לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1491614,916 עוקבים אודות עסקים

פורום יוצאים בשאלה

שלום וברוכים הבאים לפורום שלנו! נושאים רבים מטרידים את מוחם הקודח של היוצאים והיוצאות בשאלה. הקשר עם המשפחה, השלמת השכלה, מערכות יחסים זוגיות ועוד ועוד ועוד ועוד... על מנת לדון באותם נושאים, בכדי לתמוך ולעודד האחד את השני - בשביל זה קיים הפורום. 
הפורום נפתח מתוך מחשבה על היוצאים בשאלה מהמגזר החרדי. מהר מאוד התברר שלא רק אנחנו, החרדל``שים, זקוקים לפורום אלא גם הדתל``שים ואולי הדתל``שים זקוקים לו אף יותר מאשר החרדל``שים. לחרדל``שים יש את ה.ל.ל. עבור הדתל``שים אין בעצם כלום... מהר מאוד גם הצלחנו להבין שהדתל``שים תורמים לפורום באספקטים שונים ומגוונים. אי לכך ובהתאם לזאת (ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות) אנחנו שמחים לברך בברכת ברוכים הבאים את החרדל``שים לסוגיהם השונים ואת הדתל``שים למיניהם (וכל המינים...כרגע יאבדו) השונים...
אז יאללה, למה אתם מחכים? קדימה לפורום! 
 

אודות הפורום יוצאים בשאלה

שלום וברוכים הבאים לפורום שלנו! נושאים רבים מטרידים את מוחם הקודח של היוצאים והיוצאות בשאלה. הקשר עם המשפחה, השלמת השכלה, מערכות יחסים זוגיות ועוד ועוד ועוד ועוד... על מנת לדון באותם נושאים, בכדי לתמוך ולעודד האחד את השני - בשביל זה קיים הפורום. 
הפורום נפתח מתוך מחשבה על היוצאים בשאלה מהמגזר החרדי. מהר מאוד התברר שלא רק אנחנו, החרדל``שים, זקוקים לפורום אלא גם הדתל``שים ואולי הדתל``שים זקוקים לו אף יותר מאשר החרדל``שים. לחרדל``שים יש את ה.ל.ל. עבור הדתל``שים אין בעצם כלום... מהר מאוד גם הצלחנו להבין שהדתל``שים תורמים לפורום באספקטים שונים ומגוונים. אי לכך ובהתאם לזאת (ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות) אנחנו שמחים לברך בברכת ברוכים הבאים את החרדל``שים לסוגיהם השונים ואת הדתל``שים למיניהם (וכל המינים...כרגע יאבדו) השונים...
אז יאללה, למה אתם מחכים? קדימה לפורום! 
 
x
הודעה מהנהלת הפורום
 http://profile.ak.fbcdn.net/hprofile-ak-snc6/274778_735549863_1121812854_n.jpg
המשך >>

לצפיה ב-' הארכת התחרות בעוד יומיים '
הארכת התחרות בעוד יומיים
06/12/2010 | 12:41
43
3
חברים,
החלטנו להאריך את התחרות בעוד יומיים, עד יום ד' הקרוב 8/12 בשעה 12:00, וזאת בכדי לאפשר לגולשים שעוד לא הספיקו להשתתף או שלא נחשפו עדיין לתחרות, לספרם את סיפורם.

אז קדימה, שתפו אותנו בחוויה שגרמה לכם לעצור את מירוץ החיים
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'"ובחרת בחיים" תחרות נושאת פרסים'
"ובחרת בחיים" תחרות נושאת פרסים
<< ההודעה הנוכחית
29/11/2010 | 14:01
37
24
לכל אחד מאיתנו יש רגע בחיים שבו הוא עוצר ושואל את עצמו לאן מועדות פניו. לפעמים, דווקא חוויה מסויימת היא זו שמעצבת את הבחירות שלנו וגורמת לנו לערוך שינוי בחיינו.

פורום יוצאים בשאלה מזמין אתכם לספר לכולנו על חוויה שגרמה לכם לעצור את מירוץ החיים ואולי לזכות בספר מתנה!

אז מה צריך לעשות?

בין התאריכים 29/11-06/12 בשעה 14:00, עליכם לספר, כתגובה להודעה זו, על חוויה שגרמה לכם לעצור ולחשוב מה אתם רוצים לעשות בחייכם.

עשרה גולשים שייבחרו על ידי צוות הנהלת הפורומים יקבלו מאיתנו את הספר "מה שנשאר" מאת אלי עמיר ובהוצאת "עם עובד".


קצת על הספר
אדם חי את חייו ומקיים שנה אחר שנה שגרת עבודה ונישואים, עד שמזכיר לו לבו כי כל זה תלוי על בלימה. דניאל דרורי, איש עסקים מצליח, מאושפז בבית חולים לאחר התקף לב, ומשם הוא מתחיל לסקור לאחור את הדרך שעבר משכונת המצוקה שגדל בה: היכן היטיב לעשות והיכן שגה, ואילו שגיאות אולי עוד אפשר לתקן לפני שיהיה מאוחר מדי. מעל לכולן מזדקרת אהבה ישנה מן השנים שעוד היה איש צעיר, אהבה שטלטלה את כל ישותו, ושלושים שנות נישואיו, עם כל ההישגים שהשיג בהן, מתגמדות לעומתה. כשישתחרר מבית החולים לא יוכל להמשיך לחיות את חייו כקודם. זר בביתו ששינה את פניו ובעירו שהתחלפו תושביה, יצא לחפש את אהובתו הישנה בהחלטה נחושה לא להניח לה שוב להישמט מידיו.
האם יצליח בכך? ומה חוללו בו ובה כל השנים שעברו עליהם? ברומן עז רגש, סוער ומפוכח כאחד, מוליך אלי עמיר את קוראיו צעד-צעד עם גיבורו השובה לב בגעגועיו, בחולשותיו, באהבתו הגדולה שאינו מוותר עליה.
קרואיו הוותיקים של עמיר ימצאו כאן גם כמה מן הנושאים שהעסיקו אותו בעבר מוארים באור חדש, עכשווי; אחרים יגלו סופר שבצד פיכחונותיו עוד מפעם בו להט של צעירים. אלי עמיר, מבכירי הסופרים כאן, מחברם של רומנים שהיו לאבן דרך בספרות העברית, מצליח להתחדש ולהפתיע בספר שקשה להניחו מן היד.


אנא עיינו בתקנון התחרות המלא
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=...
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'חג סוכות [תשס"ה אאל"ט]'
חג סוכות [תשס"ה אאל"ט]
29/11/2010 | 14:19
1
חוה"מ, בית כנסת,
אבי ז"ל עומד לצידי.
ומחזיק 4 מינים שעלו לו בערך כמו שתי משכורות שלי כיום.
ומנענע אותם בדביקות עילאית.
מיד אחר כך הוא מעביר אותם אלי, ולוקח את הירקות שלי.
מסמן לי בפה ללא קול "זה קלי ואנווהו" [כשכוונתו לעשה ללפניו לולב נאה, וכו']

אני מתחיל לנענע,
ופתאום קופצת איזו מחשבה.
הנה, אתה, בקולומי, אדם די נבון, עומד ומנענע פירות וירקות למען חברך הדימיוני,

[ותכל'ס מחכה לארוחת בוקר...]

בשאר החג, לא התפללתי, קמתי מאוחר, והלכתי לכיוון "איצקוביץ'" אך המשכתי קדימה ברחוב הרב שך לעבר ז'בוטינסקי.

מאז ועד היום לא קרה פעם אחת שהתפללתי באמת.
המשחק של "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" עובד היטב עד היציאה מהבית.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-''
29/11/2010 | 16:13
2
לצפיה ב-'חוויה שעיצבה את חיי'
חוויה שעיצבה את חיי
29/11/2010 | 19:32
7
57
כשהייתי בכיתה יא' התחילו המיונים לצבא.. אני בת בכורה ולא ידעתי הרבה על הצבא.. ידעתי שאני אתגייס כמו כולם אבל לא מעבר
יום אחד נתקלתי בסיפור שפירסם חייל בודד באינטרנט על כמה הוא מודה למש"קית ת"ש שעזרה לו ובעיקר בזכות התמיכה הזו הוא נשאר לוחם קרבי וסיים כך גם את שירותו.
מאותו רגע התחלתי לבדוק מה זה בכלל מש"קית ת"ש.
דיברתי עם בנות בפורומים ואפילו עם בנים ששירתו כמש"קי ת"ש קראתי כתבות על חיילים ועל כל התרומה והעזרה שנתנה להם המש"קית ת"ש
מאותו רגע התאהבתי , והחלטתי שאני רוצה לתרום בצורה הכי משמעותית שאני יכולה בצבא ובעיקר בעזרה לאחרים לכן החלטתי ללכת למיוני המש"קיות ת"ש , התקבלתי.. תוך כדי השירות הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי לגמרי ושאני רוצה יותר סמכויות ויותר יכולת לתרום ולכן יצאתי לקצונה וחתמתי שנה נוספת בתור קצינת ת"ש.. לקראת השחרור החלטתי שזהו תחום שאני מאוד מתחברת עליו, תחום שגורם לי לסיפוק והחלטתי שאלך ללמוד עבודה סוציאלית.
אני חושבת שאותו רגע בבית ספר.. למרות שהייתי קטנה ועוד לא ידעתי מה יהיה איתי בעתיד.. ובטח שלא חשבתי שההחלטה הזאת ללכת להיות מש"קית ת"ש תשפיע .. שינה אותי מאוד
גרם לי להבין כמה בן אדם אחד קטן יכול לחולל שינויים לטובה ויכול לעזור למישהו אחר..
מאז אני ממשיכה באותה דרך
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-' !!!'
!!!
30/11/2010 | 12:32
1
לצפיה ב-'אני לא יודע מה זה משקי"ת ת"ש אבל נתת לי השראה'
אני לא יודע מה זה משקי"ת ת"ש אבל נתת לי השראה
30/11/2010 | 17:33
4
10
הבנתי שזה משהו בתחום העבודה סוציאלית
אני ישמח אם מישהו יסביר מה זה
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'שמחה שנתתי לך השראה :) ומש"קית ת"ש זה תפקיד'
שמחה שנתתי לך השראה :) ומש"קית ת"ש זה תפקיד
30/11/2010 | 17:44
3
7
שיש בגדודים, פלוגות וכל מיני סוגי בסיסים..לכל חייל יש מש"קית ת"ש אליה הוא יכול לפנות בכל בעיה שהיא..כלכלית,סוציאלית ואפילו סתם לפרוק את מה שעל ליבו
זה ממש על קצה המזלג :)
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'והראשי תיבות של זה:'
והראשי תיבות של זה:
02/12/2010 | 09:23
1
5
מפקד שאינו קצין, (לנושא) תנאי שרות
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'תודה'
תודה
02/12/2010 | 19:28
4
לצפיה ב-'תודה'
תודה
02/12/2010 | 19:28
2
לצפיה ב-'בחרת בחיים'
בחרת בחיים
03/12/2010 | 17:18
2
5.7.2002 פיגוע במעדון שפילד
16 הרוגים עשרות פצועים ואני גם
נפגעתי מאז חי לי מיום ליום
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-' לגבי אלי עמיר. סופר נהדר, במיוחד ב"מפריח'
לגבי אלי עמיר. סופר נהדר, במיוחד ב"מפריח
29/11/2010 | 21:16
6
היונים" המשובח שלו.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'ההחוויה שלי'
ההחוויה שלי
29/11/2010 | 21:55
4
לאחר לימודי תואר ראשון בכימיה התחלתי לעבוד במעבדה.
עם הזמן הבנתי שהעבודה הזו לא בשבילי ושהחומרים שאני נחשפת אליהם מידי יום ביומו מאוד מסוכנים.
ביום עבודה שיגרתי הייתי צריכה לבדוק חומרי גלם שנכנסו למפעל.
בטעות פתחתי את חומר הגלם מחוץ למנדף (מקום ששואב את אדי החומרים אליו ו"כולא" אותם), ולא שמתי לב שמדובר באחד החומרים הכי מסוכנים שקיימים!
הריח שבקע מן הקופסה שנפתחה היה נוראי, היו לי כאבי ראש במשך שבועיים וזה יכל לגרום לי לנזק בלתי הפיך.
לאחר שהבנתי שהעבודה הזו היא סכנת חיים, החלטתי שלא מתאים לי להיות כימאית במעבדה וחיפשתי בקדחתנות אחר עבודה אחרת.
הארוע הזה פשוט גרם לי לעצור ולהבין שזה לא מה שאני רוצה לעשות בחיי היום יום שלי, ושהעבודה הזו לא שווה את הסיכון.
היום אני עדיין עובדת בתחום, אך בעבודה משרדית לגמרי.

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'חוויה שגרמה לי לעצור לחשוב'
חוויה שגרמה לי לעצור לחשוב
29/11/2010 | 23:39
5
הסיפור שלי דיי טראומטי ובאמת שהשפיע עליי.. הלכתי לתומי ברחוב ליד הבית שלי, התחלתי לחצות את הכביש בנונשלנטיות כשלפתע שתי מכונית מהצומת שחציתי התנגשו אחת בשנייה בצורה דיי מזעזעת, מילימטרים אחדים ממני. אחד מהנוהגים באחד הרכבים נהרג. השני יצא ב"מצב קל" ואני יצאתי בלי שריטה. נשמע קלישאתי משהו אבל באותו רגע התחלתי להריץ את כל החיים הקצרים שלי לנגד עיניי (כן אני עדיין צעירה) ולהבין שעדיין לא הספקתי כלום בחיים האלה ואני לא מוכנה עדיין למות, מוות זה דבר נוראי שגוזל מאנשים את ההזדמנות לחוות חוויות בחיים שלהם והשפיע במשהו על הסביבה שלהם. באותו רגע החלטתי ללמוד רפואה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'החוויה הלא נעימה שאני עברתי '
החוויה הלא נעימה שאני עברתי
30/11/2010 | 14:04
1
5
ובעקבותיה השתנתה לי החשיבה על החיים היא:
בלידת ביתי האמצעית, ראשית התחלנו את ההריון בשמירת הריון והריון מאוד קשה, לאחריו הגיעה לידה מאוד מאוד קשה בת 36 שעות , אולם שיא השיאים היה שאחרי 5 שעות מרגע הלידה התחילו לי כאבים איומים, רופאים הוזעקו למיטתי והוחלט שאני יורדת לחדר ניתוח, בחדר הניתוח התברר כי סבלתי משטף דם פנימי חמור מאוד וכי איבדתי המון דם כתוצאה מכך, עברתי ניתוח לא פשוט, קיבלתי המון דם וההחלמה הייתה נוראית ומייגעת בת 10 ימים.
אני יכולה להגיד לכם שמאז אותו היום אני מסתכלת על החיים בצורה אחרת, החיים קצרים, אף אחד מאיתנו לא יודע מה יקרה איתו בעוד מספר דקות/שעות/ימים, חיו את הרגע ותהנו ממנו
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-''
07/12/2010 | 01:56
4
לצפיה ב-'החוויה שהכניסה אותי לפרופורציות בחיים '
החוויה שהכניסה אותי לפרופורציות בחיים
30/11/2010 | 18:08
1
9
תמיד הייתי בן אדם הישגי, בתחום הלימודים, בעבודה והכושר. גדלתי במרכז מבלי שיחסר לי דבר, התקבלתי ללימודי רפואה בת"א, שכרתי דירה בצפון העיר...
בקיצור חייתי בבועה. במהלך השנה הרביעית במסגרת הלימודים, טסתי בחודשי הקיץ למיקרונזיה לפרויקט רפואי התנדבותי לטיפול במגפת ילדים זיהומית שפשטה בצפון המדינה והעמידה חיים רבים בסכנה. לראשונה בחיי הגעתי למדינת עולם שלישי, לאיזור כפרי, דל באמצעים ומשופע בחולי. נתקלתי בילדים חולים רבים שלא היה ביד משפחותיהם להעניק להם את הטיפול הרפואי הנדרש והם סבלו מתת תזונה ותת תנאים. עבדתי עם הצוות הישראלי יומם וליל וביחד הצלחנו להציל עשרות ילדים ולהוציאם מכלל סכנה. החוויה הזאת הותירה בי חותם והביאה אותי לידי הבנה שאין לקבל דבר בחיים כמובן מאליו ושבכל יום עלינו להודות על מה שבורכנו בו ולסייע לאלו שלא התמזל מזלם כמותנו. הבנתי שהישגים זה לא הכל בחיים ומעבר לאינדיבידואל, העצימה אותי התרומה לקהילה זו. החלטתי לעצור את מירוץ החיים, למצוא זמן לעבוד עם אוכלוסיה בסיכון ומאז כדרך קבע אני מתנדבת ביחידה האונקולוגית בבית החולים, לא על תקן רופאה לעתיד או סניטרית אלא כבן אדם מהשורה. ההתנדבות עושה לי טוב ולא רק לילדים ומכניסה אותי לפרופורציות בחיים בכל שבוע מחדש.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אני מקנא בך.'
אני מקנא בך.
01/12/2010 | 18:29
2
לצפיה ב-'אוהבת מאד את הספרים שלו'
אוהבת מאד את הספרים שלו
30/11/2010 | 21:23
5
ובעיקר את אהבת שאול.

הנה הרגע שלי.

25.11.2007

למות, לצעוד לעבר ים כחול-ירוק
לטבוע
ללכת ללכת ללכת, לטבוע באינסוף של מים, לקבל את החיבוק של המים אם מישהו יכול להבטיח לי שזה לא יכאב ובסוף יהיה כלום סתם כלום מבורך.

לא יכולה לחיות יותר, לסבול יותר, לנשום יותר, לבכות יותר.
ריק כל כך בפנים, למה שלא יהיה ריק בחוץ גם?


רואה את אלפי טיפות המים מקיפות אותי מכל צדדי.
חודרות לפי, טעמן המלוח על לשוני, פולשות לאוזני, מכות בעדינות על עור התוף, סימפוניה מופלאה של סיום.
חודרות לעיניים, צורבות .
מרטיבות את השער שכוסה במסירות כה רבה.
הנה הטיפות מלחכות את כל גופי בתאוותנות, בועלות אותי.
אני אינני.
רק הן קימות.
טיפות זוהרות בשמש שאיננה.


מנסה לנשום, לא מצליחה.
נאבקת בפראות פתאומית, רגלי וידי בוטשות במים.
אני לא שוחה טוב.

מרימה את הראש, ממצמצת, נושמת שוב אויר קר ונקי , מנסה לא לנשוף, לשמור אותו לעצמי.
טים טם טים טם, אני פוחדת, לא אני לא פוחדת אני מבועתת.
פתאום שוב רוצה לחיות, מילים שאהבתי חוזרות אלי.
שמש, עננים, ילדות ים וכינורות מיבבים לפקודת מנצח מקריח .
אהבה, מוות, חידלון.

זה רק כמה דקות, שוב מרימה ראש, אולי מישהו יראה אותה יציל אותה מעצמה.
נשאבת, מאבדת הכרה, לא נושמת.
נזקים למוח, רקמות נהרסות, כבר לא יכולה לדבר, לא יכולה לעמוד, לא יכולה לראות, לא שומעת, לא מבינה, לא זוכרת, לא קיימת.


גופה נסחפת בשלווה אל החוף, נפוחה, מעוותת, מכוערת אבל בדרך כל כך מוזרה זו אני


קטע זה נכתב על ידי לפני כשלש שנים. כמה ימים אחרי שכתבתי אותו, ניסיתי להטביע את עצמי בחופה היפה של אשדוד.

היה חורף אמיתי וקר מאד בחוץ,השארתי פתק לבנות, לקחתי איתי עשרים שקלים ובכיתי כל הדרך במונית.
מוכת עיורון ובאמצעו של התקף חרדה (את זה הבנתי הרבה אחרי) נכנסתי לים הגועש בבגדי.
החוף היה ריק מאדם ורק העובדה שאני מפונקת מאד ופוחדת מסבל פיזי הרבה יותר ממות הצילה אותי מאחת המיתות האיטיות והמכאיבות שקימות.

המים היו קפואים ויצאתי מהם מיד, ישבתי בבגדי הרטובים רועדת מקור, ברוחות השורקות על החול שעתיים וחצי, אכולת בושה שאפילו לשים לטרוף קץ אינני יכולה.

כשאני קוראת את הדפים הממורטטים הללו שצולמו ע"י התובע בתיק גירושין 0000 ושמשו כעדותלחוסר מסוגלתה של הנתבעת אני מנסה להיזכר באישה הצעירה והאבודה שהייתי.

בתקופה שנראית לי רחוקה מאד ואיני מאמינה שרק שלש שנים חלפו מאז.


אוחזת אני בכף ידה שלה, קומי, אני אומרת לה, מקלפת ממנה את הבגדים הרטובים, היא בוכה ואני לא אומרת לה להפסיק.

היא רק ילדה בגוף של אישה (וגם זה נתון במחלוקת)

היא יושבת על רצפת האמבטיה כשאני פותחת ברז של מים חמים ומוסיפה קצת קרים, וכשכבר המים רוצים לברוח החוצה  אני מכניסה אותה לאמבט וחם לה כבר וטוב לה ואז אני שרה לה בשקט.

זה יבוא
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע
יפעם בקצב רגיל
זה יבוא
כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו


לא הכל יטלטל אותנו
לא הכל יכה
ומה שייפתח לנו
מחכה...



ובשולי הדברים, הנסיון שלי להרוג את עצמי גרם לי להבין שלא משנה מה הסבל שיעבור על קרובי אם אעזוב את דרכם, גם ההלכה שלהם מורה "חייך קודמים"
ואם מדובר בחיים שלי למול סבל נפשי שלהם, הבחירה הפכה מאד לברורה פתאום.

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אין מילים רק גדול'
אין מילים רק גדול
01/12/2010 | 09:59
לצפיה ב-'מי המנצח המקריח שאיים עלייך באותו ערב מזוויע?'
מי המנצח המקריח שאיים עלייך באותו ערב מזוויע?
02/12/2010 | 05:09
3

הפיסקה האחרונה שלך נפלאה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-''
08/12/2010 | 12:40
1
ואני קורא בזאת למנהיגים של אותה כת, להאזין היטב לבעל הקורא בעת שיקראו בתורה את הפסקה הבאה.

כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה [...] נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה:  לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ.  [...]  וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל-הֶחָלָל--יִרְחֲצוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל.   וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ.   כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, יְהוָה, וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. [...]


אין לי ספק, שאם אחת מנשות ההרמון של גואל רצון היה נמצא בכתביה פתקה כזו - הרי שעד מהרה היה גואל רצון מואשם בגרימה לרצח, ואילו נשואת הפתקה הייתה נהפכת ליקירת תבל.

אבל אל דאגה, לו היו בית-הדין-הרבני נוהג בסימפטיה לשנתה ופרשה - הרי שאז הייתי חושד באותנטיות הסיפור.

עוד לא נולד האיש שחיפש חמלה במוסדות בתי הדין הרבניים, ואם נולד האיש - מוטב ויחפשנה קודם במרתפי האס-אס. הוא ימצא שם קודם.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'חיבת לומר יקירי'
חיבת לומר יקירי
08/12/2010 | 15:59
2
שההרכב השני בביה"ד שלבסוף נתן את פסק הדין התגלה כהוגן ופרגמטי.

אין לי תלונות עליהם.

אם כי יאמר שלא לזכותם שהם ידעו מה קרה להרכב הראשון (אולץ להתפטר) .

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'איזו כתיבה מדהימה'
איזו כתיבה מדהימה
08/12/2010 | 15:12
פשוט מרגש
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'הרגע שלי'
הרגע שלי
02/12/2010 | 04:09
4
4
<לא מעוניין להשתתף בתחרות על הפרס>
קראו לה לאהל'ה , ילדה עם עיניים ירוקות ושער חום גולש, ילדה יפה ואהובה ששבתה את לב כולם .
והקנאה אכלה אותי מבפנים .. קינאתי כי התייחסו אליה, קנו לה תמיד מתנות .. המבוגרים תמיד התעניינו בה ליטפו חיבקו קנו מתנות .. ועיני עיני ילד בן 8 כלות . לא מבין למה אני נשאר תמיד בצל על מה ולמה ההפליה . כן היא חולה אבל היא תבריא לא ?  
והתסכול מתגבר ויום אחד בשעת משבר לקחתי לה את  הבובה האהובה עליה  וטמנתי אותו בשקית האשפה .. אם הייתי יודע כמה בכי זה יגרום .. כמה אצטער על כך בעתיד אבל את הנעשה אין להשיב...
ביום הולדת עשר עוד הספיקה לחבק אותי חיבוק אחרון וללחוש לי 3 מילים "אני אוהבת אותך"  3 מילים פשוטות שנחרטו בזכרון .
ביום הארור ההוא בחזרה מבית הספר זיהיתי המולה מחוץ לבית אמא צועקת אבא שקט ומכונס. השכן שתמיד היה כועס על הילדים מביא לי פחית קולה וכולם מסתכלים עליי וכולם מחבקים רק אותי ואז בפעם הראשונה קיבלתי את התשומת לב שתמיד חיפשתי ובאותו רגע  פרצו הדמעות, דמעות על אחות יקרה שלא אזכה להכיר עוד..
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'אהבתי מאוד...'
אהבתי מאוד...
02/12/2010 | 15:56
4
לצפיה ב-'באמת אין תחרות!'
באמת אין תחרות!
03/12/2010 | 01:04
1
זה הדבר הכי יפה שקראתי (3 פעמים קראתי את זה ) פה, ממש נוגע.
אני מקווה שאתה לא נוקט במה שנקרא בפסכולגיה גישה פנימית קיצונית. מה גם שהיית ילד , ולא הבנת תמשמעות של זריקת הבובה .
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'השם ישמור'
השם ישמור
08/12/2010 | 12:27
2
אם לא הייתי בעבודה כעת - הדמעות שלי, ללא ספק, היו זולגות.

ואני גם מקווה בנאיביות מה שאת לא לקחת ללב, ורק נתת לנו תיאור לירי מהזיכרון, שום דבר מההרגשה הנוחכית. כי אני לא הייתי עומד בזה.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'"ובחרת בחיים".'
"ובחרת בחיים".
02/12/2010 | 23:13
1
11
פוטרתי  אחרי שתים עשרה שנים מעבודתי .זמן קצר אחרי שנפטר חברי. לאחר חזרתי מה"שבעה" התפקוד שלי בעבודה התרופף  . איחרתי לעבודה .איבדתי את העליזות, ונתקפתי פירצי בכי בלתי נשלטים , ותגובת המעסיקים שלי לא איחרה לבוא ,במקום לנהוג בי בסובלנות נבעטתי החוצה לאבטלה .
בבת אחת  השתבש הכל. ריחמתי על עצמי ,הרגשתי תסכול  שלא התאמצתי  למנוע את פיטוריי ה"לא מוצדקים". לשכ' התעסוקה שלא חילצה אותי מהמצב הפכה למושא שנאתי . ולא היו לי ציפיותלעבודה אחרת, כי גם קשה היה לי להתקבל למקומות עבודה בגילי.
בחצי שנה האחרונה החלה אצלי תפנית,ואני מתפללת שהיא תימשך .התחלתי לעבוד בעבודות מזדמנות.ולעסוק בתחביבים ושמעולם לא חלמתי שאתעניין בהם .הבנתי שבסופו של דבר הכול תלוי רק בי !! כדי לחיות אני חייבת לסלק את הכעס על אותה "יד הענקים" הזדונה  שקילקלה ,ולפנות מקום בתוכי לחידוש כוחותיי הטובים אני מודה שההצתה שלי מאוחרת ,אך עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'הפגישה שהובילה אותי לשינוי באורח החיים'
הפגישה שהובילה אותי לשינוי באורח החיים
04/12/2010 | 18:25
1
7
אני איש תוכנה, טבע וסביבה היו רחוקים ממני מאוד.
לפני כשנה במקרה הוזמנתי לארוחת ערב אצל חברים ושם פגשתי אישה מרתקת.
היא סיפרה לי שהיא מנחה קורסי פרמקלצ'ר - חקלאות ברת קיימא .
הגעתי לקורס שלה מתוך סקרנות וסיימתי אותו לפני כמה חודשים.
בדיעבד, הקורס השפיע המון על השקפת עולמי ודרך חיי.
חפצים שאנשים זורקים כזבל, הופכים אצלי לספסל או לפסל סביבתי בגינה.
למדתי לחסוך בחשמל ולמחזר מים אפורים וכך גם החשבונות ירדו.
הצלחתי לגדל מיני ירקות ואת השאריות להפוך לקומפוסט.
התרומה לסביבה והעבודה בחוץ ובגינה שומרת על בריאות פיזית ונפשית
ויוצרת איזון מול העבודה הטכנית והתובענית שלי במשרד הסגור.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'זה שינוי טוב.'
זה שינוי טוב.
05/12/2010 | 23:06
2
לצפיה ב-'להתאלמן ולהשאר בחיים '
להתאלמן ולהשאר בחיים
05/12/2010 | 05:09
139
להתאלמן זה  להשאר לבד, פתאום בלי שום הכנה,  פשוט בום אחד לבטן, בוקס חזק שגורם לך להתפתל מעמקי נשמתך שלא ידעת שאפילו קיימת.. מנסה לאפס את עצמך..ליצב את האדמה שאתה דורך עליה.. ליצב לך את הנשימה.. מנסה לחזור לנשום נכון.. הבוקס בבטן עדין כואב.. עוצר לך את הנשימה מידי פעם בפעם..
כן אני אלמנה.. הצטרפתי למשפחה של האנשים הלוא מובנים בעולם.... כי אחרים שהם לא רק מעירים.. מנסים להסביר ולהעביר ביקורת.. כי להם הכל קל בחיים.. והם לא מבינים כשאומרים שאנחנו עייפים.. לכו תסבירו שזה לא עייפות פיזית אלא נפשית..ומהבור העמוק הזה לקום ולבנות חיים חדשים ..כל החלומות  והתכנונים המשותפים אינם עוד.. ללמוד לחיות בלי החצי ..ואז קבלתי ספר ששינה את חיי ..
"כל טראומה מספקת הזדמנות לשינוי צורה אמיתי.
הטראומה מגבירה ומעוררת את ההתפשטות וההתכווצות של הנפש.
לטראומה יש את הכוח למצוץ את חיינו ולהרוס אותם.
נוכל גם להשתמש בה לחידוש עצמי רב עוצמה ולשינוי צורה.
לאחר שהתפוגגה היא ברכה של כוח עצום יותר". ( מתוך "להעיר את הנמר" מרפאים את הטראומה.פיטר לוין)
בהשקפת עולמי, הכאב קיים,החוסר ישנו, העצב נמצא בכל נים נשמתינו..
הטראומה היא טראומה למרות זאת אני בונה את דרכי בחיים,מרשה
לעצמי, להנות, לצחוק, לכיף, לנסוע, ללמוד ובעיקר להמשיך להיות אופטימית... חיי קבלו תפנית, מהאשה הקטנה שעובדת עם הבעל, שרודפת אחרי החומרי, הבנתי כמה זמניים אנחנו כאן ,
בניתי לי חיים חדשים
הפכתי את תחביבי באירוח למקצוע , מארחת בביתי קבוצות פנויים פנויות ,מבשלת ארוחות יחודיות ..ובקרוב עוד פרוייקטים ..הגשמה של חלומות.היום אני עושה רק מה שטוב לי .
עם כל הכאב  מהטראומה צמחתי , התעצמתי ..נעשתי אדם שונה. היום אני יודעת שחיים פעם אחת ומנצלת את חיי הכי טוב שניתן..
נרים כוס יין לחיי חיים בריאים יותר
נרים כוס יין לחיי חיים מאושרים
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'החוויה שביגרה אותי והחזירה אותי לשורשים '
החוויה שביגרה אותי והחזירה אותי לשורשים
07/12/2010 | 11:54
11
החוויה המעצימה בחיי היא המשלחת לפולין בימי התיכון. יש שיגידו שהצבא ביגר אותם, אבל אצלי זה קרה קצת לפני...
הטיול למחנות ההשמדה אוושוויץ ובירקנאו הטמיע בי גאווה לאומית ורצון להעמיק ולחקור במורשת היהודית בכלל ובמורשת המשפחתית בפרט.
להבדיל ממשפחת ניצולות שואה, אצלנו בבית לא הרבו לספר על השואה והמסע לפולין פקח את עיני וחיבר אותי לשורשים.
זו הייתה הפעם הראשונה שטסתי לחו"ל, לחוויה שהחדירה בי עצמאות, רצינות והבנה של הדברים החשובים באמת במירוץ החיים.
המסע החשוב הזה היווה בי נקודת מפנה מהילדה שהייתי לנערה בוגרת ואחראית יותר והשפיע על בחירות רבות במהלך חיי.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'בחרתי בחיים....'
בחרתי בחיים....
07/12/2010 | 14:35
9
יום 21.08.95 בבוקר עוד יום שגרתי החל. הייתי  כרגיל בדרכי לעבודה ולא העלתי בדעתי שחיי עומדים להשתנות לעד.
באוטובוס היה מחבל מתאבד וכך נפצעתי אנושות בפיגוע.
פצעתי הייתה כה אנושה וחשבו שלא אגיע חייה לבית החולים. לאחר מכן הייתי מורדמת ומונשמת כ-3 חודשים ועוד כ-שנה בשיקום. בהתחלה טענו שאני לא אחיה ואחרכך היו בטוחים שאשאר בכיסא גלגלים ושהיד לא תתפקד כלל. עד היום הרופאים לא יודעים איך אני הולכת ומתפקדת ואני מוגדרת כנס רפואי.
אני שרדתי עם 50% כוויות והשתקמתי כנגד כל הסיכויים וכמובן שחיי השתנו. במהלך השיקום הארוך היה לי הרבה זמן לחשוב על החיים שקיבלתי במתנה ועל משמעותן.
לא עושה תוכניות לטווח ארוך ומשתדלת להנות מהחיים: חזרתי לעבודה אך לא מחפשת קריירה,משתדלת לעודד אחרים
ותומכת בנפגעי טרור ופצועים אחרים.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'תחרות אופטימית משו....'
תחרות אופטימית משו....
07/12/2010 | 23:23
1
3
ממש הכנסתם אותי לדכאון עם הצרות של כולכם, אפשר לפתוח תחרות חדשה של דברים יותר משמחים? לא רק עם סוף טוב?.... :)

מה שבטוח, אנשים איוכתיים ביותר מרכיבים את הפורום הזה...
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'כן, יש מצב'
כן, יש מצב
08/12/2010 | 00:04
שהתחרות הפכה למעט מדכאת, אבל היי, רוב התגובות אופטימיות בסיומן, גם זה משהו.

ותודה על המחמאות, אני נאלצת לציין שרוב הכותבים הם לא מהפורום שלנו, או לפחות לא כותבים בו, אבל לקבל מחמאות אנחנו תמיד שמחים

יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'חוויה שגרמה לי לעצור את מירוץ החיים'
חוויה שגרמה לי לעצור את מירוץ החיים
06/12/2010 | 23:58
4
אני מגיעה למקום העבודה שלי ברגל ובחודש פברואר עברנו לבניין מרוחק מאוד,החלטתי לקנות אופניים לאחר שלמדתי כ-10 שיעורים לרכב. ביום הראשון שרכבתי לעבודה בחודש מרץ נפלתי מן האופניים.שברתי את היד ונאלצתי לשבת בבית כ-8 שבועות. פתאום לקחתי הכל בפרופורציות אחרות, הכל נרגע, הכל באיזי. לא רצתי יותר לעבודה. נחתי, קראתי ,סידרתי תמונות וניירת שלא נגעתי בה שנים. גם ראיתי מי החברים האמיתיים שלי "בשעת צרה". מי מגיע לעזור בבישול, מי מביא לי ספר לקרוא.תודה
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'יש לי, יש לי'
יש לי, יש לי
07/12/2010 | 01:53
2
4
לפני כמה שנים (אגב, מיד אחרי היציאה בשאלה שלי, מה שגרם לי לחשוב לרגע אם זה לא עונש משמים על פריקת העול ולאחר רגע להחליט שלא, ושבסך הכל כל העניין הוא צירוף מקרים) הובהלתי לבית חולים לניתוח דחוף בעיניים בגלל סיבוך רפואי מה שגרם לעין אחת להתחיל להתעוור ולמצב גרוע קצת פחות בעין השנייה. הניתוח היה קשה ומסובך ולאחריו כמעט ולא ראיתי והייתה אפשרות שאיכות הראייה שלי תדרדר מאד מאד, גם ההחלמה הייתה זוועתית בפני עצמה. למזלי יצאתי מזה, למרות שהמספר במשקפיים עלה בצורה די משמעותית.

מאז התחלתי לקחת את הדברים בפרופורציה, כל מחלה או מיחוש מתקבלים בפרופורציה המתאימה להם ובנוסף, אם אני לפעמים מתרעמת על איכות הראייה הירודה שלי או על המשקפיים המציקות אני חושבת לעצמי שיכל להיות הרבה יותר גרוע ומיד הופכת לאופטימית בחזרה (טוב, בסדר, עד כמה שאני יכולה להיות אופטימית ).
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'פוטנציאל לחופשה בפולין..'
פוטנציאל לחופשה בפולין..
07/12/2010 | 02:05
1
3
אפשר קצת מהפרופורציות שלך?
אני צריך..
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'לא סתם חופשה'
לא סתם חופשה
07/12/2010 | 02:22
1
חופשת מולדת!

יש על מה לדבר.
יוצאים בשאלה >>
לצפיה ב-'בהצלחה למתחרים, כל'
בהצלחה למתחרים, כל
08/12/2010 | 08:48
1

רגע הוא רגע שבו יכולים להשתנות החיים.

החיים שלי השתנו כשהתאהבתי , כשהתחתנתי, כשילדתי ,כשלמדתי, כשעבדתי -וכשטעמתי טעם של אושר.

הרבה סיפורים אוכל לכתוב על כל רגע.

הרבה סיפורים עם נימה מאושרת, עצובה, חרדה ועוד.

מה שחשוב זה שלכל אחד כאן סיפורים משלו . אלו שהוא מפרסם זוכים/עשויים לזכות

לתגובות, לאהדה, לתמיכה

ואלו שהוא שומר בינו לבינו ...

אז- בהצלחה לכולכם למרות שרק לחלק מכם יינתן פרס.

למרות זאת, כולכם ראויים. לפחות בעיניי.
יוצאים בשאלה >>

הודעות אחרונות

13:33 | 17.01.16 אורחים בפורום
01:59 | 04.01.16 אדום של יין
18:19 | 03.01.16 יוחאי1985
17:53 | 28.12.15 אורחים בפורום
10:54 | 21.12.15 ספרנו1
16:54 | 10.12.15 אורחים בפורום

חם בפורומים של תפוז

המוזיקאי לירון עמרם מתארח בפורום
המוזיקאי לירון עמרם...
המוזיקאי המוכשר והייחודי ופריצת השנה בגלגל``צ...
המוזיקאי לירון עמרם מתארח בפורום
המוזיקאי לירון עמרם...
המוזיקאי המוכשר והייחודי ופריצת השנה בגלגל``צ...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ