב שני-אני קיים: אתה קורא כבר תקופת מה את השירשורים בפורום ואתה רוצה שמישהו יידע שגם אתה קיים, לכן אתה מגייס תעצומות נפש בונה לעצמך ניק בקשיים מרובים, ומגיב מיני תגובה מינורית לשירשור שתכף עובר לעמוד שבע. שלב שלישי-שלום קוראים לי משה אני בן 22 יוצא מהעולם החרדי: היי משה קפה ועוגה? זהו השלב המהותי-בו אתה נכנס בגלוי וללא מורא ויוצא מהארון היישר לפורום יוצאים, כל אחד והכניסה המיוחדת שלו, כל אחד וסיפורו האישי- הצד השווה הוא-שמרגע זה לא יעזור כלום-אתה תשאר חבר בפורום עד יום מותך. לצערינו. שלב רביעי-יש בי אהבה והיא תנצח: אני אוהב אתכם!!! איזה טיש חבלז!!!! פגשתי אנשים מדהימים!!!!!111 אחי תרגיע, בפורום מסתובבים-סוטים, חולי-רוח, מנייקים, אנשים עם ריח פה מזוויע ועובבי, לא כולם מושלמים והם לא באמת חברים שלך.לכל היותר הם אנשים שאומרים לך שלום בטיש, וכרגיל,אין לך מושג איך קוראים להם. שלב חמישי-המציאות המרה: כמו בחיי הנישואין כך בפורום-בסוף מתברר לך שהכל חרא. זה הזמן למצוא שנים-שלושה אנשים מעניינים ולצאת איתם מדי פעם, ככה תבנה לך "חבורה" של אנשי-פורום שגם אתה וגם אחרים יידעו שתמיד אתה יוצא איתם. אתה גם תלמד שבפורום ישנם כמה "חבורות" קטנות וכמה "חבורות" גדולות ושכולם מעורבבים בכולם, וגם כאן יש משהו משותף- בכולם מתצא את לה-פיי. (ראה הוזהרת). שלב שש-אני פורש! "נמאס לך", "משעמם לך" ,"הפורום לא ממלא את יעודו","אתה לא ממלא את יעודך", "אני אוהב אתכם אבל", "יש לי תחתוני נשים ואני אוהב להסתכל על עצמי בראי", כל אלו ועוד הינם תירוצים לגיטימיים לרצון שלך להימלט מן הפורום. אבל כמו במאפייה האיטלקית-יש רק דרך אחת לפרוש מהפורום, אתה עוד תלמד. שלב שבע-אני קורא: אתה חוזר לקרוא את הפורום אבל רק מדי פעם ורק אחרי שעברו לפחות חודשיים מרגע שהודעת על פרישה, בינתיים אתה מתרץ לעצמך שזה באופן זמני ושאתה סתם רוצה לחוות נוסטלגיה- יההה ריייט! שלב שמונה: היי שלום לכולם!! פעם כתבתי כאן הרבה אז לכל אלו שלא מכירים אותי קוראים לי משה ואני.... מקווה לראותך במהרה (שלושה חודשים פלוס מינוס), עומר.