שאלה גדולה, מעט זמן לפני המשמרת....
מה שולט פה? אין לי מושג, אבל האמת שדי נח אם יש איזה אלוהים, אותו אני מכירה מראשית ימי ואיתו הכי נח לי. ברובו הגדול של הזמן אני לגמרי לא בקשר איתו ומה שלי ברור שאם הוא קיים גם לא משנה לו מה בדיוק רחל עושה, אין לי הרגשה של "השגחה פרטית" של "מישהו שומר עלי" ומה שעוד יותר ברור לי זה שלתפילות ולכל הטקסים אין כל משמעות. לאור הנ"ל אולי יהיה מובן למה הייתי מופתעת מההתנהגות שלי לפני שנה וחצי, ומעשה שהיה כך היה: זה היה בערב שבועות, כמדומני, כשהיה גיוס גדול בצו 8 לקראת אחד מהמבצעים הצבאיים הגדולים בשטחים, אני מתקשרת בערב החג הביתה ואומרים לי שאחי (הדתי, שהתחיל באותו זמן קורס פראמדיקים) זכה בצו שכזה, אני חושבת שמה שקרא אח"כ זה מה שנקרא "תגובה היסטרית" כי אין לי הסבר אחר לזה, הייתה לי הרגשה שאם הוא הולך, אני לא רואה אותו יותר. הייתי בלחץ איום והתחלתי, להפתעתי, לאמר בע"פ את כל פרקי התהילים שהיו זכורים לי, (לא היה ספר מתאים בבית....) כעבור כשעתיים (וכאן, לפחות, ברור לי שלא הייתה לי השפעה......) אני תופסת אותו בטלפון בדיוק אחרי שהוא קיבל הודעה ממד"א שלגביו הצו 8 מבוטל כמו לגבי עובדי מד"א האחרים כי הם מרותקים לתחנות שלהם וצריך אותם בעורף יותר מאשר בשטחים. הרבה זמן לא יכולתי לספר את הסיפור הזה, לאחרונה כן סיפרתי לכמה אנשים, ההרגשה שלי הייתה מוזרה, האם כשאני בלחץ אני כן מכירה את אלוהים? הרי כל הזמן אני טוענת שלא משנה לי אם הוא קיים או לא, וכך גם להיפך מעשי אינם נחשבים בעיניו...... זהו בנתיים, שיהיה יום טוב לכולם!