ההודעה הזו מוקדשת להלל בהמון אהבה!
קרה לכם שתכננתם לעשות משהו וכשהתחלתם בביצוע רפו ידיכם? קרה לכם שהייתם בטוחים שתצליחו את מה שתמיד רציתם ובאמצע ההדרך חרב עליכם כל עולמכם? קרה לכם שהייתם בטוחים שתצליחו נגד כל העולם ואשתו לבד וכשהתחלתם במסע הבנתם שזה כמעט בלתי אפשרי? כי לי זה קרה... חשבתי שאצליח להזיז את השמים ולהורידם ארצה- חשבתי שאצליח להסתדר לבד-... (כן כן לפעמים אני נאיבית) אז נכון , הבנתי שלא- הבנתי שהמסע הזה קצת גדול עלי, שלא אצליח לעבור אותו לבד- וכמעט שנפלתי עמוק עמוק. אבל אז פתאום כמו קרן אור בחשיכה המעיקה, כמו קול תרועה , כמו מים קרים לנפש עייפה הגיעו המלאכים שלי (ואני להזכירכם לא מאמינה בהם) יש לי מסתבר, מלאכים פה ושם שעומדים הכן וכשכלים להם כל הקיצים הם פתאום , בעצם למה פתאם, הם תמיד שם מזכירים לי את קיומם ושואלים ומתענינים ונמצאים תמיד עם היד על הדופק. מופיעים לתזכורת קסומה שהעולם יפה ונוח לצעידה שתמיד תמיד יש לי מי שחושב עלי, מי שדואג לי באמת ובתמים, אני אומרת לכם חברים כבר חודשים שאני לא דומעת (אדלג על הקטע המביך שבו בכיתי כי פשוט נשברתי - אני פשוט מעדיפה לשכוח אותו...) ועכשיו, עכשיו אני מוצפת בדמעות והטעם שלהם מתוק, כ"כ מתוק, כמה שטוב לי!!! היא בקשה ממני לא להזכיר שמות ולא להכנס לפרטים אז לא אכנס- אבל רק אומר כמה לב עצום יש לאנשים שם בהלל- פתאום אני מבינה מהי נתינה לשם נתינה- לאפחד מהם לא מחכה גן עדן בסוף הדרך (למרות שהייתי עושה הכל כדי ליצור אחד כזה רק בשבילם) אין אלוהים שעומד שם בפינה ומזכיר להם את נוכחותו וקיומו. הם כאלו כי הלב שלהם פשוט ענק. הם נותנים באמת, ואתה רואה בעניים שלהם עד כמה הלב שלהם עצום ורחב. ואני חשבתי פעם שרק חרדים יודעים לתת מעצמם ללא סייגים, אוהו כמה טעיתי- בית ספר הם יכולים להעביר אותם כל האנשים שסובבים אותי בתקופה האחרונה בחיי... אז בואו כולכם אכיר לכם אותה ואותה ואת ההיא ואותו ועוד כ"כ הרבה שלא אנקוב בשמם כי הם בטח ירגישו מבוכה רבתית. אבל לכשהן תקראנה את השורות האלה הן תדענה שאני מכוונת אליהן- בטח שכן, אני פשוט אוהבת אתכן. מרגישה כ"כ קטנה , כ"כ רוצה להשיב מעט על כל מה שאתן שם עושות בשבילי. אני יודעת, יודעת שאתן לא חייבות לי מאומה ! אני יודעת ולא מקבלת שומדבר כמובן מאליו (נו מה לעשות ששמעתי את המשפט הזה והוא לא עוזב אותי ...) לעולם לא אקבל... לעולם!!! אין לי ספק קל שבקלים שהדבר הזה , האהבה החיבוק והסיוע הבלתי נדלה שאני מקבלת השכם והערב הוא לא טבעי, הוא לא נורמלי ונדמה כי לעולם לא אתרגל אליו, לעולם!!! אתם פשוט אנשים מופלאים- כמה טעיתי בהערכה גסה בשיפוט לא נכון של אנשים לא מאמינים כשהייתי קטנה, כמה טעו ההורים שלי , אנשי החינוך שהקיפו אותי השכם והערב, כמה טעו טועים ומסתבר ממשיכים לתעות. כ"עכ הייתי רוצה לצעוק ולצווח מעל כל גג , להראות להם עד כמה טוב הוא ליבם רחב ומלא ושופע אהבה ונתינה, נתינה לצורך נתינה- פשוט טוב לב שופע שאין בנמצא כנראה או שרק התחלתי לגלות עד כמה יפים הם לבבות האנשים בחוץ.ויש בהם צדדים שכ"כ מוציאים אותי משיווי משקל כל פעם מחדש, האצליח פעם להיות כזו? לתת בלי שום אינטרס בלי עוה"ב בלי טובת הנאה?- פשוט בשביל הנתינה. אם אומר תודה היא לא תביע אף אחוז או עשירית האחוז מהרגש האופף אותי כעת. אני מלאה ברגשות תודה והערכה עמוקים, מקווה להסב לכם גאווה עד אין קץ, ולעולם, לעולם לא אשכח את כל הפרטים הקטנים אחד לאחד- יש דברים שאת ואת ואת לעולם לא תדעו עד כמה דחפתם אותי בעשייתם, עד כמה אסירת תודה אני לכם, ולעד אהיה. ואני עדיין לא מוצאת את המילים הנכונות כדי להביע את שאני מרגישה כעת. המון אהבה יש בי , המון התפעלות, הערצה ורגשי הוקרה עמוקים. תבורכו- ושרק תראו גאווה ושלעולם תהנו מפרי עמלכם. אני שפוט אוהבת אתכם!!! <ותאמינו לי שלא הצלחתי להביע כאן אף לא באחזוים בודדים את שאני מרגישה- אז תכפילו ותעצימו ואולי תצליחו לקבל תמונת מצב של מה שקורה אצלי עכשיו.>
קרה לכם שתכננתם לעשות משהו וכשהתחלתם בביצוע רפו ידיכם? קרה לכם שהייתם בטוחים שתצליחו את מה שתמיד רציתם ובאמצע ההדרך חרב עליכם כל עולמכם? קרה לכם שהייתם בטוחים שתצליחו נגד כל העולם ואשתו לבד וכשהתחלתם במסע הבנתם שזה כמעט בלתי אפשרי? כי לי זה קרה... חשבתי שאצליח להזיז את השמים ולהורידם ארצה- חשבתי שאצליח להסתדר לבד-... (כן כן לפעמים אני נאיבית) אז נכון , הבנתי שלא- הבנתי שהמסע הזה קצת גדול עלי, שלא אצליח לעבור אותו לבד- וכמעט שנפלתי עמוק עמוק. אבל אז פתאום כמו קרן אור בחשיכה המעיקה, כמו קול תרועה , כמו מים קרים לנפש עייפה הגיעו המלאכים שלי (ואני להזכירכם לא מאמינה בהם) יש לי מסתבר, מלאכים פה ושם שעומדים הכן וכשכלים להם כל הקיצים הם פתאום , בעצם למה פתאם, הם תמיד שם מזכירים לי את קיומם ושואלים ומתענינים ונמצאים תמיד עם היד על הדופק. מופיעים לתזכורת קסומה שהעולם יפה ונוח לצעידה שתמיד תמיד יש לי מי שחושב עלי, מי שדואג לי באמת ובתמים, אני אומרת לכם חברים כבר חודשים שאני לא דומעת (אדלג על הקטע המביך שבו בכיתי כי פשוט נשברתי - אני פשוט מעדיפה לשכוח אותו...) ועכשיו, עכשיו אני מוצפת בדמעות והטעם שלהם מתוק, כ"כ מתוק, כמה שטוב לי!!! היא בקשה ממני לא להזכיר שמות ולא להכנס לפרטים אז לא אכנס- אבל רק אומר כמה לב עצום יש לאנשים שם בהלל- פתאום אני מבינה מהי נתינה לשם נתינה- לאפחד מהם לא מחכה גן עדן בסוף הדרך (למרות שהייתי עושה הכל כדי ליצור אחד כזה רק בשבילם) אין אלוהים שעומד שם בפינה ומזכיר להם את נוכחותו וקיומו. הם כאלו כי הלב שלהם פשוט ענק. הם נותנים באמת, ואתה רואה בעניים שלהם עד כמה הלב שלהם עצום ורחב. ואני חשבתי פעם שרק חרדים יודעים לתת מעצמם ללא סייגים, אוהו כמה טעיתי- בית ספר הם יכולים להעביר אותם כל האנשים שסובבים אותי בתקופה האחרונה בחיי... אז בואו כולכם אכיר לכם אותה ואותה ואת ההיא ואותו ועוד כ"כ הרבה שלא אנקוב בשמם כי הם בטח ירגישו מבוכה רבתית. אבל לכשהן תקראנה את השורות האלה הן תדענה שאני מכוונת אליהן- בטח שכן, אני פשוט אוהבת אתכן. מרגישה כ"כ קטנה , כ"כ רוצה להשיב מעט על כל מה שאתן שם עושות בשבילי. אני יודעת, יודעת שאתן לא חייבות לי מאומה ! אני יודעת ולא מקבלת שומדבר כמובן מאליו (נו מה לעשות ששמעתי את המשפט הזה והוא לא עוזב אותי ...) לעולם לא אקבל... לעולם!!! אין לי ספק קל שבקלים שהדבר הזה , האהבה החיבוק והסיוע הבלתי נדלה שאני מקבלת השכם והערב הוא לא טבעי, הוא לא נורמלי ונדמה כי לעולם לא אתרגל אליו, לעולם!!! אתם פשוט אנשים מופלאים- כמה טעיתי בהערכה גסה בשיפוט לא נכון של אנשים לא מאמינים כשהייתי קטנה, כמה טעו ההורים שלי , אנשי החינוך שהקיפו אותי השכם והערב, כמה טעו טועים ומסתבר ממשיכים לתעות. כ"עכ הייתי רוצה לצעוק ולצווח מעל כל גג , להראות להם עד כמה טוב הוא ליבם רחב ומלא ושופע אהבה ונתינה, נתינה לצורך נתינה- פשוט טוב לב שופע שאין בנמצא כנראה או שרק התחלתי לגלות עד כמה יפים הם לבבות האנשים בחוץ.ויש בהם צדדים שכ"כ מוציאים אותי משיווי משקל כל פעם מחדש, האצליח פעם להיות כזו? לתת בלי שום אינטרס בלי עוה"ב בלי טובת הנאה?- פשוט בשביל הנתינה. אם אומר תודה היא לא תביע אף אחוז או עשירית האחוז מהרגש האופף אותי כעת. אני מלאה ברגשות תודה והערכה עמוקים, מקווה להסב לכם גאווה עד אין קץ, ולעולם, לעולם לא אשכח את כל הפרטים הקטנים אחד לאחד- יש דברים שאת ואת ואת לעולם לא תדעו עד כמה דחפתם אותי בעשייתם, עד כמה אסירת תודה אני לכם, ולעד אהיה. ואני עדיין לא מוצאת את המילים הנכונות כדי להביע את שאני מרגישה כעת. המון אהבה יש בי , המון התפעלות, הערצה ורגשי הוקרה עמוקים. תבורכו- ושרק תראו גאווה ושלעולם תהנו מפרי עמלכם. אני שפוט אוהבת אתכם!!! <ותאמינו לי שלא הצלחתי להביע כאן אף לא באחזוים בודדים את שאני מרגישה- אז תכפילו ותעצימו ואולי תצליחו לקבל תמונת מצב של מה שקורה אצלי עכשיו.>
