מה דעתכם על פינת "סימני דרך"?

[Le Fay]

מה דעתכם על פינת "סימני דרך"?

מאז שמבקרת בפורום הזה התחלתי לשים לב שהמון אנשים שמכירה, ולא מעט יוצרים נחשבים בעיני, באו ממשפחות דתיות והשאירו מאחוריהם את האמונות שגדלו עליהם. אחד הדברים שהפתיעו אותי כאן תמיד, הוא שחדשים-מקרוב-באו, והמחב"תים שנושפים בעורפם, נשמעים כאילו הם הולכים בדרך לא כבושה, עם כל הקשיים שכרוכים בזה. חשבתי שאולי יהיה מעניין ליצור רשימה של אנשים שהלכו בדרך הזאת לפניכם, ולראות לאלו כיוונים הם לקחו את זה. מעין אוסף של חלוצים, אולי מפלסי דרך, של יוצאים בשאלה. ישראל סגל הוא דוגמה אפשרית, על שפינוזה אני אשאיר ל-spinoza לכתוב (ולהסביר למה הוא כן יוצא בשאלה). בעצמי אסתפק באיתור יוצאים שפנו לתחומים אחרים, שהיו פחות מובנים מאליהם בתרבות שהם באו ממנה. למשל ציור, פיסול וקולנוע. הייתי מצרפת לזה מידע על יצירה יציגה אחת (לפחות) משלהם, שמסגירה את נקודת המבט שלהם על עברם. למשל...

 

[Le Fay]

צבי מלנוביצר

נולד ב-1945 למשפחה חרדית בבני ברק. בגיל 13 פגש באמן הישראלי יהודה וולרשטיינר, והחל ללמוד אצלו. מגיל 15 עד 17 למד בישיבת פוניביז', במקביל לזה נפתח לעולם החילוני ובגיל 18 התגייס לשרות צבאי. בהיותו בן 26 למד (שנה) במכון אבני, וחמש שנים אחרי כן נרשם לסמינר האמנים "ריאליזם פנטסטי", בהנחיית וולפגאנג מנר וארנסט פוקס, באוסטריה. כששב לישראל הוחתם ע"י סוכנת האמנות הנודעת הדסה קלצ'קין, הציג שתי תערוכות בגלריה התל אביבית הנחשבת שלה, ובהמשך גם במינכן, ניו יורק, לונדון, טוקיו וירושלים. מ-1987 ואילך נמכרים מפעם לפעם ציורים בודדים שלו באמצעות בתי מכירות פומביות נחשבים בארץ, באירופה ובארה"ב, והוא אחד הציירים הישראליים החיים המצליחים בעולם. נושאי העבודות הידועות ביותר שלו לקוחים בדרך כלל מאורח החיים החרדי, המיוצג בעבודותיו (כמו בעבודות של אמנים יהודיים רבים) בגוני חום כהים. התמונה שבחרתי לצרף כאן מתארת מצווה טאנץ, ומניחה שאין צורך להסביר את העמדה המשתקפת בה.

 

[Le Fay]

ועוד עבודות של מלנוביצר

למקרה שמישו פה מתעניין בציור...

 

[admor]

אני אתן שמות שידועים לי

חנה בת שחר (כנראה אנוסה מה שבטוח לא חרדית "אותנטית") יוכי ברנדס(הגר וכו) אריק גלסנר (ובזמן הזה) אשר רייך משורר וסופר יליד מאה שערים יצא בשאלה באמצע שנות ה50 אדם שוב כתב טלווזיה ורדיו אהה יש עוד אחד ברח לי שמו משה משהו או אופיר משהו

 

[אבזץ]

ומה עם

דב אלבוים - גבר מראיין בדמות בבושקה. חיים הכט - איש טלוויזיה פתטי-דרמטי. אבזץ - חולה נפש בהתהוות. ועוד רבים ורעים, שכבר הספקנו לשכוח. ואפרופו יוצאים בשאלה במקצועם... יש עוד אחד שמככב ברשימת המקצוענים - ישראל סגל, סופר ואיש אשכולות שלא שוכח מאיפה הוא בא, גם ממרומי גילו. עד כאן להיום, ובהחלט שהיה לי יום רע. להתראות או לא לראות, בנש"ק ממבו"ב - מנשק מזוזות בימים ובלילות, אבזץ שליט"א

 

[Le Fay]

יוכי ברנדס היא סיפור מעניין לעצמו

אפפם לא הבנתי למה בחורה שעוסקת בקריאה פמיניסטית של סיפורי המקרא בוחרת דוקא לכתוב בז'אנר א-קנוני. אולי צריך להזמין אותה לתשאול מעמיק?

 

[rigoletto111]

אחלה רעיון!

אם כי אני מקווה שברור לכולנו שהתוצאה הסופית תהיה קצת מטעה. רוב היוצאים לא הפכו ל"יוצאים בשאלה במקצועם" ורובם לא יושבים כל היום וכותבים ספרים על הכסאח עם דון או מציירים ריקודים שמותרים רק לאדמורים (מטעמי צניעות)...

 

[Le Fay]

מקווה שמרביתם באמת לא...

אבל באמנות מקובל לשאוב ממאגר החוויות שלך (ולעבד אותן באופן מקורי), כך שקשה לשער שאמן-יוצר לא יגיע במשך הזמן גם למאגר הזה. פּנִיה לכתיבה כשלעצמה נראית לי המשך טבעי לחינוך יהודי, בגלל משקלה העצום של המילה הכתובה בתרבות הזאת. אותי סיקרנו במיוחד אנשים ש"שברו את הכלים" ואימצו לעצמם דרכי ביטוי שלא נחשבו לגיטימיות בעברם, למשל באמנות פלאסטית או בקריירת משחק. דרך אגב, ראית מי האדמו"ר ושל מי החתונה?

 

[אנדרנליסט]

את מתכוונת כמו האפונים של עמי ותמי?

 

[Le Fay]

בדיוק לזה התכוונתי ../images/Emo9.gif

 

[המיסתורית המקורית]

מה עם הזיכרון??../images/Emo8.gif

מתי קראת פעם אחרונה את סיפור עמי ותמי?? איפוא בדיוק נזכרים שם אפונים?? פעם הם פיזרו חתיכות קטנות של לחם שאותם אכלו הציפורים ופעם אבנים קטנות... אולי גם קשרו איזה חוט מהבית ליער אפונים היו סיפור לגמרי אחר-ג'ק ושיח האפונים(משהו כזה...) לפעמים זה טוב לעשות רייסט(תדאג לשמור הכל לפני זה

)

 

[damtiela]

מה שאת רוצה - מושלם מבחינתי

*עמיה במבט מעריץ, כוכך שמחה לראות את המכשפה פה*

 

[שמואלגימל]

שלמה מימון

פילוסוף בן דורו של המגיד ממעזריטש, נולד למשפחה חרדית בליטא, התחתן (חיתנו אותו) בגיל 11, למד פילוסופיה וחוכמות חיצוניות בעצמו, ויצא בשאלה בגיל 17-18 בערך, נדד בכל מרכזי התרבות של אז (ברלין, המבורג והולנד נדמה לי). כתב ספר מדהים בשם: "חיי שלמה מימון". ולהלן ציטוט מתוך הספר: כיון שנכנסתי לחופה בהיותי אך בן אחת עשרה ומחמת אורח-החיים הצנוע, הנהוג בקרב בני עמי במקומות הללו, וחוסר ההתקרבות בין שני המינים לא היה לי שום מושג על עיקרי החובות של הנישואים... לפיכך מדרך הטבע היה, שעבר זמן הרבה לאחר נישואי ולא עלתה על דעתי לקיים את החובות הללו. לא הייתי מתקרב אל אשתי אלא ברטט, כאל עצם זר ובלתי ידוע לי. כדי לתקן את הקלקלה הזאת הביאוני אל מכשפה זקנה, לפי שסבורים היו שנתכשפתי בשעת החתונה, אותה הזקנה עשתה בי כל מיני מעשים משונים, שבסיועו של כח הדמיון הביאו לידי תוצאה טובה, אם גם בעקיפין.

 

[Le Fay]

אופו מצאת אותו, הספר יצא לאחרונה

רק ב-1942, לא?

 

[שמואלגימל]

העותק שלי משנת תשי"ג דפקא

ומה זה אופו מצאתי? אופו שחיפשתי! בחנויות לספרים ישנים.

 

[סלסרו]

שנה שעברה קראתי את התרגום

לאנגלית מימון אכן היה אישיות מרשימה מבחינה ספרותית, הספר מאכזב קמעא אבל בהחלט שווה קריאה

 

[uri80]

חייבים רק סופרים? כי אם לא יש לי

רשימה ארוכה מאד. חלקם מוכרים עד אימה. אין לי כח לכתוב על כל אחד מהם בנפרד, אז פשוט אוסיף תגובות ואם מישהו ירצה, שיוסיף תוכן.

 

[uri80]

המשורר הלאומי -חיים נחמן ביאליק

 

[uri80]

חיים הרצוג - נשיאה השישי של ישראל

 

[uri80]

התוכן באדיבות ויקיפדיה:

חיים הרצוג (17 בספטמבר 1918 - 17 באפריל 1997), אלוף בצה"ל ופוליטיקאי, נשיאה השישי של מדינת ישראל. חיים הרצוג נולד ב-17 בספטמבר 1918 בעיר בלפאסט שבצפון אירלנד, לשרה לבית הילמן ולרבה של אירלנד, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שלאחר מכן כיהן כרב הראשי לארץ ישראל (משנת 1937) וכרבה הראשי הראשון של מדינת ישראל (1948-1959). בשנת 1935 עלה ארצה, למד בישיבת "מרכז הרב" ובישיבת חברון. ב-1936 התגייס ל"הגנה". בשנת 1938 יצא ללימודי משפטים באנגליה באוניברסיטאות לונדון וקיימברידג'. בשנת 1942, עם סיום לימודיו, התגייס לצבא הבריטי ושירת כקצין מודיעין. השתתף בנחיתה בנורמנדי, בשחרור מחנה הריכוז ברגן בלזן, ובחקירתו של היינריך הימלר, מפקד האס אס. בשנת 1947 שב ארצה והצטרף ליחידת המודיעין של "ההגנה". באותה שנה נישא לאורה לבית אמב"ש. לזוג נולדו במהלך השנים ארבעה ילדים: יואל, מיכאל, יצחק ורונית. בתחילת מלחמת העצמאות שירת כקצין המבצעים והמודיעין של חטיבה 7, והשתתף בקרבות לפריצת הדרך לירושלים. ביולי 1948 החל בהקמת חיל המודיעין ועמד בראשו. בשנים 1954-1950 כיהן כנספח צבאי בארצות הברית. עם חזרתו שימש כמפקד חטיבת ירושלים (1957-1954) וכראש מטה פיקוד דרום (1959-1957). ב-1959 מונה שנית לראש אגף המודיעין. השתחרר מצה"ל ב-1962 בדרגת אלוף. בשנת 1962 סיים את שירותו הסדיר בצה"ל. בשנת 1965 נמנה עם מקימי רפ"י, והיה מזכיר סניף תל אביב של המפלגה. ב-28 במאי 1967, בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, נתן הרצוג שיחות פרשנות יומיות ב"קול ישראל", שחיזקו את רוחו של הציבור בישראל. עם תום המלחמה מונה כמושל צבאי ראשון של ירושלים המאוחדת ושל הגדה המערבית. בשנת 1972 הקים את משרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן, שהפך להיות מהמשרדים הבולטים בישראל. במלחמת יום הכיפורים חזר לעודד את הציבור בשיחות פרשנות יומיות ברדיו. בשנים 1975-1978 כיהן כשגריר ישראל באו"ם. במהלך כהונתו התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ההחלטה המשווה את הציונות לגזענות. בנאום התגובה שלו קם הרצוג קרע לגזרים את נוסח ההחלטה. בשנת 1981 נבחר כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה. בשנת 1983 התמודד על תפקיד נשיא המדינה מול מועמד הימין, השופט העליון מנחם אלון. בהצבעה שהתקיימה ב22 במרץ 1983, ניצח הרצוג ברוב של 61 קולות אל מול 57 קולות שקיבל אלון. הרצוג התפטר מהכנסת עם היבחרו לתפקיד נשיא המדינה, ונשבע אמונים כנשיא השישי ב-5 במאי 1983. הרצוג כיהן בתפקיד זה עד מאי 1993. בשנת 1984 לאור תוצאות הבחירות לכנסת האחת עשרה, הפעיל את מלוא השפעתו כנשיא על ראשי הסיעות בכנסת למען הקמת ממשלת אחדות לאומית, עד שזו הוקמה לבסוף, בראשותו של שמעון פרס, שהוחלף בהסכמה על ידי יצחק שמיר כעבור שנתיים, בהסדר שכונה "הרוטציה". בשנת 1986 העניק חנינה למעורבים בפרשת קו 300, צעד שבעקבותיו התעורר דיון ער בסוגיית סמכות החנינה של הנשיא. באפריל 1987 היה לנשיא ישראל הראשון שביקר בגרמניה, ובנובמבר של אותה שנה היה לנשיא ישראל הראשון שערך ביקור רשמי בארצות הברית. במרץ 1990, בעקבות נפילת ממשלתו של יצחק שמיר בהצבעת אי-אמון בכנסת, הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שמעון פרס, ובכך עורר את זעם הליכוד. פרס נכשל במשימה זו, ושמיר שב והרכיב ממשלה. כל הפרשה זכתה לכינוי "התרגיל המסריח". חיים הרצוג נפטר ב-17 באפריל 1997.