שרשור היכרות עם הפתעה: 72 שעות מ-ע-כ-ש-י-ו-!

[מילטון גון]

לא. ממש לא. זה התהליך הכי אישי בעולם

 

[רות בנדיקט]

הייתי במקום דומה

ומנסיוני המועט למדתי שבמידה ולא מאכילים את השדים יותר מדי, הם נמוגים או משנים צורה.

ואם פותחים להם דלת צדדית לבמה רחבת-ידיים, מול קבוצת צופים נחמדת, הם חוטפים פיק ברכיים וחרדת-קהל, מתגמדים ותופסים פרופורציה.

 

[דפנה קוט]

70 פנים לשדים

 

[כושןרשעתים]

גברים דווקא אוהבים ששדים יוצאים החוצה

מה פרויד היה אומר?

 

[אלת ההגשמה]

אז

היו כאן אנשים שריגשו אותי, אתה פשוט גרמת לי להזיל דמעות.

 

[מילטון גון]

אויש

 

[מבולבלונת]

איזה יופי

כיף לקרוא...

 

[מילטון גון]

אויש^2

 

[מבולבלונת]

מלא אוישים

 

[N0Way]

אכן כיף לקרוא.

 

[vanity of vanities]

היום כנראה את פחות זקוקה לזה.

 

[אלת ההגשמה]

אומץ זה לא משהו שנעלם

אחרי שעברתי ניתוחים קטנים וסירבתי לקבל הרדמה וזה היה בגיל 16, והאחות בחדר חיבקה אותי ובכתה כי לא יכלה לראות אותי עוברת את זה בלי הרדמה, הייתי בטוחה שבחיים אני לא אוכל לעבור דברים כאלה יותר, שאין לי כבר כוח סבל, שהאומץ לעשות את הדברים הנכונים גם אם הם מפחידים - הם נחלתו של העבר.

אז זהו, שלא.

כי חלפו להם השנים, הרבה מאוד שנים, ופגשתי מצבים שעברתי ושאני עדיין עוברת ואותו אומץ בא לידי ביטוי גם היום, בכל כך הרבה מצבים ובאופן כללי בכלל ביכולת שלי להחזיק את החיים ולא להרפות.

אם את אמיצה- אז את אמיצה. ואם עברת את מה שעברת כמו שעברת- את הרבה יותר מסתם אמיצה וזה כוח שקיים בך וזה אחד הנכסים הענקיים ביותר שיכולת ליצור בתוכך (גם אם זה נוצר מבסיס חלש וכאוב זה עדיין שלך ואיתך). ועל זה- שאפו!!!

 

[מבולבלונת]

אין חיה כזאת

אומץ זה משהו שיש לך. את הגדרת בהמשך את מה שאת קוראת לו כאן פחות אומץ. זה לא פחות אומץ, זה יותר מחשבה. ואני לגמרי איתך בגישה הזו.
לאט ובטוח. ובהמשך בטוח, מהר ובכיף.

 

[ארספואטיקה]

 

[אלת ההגשמה]

את ענקית!

יש לי הרגשה שאני מכירה אותך. תחילת הסיפור מוכר לי מאוד.
ואם זו אכן מי שאני חושבת שאת אז גם כשהיית שם היית אחרת, חכמה ומוכשרת ברמות כאלה שנשאתי אותך במחשבותיי עד היום.

וגם אם לא, אם היה לך האומץ לעבור את המסע שבחרת לעבור- את חייבת להיות אדם עם עוצמות שפשוט אי אפשר לעמוד מולם.

ממש ריגשת אותי, ואני מאחלת לך שיבוא יום ותרגישי את האדמה מספיק יציבה מתחת לרגלייך כדי לאפשר לעצמך גם לחוות את החיים ולא רק לחיות אותם.

 

[uri80]

בהצלחה גברת. סיפור חיים מעניין.

 

[שיר למחשבה]

וואו, אני....

אני אפילו לא יודעת מה לומר.
את מדהימה, מדהימה, ואמיצה בטירוף.
ואני בטוחה שתהיי (ומקווה שכבר עכשיו) הכי מאושרת בעולם.

התרגשתי מאוד.

 

[N0Way]

וואו. אין לי מילים

 

[כמעטית]

עוד חוזר הניגון

טוב, אז אני פה..
לא יודעת כל כך מאיפה להתחיל, הרקע שלי די שונה, וזאת אחת הסיבות שאני משתתפת פה תמיד על תקן "קוראת".
אני לא יודעת מה זה חדר וסמינר, לא מכירה חסידים, ליטאים והפעם היחידה שהייתי בטיש זה היה באיזשהי פעולה לא מוצלחת של בני עקיבא.
אני רק יודעת מה זה אולפנה.
והזיכרון שלי דווקא נטול בשיר הזה "עוד חוזר הניגון".
בערב מגמות בכיתה י', נכנסתי לאולם של מגמת קולנוע, והמורה הקרינה לנו קליפ שערכו כמה שנים לפנינו.. על רקע השיר "עוד חוזר הניגון".
העלילה הייתה מאד פשוטה, על בחורה שזונחת את הדת, כמובן איך לא מתדרדרת לסמים (אני מניחה שאם לא היו מגבלות צניעות היא גם הייתה מתדרדרת לזנות), והיו כמה הבזקים שראו את הפרצוף המאוכזב של ההורים שלה.
ואי אפשר לתאר במילים את מה שהקליפ הזה עשה לי בתור ילדה בת 16 ואיך שהלב שלי הרגיש באותם רגעים.. וברגעים שלאחר מהם.
ובגיל 16, עם המון הירהורים ועירעורים לאלוהים ואלפי ספקות ושאלות, לא היה לי שמץ של מושג מה הולך לקרות איתי, לאן אני הולכת
והאם אני אזנח את הניגון הארוך והבלתי מחיק הזה לשווא? או שאולי אני אמצא את הדרך שלי להמשיך ולנגן אותו בכל הכוח?
השבוע נסעתי להחזיר את אחותי מהאולפנה, וחיכיתי לה בתוך האוטו עם גופיה, מול המקום הענק הזה שהיה אבן דרך משמעותית בחיים הקטנים שלי והשיר התנגן לי בראש.. ליטפתי כבשה ואיילת.. והוספתי ללכת

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת

שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.

http://www.youtube.com/watch?v=Du0tvC_AtHU&ob=av3e

 

[טירון מיזנתרופ]

<לא יודע למה הסטיגמה הזו שאנשים כאן בעיקר חרדלשים. ואני עוד זוכר שמובילי הפורום היו בכלל ד"לים..>