לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1626016,260 עוקבים אודות עסקים

פורום יוצאים בשאלה

שלום וברוכים הבאים לפורום שלנו! נושאים רבים מטרידים את מוחם הקודח של היוצאים והיוצאות בשאלה. הקשר עם המשפחה, השלמת השכלה, מערכות יחסים זוגיות ועוד ועוד ועוד ועוד... על מנת לדון באותם נושאים, בכדי לתמוך ולעודד האחד את השני - בשביל זה קיים הפורום. 
הפורום נפתח מתוך מחשבה על היוצאים בשאלה מהמגזר החרדי. מהר מאוד התברר שלא רק אנחנו, החרדל``שים, זקוקים לפורום אלא גם הדתל``שים ואולי הדתל``שים זקוקים לו אף יותר מאשר החרדל``שים. לחרדל``שים יש את ה.ל.ל. עבור הדתל``שים אין בעצם כלום... מהר מאוד גם הצלחנו להבין שהדתל``שים תורמים לפורום באספקטים שונים ומגוונים. אי לכך ובהתאם לזאת (ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות) אנחנו שמחים לברך בברכת ברוכים הבאים את החרדל``שים לסוגיהם השונים ואת הדתל``שים למיניהם (וכל המינים...כרגע יאבדו) השונים...
אז יאללה, למה אתם מחכים? קדימה לפורום! 
 

אודות הפורום יוצאים בשאלה

שלום וברוכים הבאים לפורום שלנו! נושאים רבים מטרידים את מוחם הקודח של היוצאים והיוצאות בשאלה. הקשר עם המשפחה, השלמת השכלה, מערכות יחסים זוגיות ועוד ועוד ועוד ועוד... על מנת לדון באותם נושאים, בכדי לתמוך ולעודד האחד את השני - בשביל זה קיים הפורום. 
הפורום נפתח מתוך מחשבה על היוצאים בשאלה מהמגזר החרדי. מהר מאוד התברר שלא רק אנחנו, החרדל``שים, זקוקים לפורום אלא גם הדתל``שים ואולי הדתל``שים זקוקים לו אף יותר מאשר החרדל``שים. לחרדל``שים יש את ה.ל.ל. עבור הדתל``שים אין בעצם כלום... מהר מאוד גם הצלחנו להבין שהדתל``שים תורמים לפורום באספקטים שונים ומגוונים. אי לכך ובהתאם לזאת (ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות) אנחנו שמחים לברך בברכת ברוכים הבאים את החרדל``שים לסוגיהם השונים ואת הדתל``שים למיניהם (וכל המינים...כרגע יאבדו) השונים...
אז יאללה, למה אתם מחכים? קדימה לפורום! 
 
x
הודעה מהנהלת הפורום
 http://profile.ak.fbcdn.net/hprofile-ak-snc6/274778_735549863_1121812854_n.jpg
המשך >>

לצפיה ב-'בדידות ממושכת, הורגת !'
בדידות ממושכת, הורגת !
<< ההודעה הנוכחית
01/06/2004 | 23:54
50
923
רבים מאתנו ודאי חוו את תחושת הבדידות, זו העוטפת אותנו אחרי שהכל נמוג, אחרי תקופת ה "היי" של היציאה, של השינוי והדינמיקה החדשה והפעלתנית. כשהכל נמוג, נשארים אנו בשגרת היום יום המדרכאת לעתים, וחשים יותר מכל את הבדידות, העדר החברה התומכת והצורך בידיד אמת לעת כזאת.

בעצם, למה להתחבא מאחורי ההכללה, הרי מתוך ליבי אני מדבר (=כותב), ואיני מאלו שמדברים על עצמם בלשון רבים.

אני אכן מרגיש יחידי, בודד, לבד.

אחרי שנות היותי "אנוס" או "מזוייף מתוכו" בהם התנפצו גלי הרעיונות, הסתירות והקונפליקטים שבמוחי אל סלעי המציאות הקודרים, ואחרי שסוף שסוף שחקו גלי (או טיפות) רעיונות אלו את מציאות חיי הקודמת, ערערו את יסודות הוויתי וחתרו תחתיה עד שהתמוטטה בקול רעש גדול (מי לא שמע על כך ? !), ואחרי שמתוך הריסות ביתי, משפחתי ומסגרת חיי קמה וגם ניצבה  הוייה חדשה ושונה לחלוטין (שינוי מעשה, שינוי מראה ושינוי השם) בתוכה הגעתי סוף סוף אל חוף מבטחים אישי ורעיוני, שוב שוקע אני לתוך השגרה המבורכת מצד אחד, אך מאיימת מצד שני.

לפתע נמוגה תחושת העשייה הרעיונית, איני נדרש עוד להקשות ולפרק, להעלות שאלות ותמיהות ולסער מוחי במלחמת אמונות ודעות, הכל לפתע מובן מאליו בחיי האישיים. הבית, המשפחה, העבודה וכל שאר סממני החיים הטובים. והנה צפה ועולה לה הבדידות המעיקה.

הנה חש אני כי אין איש עימי, חסר אני ידיד קרוב אשר יבין לליבי, אשר אוכל לשפוך בפניו את רגשותיי - והוא יבין, שהרי הוא בא מאותו רקע וחווה את אותם דברים, אותם מלחמות ואותם לבטים, בין אם ניצח במלחמה ובין אם החיים מנצחים אותו (בינתיים), ומי יודע לאשורו מהו נצחון במלחמה זו ? נוטה אני לחוש כי בקרב זה אין מנצחים, יש רק מפסידים.

אל תדמו בנפשכם כי תוהה אני על הראשונות, אדרבה אם חש אני תחושת החמצה הרי שהיא על כך שלא נולדתי בעולם הרעיוני בו הנני חי היום, אולם ההיסטוריה האישית שלנו, ושלי במיוחד, היא חלק בלתי נפרד מההווה ומהעתיד, ומי שלא חווה את העולם בו עברו עליי כל שנותיי הצעירות ומרבית שנותיי הבוגרות (עד כה) לא יוכל להבין לליבי ולתחושותיי בהקשר זה.

מוקף אני ידידים, חלקם של אתמול וחלקם של מחר. מרביתם חברים לעבודה, זו או הקודמת, התקשורת איתם מצויינת, חייכנית ושטחית (היי, איך העניינים ? העבודה ? המשפחה ?), סמול-טוק חביב, גם פירגון מלא הדדי וכיפי, אך מעבר לכך אין דבר. חלקם אולי אף יהיו חברים לעת צרה, אבל האדם זקוק לחברי אמת ביום יום, משהו עמוק יותר ורציני, גם בשבת ולא רק בימי חול ועבודה.

לא שבתקופת היותי "שם" היו לי עשרות חברי נפש, אולם היו לי אותם בודדים שיכולתי לשטוח בפניהם ספקותיי, והם שמעו, התווכחו או שתקו, אך נשארו חברים טובים (היום הם אומרים: "תמיד הוא שאל שאלות..."). היום, אין עם מי לדבר על כך, הקרובים אליי אינם מבינים על מה אני שח, להם הכל פשוט, ברור ומובן מאליו, אך לי הכל בא בדמים, תרתי משמע, ועם מי אחלוק את רחשי ליבי ?

כשנחה עליי הרוח ואני מספר בפניהם את קורות חיי הקצרים, והאמינו לי הם מעניינים ומלאי תוכן (מכירים את הקללה הסינית : "שיהיו לך חיים מעניינים"), הרי שהם משתאים תחילה, ובהמשך מפרגנים, מתעניינים ואני מרגיש כ"כוכב הערב" הנמצא בשיאה של הצגת חייו, מכל הבחינות. אולם, משכבים זרקורי ההתעניינות, נותר אני במרכזה של זירת חיי החשוכה, כ"פועל במה" המנסה לסדר את שיירי התפאורה באולם המפוזר והריק, וכל שנותר לו הוא לפזם לעצמו זמר נוגה ולשקוע בהרהורים...

עת יקרני כאלה, חסר אני ידיד אמת, שאוכל להשען על כתפו, לשוח בפניו את אשר על ליבי, לשתפו בהרהוריי והגיגי רעיונותיי, אולי רק יאזין, יהנהן בראשו ויבין, ואולי יעוץ עצה, יעודד, ינחם ויפיח תקווה. חבר, פשוטו כמשמעו...

חבר הוא גם זה שאוכל לשוחח עמו בשבתות ובימי פגרה, לצאת לשוח, לשתות, ולהנות יחד, וכל הדברים הטובים שבלעדיהם חיינו אינם "חיים".

ידעתי גם ידעתי כי זו אחת ממטרותיו וזהו גם ייעודו של פורום זה. צופה אני מעת לעת בשיחם ושיגם של החברים בו, כצופה מן הצד ולא כמשתתף ממש, למד אני להכירכם דרך ה"ניקים" שלכם, מבקר בטיש מעת לעת, ורואה אני כי גיבשתם לכם חברה מלוכדת, מבלה ומשתתפת זה בשמחתו של זה או בצערו של האחר.
רובכם צעירים ממני, בשנות ההתבגרות ובמבחני הבגרות (...),  למזלכם עשיתם זאת בגיל צעיר, חייכם ועתידכם לפניכם, והנכם בונים אותם בדרך חדשה, חיובית ומעוררת הערצה. לעונג לראותכם "מחוברים" לחברה בה אתם חיים כיום, ויחד עם זאת שומרים על ה"לחלוחית" של מקורות יניקתכם, בדרך חיובית ומעניינת.

אני לעומת זאת איני משתתף פעיל בפורום, אם מהסתייגות טבעית, אם מחשש ואם משום ביישנות גרידא,או אולי מרצון לשמור על "עמימות" (כך קוראים לזה היום, לייזר). לפעמים אני מעיז ושולח מסר קלוש ועמום כלשהוא, אך איני מוצא די זמן לגלישה מסיבית ואיני מרהיב עוז בנפשי להשתתף באופן פעיל בטיש או בפורום, בזהותי המלאה, ולומר "הנני כאן".    

מה דעתכם ?
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'וואו איזו כתיבה מאלפת'
וואו איזו כתיבה מאלפת
02/06/2004 | 00:13
59
נותרתי פעורת פה ואני חשה שלא אוכל לענות כיאות,
אסתפק במועט ואציע שוב מה שכבר ניסית:
להתערות יותר: לכתוב יותר ולהוסיף ולהגיע לטיש כי יש מכנה משותף של ניסיון חיים דומה המקרב אותנו איש לרעהו ונותן לנו להרגיש קרובים ומובנים.

בעניין הגילאים, ישנם גם כמה בגילנו.....

מחכה לראותך (מגיעה הטישה בשבוע הבא),
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'וואו וואו'
וואו וואו
02/06/2004 | 00:54
60
אני כישרון, אני בטוח שהטבת לתאר רגשות של רבים מאיתנו, אבלן מה לעשות כנראה ש... חופשי זהההה לגמרי לבד
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'ענק...'
ענק...
02/06/2004 | 01:07
51
כנראה שאין ברירה אלא להפגין יותר נוכחות.
להתערות לגשש
ותמצא את שתחפש

אלו רק מילים קטנות, המתנפצות אל סלעי המציאות הקודרים
אבל בכל אופן...
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'תגובה'
תגובה
02/06/2004 | 01:12
53
ועל כך נאמר: "הדברים מדברים בעד עצמם", כמה שאתה צודק!
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'רבים כאן מזדהים עם ההרגשה שלך.'
רבים כאן מזדהים עם ההרגשה שלך.
02/06/2004 | 01:13
66
לכולם יש תקופות כאלו בהם מרגישים את נטל הבדידות יותר או פחות.
עצתי לך לקחת צ'אנס ובכל זאת לנסות להתערות בטיש. יש הרבה אנשים כאן שממש שווה להכיר ואם לא מנסים משהו אף פעם אינך יודע מה אתה עלול להחמיץ.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אחת המטרות העיקריות של הפורום'
אחת המטרות העיקריות של הפורום
02/06/2004 | 01:36
3
71
זה ליצור מקום מפגש חברתי, אני באמת לא יודע איך הייתי מסתדר בלעדי החברה.
גיל הוא לא מגבלה, תגיע, אל תתבייש, זה שווה את זה.
הרהב עוז בנפשך! החברים בפורום הם אחלה אנשים יהיה לך מאוד קשה בתקופת המעבר בלי אנשים שיתמכו בך.

לילה טוב
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אכן, כופר, גיל הוא לא מגבלה...'
אכן, כופר, גיל הוא לא מגבלה...
02/06/2004 | 02:12
2
57
ולראיה, כרטיסך האישי "ילד בן 100".

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-''
02/06/2004 | 02:20
22
טוב זה בגלל הכפירה. כופר אפילו בתעודת הזהות......
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אם אני יכול אז גם אתה יכול '
אם אני יכול אז גם אתה יכול
02/06/2004 | 09:04
19
לצפיה ב-'תתגבר על העכבות'
תתגבר על העכבות
02/06/2004 | 02:50
38
ותבא לחסות בצל הקורה, תבא להיות חלק ממשפחה תומכת ומסורה. זה שווה ! -היה כאן נסיון לחקות את הסגנון שלך, מה שלא בדיוק הלך לי-
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'פתרון יעיל לבדידות: תמצא חברה לחיים'
פתרון יעיל לבדידות: תמצא חברה לחיים
02/06/2004 | 04:17
6
69
תאמין לי שברגע שתהיה לך חברה יעלמו לך כל השאלות והתהיות על בדידות. בהודעה שלך לא הזכרת אפילו פעם אחת שאתה מחפש חברה, רק חבר. מכיוון שאני מניח שאתה "סטרייט", הסיבה שלא הזכרת בחורה היא שאתה לא מאמין שתכיר בחורה ("יוצא" טיפוסי). הייתי ממליץ לך להתגבר על הבושה / חוסר ביטחון, ותנסה למצוא חברה לחיים.
המון הצלחה!!!
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אני משתתפת בצערך אבל יכולה לנחמך'
אני משתתפת בצערך אבל יכולה לנחמך
02/06/2004 | 09:10
58
אני בזכות הפורום מצאתי המון אנשים מקסימים פה
שמהווים את החברה שלי
ואני שמחה ומאושרת שנפלתי לפורום הזה
ואהיה שמחה בשבילך אם תמצא
בהצלחה
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'וואו, לא התכוונתי כל כך ברצינות..'
וואו, לא התכוונתי כל כך ברצינות..
02/06/2004 | 19:43
4
57
כנראה שקצת נסחפתי בתפארת המליצה, ולכן גררתי פרץ של אמפטיה, ניחומים והשתתפות בצער, כמו גם עצות טובות (יותר או פחות). אני מקווה שאם אבוא לטיש לא תקיפוני במקהלה "אנחנו אוהבים אותך". סתאאם. אני גם לא מתכוון להחליף לניק "האיש הבודד".

כמה תגובות שלי:

לכופר:
אני יוצא ותיק, ואיני בתקופת מעבר כפי שכתבת. דווקא משום כך תחושת הבדידות מתעוררת לאחר שוך המפץ הגדול, כשהעיסוק היום יומי בעניין נרגע (ע"ע הוותיקים של בני ילד רע).

ל ISSAC 80:
גם אם לא הייתי רואה את כרטיסך, היית מנחש שהנך רווק וצעיר (שני תארים חיוביים). נכון ולא נכון; אני אכן "סטרייט" כפי שניחשת, אך לא "יוצא טיפוסי". יש לי חברה לחיים [כפי שציינתי  בכרטיס האישי שלי] ואני חי עמה באושר ובסיפוק רב, אך אין לכך כל קשר לבעייה שהעליתי.
"ברגע שתהיה לך חברה" תבין שחברה (ח' פתוחה וב' צרוייה) אינה תחליף לחברה (ח' סגולה וב' שוואית). הראשונה יכולה לסייע ולתמוך, ואכן בלעדיה לא הייתי שורד את כל המהלך הארוך והממושך שלי (היא לא שומעת: כנראה שבלעדיה גם לא הייתי עושה אותו), אולם היא אינה באה במקום הצורך האנושי - ובמיוחד הגברי - הבסיסי ב"חברותא", ובמיוחד כשאין קשר עם המשפחה המורחבת. ע"ע מילואים וכיו"ב.
אגב, מערכות יחסים רבות "נדפקות" בגלל שאחד מבני הזוג סבור שהוא יכול או צריך להוות תחליף לחברים של בן הזוג השני, שאל נא את המומחים לכך, ואכמ"ל.
    
לאלוהימית המתוקה:
לפעמים הידיעה הברורה ש"אין מה לעשות" היא חלק מהנחמה, כי כבר לא מצפים לשינוי. אבל במקרה שלנו, חברייך חלוקים עלייך (מרשים לעצמם לחלוק על אלוהימ(ית)), ואני נוטה לקבל את דעתם. אם אתאכזב מעצותיהם, אכריז קבל פורום וטיש שאין כאלוהימיתנו.
אגב, בדיעבד מסתבר שאלוהים לא היה בחיים שלי גם קודם, ולכן לא היה לי קשה לוותר עליו. לא דפקתי לו חשבון, לא אז ולא עכשיו.

לזה שיוצא (לו) בקושי:
נכון, חלק מהסיבות ליציאה הם כי אתה מרגיש שכבר אין לך עם מי לדבר, אלא ששם אתה משלם מחיר כבד מידי בשביל הבדידות וכאן היא הכרח נלווה, אך לא מהותי.

מלח השמים: אהבתי כל מילה.
בר: התרגשתי.
שלא מרצונו: אני ממש לא בעניין של בעלי חיים, בקושי מסתדר עם בני אדם.

לכולם, והפעם ברצינות:
תודה לכם, אתם נהדרים. לקחתי לתשומת לבי כמה רעיונות טובים ואשתדל לפעול ליישומם.
נקווה לטוב.




נכון,  אולי כתמצא
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אופס,השורה האחרונה (הבודדת), מיותרת'
אופס,השורה האחרונה (הבודדת), מיותרת
02/06/2004 | 19:45
2
17
לצפיה ב-'לשאלתכם, הכותרת היא פראפראזה'
לשאלתכם, הכותרת היא פראפראזה
02/06/2004 | 19:48
34
על הפרסומת של "מהירות מופרזת, הורגת" !
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'LONELY I MR' LONELY'
LONELY I MR' LONELY
02/06/2004 | 21:05
17
לצפיה ב-'טוב אז...'
טוב אז...
02/06/2004 | 21:33
31
בתגובתך לכופר הזכרת לו שאתה יוצא ותיק, ומכיון שרמזת לו: ע"ע הוותיקים של בני ילד רע אני מגיש את הקישור לשירשור לטובת המאזינים. "לאן נעלמו הוותיקים?"

ומכיון שכך אני מרשה לעצמי להביא ציטוט מתוך תגובת סלסרו לדבריך באותו שירשור ככתבה וכלשונה ללא הוספות וללא צנזורה: "אגב, אני שמח לראות שהתחלת לכתוב. אני מניח שחברי הפורום עדיין לא בדיוק יודעים עם מי יש להם עסק......... "
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'מזכיר לי מישהו מוכר.'
מזכיר לי מישהו מוכר.
02/06/2004 | 09:45
47
מזכיר לי אותי. אם כי הבדידות כבר לא מציקה לי כבעבר.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אני נזכרת בעצמי פתאום.'
אני נזכרת בעצמי פתאום.
02/06/2004 | 10:08
45
אחרי שיצאתי בשאלה הייתי באופוריה. תמיד הכל טוב, תמיד בסדר. עד ש...

עד שיום אחד נשברתי. שמתי פה הודעה זהה מאד לשלך (כתובה פחות טוב:)

אין לי כל כך במה לנחם אותך. ככה זה החיים. בדידות היא חלק מהם!!!

אפשר לעשות דברים שעוזרים טיפה ולפחות נותנים הרגשה טובה יותר. כמו: פורום, חברה, ידידים טובים, יציאה למקום נחמד פה ושם. דברים כיפיים שעושים טוב על הלב.

אבל המציאות שלנו היא כזאת לדעתי אפילו חבר או חברה לא יכולים להעביר אותה לגמרי אלא רק לרפא ולעזור.

כמובן שיש זמנים שזה חזק יותר או חזק פחות אבל איפה שהוא זה קיים אצל כולם.

אף אחד לא אמר שזה רע השאלה היא איך מתייחסים לזה. פעם הרגשתי הרבה יותר בודדה והיום אני כבר מרגישה את זה פחות ופחות.

אז קבל ותהיה חזק.
אלוהימית.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אתה כל כך צודק'
אתה כל כך צודק
02/06/2004 | 10:19
2
33
וזה לצערנו לא רק בשלב אחרי היציאה. לפני יש עם מי לדבר?

בכל אופן אני מצטרף לדעה שהפורום ממלא את החסר המון.
ואם כבר יצאת ואין לך ממה לחשוש אתה גם יכול להגיע לטישים שזה וודאי יוסיף לך.
בהצלחה ותחזיק חזק עד שיגיעו ימים יותר טובים.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'לפני זה אחרת.'
לפני זה אחרת.
02/06/2004 | 10:56
1
33
אתה מוקף 24 שעות במשפחה, חברה קהילה שנותנת הרגשה של חיבור.

חוץ מזה ברור לך לגמרי, מה אתה עושה פה לאן אתה הולך ומה אתה צריך לעשות עם כל דקה של היום שלך.

כשאתה יוצא החוצה הכל פחות ברור העולם נראה הרבה יותר גדול ואלוהים ברח לך מהחיים.

לכן לדעתי יותר מרגישים את זה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אני מדבר על אלו שלא יודעים מה קורה'
אני מדבר על אלו שלא יודעים מה קורה
02/06/2004 | 14:20
11
לצפיה ב-'כבר אמרו:'
כבר אמרו:
02/06/2004 | 10:58
1
70
"או חברותא או מיתותא" ובלשונך, בדידות ממושכת הורגת.

קראתי את דבריך, התרגשתי והזדהתי. דעה איני יכול לחוות כיוון שאיני מכירך די.

אך אספר לך על קריקטורה שראיתי (בספר 'שיגעון של אהבה') ובה ציור של פאב שעל דלתו כתוב 'בר לבודדים' ורואים שם ליד כל שולחן יושב אדם אחד, לא יותר. וכולם יושבים ופניהם אינם האחד אל השני (אולי לקיים את דבריו של בלעם "מה טובו... משכנותיך ישראל" שאין פתחיהן וגו') והעומדים עומדים בגבם זה לזה ואף היושבים ליד הבר נזהרים שלא להיכשל ב'ראיה אסורה' זה של זה...

לסיום אשאלך כמה שאלות רק לצורך סיעור מוחות:
- האם אתה אוהב ורגיל לדבר עם אנשים ? [מהודעתך נראה שכן]
- האם אתה נמצא בימים אלו בקרבת חברים פוטנציאלים ? [כדי להתחבר צריך קודם בסיס ליצירת קשר]
- האם אתה מנסה להכנס לשיחת אמת של אחד על אחד עם מי מידידיך שאתם התקשורת שטחית ?

אין צורך שתענה על שאלות אלו בכתב זהו רק חומר למחשבה וקריאת כיוון.

עצם כתיבת דבריך, כאן למעלה, מראה על ידיעת הבעייה, שזה חצי הדרך לפתרון.

אינשאללה בהצלחה


יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'ודבר נוסף'
ודבר נוסף
02/06/2004 | 11:02
22
לצפיה ב-'בעניין הגיל- הסר דאגה'
בעניין הגיל- הסר דאגה
02/06/2004 | 11:14
33
אם אני הצלחתי להשתלב, גם אתה תוכל.הבטחה שלי.

קראתי את הדברים שלך בלילה וסגרתי חלון. כ"כ הרבה אפשר להגיב על כתיבה כ"כ מסודרת וערוכה, לא רק להגיב אלא להזדהות לגמרי, אבל מאיפה להתחיל?
לאחרונה יצא לי להתעסק הרבה עם ההרגשה הזו של להיות לבד. זה התחיל כשנכנסתי לפורום וגיליתי שיש הרבה חבר'ה כמוני, אנוסים.פתאום הרגשתי הקלה עצומה, אני שניתקתי עצמי מהחברה בה חייתי, לא ידעתי עד אז כמה לבד נשארתי.
ואמנם, הפורום פותח לפניך חברה שאם אתה רוצה להשאיר אותה וירטואלית, כך היא תישאר ותאהב אותך, אתה גם יכול דרכו להכיר אנשים נפלאים ולהכנס לחברה חדשה, ולמרות זאת, הרגשת הלבד נשארת כעננה מרחפת.

שוחחתי אתמול עם אח שלי, הוא יודע עלי רק מקריאה נכונה בין השורות, ממעט הסיפורים שאני מנדבת לו <אל תדבר אלי עכשיו, בית"ר שוב הפסידה...>. הוא לא מאשים אותי אבל מנסה להזהיר: אז תעזבי בית ,עבודה , משפחה, נראה לך שהחיים רק טובים? שלא יהיה יום שתרצי לחזור ולא יהיה לאן? <כאן יבואו כמה סיפורים על אנשים שנפגעו>.
כל אחד שיצא, ככה אני מאמינה, הרגיש עצמו בתקופות מסוימות לבד. זה קשה במיוחד אחרי חודשים או שנים של אנרגיה שהושקעה בלהסתיר את הזהות החדשה, בלהתהפך במיטה ולא להרדם בגלל שאלות וחיבוטי נפש. פתאום כשנרגע, כשיש התרת ספקות וההקלה שבאה בעקבותיה, הכל נראה משעמם ומיותר ולא מספק.

צרת רבים אולי נחמת שוטים, אבל אפשר ללמוד ממנה, ואולי מהטעויות שעשו רבים מהחברים שיש להם בעיה אחת משותפת. אני שמחה ששיתפת אותנו, לפחות את עניין הבדידות הסר מעליך.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'היטבת לתאר!'
היטבת לתאר!
02/06/2004 | 11:26
27
אצטרף לכל הקודמים לי,
בלעדי חברי הפורום הייתי וודאי אבודה,
דוגמא טריה יש לי בשבילך-
אתמול בערב הייתי במצב רוח שבזוני טוטאלי-
פעם ראשונה מאז שיצאתי שהרגשתי רע, הרגשתי שאני אנוכית ומגעילה ודואגת רק לעצמי. וכאדם בודד שאין לו חברה נורמלית מייד התיישבתי מול המחשב,
לא יודעת מה רציתי מסתבר שרציתי לדבר עם מישהו- וראה זה פלא נכנסה בר. אחרי דקה וחצי כבר עבר לי,,,
יש לי עם לדבר...
הוצאתי מה שהרגשתי וזה עבר.
מסקנה:
תכריח אנשים- שב להם על הצוואר, תתעלק עליהם (אני מוכנה להעביר לך סדנה בנושא- רק אל תגיד שאין מי שדואג...)
יש פה הרבה מתנדבים,
בשביל זה אנחנו כאן,
רק תגיב מדי פעם על מה שנראה לך- השאר כבר יגיע מעצמו.
וכן, תגיע לטישים-בטח שתגיע...
אני נמצאת שם, (נו- זה לא מספיק?)
יהיה טוב- תאמין שיהיה טוב
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אני תמיד בעד לקרוא סגנון שכזה'
אני תמיד בעד לקרוא סגנון שכזה
02/06/2004 | 15:58
32
יש לך כתיבה משובחת,

וכמובן שהבעיה שהעלית היא בעיה גדולה,
גם לשכמותי;

ואכן "חופשי זה לגמרי לבד"..

אבל אני מאחל לך ולי לצאת מהבדידות,
אולי למצוא חברה,

אולי להתערות יותר פה.


נ.ב. אם יש לך אפשרות לגדל כלב, החבר הטוב של האדם,
יכול ויביא לך הרבה אושר(:
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'שטויות.תאכל פסטה טובה זה יעבור.'
שטויות.תאכל פסטה טובה זה יעבור.
02/06/2004 | 17:58
1
16
לצפיה ב-'אני תמיד בעד פסטה טובה'
אני תמיד בעד פסטה טובה
02/06/2004 | 19:49
14
לצפיה ב-'רק תזכור'
רק תזכור
02/06/2004 | 20:06
23
שקשה לשמור על להבה שבוערת מכלום.

חייך הרבה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'ידידי, תיק כבד הפלת כאן...'
ידידי, תיק כבד הפלת כאן...
02/06/2004 | 22:03
17
56
אני שומע זעקה סמויה בין השורות: וכי זה כל האדם?

הגעת לשלב שבו החגיגה הסתיימה, תהליך היציאה המרתק נמצא כבר בעבר הרחוק, ופתאום.. פתאום מתברר שאתה כמו כולם. שמלבד זמנים בודדים בהם אתה מככב והופך לאטרקציה, אף אחד לא שם עליך במיוחד.. אין מי שילטף אותך או יסתכל עליך בהערצה..

נראה לי שחלק מהבדידות נובעת בגלל היותך אדם חושב. דברים שאנשים רבים מתלהבים מהם, נתפסים בעיניך כטריוויולים, אינך מבין על מה המהומה, ואין מי שבכלל יקלוט מדוע אינך מבין.

בדידות כזו היא מנת חלקו של כל אדם חושב. אז נתחיל בכך שאין מנוס מרמה מסויימת של בדידות.

אבל במקרה שלך, דומני שתחושת בדידות זו מוכפלת ומשולשת מכך שבעצם, ואני מקווה שלא אשמע קשה מדי - אני מדבר רק מרחשי ליבי - שעולמך סובב סביב עצמך. אתה מחפש מישהו שילטף אותך, מישהו שתוכל להשען על כתפו, אולי יעודד, ינחם ויפיח תקווה.. אך בכל התאור לא ראיתי ולא מילה על מה שאתה יכול לתרום לאחרים, והאם אתה נותן לאחרים את מה שאתה רוצה שהם יתנו לך.

אם ברצונך לשנות את מצבך, אין לך מנוס מלשנות גישה.

תפסיק לחשוב על עצמך, תפסיק לחפש כתף שעליה תוכל להתבכיין. תתחיל להיות גבר, ותתחיל לעשות.

במקום לחפש מישהו שינחם אותך, תתחיל לחשוב על איך תוכל לתרום לאחרים?

תחשוב לרגע, כמה זמן אתה משקיע עבור אחרים? ללא תועלת ישירה לעצמך? (חוץ מסיפוק אישי...)

בעברנו הפלילי היינו רגילים לכך שהמשמעות בחיים היא מחד, ברורה ונהירה, ומאידך, בלתי ניתנת להגשמה. גם אם תחיה 100 שנה, לא תגשים את מה שהאלוהים דורש ממך לגמרי. לא יגיע יום בו תגיד, אהה! הנה, סיימתי את כל מה שהאלוהים רוצה ממני.

באורח החיים שבחרנו לעצמנו, המצב הוא הפוך. משמעות החיים היא מאד לא ברורה, היא מאד אישית, ומשתנה. וניתן למצות משמעויות. אני יכול להגיע לשלב בו אני אומר, פעם הרגשתי שזו משמעות חיי, וכיום כבר לא. דבר זה דורש שינוי מהותי באופן החשיבה.

לכן אני מציע שתתחיל לפתח לעצמך משמעויות בחיים באופנים בהם תוכל לכוון את האנרגיה שלך כלפי חוץ, כלפי אחרים, ואז תראה, במשך הזמן, איך שהאנרגיה שאתה מוציא כלפי אחרים תחזור איליך, ובריבית.

אתה אדם מוכשר, ויש לך המון להעניק לאחרים. תעשה משהו שאתה לא רגיל איליו, בתחום שעוזר לאחרים, וככל שתעניק ותשפיע לטובה על הסובבים אותך, תחושת הבדידות תקטן ותקטן.. עד כי, גם אם רמה מסויימת תשאר לך, היא כבר לא תפריע.


יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'wow'
wow
02/06/2004 | 22:10
1
7
לצפיה ב-'כל כך הרבה אנשים סובלים מבדידות'
כל כך הרבה אנשים סובלים מבדידות
02/06/2004 | 22:44
33
התופעה שתארת אינה קשורה בהכרח ליציאה לשאלה. יש הרבה מאד אנשים ,חילונים ודתיים, רווקים וגם נשואים בכל הגילים שחשים בדידות.

אם הם רווקים יש להם אולי מכרים  וידידים שהשיחה איתם היא בעיקר בנסיבות חברתיות.

אם הם נשואים, לא פעם הם חשים צורך לדבר עם חבר ולא רק לשתף את האשה. אבל הרבה פעמים רוב החברים שלהם הם חלק מזוגות חברים של 2 בני הזוג והמפגשים הם הרבה פעמים מפגשים של כמה זוגות יחד.

יש אנשים שהתמזל מזלם או שהיה להם הכשרון לשמור על חברויות ילדות או על קשרים שנרקמו בצבא (סדיר ומילואים) או באוניברסיטה. לעומתם יש לא מעט אנשים שעברו לאזור חדש לאחר הלימודים  ומאז התקשו להכיר אנשים חדשים,אם משום שבעבודה לא מצאו אנשים כלבבם או בגילם ואם משום שקשה להם ליזום קשר יותר עמוק של חברות.

אני מאד ממליץ לנסות להכיר אנשים בכל מיני פעילויות חברתיות וחוגים . מנסיוני האישי אני ממליץ למי שזה מתאים לו להצטרף לחוג דרמה או לתאטרון חובבים.  
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'טענו בחיטים והשיב לו בפילפולים...'
טענו בחיטים והשיב לו בפילפולים...
03/06/2004 | 00:05
1
33
סלסרו יקר,
אינני חולק על מה שכתבת, אבל אני חושב שהחמצת את הנקודה. "האדם הוא חיה חברתית" אמר אריסטו לפני 2,500 שנה וזה תקף גם היום. ובהתאם לכך הבחור כותב על תחושת מצוקה של בדידות ועל רצונו הטריויאלי והטבעי שיהיו לו חברים שיוכל לחלוק איתם את רגשותיו, תחושותיו חששותיו וכו'. כשם שתחושת הרעב טבעית לאדם שלא אכל, כך תחושת הבדידות טבעית למי שאין לו חברים קרובים. וכשם שהפתרון לרעב הוא אוכל, כך הפתרון לבדידות היא חברה (בקמץ ובצרה)
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אבל יש לו את שניהם..'
אבל יש לו את שניהם..
03/06/2004 | 00:07
12
לצפיה ב-'חולק עליך בגדול'
חולק עליך בגדול
03/06/2004 | 00:10
4
32
אני לוקח בחשבון שיצלבו אותי.

אבל הפתרון שהצעת יביא אותך למצב ההפוך. האנשים שלהם אתה תעניק לא יתנו לך את ההכרת טובה שלה אתה מצפה. הם יכירו לך טובה אבל לא ברמה שאתה תצפה. (הרי אתה הענקת להם)
זאת ועוד אתה תחוש עליונות על האנשים שלהם עזרת וכו'.

לדעתי אתה צריך אנשים שהם שותפים לדרך שלך. כמובן שלפני כן אתה צריך להבין מה הדרך שלך. אחר כך הכל יבוא מעצמו.

ותזכור שתמיד, אבל תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'הנקודה היא לא לעשות מתוך "צפיה"'
הנקודה היא לא לעשות מתוך "צפיה"
03/06/2004 | 00:20
2
26
ל"הכרת הטוב"... ומי שמרגיש עליונות, זאת כבר בעיה אחרת..
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'סלסרו והמתדיינים'
סלסרו והמתדיינים
03/06/2004 | 01:06
20
גם אם הדברים נאמרו אולי כויכוח, בכל זאת, אלו ואלו דברי אמת. רק יש למצוא את המינון והאיזון הנכון ואת הדרך המתאימה.

מאד נהנתי מדבריך, סלסרו, ומלבד עניין הבדידות שבא אנו עוסקים יש לכך כמובן ערך נוסף, שהרי אנשים רבים נחשפים לדבריך ולו תשפיע על אחד מאיתנו לעשות ולו מעשה טוב אחד בלבד דיינו.

על אחת כמה וכמה מעלות טובות לדבריך, שאני מעריך ומקווה שישפיעו רבות.

מי שרוצה יכול להתעלם מהדברים הבאים אני כותב אותם לשם ההרגשה הטובה -

אני רואה מעליך אור גדול זורח ומאיר מקצה העולם ועד קצהו.

כל צבא השמים, המלאכים ופמליא של מעלה צופים במה שנאמר כאן והם מלאי שמחה ושירה כפי שלא ניתן לתאר ולשער

אין תאור לאושר הנובע ממעשה טוב

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'לא מאמין שזה קיים'
לא מאמין שזה קיים
03/06/2004 | 01:42
13
האגו שלנו חזק מידי.
תמיד אנחנו מצפים למשהו בתמורה. אם זה עולם הבא או משהו אחר זה לא משנה. תמיד יש תמורה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'רגע לפני שצולבים אותך'
רגע לפני שצולבים אותך
03/06/2004 | 01:02
20
אני דוקא הבנתי את דבריו של סלסרו באופן שונה. כי אתה מדבר על הרגשת עליונות. באמת לא הבנתי על מה אתה מדבר.
הוא תיאר מצב של תמיכה "חברית". התגובה שלך מתאימה לתמיכה כספית או חומרית אחרת.
הוא מדבר פשוט על הקשבה, הזדהות, התייעצות <לא ייעוץ> ושיתוף חוויות רגשיות. אלו דברים, לפחות ממה שאני מכיר עד היום, בהחלט כמו שסלסרו תיאר "חוזרים אליך בריבית".
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'דברים כדרבנות...'
דברים כדרבנות...
03/06/2004 | 00:55
6
29
תשובה כהלכה השבתני, יאה ונאה היא אף יותר מדברי הניחומים שהשפיעו עליי יתר חברי הפורום, צעירים וקשישים גם יחד.

כבר נאמר כי "טובה תוכחת מגולה [הבאה מתוך] (מ)אהבה מסותרת". ניכר בדבריך כי הם באים ממקום חיובי וטוב, ולפיכך אף אם הם קשים במקצת מקבל אני אותם באהבה.

אכן, משטחיות דבריי יכלה להשתמע כמיהה לליטוף, אולי רצון ל"תשומת לב" מהסובבים אותי וכדומה - [בינינו, מותר לרצות פעם גם דברים כאלו, זו לא מילה גסה], ולא היא; אין לי חוסר בתשומת-לב, ואף אין לי צורך לככב ולהפוך לאטרקציה, אדרבה ואדרבה, מתרחק אני מהוויה זו, ולעולם בחברת אנשים לא אמשוך (או אפעל למשיכת) תשומת לב, אם כי אני מוקף ידידים, ביניהם מעריצים רבים, במישרין וגם בעקיפין (אני די אוהב פרגון, ומקבל אותו במינון לא רע).
אולם, כוונתי בדברי הייתה לבדידות הפרטית שלי, עם עצמי פנימה, ולא לבדידות במובן החברתי. הבהרתי כי תוך כדי השתלבותי בסובב אותי אני חש בתוכי את הבדידות הרעיונית, משל קיימת חומת זכוכית סביבי, אמנם אני בתוך הקהל אך למעשה מובדל ומופרש ממנו.
יציאתי בשאלה היתה חגיגה מפוקפקת מאד, מה שאתה מנסה לקרוא לו "תהליך" היה ברמה של "זבנג וגמרנו", לא סתם השתמשתי במונח "המפץ הגדול", שכן ברגע אחד (כמעט רגע כמימריה) ניתקתי עצמי מכל עולמי הקודם, ועברתי לעולם אחר, סביבה אחרת, משפחה אחרת, וכיו"ב. בתקופה ההיא הייתי לכאורה בודד יותר מאי-פעם, שכן כל הסובבים אותי ניתקו עמי קשר באופן מוחלט, באיבחה חדה, ועם זאת לא חשתי את תחושת הבדידות אותה תיארתי. דווקא היום, עת רבים מאותם תינוקות שנשבו (כן, הם השבויים האמיתיים) מקיימים עימי קשר רצוף ויום יומי, ודווקא כאשר ביססתי לי מעמד ראוי ונאות בעולמי החדש, צפה ועולה לה התחושה המציקה הזו, משל יש לי הכל ואין לי כלום.
תהליך היציאה לא היה "מרתק", לא חשתי כאילו מצאתי יערת דבש ואני חפשי לבלוע ממנה בכפות גדושות. יציאתי לא היתה כדי למלא חסכים בבילוי והנאות או לשם מציאת פורקן (למרות שזו גם יכולה להיות מטרה ראוייה), אלא באה כמעין קריאת תיגר רעיונית - אידיאולוגית, כאומר היה לי אצלכם הכל, תורה וגדולה במקום אחד, אך כל עולמכם זה איננו שווה לי, ואני נאות לנטוש הכל ולהתחיל מבראשית - ובלבד שאוכל לחיות לפי צו מצפוני, בשלמות נפשית ורעיונית.
אמת דיברת ידידי, ונכוחים דבריך. גם ממילותי הקודמות אתה נמצא למד כי חסיד האינדיווידואליזם אנוכי, ואיני בוש בכך. אך בניגוד למשתמע מדבריך, אינדיוידואליזם אינו בהכרח אגואיזם, הטיפוח האישי אינו חייב לבוא "על חשבון" האחר, ובמרבית המקרים אין התנגשות בין הדברים. אדרבה, כל עוד האדם אינו שלם עם עצמו ועם רגשותיו פנימה, אין הוא יכול לתת ולהעניק כראוי לאחרים. גם הדחף המניע לנתינה הוא - ברוב המקרים - הסיפוק האישי הנובע ממנה. לפי אותו עיקרון רק הנאהב יכול לאהוב ולהעניק אהבה, ומי שחש דחוי ע"י החברה לא יתרום לה ולא יקדיש מזמנו לפיתוחה והעשרתה.

אך מה לכל זה ול"משמעות החיים" ?, האם אי פעם נרמז בדבריי כי איני מוצא משמעות בהם ? האם הבדידות היא תוצאה של חוסר משמעות בחיים ?
מדוע סבור אתה כי אלטרואיזם טהור (96%) מעניק משמעות כל שהיא לחיים, ולמה תאמר שהעדר תרומה לחברה מביא לתסכול ולבדידות.

שמא נתערב לך ידידי מין בשאינו מינו, סיפוק אינו מביא משמעות לחיים, והבנת המשמעות בחיים אינה בהכרח יוצרת סיפוק. שניהם גם יחד אינם מהווים פתרון לבדידות מהסוג שהזכרתי.

תמיד חשתי סיפוק בחיי, כאז כן עתה. התמזל מזלי לעבוד בתחום שהוא גם ה"הובי" שלי (יש אומרים שהתחביב שלי הוא עבודה), להתפתח בו ולהגיע להישגים. לא "קיטרתי" על חוסר סיפוק, ואני מוצא סיפוק רב בעשייה והתפתחות אישית בד בבד עם סיוע ותרומה לזולת. אם נדרש אני לבחור בעבודתי בין שני "פרוייקטים", אעדיף את זה שיש בו סיוע לזולת ופתרון בעיות המעיקות על מאן-דהוא, על פני האחר שהוא חסר גוון שכזה, גם במחיר תמורה פחותה ויגיעה מרובה. אין זה משום שיש בי תכונה של נדיבות, אלא משום שבעזרה לזולת יש אתגר ענק, שהסיפוק האישי ממנו (כן, שוב ה"אישי") מעניק "טעם" אחר לעבודה, ורצון להמשיך ולפעול עוד.

כיוצא בזה, לא התלוננתי מעולם על העדר משמעות בחיים. גם בעברי ה"פלילי" לא סברתי כי משמעות חיי היא עשיית רצון הבורא בשלמות. לא תתפלא אם אומר שפיצוח סוגיה סבוכה או כתיבת "מערכה" רבת אנפין גרמה לי עונג רב, יותר מאשר מהנחת תפילין או נטילת ארבעת המינים בסוכות, ולשניהם (או ארבעתם) אין דבר וחצי דבר עם "משמעות". גם כיום איני מוצא משמעות בתרומה לאחרים גרידא, ואיני סבור שפעולות אלו יפתרו את תחושת הבדידות האופפת אותי.

תכל'ס, לא השבעתני בדבריך הנכוחים. חסר אני חבר וידיד אמת, שנוכחותו, שיחתו ורעיונותיו ישלימו לי את החסר (כן, שוב אני חושב על עצמי).

בינתיים, החבר הזה הוא וירטואלי...
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'דומני שמיד הבנתי את הרגשתך'
דומני שמיד הבנתי את הרגשתך
03/06/2004 | 06:56
5
40
כי גם אני מרגיש כמוך לעיתים, והיו תקופות (אמנם בעבר הרחוק) שאני בעצמי יכולתי לכתוב את מה שכתבת מילה במילה.

לא התכוונתי ואף לא רמזתי שהינך אוהב להיות באור הזרקורים, שהינך אגואיסט, שעזבת בגלל "תאווה" או חיפוש פורקן, ושטיפוח אישי חייב לבא על חשבון אחרים.

כלל וכלל לא!

אכן, הבנתי מיד שהמדובר בבדידות פנימית ולא זו הנובעת מחוסר תקשורת עם אחרים וחוסר חיי חברה (בסגול) או חברה (בפתח). (כך, אגב, אתמול התחלתי לכתוב בתגובה להודעתך הראשונה, אך היא נמחקה לפני שסיימתי אותה והבוקר לא יכולתי לכותבה שוב.) לכן אינני חושב שהפתרון הוא מציאת מאן דהו שישלים את החסר, כפי שהינך חושב, אלא בשינוי פנימי מסויים, כפי שאסביר תיכף.

נדמה לי שגם אם תמצא מישהו כלבבך, עד כמה שזה נחמד (ונחוץ), ותהנה מחברתו, עדיין תרגיש בודד במדה מסויימת ועל כך ברצוני לדבר כעת.

יכול אדם להיות בחברת אלפי איש ולהרגיש בודד, ולהיות לבד ולא להרגיש בודד. כך שתחושת הבדידות איננה נובעת כ"כ מהעדרם של אנשים אלו או אחרים, אלא מהצורה שבה אנחנו מתחברים לעולם שסביבנו, כולל האנשים שסביבנו.

אנסה לנתח את הדברים בהרחבה מעט, למרות שאסתכן בכך שהורציוס יאשים אותי בפילפול... כי יש כאן כמה דברים שאולי אנשים אינם מודעים אליהם ויכולים להועיל. ואם לא לך - אולי למישהו אחר...

קיימות כמה זוויות שבהן אנחנו רואים את העולם באופן מנטלי. זווית אחת נקראת "אסוצאטיבית" - כלומר, הצורה שבה אתה רואה את הדברים דרך העינים שלך. זווית שניה נקראת "דיסאסוצאטיבית", כלומר שבאופן מנטלי אתה מרגיש כאילו שאתה צופה בעצמך, כצופה מן הצד. אלו הן זוויות ראיה מנטליות נפוצות מאד, ודומני שכולנו חווים את העולם משתי זוויות אלו בזמנים אלו ואחרים.

קשה מאד להרגיש בדידות כשחווים את העולם באופן "אסוצאטיבי". כי האדם אז מרגיש את החוויה באופן מיידי, ואליה הוא קשור. הואאיננו מרגיש כאלו שהוא נפרד מעצמו או מהעולם שסביבו, אלא שכל כולו, כל ההוויה שלו, היא זו שפועלת וחווה, והוא חלק אינטגרלי מהעולם שסביבו. קשר זה לסובב אותו מונע ממנו להרגיש בדידות, גם כשהוא נמצא לבדו.

בכדי להרגיש בודד, גם בחברת אנשים ואף ידידים, האדם חייב באופן מנטלי לחוות את העולם באופן "דיאסוצאטיבי" - להרגיש כאילו שהוא מתנתק מגופו, ולראות את עצמו כאדם מן הצד. הדבר מנתק אותו מהחוויה המיידית, והופך אותו למעין זר לחוויה עצמה, כאילו שקיים חייץ בינו לבין החוויה עצמה. התיאור שכתבת קולע מאד לחוויה דיאסוציאטיבית: "משל קיימת חומת זכוכית סביבי, אמנם אני בתוך הקהל אך למעשה מובדל ומופרש ממנו." אציין שאין זה משל גרידא, אלא הצורה שבאופן מנטלי אתה למעשה חווה את העולם במצבים אלו. בעייניי רוחך (אולי באופן תת הכרתי ובלתי מודע לעיתים) הינך רואה את העולם דרך חומת זכוכית המבדילה בינך לבין הסובבים אותך.

במילים אחרות, התחושה של בדידות נובעת לא ממה שהאדם מרגיש באותו הרגע באופן מיידי, אלא מכך שבמצב מסויים הוא חושב על או אודות איך שהוא מרגיש. כשהאדם כמה למשהו שחסר לו, בעיקר כמה למשהו שחשוב לו, וחושב אודות הכמיהה, הוא חש בדידות. זו טבעה של הבדידות. החשיבה "אודות" הכמיהה היא זו שמנתקת אותו באופן מנטלי מהחוויה, ומאפשרת לו להרגיש בודד. האדם חייב לחשוב אודות עצמו (ובאופן ספציפי, אודות הכמיהה שלו) בכדי להרגיש בודד. אם מחשבתו ממוקמת על אחרים, הוא לא יחוש בדידות.

מוכרחני לציין שאופן החוויה הדיסאסוציאטיבי מצוי הוא עד למאד בקרב בחורי ישיבה, בפרט ה"טובים" שבהם (הלמדנים, החסידיים..). בישיבה למדנו לחוות את העולם מהצוואר ולמעלה. הגוף נחשב לטפל ואולי אף פסול. לא עודדו אותנו לחוות את העולם דרך חמשת החושים, אלא דרך עייניי ההגיון והשכל. למדנו איך לשפוט מעשים אלו ואחרים, איך לנתח סוגיה זו או אחרת, לקבוע מה מותר ומה אסור ומה הגיוני ומה לא, וכד'. כל זה נעשה מהצוואר ולמעלה, לא עם כל הגוף. וכפי שתארת, פיצוח סוגיה סבוכה או כתיבת "מערכה" רבת אנפין גרמה לך עונג רב. אין זה עונג חושני, אלא עונג "מופשט" הנובע מjudgments אודות משהו.

באופן פסיכולוגי הדבר מרגיל בחורי ישיבות להרגיש שכל מה שהם חווים, למעט חוויות אינטלקטואליות, הם חווים כאנשים מהצד, כשופטים, כמתנותקים מהחוויה. כשאדם נמצא בתוך החוויה, קשה לו לדבר עליה. בכדי לדבר אודות חוויה ולנתחה, האדם חייב להתנתק ממנה ולראות אותה כצופה מהצד.

אם תשווה את תרבות הישיבה לתרבות הלטינית למשל, תראה את ההבדל באופן חד. התרבות הלטינית שמה דגש חזק מאד על ריקוד ומוסיקה. כל לטיני לומד לרקוד מגיל אפס, ומי שלא יודע לרקוד, חבריו ומשפחתו מסתכלים עליו בבוז. והריקוד צריך להיות חושני ופלרטטני, לא מכני. הלטיני ימשיך לפלרטט עד יום מותו. ראיתי לטינים בני 90 שמפלרטטים (גם עם זקנות.. אבל בעיקר עם צעירות), ואף מנסים לרקוד איתן.

בלתי אפשרי גם לרקוד וגם להרגיש "דיאסוציאטיבי" בחדא מחתא. זו חוויה מיידית. כשהאדם רוקד, האדם חייב לשמוע ולהרגיש את המוזיקה בעצמותיו, בגופו, הוא חייב להרגיש את החוויה המיידית, באופן ישיר ומיידי. הוא איננו יכול להרגיש מנותק ממנה. ברגע שבאופן מנטלי הוא יתנתק מהחוויה, הוא לא יוכל לרקוד. אולי הוא יהפך לבובה מרקדת, אבל לא יוכל לרקוד ממש.

לכן, בחברה הלטינית אנשים מורגלים לחוות את העולם באופן "אסוציאטיבי". דבר זה מתבטא בכך שהרבה לטינים לא מצטיינים בלימודים (כי לימודים מופשטים במהותם דורשים יכולת שיפוט של דברים מופשטים, קרי, התנתקות מהחוויה המיידית), בכך שקשה ללטינים לתכנן לטווח ארוך (ע"ע מדינות אמריקה הדרומית..), בכך שזו חברה מאד פיזית וחושנית, ובכך שזו חברה שאיננה מעודדת אינדיבידואליזם - כי כל החוויה היא מיידית ופיזית בעיקרה, דבר השווה כמעט לכל נפש, ואין הרבה מקום לפיתוח אינדיבידואליזם.

בחברה החרדית גם אין הרבה מקום לאינדיבידואליזם, אבל באופן שונה ומסיבה שונה. החברה החרדית דווקא מטפחת "עילויים" (כפי שהינך יודע..), וכל עוד וה"עילוי" לא חורג ממוסכמות חשיבה מסויימות, הרי שהחברה החרדית תעריך אותו מאד על הצטיינותו האישית.

וזו, לדעתי, אחת מהסיבות לבדידות שאותה אתה מתאר. יתכן שהשינוי שעשיתך לא היה עמוק דיו. כאחד שכל חיו חי בישיבה, וחי על שכלו ומוחו, קשה להיות יותר "אסוציאטיבי" בין רגע. דבר זה דורש הרבה יותר מאמץ נפשי מאשר התנתקות בנוסח "זבנג וגמרנו!". זה דורש שינוי דק, פנימי ויסודי. דבר הנוגע יותר בנבכי הנפש.

כל עוד והיית בישיבה/בעולם החרדי, הרי שמטבע הדברים היו לך אנשים רבים סביבך, יכולת לדבר עימם בשפה משותפת, ולכן לא הרגשת בדידות. אבל כיום אתה נמצא במצב שבו קשה לך למצוא אנשים בעלי שפה משותפת, ואזי תחושת הזרות צצה ועולה. כי עדיין הינך רואה את העולם שסביבך דרך משקפת, או משקפיים. ולכן כל עוד ולא תשנה את זה, גם אם תמצא חבר זה או אחר, ותהנה מחברתו, בעומק יותר תמשיך להרגיש ניתוק מהסובב אותך.

לכן חשבתי שבמקום להתמקד על כך שאין לך חבר כזה, עצתי שתעבוד לשנות את עצמך באופן שבו תרגיש יותר קשור ומאוחד לכל הסובב אותך.

אני כשלעצמי פיתחתי לעצמי כל מיני טריקים מנטלים מורכבים לשנות זאת בעצמי, ואכן במהלך השנים חוללתי בעצמי שינויים אלו (ואחת מתוצאות-הלווי היא שאני כמעט ולא מרגיש בודד), אך איני יכול לכותבם על הניר.

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'חלק ב' - המשך'
חלק ב' - המשך
03/06/2004 | 06:56
4
31
כמה רעיונות פשוטים יותר.

דרך אחת היא, כפי שכתבתי מקודם, היא להפסיק להתמקד על עצמך, דבר הגורם לבדידות, ולהפנות את המחשבה שלך כלפי אחרים. ואין הכוונה רק להיות אלטרואיסטי ולהעדיף פרוייקט העוזר למאן דהו, או רק לתרום כסף, אלא להתעסק באופן פעיל בעזרה לאחרים, בגוף ובנפש. להתנדב, להקריב מזמנך הפנוי מחוץ לעבודתך, לדאוג שמישהו בעולם מחייך בזכותך, שהחיים של מישהו טובים יותר בזכות המגע האישי שלך, שהעולם טיפה יותר טוב בזכותך. לצאת מהבועה העצמית, ולהתפנות לאחרים.

האם זה אומר שתפסיק להיות בודד? לאו דווקא. אבל ככל שתפנה את האנרגיה שלך כלפי אחרים, ולא רק בשימוש עם המח אלא עם כל הגוף, הדבר יחייב אותך להיות יותר קשור לחוויה שסביבך, ויעזור לך לנפץ את חומת הזכוכית שבנית לעצמך. תראה דברים באופן שונה. כשעוזרים לאחרים קורה משהו משונה - זה גורם לך להיות כנה יותר, עם עצמך ועם אחרים. זה משחרר אותך. פתאום תגלה שקיימים אנשים אחרים בעולם, אנשים מענינים ומדהימים, שמהם ניתן ללמוד ושאיתם ניתן להתחבר.

דרך שניה היא לפנות לתחום אמנותי. ההצעה של "בני ילד רע" לפנות למשחק, יכולה לעבוד, מהסיבה הפשוטה שקשה לשחק וגם להיות דיסאסוציאטיבי בחדא מחתא. כשחקן, אתה חייב להרגיש את הדמות שאתה מגלם באופן מושלם, במחדו"מ. חומת הזכוכית חייבת להיות פרוצה, ולא, לא תוכל לשחק. בנוסף, זה מחייב אותך לתקשר עם אחרים. אינך יכול להיות שחקן לעצמך.

מסיבה זו כל תחום אמנותי מועיל. מוסיקה, ריקוד, ציור, פיסול וכד'. כולם דורשים מהאמן לחוות את העולם באופן מיידי (אם כי ציור ופיסול לאו דווקא), אבל עדיף תחום הדורש ממך לתקשר עם בני אדם אחרים. לדידי, סלסה שינתה אותי בהרבה. זאת גם דרך לבטא את עצמך בלי מילים.

וכמה שאולי נדמה לך שזה בכלל לא הכיוון שלך - תפתיע את עצמך! במקום לקרא תיגר על החברה, תקרא תיגר על עצמך!

דרך שלישית היא לדמיין את חומת הזכוכית, ולדמיין שאתה מנפץ אותה ויוצא ממנה. תת ההכרה שלך מציב את החומה הדמיונית הזאת בכדי לשמור עליך. יש לזה מטרה חיובית, שאולי אינך מודע לה. יתכן שתת ההכרה רוצה להגן עליך שלא תאבד את ייחודך ותהפך לאחד העם. יתכן שבאופן תת הכרתי הינך מפחד מקשר עמוק, למרות שבאופן הכרתי אתה מאד רוצה בו. מי יודע? אני לא יודע מה מתרחש אצלך בתת ההכרה, אבל אפשר באופן הכרתי לדמיין שאתה פורץ את החומה, משתחרר מכבליה, והופך לאדם חופשי אמיתי. כל פעם שתחושה זו נחותת עליך, תדמיין מיד שאתה פורץ את הזכוכית, מושיט יד, ויוצא ממנה.


אני לא יודע אם אני מבטא את מה שאני רוצה לבטא.. יש בי הרבה מחשבות וקשה לי לסדר את כולם ולומר אפילו חלקיק ממה שעומד לי בראש. אבל תקוותי שמה שכתבתי לפחות יעורר מחשבות בכיוון... ותן לחכם וגו'.....

צבי
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'התחלת לעסוק בתקשור תת מודע?'
התחלת לעסוק בתקשור תת מודע?
03/06/2004 | 11:56
2
21
סלסרו...מעולם לא נפגשנו. אז איך זה שאתה מכיר אותי כ"כ טוב?

אני רוצה לתת לתמיד בעד את הקרדיט. אני אדבר כאילו בשמו כשבעצם אני מדבר על עצמי <דרך הזכוכית>

כנראה שבתת המודע, הוא מודע לדברים אלו. חיפוש החבר שהוא מדבר עליו זה ה"טריק" הלא מודע שהוא מחפש כדי להגיע דרכו למימוש אסוציאטיבי.

כי כדי להיות אסוציאטיבי כהגדרתך. זהו מצב הדורש קודם כל הערכה עצמית ברמה שתאפשר לך להרגיש חופשי לתקשר אסוציאטיבית עם העולם הסובב.

נראה לי כי זה בעצם הוא מחפש. חבר שיהיה אוזן קשבת, כשתפקידו של החבר הוא במובן מסויים אבסורדי. בטווח הקרוב החבר אמור לגרום לו להיות אגואיסט או אינדוידואליסט. לצורך ההערכה העצמית. כדי שיגרום לו להפוך לאסוציאטיבי בטווח הרחוק...

מה דעתך?

אגב עולה לי בראש כרגע טריק שאני נוהג להשתמש בו. לא כדרך חיים אלא כמצב שמלמד ונותן לי לפעמים לטעום את ההרגשה האסוציאטיבית.
האלכוהול. כמות לא גדולה של בירה יכולה קצת להמיס את חלון הראוה שסביב. וגורמת לחוויה ישירה וטהורה של חיבור בלתי אמצעי עם הסובב. ללא עכבות מופשטות כמו שקראת להם.
אני חייב לומר לך גם כי באותו זמן אפשר לחוש באופן עוצמתי את תחושת המראה(Mirror) והפידבק <הריבית עליה דיברת>  שאתה מקבל מהסביבה והסובבים מקביל באופן ישיר לעוצמת האסרטיביות שאתה משדר.

<שמת לב שהתחלתי לדבר בגוף ראשון ו"החלקתי" לגוף שני. ושלישי...>
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אלכהול גורם בדיוק ההפך'
אלכהול גורם בדיוק ההפך
03/06/2004 | 23:58
1
35
אלכהול מקהה את החושים ובכך גורם להרגיש דיסאסוציאטיבי


"כי כדי להיות אסוציאטיבי כהגדרתך. זהו מצב הדורש קודם כל הערכה עצמית ברמה שתאפשר לך להרגיש חופשי לתקשר אסוציאטיבית עם העולם הסובב"

לא. לא נדרשת שום הערכה עצמית. נדרש רק לחוות את העולם באופן ישיר, כחלק מהחוויה ולא כמנותק מהחוויה.

לשם הדגמה, תזכר במשהו שעשית בו היית כה שקוע שלא הרגשת איך שהזמן טס. כעת תדמיין שאתה נמצא באותו המצב ותראה את העולם דרך העינים שלך (כלומר אל תראה את עצמך בתמונה).. תרגיש את מה שהרגשת בגוף, תנשום באותה צורה שבה נשמת.. תרגיש כאילו שאתה זז באותה צורה שבה זזת.. וכל זה כאילו שאתה עושה את זה בזה הרגע.. ושים לב לתחושה שלך.

ועכשיו, תזכר באותו מצב, אבל כעת תדמיין שאתה רואה את עצמך כצופה מן הצד, כאילו שה"אתה" שכה שקוע בחוויה הוא אדם אחר... ואתה הוא זה שמתבונן באדם הזר הזה.. ושים לב לתחושה שלך.

האם התחושות זהות?

.

.

.

זהו ההבדל.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'למבוגרים בלבד'
למבוגרים בלבד
04/06/2004 | 01:48
29
כשמזדיינים לחשוב על סקס ועל דברים מגרים ורק על מה שמחרמן

כאילו אין מחר






זו היתה דוגמא לאסוציאטיביות וזה גם מה שמקבל מי שקרא הכל

[הדובר שלי התפטר ]

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'מה מקבל מי שקרא הכל? '
מה מקבל מי שקרא הכל?
03/06/2004 | 12:33
11
לצפיה ב-'לא נכון !'
לא נכון !
03/06/2004 | 19:22
20
[ציטוט]
אבל במקרה שלך, דומני שתחושת בדידות זו מוכפלת ומשולשת מכך שבעצם, ואני מקווה שלא אשמע קשה מדי - אני מדבר רק מרחשי ליבי - שעולמך סובב סביב עצמך
[סוף ציטוט]

  טעות !!

בדידות אינה תוצאה של מצב בו עולמו של אדם סובב סביב עצמו, אלא להפך.

אדם שעולמו סובב סביב עצמו מוצא דרכים למלא את זמנו בתוכן והרגשת המועקה של הבדידות נדחקת מפני התעסקויותיו האחרות.

לעומתו אדם שמפתח איטראקציה עם אנשים אחרים ומבלה את זמנו בהשקעה עבור אחרים כאשר עולמו הפנימי אינו מלא, מעצים את הרגשת הבדידות.

אני מתייחס להרגשת הבדידות כהרגשה סובייקטיבית יחסית, כלומר לדעתי יש מצב בו אדם מבודד באופן אובייקטיבי (פיזית) אך לא מרגיש בדידות, ולעומתו יכול להיות אדם מוקף באוהבים שמרגיש בודד, כמו כן גם אדם המרגיש בודד הרגשה זו יכולה להתעצם או להתעמעם במצבים שונים.

אחת הטעויות הנפוצות בקרב בני האדם היא לחשוב שבגלל שבדידות היא מילת הפך מחֶברה הפתרון לבדידות היא הוספת חברה או הוספת איטראקציה חיובית עם החברה (כגון פעילות התנדבותית בהצעה שלך), ולא היא.

כאשר לאדם אין תכנים שמגרים את האינטלקטואל שלו הוא צריך תחליפים, התחליפים האלה הם בדרך כלל האינטאראקציה (מה המילה העיברית?) עם החברה שסביבו, אם הפעילות החברתית שלו לא ממלאת את זמנו הוא מרגיש בודד, ככל שחסרה לו הפעילות החברתית שאמורה להיות תחליף לדבר האמיתי (אהבת עצמו) הוא ירגיש בודד יותר, לכן גם פעילות התנדבותית ברוכה ככל שתהיה (שהיא בבחינת הענקה ממך לאחרים) לעולם לא תספק את הצורך המקורי שהוא מילוי העצמי, לעומת זאת תרגילים באהבה עצמית דווקא כן יעזרו, כי דרכם האדם ממלא את החסך המקורי.

פעילות התנדבותית לא צריכה לבא כפתרון לבדידות (כי היא לא), היא מתקיימת מאליה כאשר אדם מלא עד כדי הענקה מעצמו לאחרים.

"תמיד בעד" אמר שכאשר שקטו סערות מוחו הוא התחיל להרגיש בודד, דבר המוכיח את התיאוריה שלי שאומרת שאם אתה עסוק בעצמך אתה לא בודד.

אני אישית תמיד הייתי ועדיין איש בודד מנטלית (כנראה שלתמיד), אבל כאשר הפסקתי לצפות מהסביבה שלי למלאות לי את החסך כולל מהאנשים שאני אוהב ואוהבים אותי, כאשר התחלתי לעסוק בדברים שבאמת מעניינים אותי (ולא בדברים שאחרים היו רוצים שיעניינו אותי) הרגשת המועקה שמתלווה לבדידות הפסיקה להיות מנת חלקי.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'ידידי,'
ידידי,
04/06/2004 | 02:42
30

פעם הרגשתי בדיוק כמוך, היום זה עבר לי לחלוטין.
כי החלטתי שאני האדם המאושר בכל היקום הנראה לעין, המושמע לאוזן והמורח לאף.

כי אם אתה לא תחליט לצאת מהבדידות שבה הקפת את עצמך - היא לא תצא ממך מעצמה, זה בטוח.
תסתכל החוצה, תראה באיזה עולם מדהים אתה חי. תראה את כל האנשים שם, שעוברים ברחוב. תסתכל על העיר הלילית מהחלון. תסתכל על כל אלה באמת, תחליט לעצמך שאתה מעל לכל זה, או אז תרגיש אושר ושלווה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'כי מגיע לך!!!'
כי מגיע לך!!!
04/06/2004 | 03:55
34
אוי ויי...

תפסת אותי עייף!!!

יש לי המון מה לומר לך...

לדעתי, צא מהביישנות ותתחיל להתערות כאן... להזיק זה לא יזיק...
יוצאים בשאלה >>

הודעות אחרונות

13:33 | 17.01.16 אורחים בפורום
01:59 | 04.01.16 אדום של יין
18:19 | 03.01.16 יוחאי1985
17:53 | 28.12.15 אורחים בפורום
10:54 | 21.12.15 ספרנו1
16:54 | 10.12.15 אורחים בפורום

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ