שרשור היכרות עם הפתעה: 72 שעות מ-ע-כ-ש-י-ו-!

nini132

New member
ואבא היה אומר

מי שצריך אשפוז זה הרופאים, הם הלא שפויים.
בלי הכרטיס המגנטי אי אפשר לדעת מי מאושפז ומי מאשפז
בכלל אבא ביקר אותי ככל האפשר, ואפילו ניסה לתת תחושה טובה בדרכו שלו.
יום ראשון שהייתי שם הוא בא לבקר. ביום השני שהייתי עם התקף כאבים קשה, מהלחץ לטענתו הוא שוב בא. להבטיח שברגע שאפשר עפים החוצה
ולהתבדח על חשבון הרופאים, כדי שלא ארגיש חולה. וזה היה הדבר הכי מתוק שהוא עשה אי פעם לדעתי. ואני מעריצותו לפעמים.
ואז ביום השלישי קיבלתי פתק שמאפשר לי לצאת הביתה, והוא הגיע עם אמא ארזתי והלכתי.
והמקום מסריח ואומלל. ואנשים שלא מדברים, או שלא ברורים
וכולם מסוממים מתרופות שזה מגעיל. בכלל דוחפים לך כדורים רק כי הם יכולים
ורוסי אחד מנגן שירי עם בכינור כוכך יפה שאפשר לבכות
וזה מה שעשיתי גם
 

pokeret

New member
יש בגהה מכונת משקאות קלים

שמדברת, ישבתי על הספסל לידה ואחד הרופאים קנה איזו שתייה מהמכונה.

פניתי אליו ושאלתי אותו בנימוס מזוייף, אם זו רק אני ששומעת קולות מהמכונה או שגם הוא, מכיוון שהוא היה צעיר וחתיך ועלי עדיין לא שמו את הפיגמה המהוהה מרוב כביסות הוא שיתף איתי פעולה וניהלנו שיחה מצחיקה על שיגעון וגבולותיו לדורותיו.

במבט לאחור אני שמה לב שיש לי הרבה זכרונות מצחיקים משם, צריכה לכתוב על זה פוסט וחסל.
 

pokeret

New member
לא אהבתי

השחקנית שאמורה להיות עם הפרעת אישיות גבולית ממש לא עונה לקריטריונים של ההפרעה.
 
לצערי גם אני מכירה מקום כזה

אני באתי לבקר את אבא שלי שם. כמעט כל יום כשהיה שם.
הוא עשה לי הכירות עם הצוות והח'ברה שהיו שם, סיפר לי מי אוהב לתת כדורים כמה שיכול למי שבא לו ומי יותר רופא בסדר..
הוא שנא את המקום וגם אני. זה היה תקופה קשה

אבל דבר אחד טוב יצא מזה... הוא היה פתוח ורגשי יותר כך שהוא חיבר לי שיר אהבה


בחור אחד שאושפז שם התחיל איתי ואבא שלי עשה לו הרצאה שלימה על כבודה של בת מלך.... כולם באו לשמוע מה 'הרב' אומר...
אחרי 3 שבועות כשהיה כבר בבית הוא קיבל שוב זעזוע כי אחי טרח ליידע אותו עלי בלי רשותי ובלי טיפת מחשבה מצידו.
ואני נשארתי להתמודד איתו ולנחם אותו.
 

nini132

New member
שאני קורא את זה

אני שם לב שהמערכת פאקינג מחורבנת
גם הדתי לאומי,גם החרדי והחילוני. המערכת לא מסוגלת להתמודד עם חייזרים
כמה חבל

יש ילדים זיגזג
 
מספרת על עצמי

בסוף שנת 2005 התווכחתי עם איזה איש ברחוב אם יש אלוהים או לא
ביקשתי ממנו להכנס לאתר של שופר והוא ביקש שאני אכנס לאתר חופש.
ככה הכרתי דרך קישור את הפורום הזה
הכרתי פה הרבה אנשים מדהימים
ואת האיש המדהים שהוא בן הזוג שלי הכרתי בעקיפין דרך הפורום

במבט לאחור הפורום שינה לי את החיים ואני לא יודעת איך הם היו ניראים לולא הפורום.
אז תודה לכל מי שכותב פה ושהיה לו חלק בזה.
תהילה
 
מצרפת שיר

במקום מסוכן שנקרא לו הבית
גר אדם מבולבל שנקרא לו אני
ולמרות שיש שמש יש הרבה אנשים אפורים
במקום די מגעיל שנקרא לו הבית
גר אדם מבולבל שנקרא לו אני
כי למרות שיש כסף יש הרבה אנשים עניים
עכשיו מעונן...
במקום די מדהים שנקרא לו הבית
ההורים נפרדים שיהיה יותר טוב
אבל הבית שלי הוא נמצא בין רחוב לרחוב
במקום די מפחיד שנקרא לו הבית
בן אדם שם שותה בקבוק אחרי בקבוק
הבן אדם הזה הוא האבא שלי בדיוק
אולי עכשיו מעונן...
אנחנו דור מזויין
עכשיו מעונן
אנחנו דור מזויין
עכשיו מעונן
רוצים ללכת מכאן
עכשיו מעונן
אנחנו דור מזויין
עכשיו מעונן


שיר שאני אוהבת
למרות שהיתה לי ילדות יחסית נורמלית
היה לי ועדיין קשה להתמודד עם זה שכשהייתי קטנה אבא לי הכי הכי אהב אותם בעולם
וכשהתחלתי ״להתקלקל״ הוא ממש נלחם בי והייתי מפחדת ממנו פחד מוות.
עדיין מרגישה לפעמים כמו ילדה קטנה ונטושה..
 

Caro Kan

New member
לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה...

תחרות כתיבה עם פוקרת זה לא לגמרי הוגן, אז אציג את עצמי ואתחיל מהסוף. כשאני מציג את עצמי אני תמיד מתחיל מהסוף. כי הילדות שלי מסומנת בערפל לא ברור, אולי בגלל דמות אב נעדרת.
נכון, אבא שלי הוא האדם שהחלטתי למכור תמורת ארוחה. הוא אדם טוב ומעניין וחכם שידע לצייר נפלא וגם והתגרש פעמיים, ואת הרכוש הוא חילק עם גרושותיו באופן הבא - הן לקחו את הדירה והוא את החובות. היום הוא גר בגבעת שמואל, ומחר הוא יבדוק כמה הוא ניחש נכון בטוטו. הוא תמיד מנחש אחת-עשרה ומפספס את הכפולים.
המון זמן לא דיברתי איתו. לפעמים אנחנו נפגשים בים ושותים אספרסו קצר עם חלב חם בצד, ואז הוא שואל אותי על התוכניות שלי בחיים ואני קצת לא יודע מה לומר. את הלימודים הפסקתי (את זה אתם כבר יודעים) והתחלתי לעבוד באבטחה לא מזמן, ובעוד כחודש אגיש את התפטרותי. אני כבר לא אהיה מדען גדול, או זמר, אז אני אומר לאבא שלי שלפעמים נדמה לי שהעתיד מאחריי.

ועכשיו אתחיל מהסוף.
בעוד שלושה שבועות אהיה בן עשרים ושש, ואם עוד לא שיחקתי אתכם פוקר - צרו קשר במיידי. פוקר וכתיבה הם שני הדברים היחידים שאני עושה כמו שצריך אבל מכתיבה אי אפשר להתפרנס, אז אני מתכנן לטוס לברלין אחרי פסח ולשחק פוקר, ויש לי חולשה לשוקולד.
ובין לבין, אני מקווה שהיא כבר מצאה את השלט של המזגן. לפעמים הכפות רגליים שלי יוצאות מהשמיכה ונהיה לי קר.

ואני אוהב לקרוא.
לפני חודש, אולי חודשיים, קניתי ספר. בהתחלה רק דפדפתי ולא חשבתי שאקנה. אבל אחד השירים שם תפס אותי והייתי מוכרח. קניתי. ואז, בבית, מצאתי שיר אחר אחר שעוד יותר אהבתי, ועוד כמה. הנה אחד מהם -

תמיד הוא שאל
עכשיו חשבה.
זו ההרגשה אמרה
תמיד
אני לא מבין על מה את מדברת
כעת
תמיד?
עכשיו? חשבה
למה הכונה
אבל תמיד זה עכשיו
פענחה
אבל בכל זאת
אני לא עושה את זה כמו פעם
יותר טוב
כעת
כשאני מבינה
הכונה
אם לא
שוב אותה חרדה
אבל באהבה
תמיד זה עכשיו
לפי ההרגשה
אני יודעת ש
אני מבינה
למה אתה תמיד
נראה כל כך לא מרוצה
תמיד הוא שאל
כמעט תמיד היא אמרה
כעת

C'est tout
בצרפתית זה אומר "זה הכל". הייתי חודש במונטריאול ונהייתי חולה על צרפתית.
ורק עכשיו אני שם לב שהמתנה 'תוגרל'. לא שווה. סתם התאמצתי, וסתם מכרתי את אבא שלי, וסתם החמאתי לפוקרת.
C'est fini
 

pokeret

New member
מחמאות מתקבלות תמיד בברכה

ואם לא תבוא לביקור לפני שאתה טס לברלין שלך אני אשקול עונש מרתיע.
 
למעלה