מה דעתכם על פינת "סימני דרך"?

סלסרו

New member
מרים את הכפפה

אכתוב על מישהו שמן הסתם אינו מוכר לחברי הפורום: טוביה טננבאום. טננבאום, כיום באמצע שנות ה40 לחייו, התגלגל בצעירותו מישיבה לישיבה, דומני בעיקר "חברון", "בית התלמוד" ו"מרכז הרב" (בה לדבריו היה החברותא של הרב שפירא, ראש הישיבה, ואם אינני טועה אף הוסמך על ידיו לרבנות). לאחר עזיבתו את הדת ועולם הישיבות, למד בארץ פסיכולוגיה ולימודי איסלם ונצרות, ואת שאר לימודיו הגבוהים עשה בארה"ב: תואר ראשון במתמטיקה ומחשבים, תואר שני בכתיבת מחזות, ודוקטורט באנגלית ודרמה. העיתון הגרמני Die Zeit החשיבו בין "המוחות הטובים" באמריקה. בנוסף ללימודיו, טננבאום עבד בעבודות שונות: נהג מונית, סוחר יהלומים, מוסכניק, ועוד.. ב1994 ייסד את "התאטרון היהודי בניו יורק" (אוף ברודוויי), המטייל בניו יורק ואירופה. כתב וביים מחזות באנגלית בנושאים יהודיים אקטואלים (בניגוד לשאר התאטרונים היהודיים בניו יורק המציגים בעיקר קלישאות יהודיות ו/או באידיש). הצגותיו נועזות, פרובוקטיביות, שנונות ומלאות הומור, וזכו להצלחה רבה. כמה מהם מחזות יחיד. במאמר קצר זה הוא טוען כי "היהדות היא מושג תאטרלי" ומוצא מקבילות בין עולם המחזות ליהדות. רשימת מחזותיו: One Hundred Gates. מתאר את הקונפליקטים הנפשיים של צעירים חרדים ממאה שערים המתחילים להתוודע למיניותם. Love Letter to Adolf Hitler. מציג לראשונה מכתבי אהבה להיטלר מאת מעריצות אירופאיות. הצגה חזקה שחוללה סערה ציבורית לא קטנה. Diary of Adolf Eichmann. בו הוא מביט על השואה מזווית ראיה של אייכמן, וטוען, בהתבססות על דו"ח מאת Josef Löwenherz, ממנהיגי הקהילה היהודית בווינה, שמנהיגים יהודים מסויימים (ביניהם Löwenherz עצמו) ספקו לנאצים רעיונות שאפילו הם לא חשבו עליהם. Father of the Angels. אודות יעקב ישראל דה-האן, משורר ומשפטן הולנדי שיצא בשאלה ולבסוף חזר בתשובה והפך לפעיל העדה החרדית בירושלים וליד ימינו של הרב חיים זוננפלד. ב1924 נרצח ע"י ה"הגנה" בנסיבות בלתי ברורות. ההצגה המציגה אותו באור סמפטי מבוססת בין היתר על כתביו בנוסף לכיתביהם של עמרם בלוי, יואל טייטלבום, בן גוריון וכו', ומתארת את יחסיו ההומוסקסואלים עם ילדים ערבים. The Last Virgin. סאטירה על יחסי יהודים וערבים, ערבוב פוליטיקה ומין. המחזה מבוסס על נסיונו האישי של טננבאום בביקורו בירדן, בה הוא התחזה למוסלמי, ברמאללה, בה הוא הוא התחזה לגרמני נוצרי אדוק, ובהמבורג בה הוא התחזה ליהודי חרדי. Love in Great Neck. "קומדיה אבסורדית על סקס בקרב המעמד העליון בארה"ב". Like Two Eagels. ספור אהבה פוליטי על רקע גזענות הן מהצד היהודי והן מהצד הפלסטיני. בתו של גנרל ישראל מוחלפת בלידה עם בנו של שייח ערבי, היא הופכת לפעילת חמאס והוא לחייל, ובעת קרב עז הם מתאהבים.. The Beggar of Borough Park. "קומדיה רומנטית" "שילוב פוסטמודרני בין תאטרון אידיש קלאסי וברודוויי" אודות שתי זוגות: יוצא בשאלה החי עם גויה, ובנו של חרדי עשיר הרוצה להתחתן עם בת עניה. The American Jew. מעין קריקטורה סטריאוטיפית ה"חושפת" ב"כנות" את היהודי האמריקאי "על כל מערומיו". The Suicide Bomber.
 

Le Fay

New member
../images/Emo188.gif תודה!

בדיוק מה שמחפשת. אנשים פרטיים שפילסו דרך החוצה בשביל עצמם ובנו לעצמם חיים מלאים, עם תוכן שנשען על כל הרגליים של הניסיון המצטבר שלהם.
 

סלסרו

New member
לא ממש נופלת בקטיגוריה אבל...

פועה רקובסקי (1865-1955) נולדה ברוסיה לבית דתי, והפכה בפולין למנהיגה ציונית פמיניסטית ב1891 הוזמנה לנהל 'חיידר' לבנות בווארשה, כי היתה אחת הנשים המועטות בפולין שידעה עברית על בוריה עלתה לארץ ב1935 לא קראתי את יומנה, אבל נראה בהחלט שווה קריאה (במקור הספר נכתב באידיש, ויו"ל ב1954)
 

Le Fay

New member
אצ"ג (אורי צבי גרינברג)

ג'ינג'י צנום, דרמטי וכריזמטי, ויוצר מופלא, שהיה עד 1929 משורר נערץ של תנועת העבודה ובן טיפוחיו של בן גוריון, ואז חצה את הקווים ונעשה נביא הזעם הרביזיוניסטי. במשך שנים, עד "המהפך", עדיין הוחרמו כתביו ע"י תנועת העבודה והמימסד ולא נכללו בתכניות הלימודים בארץ, ורק בשנים האחרונות יצאו סופסוף במהדורה מדעית דפיניטיבית בהוצאת "מסדה", בפורמט ענק ההולם את סגנונו השירי. ממורשת נעוריו, אותה נטש נוכח זוועותיה של מלחמת העולם הראשונה, לקח אל שירתו את הלשון התנ"כית, את הפוזה הנבואית ואת הדבקות הבלתי מתפשרת באמת אבסולוטית יחידה, כפי שראה אותה: "אמת אחת ולא שתיים, כשם שיש שמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים". ויקיפדיה: אורי צבי גרינברג נולד בביאליקמין שבגליציה למשפחת אדמו"רים חסידית, ב-22 בספטמבר 1896. בהיותו בן שנה וחצי עברה משפחתו לעיר לבוב. בשנת 1912 פרסם את שיריו הראשונים בעברית וביידיש. בשנים 1918-1915, תקופת מלחמת העולם הראשונה, שירת בצבא האוסטרי, ולחם בחזית סרביה. בדצמבר 1923 עלה ארצה, במסגרת העלייה השלישית. בשנת תרפ"ט העביר ביקורת חריפה על הדרך שבה התמודד היישוב העברי עם המאורעות, כשקילל "הרי בגלבוע, אל טף ואל מטר" את קיבוצי הגלבוע שלא התנגדו בנשק לפורעים הערבים. בעקבות ביקורת זו, נודה ע"י מפאי והנהגת היישוב, והוא הפך למשורר של המחנה הרוויזיוניסטי. הוא ביטא בעקביות השקפה לאומית מיליטנטית. אחת משורותיו המפורסמות היא:'ואמת היא תורת בר כוכבא, גם בנפול בית"ר'. בשנים 1935-1931 ערך בוורשה את העיתון היידי של התנועה הרוויזיוניסטית, "די ועלט". ב-1936 חזר ארצה וב- 1937 שב לפולין וערך שם את העיתון "דער מומענט". הגיע ארצה ב-1939, שבועיים אחרי תחילת מלחמת העולם השנייה. הוריו ובני משפחתו נספו בשואה. נבחר לכנסת הראשונה מטעם תנועת החרות. חתן פרס ישראל לשנת 1957. לאחר מלחמת ששת הימים חתם (ביחד עם נתן אלתרמן ומשה שמיר) על העצומה למען ארץ ישראל השלמה. אורי צבי גרינברג נפטר ביום העצמאות תשמ"א (9 במאי 1981), ונקבר בהר הזיתים בירושלים. כיום, יש הקושרים לו כתרים של נביא. גם חיים נחמן ביאליק, בזמנו, אמר על שירתו הפרובוקטיבית של גרינברג: "אם המשורר מטפס על הקירות, כנראה שהוא רואה דבר מה שמעבר לקירות".
 

Le Fay

New member
הוא לא, אבל הוא היה גא ביהדותו.

אחד מהכללים של הרביזיוניסטים היה "לכבד" את היהדות, זה לא הפריע להם לאכול למשל כל מה שהם רצו ולנסוע בכל יום, אבל לעיתים קרובות היתה להם כיפה בכיס לאירועים ממלכתיים.
 
האבא המאמץ שלי

נולד בבלגיה למשפחה דתית (על גבול החרדית) מפליטי השואה. בנערותו תפס את ראשו בידיים והניח אותו בטכניון שבחיפה, שם התמחה בפיזיקה וכימיה ושם גם הזניח את כיפתו.
 

pinkli

New member
שלמה קרליבך

אולי הוא לא נחשב ל"יוצא" אבל בהחלט השאיר את האמונות שגדל עליהן מאחוריו והיה לאכזבת ראשי הישיבה. ברברה סטריסן,שמעתי שיצאה מבית יעקוב אבל לא מצאתי בחיפוש(דימהיר,ראוי לציין) חיזוק לדברים כך שאולי היא לא... מה על אנשי הפורום או אנשים אישיים שעשו דרך שכל אחד יהיה גאה בה?
 

Le Fay

New member
מה שחיפשתי זה באמת אנשים פחות

מוכרים, שאנשי הפורום הזה אוהבים או יכולים להיות גאים בהם, באישיות שלהם, בהישגים שלהם או באופן בו הם עשו את הדרך שלהם - מספיק כדי לצרף אותם לרשימה שגם הם נמצאים בה... בקיצור: מין רשימה של "חברי כבוד" בפורום. לכן מאד אהבתי את האִזכּוּר של האב-המאמץ אצל לייזר, שהוא בעצם חיבוק אוהב, ומחווה דמויית-אימוץ, מצד הבן. אם זה נראה לך, תחליטי אַת מה הקריטריונים, כי בעצם העובדה שאת חולקת עם האנשים האלה את הכינוי שלך, את גם קצת לוקחת אותם לריאות; אז כדאי שהם יהיו מחומר שעושה לך טוב
 
למעלה