בדידות ממושכת, הורגת !

אתה כל כך צודק

וזה לצערנו לא רק בשלב אחרי היציאה. לפני יש עם מי לדבר? בכל אופן אני מצטרף לדעה שהפורום ממלא את החסר המון. ואם כבר יצאת ואין לך ממה לחשוש אתה גם יכול להגיע לטישים שזה וודאי יוסיף לך. בהצלחה ותחזיק חזק עד שיגיעו ימים יותר טובים.
 
לפני זה אחרת.

אתה מוקף 24 שעות במשפחה, חברה קהילה שנותנת הרגשה של חיבור. חוץ מזה ברור לך לגמרי, מה אתה עושה פה לאן אתה הולך ומה אתה צריך לעשות עם כל דקה של היום שלך. כשאתה יוצא החוצה הכל פחות ברור העולם נראה הרבה יותר גדול ואלוהים ברח לך מהחיים. לכן לדעתי יותר מרגישים את זה.
 
כבר אמרו:

"או חברותא או מיתותא" ובלשונך, בדידות ממושכת הורגת. קראתי את דבריך, התרגשתי והזדהתי. דעה איני יכול לחוות כיוון שאיני מכירך די. אך אספר לך על קריקטורה שראיתי (בספר 'שיגעון של אהבה') ובה ציור של פאב שעל דלתו כתוב 'בר לבודדים' ורואים שם ליד כל שולחן יושב אדם אחד, לא יותר. וכולם יושבים ופניהם אינם האחד אל השני (אולי לקיים את דבריו של בלעם "מה טובו... משכנותיך ישראל" שאין פתחיהן וגו') והעומדים עומדים בגבם זה לזה ואף היושבים ליד הבר נזהרים שלא להיכשל ב'ראיה אסורה' זה של זה... לסיום אשאלך כמה שאלות רק לצורך סיעור מוחות: - האם אתה אוהב ורגיל לדבר עם אנשים ? [מהודעתך נראה שכן] - האם אתה נמצא בימים אלו בקרבת חברים פוטנציאלים ? [כדי להתחבר צריך קודם בסיס ליצירת קשר] - האם אתה מנסה להכנס לשיחת אמת של אחד על אחד עם מי מידידיך שאתם התקשורת שטחית ? אין צורך שתענה על שאלות אלו בכתב זהו רק חומר למחשבה וקריאת כיוון. עצם כתיבת דבריך, כאן למעלה, מראה על ידיעת הבעייה, שזה חצי הדרך לפתרון. אינשאללה בהצלחה
 

barr1969

New member
בעניין הגיל- הסר דאגה

אם אני הצלחתי להשתלב, גם אתה תוכל.הבטחה שלי. קראתי את הדברים שלך בלילה וסגרתי חלון. כ"כ הרבה אפשר להגיב על כתיבה כ"כ מסודרת וערוכה, לא רק להגיב אלא להזדהות לגמרי, אבל מאיפה להתחיל? לאחרונה יצא לי להתעסק הרבה עם ההרגשה הזו של להיות לבד. זה התחיל כשנכנסתי לפורום וגיליתי שיש הרבה חבר'ה כמוני, אנוסים.פתאום הרגשתי הקלה עצומה, אני שניתקתי עצמי מהחברה בה חייתי, לא ידעתי עד אז כמה לבד נשארתי. ואמנם, הפורום פותח לפניך חברה שאם אתה רוצה להשאיר אותה וירטואלית, כך היא תישאר ותאהב אותך, אתה גם יכול דרכו להכיר אנשים נפלאים ולהכנס לחברה חדשה, ולמרות זאת, הרגשת הלבד נשארת כעננה מרחפת. שוחחתי אתמול עם אח שלי, הוא יודע עלי רק מקריאה נכונה בין השורות, ממעט הסיפורים שאני מנדבת לו <אל תדבר אלי עכשיו, בית"ר שוב הפסידה...>. הוא לא מאשים אותי אבל מנסה להזהיר: אז תעזבי בית ,עבודה , משפחה, נראה לך שהחיים רק טובים? שלא יהיה יום שתרצי לחזור ולא יהיה לאן? <כאן יבואו כמה סיפורים על אנשים שנפגעו>. כל אחד שיצא, ככה אני מאמינה, הרגיש עצמו בתקופות מסוימות לבד. זה קשה במיוחד אחרי חודשים או שנים של אנרגיה שהושקעה בלהסתיר את הזהות החדשה, בלהתהפך במיטה ולא להרדם בגלל שאלות וחיבוטי נפש. פתאום כשנרגע, כשיש התרת ספקות וההקלה שבאה בעקבותיה, הכל נראה משעמם ומיותר ולא מספק. צרת רבים אולי נחמת שוטים, אבל אפשר ללמוד ממנה, ואולי מהטעויות שעשו רבים מהחברים שיש להם בעיה אחת משותפת. אני שמחה ששיתפת אותנו, לפחות את עניין הבדידות הסר מעליך.
 

מתבוללת

New member
היטבת לתאר!

אצטרף לכל הקודמים לי, בלעדי חברי הפורום הייתי וודאי אבודה, דוגמא טריה יש לי בשבילך- אתמול בערב הייתי במצב רוח שבזוני טוטאלי- פעם ראשונה מאז שיצאתי שהרגשתי רע, הרגשתי שאני אנוכית ומגעילה ודואגת רק לעצמי. וכאדם בודד שאין לו חברה נורמלית מייד התיישבתי מול המחשב, לא יודעת מה רציתי מסתבר שרציתי לדבר עם מישהו- וראה זה פלא נכנסה בר. אחרי דקה וחצי כבר עבר לי,,, יש לי עם לדבר... הוצאתי מה שהרגשתי וזה עבר. מסקנה: תכריח אנשים- שב להם על הצוואר, תתעלק עליהם (אני מוכנה להעביר לך סדנה בנושא- רק אל תגיד שאין מי שדואג...) יש פה הרבה מתנדבים, בשביל זה אנחנו כאן, רק תגיב מדי פעם על מה שנראה לך- השאר כבר יגיע מעצמו. וכן, תגיע לטישים-בטח שתגיע... אני נמצאת שם, (נו- זה לא מספיק?) יהיה טוב- תאמין שיהיה טוב
 
אני תמיד בעד לקרוא סגנון שכזה

יש לך כתיבה משובחת, וכמובן שהבעיה שהעלית היא בעיה גדולה, גם לשכמותי; ואכן "חופשי זה לגמרי לבד".. אבל אני מאחל לך ולי לצאת מהבדידות, אולי למצוא חברה, אולי להתערות יותר פה. נ.ב. אם יש לך אפשרות לגדל כלב, החבר הטוב של האדם, יכול ויביא לך הרבה אושר:)
 

Mr Majar

New member
רק תזכור

שקשה לשמור על להבה שבוערת מכלום. חייך הרבה.
 

סלסרו

New member
ידידי, תיק כבד הפלת כאן...

אני שומע זעקה סמויה בין השורות: וכי זה כל האדם? הגעת לשלב שבו החגיגה הסתיימה, תהליך היציאה המרתק נמצא כבר בעבר הרחוק, ופתאום.. פתאום מתברר שאתה כמו כולם. שמלבד זמנים בודדים בהם אתה מככב והופך לאטרקציה, אף אחד לא שם עליך במיוחד.. אין מי שילטף אותך או יסתכל עליך בהערצה.. נראה לי שחלק מהבדידות נובעת בגלל היותך אדם חושב. דברים שאנשים רבים מתלהבים מהם, נתפסים בעיניך כטריוויולים, אינך מבין על מה המהומה, ואין מי שבכלל יקלוט מדוע אינך מבין. בדידות כזו היא מנת חלקו של כל אדם חושב. אז נתחיל בכך שאין מנוס מרמה מסויימת של בדידות. אבל במקרה שלך, דומני שתחושת בדידות זו מוכפלת ומשולשת מכך שבעצם, ואני מקווה שלא אשמע קשה מדי - אני מדבר רק מרחשי ליבי - שעולמך סובב סביב עצמך. אתה מחפש מישהו שילטף אותך, מישהו שתוכל להשען על כתפו, אולי יעודד, ינחם ויפיח תקווה.. אך בכל התאור לא ראיתי ולא מילה על מה שאתה יכול לתרום לאחרים, והאם אתה נותן לאחרים את מה שאתה רוצה שהם יתנו לך. אם ברצונך לשנות את מצבך, אין לך מנוס מלשנות גישה. תפסיק לחשוב על עצמך, תפסיק לחפש כתף שעליה תוכל להתבכיין. תתחיל להיות גבר, ותתחיל לעשות. במקום לחפש מישהו שינחם אותך, תתחיל לחשוב על איך תוכל לתרום לאחרים? תחשוב לרגע, כמה זמן אתה משקיע עבור אחרים? ללא תועלת ישירה לעצמך? (חוץ מסיפוק אישי...) בעברנו הפלילי היינו רגילים לכך שהמשמעות בחיים היא מחד, ברורה ונהירה, ומאידך, בלתי ניתנת להגשמה. גם אם תחיה 100 שנה, לא תגשים את מה שהאלוהים דורש ממך לגמרי. לא יגיע יום בו תגיד, אהה! הנה, סיימתי את כל מה שהאלוהים רוצה ממני. באורח החיים שבחרנו לעצמנו, המצב הוא הפוך. משמעות החיים היא מאד לא ברורה, היא מאד אישית, ומשתנה. וניתן למצות משמעויות. אני יכול להגיע לשלב בו אני אומר, פעם הרגשתי שזו משמעות חיי, וכיום כבר לא. דבר זה דורש שינוי מהותי באופן החשיבה. לכן אני מציע שתתחיל לפתח לעצמך משמעויות בחיים באופנים בהם תוכל לכוון את האנרגיה שלך כלפי חוץ, כלפי אחרים, ואז תראה, במשך הזמן, איך שהאנרגיה שאתה מוציא כלפי אחרים תחזור איליך, ובריבית. אתה אדם מוכשר, ויש לך המון להעניק לאחרים. תעשה משהו שאתה לא רגיל איליו, בתחום שעוזר לאחרים, וככל שתעניק ותשפיע לטובה על הסובבים אותך, תחושת הבדידות תקטן ותקטן.. עד כי, גם אם רמה מסויימת תשאר לך, היא כבר לא תפריע.
 
כל כך הרבה אנשים סובלים מבדידות

התופעה שתארת אינה קשורה בהכרח ליציאה לשאלה. יש הרבה מאד אנשים ,חילונים ודתיים, רווקים וגם נשואים בכל הגילים שחשים בדידות. אם הם רווקים יש להם אולי מכרים וידידים שהשיחה איתם היא בעיקר בנסיבות חברתיות. אם הם נשואים, לא פעם הם חשים צורך לדבר עם חבר ולא רק לשתף את האשה. אבל הרבה פעמים רוב החברים שלהם הם חלק מזוגות חברים של 2 בני הזוג והמפגשים הם הרבה פעמים מפגשים של כמה זוגות יחד. יש אנשים שהתמזל מזלם או שהיה להם הכשרון לשמור על חברויות ילדות או על קשרים שנרקמו בצבא (סדיר ומילואים) או באוניברסיטה. לעומתם יש לא מעט אנשים שעברו לאזור חדש לאחר הלימודים ומאז התקשו להכיר אנשים חדשים,אם משום שבעבודה לא מצאו אנשים כלבבם או בגילם ואם משום שקשה להם ליזום קשר יותר עמוק של חברות. אני מאד ממליץ לנסות להכיר אנשים בכל מיני פעילויות חברתיות וחוגים . מנסיוני האישי אני ממליץ למי שזה מתאים לו להצטרף לחוג דרמה או לתאטרון חובבים.
 

הורציוס

New member
טענו בחיטים והשיב לו בפילפולים...

סלסרו יקר, אינני חולק על מה שכתבת, אבל אני חושב שהחמצת את הנקודה. "האדם הוא חיה חברתית" אמר אריסטו לפני 2,500 שנה וזה תקף גם היום. ובהתאם לכך הבחור כותב על תחושת מצוקה של בדידות ועל רצונו הטריויאלי והטבעי שיהיו לו חברים שיוכל לחלוק איתם את רגשותיו, תחושותיו חששותיו וכו'. כשם שתחושת הרעב טבעית לאדם שלא אכל, כך תחושת הבדידות טבעית למי שאין לו חברים קרובים. וכשם שהפתרון לרעב הוא אוכל, כך הפתרון לבדידות היא חברה (בקמץ ובצרה)
 

Mr Majar

New member
חולק עליך בגדול

אני לוקח בחשבון שיצלבו אותי. אבל הפתרון שהצעת יביא אותך למצב ההפוך. האנשים שלהם אתה תעניק לא יתנו לך את ההכרת טובה שלה אתה מצפה. הם יכירו לך טובה אבל לא ברמה שאתה תצפה. (הרי אתה הענקת להם) זאת ועוד אתה תחוש עליונות על האנשים שלהם עזרת וכו'. לדעתי אתה צריך אנשים שהם שותפים לדרך שלך. כמובן שלפני כן אתה צריך להבין מה הדרך שלך. אחר כך הכל יבוא מעצמו. ותזכור שתמיד, אבל תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.
 

סלסרו

New member
הנקודה היא לא לעשות מתוך "צפיה"

ל"הכרת הטוב"... ומי שמרגיש עליונות, זאת כבר בעיה אחרת..
 
סלסרו והמתדיינים

גם אם הדברים נאמרו אולי כויכוח, בכל זאת, אלו ואלו דברי אמת. רק יש למצוא את המינון והאיזון הנכון ואת הדרך המתאימה. מאד נהנתי מדבריך, סלסרו, ומלבד עניין הבדידות שבא אנו עוסקים יש לכך כמובן ערך נוסף, שהרי אנשים רבים נחשפים לדבריך ולו תשפיע על אחד מאיתנו לעשות ולו מעשה טוב אחד בלבד דיינו. על אחת כמה וכמה מעלות טובות לדבריך, שאני מעריך ומקווה שישפיעו רבות. מי שרוצה יכול להתעלם מהדברים הבאים אני כותב אותם לשם ההרגשה הטובה - אני רואה מעליך אור גדול זורח ומאיר מקצה העולם ועד קצהו. כל צבא השמים, המלאכים ופמליא של מעלה צופים במה שנאמר כאן והם מלאי שמחה ושירה כפי שלא ניתן לתאר ולשער אין תאור לאושר הנובע ממעשה טוב
 

Mr Majar

New member
לא מאמין שזה קיים

האגו שלנו חזק מידי. תמיד אנחנו מצפים למשהו בתמורה. אם זה עולם הבא או משהו אחר זה לא משנה. תמיד יש תמורה.
 
למעלה