שתי הערות לסיום הטירוף
- פותח הנושא Niminator
- פורסם בתאריך
איןעלמקנרו
New member
זה קצת סובייקטיבי
יש שני טניסאים מהטובים ביותר אי פעם על המגרש הם יכולים לעשות דברים שמעטים אחרים יכולים בלי ספק שחקנים גדולים שניהם ומה הם עושים עם זה? חמש שעות וחצי של שיעמום... כל מי שראה את הארבע שעות הראשונות ידע שהוא לא יראה שום דבר חדש בשעה החמישית בעיני זה היה משעמם (כל החצי סט שראיתי, וגם כל הגיים פה גיים שם בשאר ארבע וחצי השעות) שיעמום עם טניס ברמה גבוהה מאוד, אבל עדיין שיעמום ממש כמו לצפות במרתון בשידור מלא, גם שם יש אתלטים מהרמה הגבוהה ביותר
יש שני טניסאים מהטובים ביותר אי פעם על המגרש הם יכולים לעשות דברים שמעטים אחרים יכולים בלי ספק שחקנים גדולים שניהם ומה הם עושים עם זה? חמש שעות וחצי של שיעמום... כל מי שראה את הארבע שעות הראשונות ידע שהוא לא יראה שום דבר חדש בשעה החמישית בעיני זה היה משעמם (כל החצי סט שראיתי, וגם כל הגיים פה גיים שם בשאר ארבע וחצי השעות) שיעמום עם טניס ברמה גבוהה מאוד, אבל עדיין שיעמום ממש כמו לצפות במרתון בשידור מלא, גם שם יש אתלטים מהרמה הגבוהה ביותר
Aviram Kiryat Yam Tennis
New member
דיוקוביץ ניצח בקושי רב ולכן ....
כל מה שאני קורא כאן די לא קשור למציאות .
כל מה שאני קורא כאן די לא קשור למציאות .
אל תקלקל אבירם, נכון שזה היה בקושי רב...
אבל רק בגלל שנולה עשה לעצמו חיים קשים והאריך לעצמו את השהות על המגרש כשנחנק במאני-טיים של המערכה הרביעית (פספס 3 BP ב 4-3 והפסיד 4 נק' רצופות בטייברייק אחרי שכבר הוביל 5-3 והיה מרחק שתי נק' מהניצחון) - כולם יודעים שהמשחק היה צריך להסתיים ב-4 מערכות וגם אתה יודע את זה, גם אם אתה לא מוכן להודות בזאת. שלא נדבר על כך שנולה די נתן לו את המערכה הראשונה במתנה (שיחק מזעזע) ושלט במערכות השנייה והשלישית כאשר השלישית בכלל הייתה טיול בפארק. נדאל היה צריך לתת את כל מה שיש לו רק כדי לזכות במערכה הרביעית ב-TB וגם זה לא הספיק בסופו של יום. תכלס נולה אכן לא היה במיטבו מבחינת היכולת והחוסן המנטלי בגמר הזה ולא עלה על רפא בכמה דרגות כמו בווימבי וארה"ב שנה שעברה ולכן לא ניצח בקלות ובנוחות אבל זה רק הופך את הניצחון שלו לעוד יותר גדול והרואי. אז באמת כל הכבוד לרפא על הלחימה והמשחק המצויין במערכה הרביעית ובחלקים מהמערכה החמישית, אבל נולה היה טוב יותר בסה"כ וניצח בצדק לדעתי. אגב, סטיב טיגנור כתב אתמול כתבה ממש יפה על הגמר ומנה 5 דרכים בהן ניתן לפרש את המשחק כשהראשונה היא - As proof that the old Nole can win big, too Last year, we said Djokovic won because he was fitter and calmer. He had more belief; the old, edgy, pull-the-trigger-at-the-first-sign-of-trouble Nole had been left behind. He won because he had grown up. Except that this past week, the old edgy, heavy-breathing, trigger-pulling Nole returned. And he still won. Any tennis instructor trying to teach a young player the value of positive body language must have cringed at Djokovic’s performances this week. The Serb began matches talking to himself and his friends, throwing his hands in the air when he missed, and shuffling to the sidelines with his head down in exhaustion and pain. Djokovic puts all of his troubles out there for his opponent, and the world, to see. And that’s also how he gets rid of them. It’s as Djokovic must have something go wrong, as it did in the first set tonight, before he can relax, forget about the pressure and the setting, and let loose. After five games, Djokovic was already on his third racquet (he didn’t like the string jobs) and his second shirt. By the start of the second set, though, he was at his ease in rallies, breathing fine, and pumping himself up. By the third set he was pouncing on everything in sight. It’s nice to know: Nole—who won the semis and final 7-5 in the fifth set—can be himself, neuroses and ailments and vulnerabilities and all, and still win. לינק למי שמעוניין לקרוא את הכתבה במלואה - http://blogs.tennis.com/thewrap/2012/01/everything-you-can-imagine.html
אבל רק בגלל שנולה עשה לעצמו חיים קשים והאריך לעצמו את השהות על המגרש כשנחנק במאני-טיים של המערכה הרביעית (פספס 3 BP ב 4-3 והפסיד 4 נק' רצופות בטייברייק אחרי שכבר הוביל 5-3 והיה מרחק שתי נק' מהניצחון) - כולם יודעים שהמשחק היה צריך להסתיים ב-4 מערכות וגם אתה יודע את זה, גם אם אתה לא מוכן להודות בזאת. שלא נדבר על כך שנולה די נתן לו את המערכה הראשונה במתנה (שיחק מזעזע) ושלט במערכות השנייה והשלישית כאשר השלישית בכלל הייתה טיול בפארק. נדאל היה צריך לתת את כל מה שיש לו רק כדי לזכות במערכה הרביעית ב-TB וגם זה לא הספיק בסופו של יום. תכלס נולה אכן לא היה במיטבו מבחינת היכולת והחוסן המנטלי בגמר הזה ולא עלה על רפא בכמה דרגות כמו בווימבי וארה"ב שנה שעברה ולכן לא ניצח בקלות ובנוחות אבל זה רק הופך את הניצחון שלו לעוד יותר גדול והרואי. אז באמת כל הכבוד לרפא על הלחימה והמשחק המצויין במערכה הרביעית ובחלקים מהמערכה החמישית, אבל נולה היה טוב יותר בסה"כ וניצח בצדק לדעתי. אגב, סטיב טיגנור כתב אתמול כתבה ממש יפה על הגמר ומנה 5 דרכים בהן ניתן לפרש את המשחק כשהראשונה היא - As proof that the old Nole can win big, too Last year, we said Djokovic won because he was fitter and calmer. He had more belief; the old, edgy, pull-the-trigger-at-the-first-sign-of-trouble Nole had been left behind. He won because he had grown up. Except that this past week, the old edgy, heavy-breathing, trigger-pulling Nole returned. And he still won. Any tennis instructor trying to teach a young player the value of positive body language must have cringed at Djokovic’s performances this week. The Serb began matches talking to himself and his friends, throwing his hands in the air when he missed, and shuffling to the sidelines with his head down in exhaustion and pain. Djokovic puts all of his troubles out there for his opponent, and the world, to see. And that’s also how he gets rid of them. It’s as Djokovic must have something go wrong, as it did in the first set tonight, before he can relax, forget about the pressure and the setting, and let loose. After five games, Djokovic was already on his third racquet (he didn’t like the string jobs) and his second shirt. By the start of the second set, though, he was at his ease in rallies, breathing fine, and pumping himself up. By the third set he was pouncing on everything in sight. It’s nice to know: Nole—who won the semis and final 7-5 in the fifth set—can be himself, neuroses and ailments and vulnerabilities and all, and still win. לינק למי שמעוניין לקרוא את הכתבה במלואה - http://blogs.tennis.com/thewrap/2012/01/everything-you-can-imagine.html
לא אמרתי שלא היה ספק שהוא ינצח...
רק שהגיע לו לנצח כי הוא היה יותר טוב בסה"כ ואני באמת מאמינה בזה ועובדה שכתבתי פה את זה אחרי הפסד המערכה הרביעית - http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=287&MessageId=159079140 אחרי המערכה הראשונה סתם כתבתי שהוא יפסיד כי אני פסימית ואפשר גם להבין למה חששתי, הוא שיחק מזעזע והשדרים אמרו שכנראה העייפות מחצי הגמר אחראית לכך אז בגלל הלחץ הגזמתי וכתבתי שטויות - אז מה? אסור לי? אחרי שהוא שבר בשנייה כבר חזרתי להאמין ובסיום השלישית ממש הייתי בטוחה שזה יגמר ב-4 כי הוא שלט במשחק ורפא נראה פשוט חסר אונים וכמובן שאחרי שהוא הפסיד את ה-TB התאבסתי וחשבתי כמו כולם שלא נשאר לו כוח והוא בטח יפסיד...למזלי טעיתי והוא הצליח למצוא מספיק כוח כדי לתת פוש אחרון. גם הסטטיסטיקה מלמדת שנולה היה השחקן הטוב יותר על המגרש ואיך תמיד אומרים...הסטטיסטיקה לא משקרת! הסטטיסטיקה: (aces (9-10), double faults (2-4), winners (57-44), unforced errors (69-71), total points won (193-176 המספרים משמאל של נולה וכמובן נולה שבר 7 פעמים את רפא ורפא שבר אותו רק 4 פעמים.
רק שהגיע לו לנצח כי הוא היה יותר טוב בסה"כ ואני באמת מאמינה בזה ועובדה שכתבתי פה את זה אחרי הפסד המערכה הרביעית - http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=287&MessageId=159079140 אחרי המערכה הראשונה סתם כתבתי שהוא יפסיד כי אני פסימית ואפשר גם להבין למה חששתי, הוא שיחק מזעזע והשדרים אמרו שכנראה העייפות מחצי הגמר אחראית לכך אז בגלל הלחץ הגזמתי וכתבתי שטויות - אז מה? אסור לי? אחרי שהוא שבר בשנייה כבר חזרתי להאמין ובסיום השלישית ממש הייתי בטוחה שזה יגמר ב-4 כי הוא שלט במשחק ורפא נראה פשוט חסר אונים וכמובן שאחרי שהוא הפסיד את ה-TB התאבסתי וחשבתי כמו כולם שלא נשאר לו כוח והוא בטח יפסיד...למזלי טעיתי והוא הצליח למצוא מספיק כוח כדי לתת פוש אחרון. גם הסטטיסטיקה מלמדת שנולה היה השחקן הטוב יותר על המגרש ואיך תמיד אומרים...הסטטיסטיקה לא משקרת! הסטטיסטיקה: (aces (9-10), double faults (2-4), winners (57-44), unforced errors (69-71), total points won (193-176 המספרים משמאל של נולה וכמובן נולה שבר 7 פעמים את רפא ורפא שבר אותו רק 4 פעמים.
Aviram Kiryat Yam Tennis
New member
צודק לגמרי .
באמת זה לא הוגן, צריכים להאריך את המשחק של הנשים .
באמת זה לא הוגן, צריכים להאריך את המשחק של הנשים .
ניקי ווייר
New member
זה הטיעון הדמגוגי הכי אידיוטי שיש
זה כמו להגיד שלזכות במרתון צריך להיות שווה יותר כסף מב100 מטר כי זה רק 10 שניות לעומת שעתיים. סכום הפרסים נתון אך ורק לשיקול דעת המארגנים ושהם יחשבו אותו לפי איך שבא להם(יוקרה, איכות, רייטינג וכו')
זה כמו להגיד שלזכות במרתון צריך להיות שווה יותר כסף מב100 מטר כי זה רק 10 שניות לעומת שעתיים. סכום הפרסים נתון אך ורק לשיקול דעת המארגנים ושהם יחשבו אותו לפי איך שבא להם(יוקרה, איכות, רייטינג וכו')
Aviram Kiryat Yam Tennis
New member
בדיוק, גם למרתון מגיע יותר כסף .
סיכום מעולה!
אני מסכימה לחלוטין לגבי דג'וקוביץ'. לא יודעת לשים את האצבע איפה השינוי קרה, אם בהכרח בארה"ב 10' או קצת אחרי, אבל הוא בהחלט התשדרג וכנראה שאפשר לייחס את זה לפדרר ונדאל ולצורך להתעלות כדי לנצח אותם. זה הופך אותו לספורטאי גדול מאוד בעיניי. לגבי הנקודה השניה שלך... לא ראיתי את כל המשחק אתמול (בכל זאת, יש אנשים שעובדים
) אבל אני לא רואה משהו מאוד מרגש במשחקים ארוכים. הם נעשים מותחים בעיקר ככל שהמערכה החמישית מתקדמת, אבל זה מתיש. הרגשתי ככה במשך רוב המשחק של מארי-דג'וקו (שגם, הפך לדרמטי ומרתק רק במערכה החמישית, בעיקר במיני קאמבק של מארי) וזה נכון גם לגמר. וזה נכון בעיקר לגמרים של דג'וקו ורפא (USO היה קצר יותר, אבל מתיש לא פחות). חייבים לעשות שינוי במהירות המגרשים, נראה שזו מגמה שמשתלטת על הסבב כולו, כמעט ואין מגרשים מהירים היום, למעט בסוף העונה. ושדווקא דג'וקו, רפא ומארי - שנוטים להיגרר למשחקים ארוכים ומפרכים כאלה - צריכים לעשות שינוי. הם סובלים יותר מפציעות כתוצאה מהמעומס הזה. מצד שני, פדרר הוא שחקן שונה מאוד בנוף הזה וקשה להגיד שזה עוזר לו לזכות בסלאמים...
אני מסכימה לחלוטין לגבי דג'וקוביץ'. לא יודעת לשים את האצבע איפה השינוי קרה, אם בהכרח בארה"ב 10' או קצת אחרי, אבל הוא בהחלט התשדרג וכנראה שאפשר לייחס את זה לפדרר ונדאל ולצורך להתעלות כדי לנצח אותם. זה הופך אותו לספורטאי גדול מאוד בעיניי. לגבי הנקודה השניה שלך... לא ראיתי את כל המשחק אתמול (בכל זאת, יש אנשים שעובדים
שוקולד תפוז
New member
סיכום מצויין! ויש לי שאלה קטנה
דווקא במערכה הראשונה בגמר, או יותר נכון בפתיחתה, היה נדמה לי שרפא משחק הרבה יותר התקפי מכפי שהוא בדרך-כלל משחק. אמנם ג'וקוביץ' לא נכנס למשחק עדיין בשלב הזה, אבל הייתה לי תחושה שאם נדאל ישמור על הקצב, הוא לא יתן לנובאק סיכוי להיכנס ממש למשחק. אז אולי באיזשהו מובן זו אמורה להיות התשובה מבחינתו? אני חושבת שזו גם חלק מהבעיה של נובאק מול פדרר - פדרר משחק הרבה יותר התקפי, ולנובאק עדיין קשה עם זה. אולי המחסום המנטלי נשבר, אבל בכל מקרה, המשחקים מול פדרר עדיין צמודים הרבה יותר. ומסכימה לגבי הצורך להאיץ את המגרשים. אני חושבת שהשחקנים בצמרת צריכים להיות אלו שמובילים את המגמה הזו, כי לא ברור לי איך שחקן יכול לשמור לאורך זמן על יציבות שדורשת יכולת אתלטית כל כך גבוהה. כבר עכשיו השחקנים נראים מותשים (ויש שיאמרו שזו התקפה פסיכולוגית או לא - כמו שאני רואה את זה, באיזשהו שלב התשישות חייבת להוות פקטור).
דווקא במערכה הראשונה בגמר, או יותר נכון בפתיחתה, היה נדמה לי שרפא משחק הרבה יותר התקפי מכפי שהוא בדרך-כלל משחק. אמנם ג'וקוביץ' לא נכנס למשחק עדיין בשלב הזה, אבל הייתה לי תחושה שאם נדאל ישמור על הקצב, הוא לא יתן לנובאק סיכוי להיכנס ממש למשחק. אז אולי באיזשהו מובן זו אמורה להיות התשובה מבחינתו? אני חושבת שזו גם חלק מהבעיה של נובאק מול פדרר - פדרר משחק הרבה יותר התקפי, ולנובאק עדיין קשה עם זה. אולי המחסום המנטלי נשבר, אבל בכל מקרה, המשחקים מול פדרר עדיין צמודים הרבה יותר. ומסכימה לגבי הצורך להאיץ את המגרשים. אני חושבת שהשחקנים בצמרת צריכים להיות אלו שמובילים את המגמה הזו, כי לא ברור לי איך שחקן יכול לשמור לאורך זמן על יציבות שדורשת יכולת אתלטית כל כך גבוהה. כבר עכשיו השחקנים נראים מותשים (ויש שיאמרו שזו התקפה פסיכולוגית או לא - כמו שאני רואה את זה, באיזשהו שלב התשישות חייבת להוות פקטור).
תשובה לשאלתך הקטנה: ברור שהתשובה מבחינת...
רפא היא לשחק התקפי מהרגע הראשון ועד האחרון אבל כנראה הוא לא הבין את זה עדיין, אחרי 6 הפסדים רצופים לנולה (או שהוא פשוט חשב שאחרי חצי הגמר מול מארי נולה יבוא עייף ולכן כדאי לו להתיש אותו ובכך לגמור אותו סופית). אתמול הוא באמת היה התקפי מאוד בתחילת המשחק, כפי שציינת יפה, אבל אז אחרי שזכה במערכה הראשונה ולקח את ההובלה הוא פתאום נסוג בחזרה למקום הבטוח שלו - משחק סופר הגנתי בו הוא עומד רחוק מהבייסליין ופשוט מחזיר כדורים למגרש...אחרי שהוא הפסיד את שתי המערכות הבאות וראה שנובאק עדיין לא התעייף, הוא סוף סוף קלט שזה לא יעבוד ואם הוא רוצה שיהיה לו סיכוי לחזור למשחק ולנצח אז אין ברירה והוא חייב לחזור למשחק הסופר התקפי של המערכה הראשונה והשינוי הזה בגישה באמת הביא אותו קרוב קרוב לניצחון במשחק. נראה לי שרפא סוף סוף למד את הלקח ופעמים הבאות הוא יהיה התקפי לאורך כל המשחק כך שיהיה מעניין וכנראה נקבל משניהם טניס עוד יותר איכותי ועוד דרמה.
רפא היא לשחק התקפי מהרגע הראשון ועד האחרון אבל כנראה הוא לא הבין את זה עדיין, אחרי 6 הפסדים רצופים לנולה (או שהוא פשוט חשב שאחרי חצי הגמר מול מארי נולה יבוא עייף ולכן כדאי לו להתיש אותו ובכך לגמור אותו סופית). אתמול הוא באמת היה התקפי מאוד בתחילת המשחק, כפי שציינת יפה, אבל אז אחרי שזכה במערכה הראשונה ולקח את ההובלה הוא פתאום נסוג בחזרה למקום הבטוח שלו - משחק סופר הגנתי בו הוא עומד רחוק מהבייסליין ופשוט מחזיר כדורים למגרש...אחרי שהוא הפסיד את שתי המערכות הבאות וראה שנובאק עדיין לא התעייף, הוא סוף סוף קלט שזה לא יעבוד ואם הוא רוצה שיהיה לו סיכוי לחזור למשחק ולנצח אז אין ברירה והוא חייב לחזור למשחק הסופר התקפי של המערכה הראשונה והשינוי הזה בגישה באמת הביא אותו קרוב קרוב לניצחון במשחק. נראה לי שרפא סוף סוף למד את הלקח ופעמים הבאות הוא יהיה התקפי לאורך כל המשחק כך שיהיה מעניין וכנראה נקבל משניהם טניס עוד יותר איכותי ועוד דרמה.
תודה לכולם ותגובות
שמאור - לא צריך להרחיק כדי לראות שחקנים שהתמוטטו במהלך משחקים. אני מפנה אותך לפוגניני בצרפת בשנה שעברה, ולג'וקוביץ' עצמו בחלקים אחרים של הקריירה שלו. צריכים לזכור שיש הרבה גורמים שמנעו התמוטטות של השחקנים בגמר - העובדה שהם התרגלו למשחקים בסדר גודל כזה (עד כמה שאפשר להתרגל לדבר כזה), הם באו בגישה המנטאלית הנכונה והיו מוכנים לקרב לא-אנושי, הכושר הגופני היוצא מגדר הרגיל של שניהם ואולי חשוב מהכל - המעמד. לא כל משחק ארוך של חמש מערכות הוא גמר גראנד-סלאם, בו האדרנלין ותחושת הטירוף מהקהל שולטים ברגשות השחקנים. דמיין לעצמך שזה היה משחק סיבוב ראשון או סיבוב אחרון של מוקדמות בווימבלדון. אבי - אתה מבסס את זה שהנקודות לא בהכרח ארוכות על פדרר, אבל אמרתי מראש שפדרר הוא האנומליה של הסבב. כמו כן, מצחיק קצת להגיד על הסיבובים הראשונים של ג'וקוביץ' משהו כמו "ראו, אלה היו משחקים קצרים, אז כנראה שאין בעיה מהותית". ג'וקוביץ' הוא רמה מעל מלומדים כמו ניקולאס מאהו ולא שם נמצאת בעיית אורך המשחקים. העניין הוא גם לא עצם היכולת של נדאל וג'וקוביץ' לנסות לסגור נקודות מהר - ברור שהפורהאנד של נדאל יכול לסיים נקודות במהירות ושג'וקוביץ' יכול לשחק סרב\וולי אם ירצה ולקצר את הנקודות. העניין הוא שזה לא באמת מתרחש, מכיוון שאין לשחקנים תמריצים לעשות דבר כזה. כיום קשה הרבה יותר לתקוף מכיוון שהמגרשים איטיים יותר ושחקן הגנתי יחזיר יותר מהכדורים ההתקפיים האלה. השחקן ההגנתי יודע שהאחוזים לטובתו - מתישהו השחקן התוקף יפספס כדור, ואם שני שחקני-על כמו מרבה הרגליים והליצן פספסו כדורים התקפיים בגמר גראנד-סלאם, ממי אנחנו מצפים שכן יצליח לתקוף ולשבור בעזרת מתקפה שחקן הגנתי? בנוסף, קל לראות כיצד שחקנים התקפיים כמו צונגה ושחקנים כמו-התקפיים כמו סודרלינג וברדיך ניגפים בסופו של דבר מול מפלצות הגנה כמו נדאל וג'וקוביץ' (הרי ברדיך נתן משחק מטורף ברבע הגמר ועדיין הפסיד בארבע מערכות). ניתן להגיד שזה מכיוון שהשחקנים ההתקפיים הנוכחיים פשוט אינם מוכשרים מספיק, אבל לדעתי (שניתן לחלוק עליה) מדובר בעניין מהותי בסבב ולא מקרי. שוקולד תפוז (שזה דיי מגעיל, עדיף שוקולד לבן) - נדאל הוא שחקן שהכישרון שלו נופל רק מזה של פדרר. אם ירצה, הוא יוכל לפתח יכולות התקפיות מרהיבות שיאפשרו לו לנצח את ג'וקוביץ' בהתקפה. הבעיה היא ששני השחקנים התפתחו בצורה מאוד מסוימת. אתם מוזמנים להשוות את ג'וקוביץ' ששיחק מול נדאל במיאמי 2007 לג'וקוביץ' של אתמול, או את נדאל ששיחק מול יואיט במלבורן 2005 לזה ששיחק אתמול, ולראות כמה התקפיים הם היו פעם וכמה הגנתיים הם היו אתמול. זה לא מקרי ולא מדובר בתכנית משחק ספציפית, זו התפתחות של שני השחקנים למצב הגנתי מכיוון שזה מה שנותן להם את היתרון הגדול ביותר בדינאמיקה של הסבב כיום, מבחינת אחוזים זה מה שעדיף להם כדי להיות מדורגים במקומות הראשונים בעולם. לכן קשה להאמין שנדאל יצליח להפוך פתאום לאיזה שחקן התקפי - כל הקריירה האחוזים היו לטובתו במשחק הגנתי מושלם, הוא התפתח לשחקן כזה מכיוון שזה מה שהוא חשב (ובצדק) שיעלה אותו לפסגת המשחק. עם זאת, אני חושב שבאליפות ארה"ב 2010, שהיה באמת טורניר מיוחד, ראינו את נדאל ביכולתו ההתקפית המירבית שלו, וזה גם היה הטורניר הטוב ביותר בקריירה של נדאל מחוץ לחימר. יתכן שזו אכן התשובה האפשרית לג'וקוביץ', אבל הבעיה היא שלא מדובר באיזו תכנית משחק גרידא, אלא במה שנקרה ה-zone, מצב בו לשחקן דברים פשוט "הולכים". קל מאוד להגיד "במשחק הבא אלך על ווינרים", אבל אז מגיעים למגרש, והכדורים מהצד השני של המגרש לא מפסיקים לחזור, ופתאום אתה מתחיל לעשות טעויות ואומר "נו, ניחא, אז אנסה לבנות קצת את הנקודה לפני שאהיה אגרסיבי" - ולפתע, בלי תכנון, אנחנו נגררים לחמש מערכות של קרב חפירות שלקוח היישר ממלחמת העולם הראשונה. בקיצור - קשה ללמד כלב זקן תעלולים חדשים. אני חושב שאם נדאל יתחיל להיות לפתע שחקן אגרסיבי, הוא יפסיד יותר משחקים בשלבים יותר מוקדמים. אולי זה מחיר שהוא מוכן לשלם, אבל זה יהיה תהליך ארוך.
שמאור - לא צריך להרחיק כדי לראות שחקנים שהתמוטטו במהלך משחקים. אני מפנה אותך לפוגניני בצרפת בשנה שעברה, ולג'וקוביץ' עצמו בחלקים אחרים של הקריירה שלו. צריכים לזכור שיש הרבה גורמים שמנעו התמוטטות של השחקנים בגמר - העובדה שהם התרגלו למשחקים בסדר גודל כזה (עד כמה שאפשר להתרגל לדבר כזה), הם באו בגישה המנטאלית הנכונה והיו מוכנים לקרב לא-אנושי, הכושר הגופני היוצא מגדר הרגיל של שניהם ואולי חשוב מהכל - המעמד. לא כל משחק ארוך של חמש מערכות הוא גמר גראנד-סלאם, בו האדרנלין ותחושת הטירוף מהקהל שולטים ברגשות השחקנים. דמיין לעצמך שזה היה משחק סיבוב ראשון או סיבוב אחרון של מוקדמות בווימבלדון. אבי - אתה מבסס את זה שהנקודות לא בהכרח ארוכות על פדרר, אבל אמרתי מראש שפדרר הוא האנומליה של הסבב. כמו כן, מצחיק קצת להגיד על הסיבובים הראשונים של ג'וקוביץ' משהו כמו "ראו, אלה היו משחקים קצרים, אז כנראה שאין בעיה מהותית". ג'וקוביץ' הוא רמה מעל מלומדים כמו ניקולאס מאהו ולא שם נמצאת בעיית אורך המשחקים. העניין הוא גם לא עצם היכולת של נדאל וג'וקוביץ' לנסות לסגור נקודות מהר - ברור שהפורהאנד של נדאל יכול לסיים נקודות במהירות ושג'וקוביץ' יכול לשחק סרב\וולי אם ירצה ולקצר את הנקודות. העניין הוא שזה לא באמת מתרחש, מכיוון שאין לשחקנים תמריצים לעשות דבר כזה. כיום קשה הרבה יותר לתקוף מכיוון שהמגרשים איטיים יותר ושחקן הגנתי יחזיר יותר מהכדורים ההתקפיים האלה. השחקן ההגנתי יודע שהאחוזים לטובתו - מתישהו השחקן התוקף יפספס כדור, ואם שני שחקני-על כמו מרבה הרגליים והליצן פספסו כדורים התקפיים בגמר גראנד-סלאם, ממי אנחנו מצפים שכן יצליח לתקוף ולשבור בעזרת מתקפה שחקן הגנתי? בנוסף, קל לראות כיצד שחקנים התקפיים כמו צונגה ושחקנים כמו-התקפיים כמו סודרלינג וברדיך ניגפים בסופו של דבר מול מפלצות הגנה כמו נדאל וג'וקוביץ' (הרי ברדיך נתן משחק מטורף ברבע הגמר ועדיין הפסיד בארבע מערכות). ניתן להגיד שזה מכיוון שהשחקנים ההתקפיים הנוכחיים פשוט אינם מוכשרים מספיק, אבל לדעתי (שניתן לחלוק עליה) מדובר בעניין מהותי בסבב ולא מקרי. שוקולד תפוז (שזה דיי מגעיל, עדיף שוקולד לבן) - נדאל הוא שחקן שהכישרון שלו נופל רק מזה של פדרר. אם ירצה, הוא יוכל לפתח יכולות התקפיות מרהיבות שיאפשרו לו לנצח את ג'וקוביץ' בהתקפה. הבעיה היא ששני השחקנים התפתחו בצורה מאוד מסוימת. אתם מוזמנים להשוות את ג'וקוביץ' ששיחק מול נדאל במיאמי 2007 לג'וקוביץ' של אתמול, או את נדאל ששיחק מול יואיט במלבורן 2005 לזה ששיחק אתמול, ולראות כמה התקפיים הם היו פעם וכמה הגנתיים הם היו אתמול. זה לא מקרי ולא מדובר בתכנית משחק ספציפית, זו התפתחות של שני השחקנים למצב הגנתי מכיוון שזה מה שנותן להם את היתרון הגדול ביותר בדינאמיקה של הסבב כיום, מבחינת אחוזים זה מה שעדיף להם כדי להיות מדורגים במקומות הראשונים בעולם. לכן קשה להאמין שנדאל יצליח להפוך פתאום לאיזה שחקן התקפי - כל הקריירה האחוזים היו לטובתו במשחק הגנתי מושלם, הוא התפתח לשחקן כזה מכיוון שזה מה שהוא חשב (ובצדק) שיעלה אותו לפסגת המשחק. עם זאת, אני חושב שבאליפות ארה"ב 2010, שהיה באמת טורניר מיוחד, ראינו את נדאל ביכולתו ההתקפית המירבית שלו, וזה גם היה הטורניר הטוב ביותר בקריירה של נדאל מחוץ לחימר. יתכן שזו אכן התשובה האפשרית לג'וקוביץ', אבל הבעיה היא שלא מדובר באיזו תכנית משחק גרידא, אלא במה שנקרה ה-zone, מצב בו לשחקן דברים פשוט "הולכים". קל מאוד להגיד "במשחק הבא אלך על ווינרים", אבל אז מגיעים למגרש, והכדורים מהצד השני של המגרש לא מפסיקים לחזור, ופתאום אתה מתחיל לעשות טעויות ואומר "נו, ניחא, אז אנסה לבנות קצת את הנקודה לפני שאהיה אגרסיבי" - ולפתע, בלי תכנון, אנחנו נגררים לחמש מערכות של קרב חפירות שלקוח היישר ממלחמת העולם הראשונה. בקיצור - קשה ללמד כלב זקן תעלולים חדשים. אני חושב שאם נדאל יתחיל להיות לפתע שחקן אגרסיבי, הוא יפסיד יותר משחקים בשלבים יותר מוקדמים. אולי זה מחיר שהוא מוכן לשלם, אבל זה יהיה תהליך ארוך.
בגדול את צודק אבל אני לא מסכימה, מן הסתם...
לגבי מה שכתבת/רמזת על נולה. אני יודעת שאני לא אובייקטיבית פה וגם לא מבינה גדולה אבל נראה לי שקצת הגזמת - נכון שהוא הרבה פחות התקפי ממה שהיה בתחילת דרכו אבל הוא לא יותר הגנתי ו"חפרן" מנדאל לדעתי. הוא משחק בסגנון שנקרא "Controlled Aggression" או כפי Matth הגדיר אותו "משחק האחוזים הגבוהים" ואולי הוא לא לוקח יותר מדיי סיכונים לא מחושבים אבל: 1. הוא מחזיר התקפי ולא מחפש רק להחזיר את הסרב למגרש ולהתחיל את הראלי אלא להשיג שליטה על הנק' מההתחלה (ולעתים לא רחוקות הוא גם מצליח לייצר ריטרן-ווינר) ואת זה אי אפשר להגיד על רפא. 2. הוא אגרסיבי עם החבטות העמוקות שלו והולך על זוויות והוא לא מחלק הרבה כדורים קצרים ליריביו וגם את זה אי אפשר לומר על רפא לצערי. 3. הוא מגוון את המשחק שלו עם דרופ-שוטס ולובים וכו' יותר מרפא וגם עולה לא פחות פעמים לרשת לפחות ממה שראיתי. וכמובן שאני לא מסכימה שנדאל יותר מוכשר מנולה (ומארי) - אולי הוא אתלט טוב יותר אבל הוא לא שחקן טניס מוכשר יותר לדעתי ולראייה, ב-2008 רוב המומחים (אם אני זוכרת נכון) טענו שנולה הוא היורש הטבעי של פדרר ויירש אותו בבוא הזמן כי נדאל נחשב אז "למלך החימר" ותו לא ואילו נולה הראה שהוא מצויין על HC (יש רק סלאם אחד בלבד על חימר ושניים על HC ולכן זו הייתה המסקנה המתבקשת)...אז נכון שבסוף הציפיות הללו לא התממשו כי המשחק של נדאל השתפר פלאים מאז גם על כל שאר המשטחים ונולה מנגד סבל מאלרגיות, בעיות מנטליות, חוסר בשלות וכו' ונדאל הוא זה שהחליף את פדרר על כס המלכות של הטניס העולמי, אבל זה לא משנה את העובדה שאנשים שמבינים בטניס חשבו כבר אז שיש לו יותר כישרון ופוט' מרפא. נ.ב. איך שאני מגדירה את זה כשרון זה משהו שנולדים איתו ולא משהו שאפשר לשפר בניגוד ליכולת - אולי היכולת של רפא השתפרה פלאים אבל הכישרון הטבעי של נולה עולה עליו לדעתי ולדעת רבים אחרים. אשמח אם תתייחס לטענותיי ותשיב עליהן
לגבי מה שכתבת/רמזת על נולה. אני יודעת שאני לא אובייקטיבית פה וגם לא מבינה גדולה אבל נראה לי שקצת הגזמת - נכון שהוא הרבה פחות התקפי ממה שהיה בתחילת דרכו אבל הוא לא יותר הגנתי ו"חפרן" מנדאל לדעתי. הוא משחק בסגנון שנקרא "Controlled Aggression" או כפי Matth הגדיר אותו "משחק האחוזים הגבוהים" ואולי הוא לא לוקח יותר מדיי סיכונים לא מחושבים אבל: 1. הוא מחזיר התקפי ולא מחפש רק להחזיר את הסרב למגרש ולהתחיל את הראלי אלא להשיג שליטה על הנק' מההתחלה (ולעתים לא רחוקות הוא גם מצליח לייצר ריטרן-ווינר) ואת זה אי אפשר להגיד על רפא. 2. הוא אגרסיבי עם החבטות העמוקות שלו והולך על זוויות והוא לא מחלק הרבה כדורים קצרים ליריביו וגם את זה אי אפשר לומר על רפא לצערי. 3. הוא מגוון את המשחק שלו עם דרופ-שוטס ולובים וכו' יותר מרפא וגם עולה לא פחות פעמים לרשת לפחות ממה שראיתי. וכמובן שאני לא מסכימה שנדאל יותר מוכשר מנולה (ומארי) - אולי הוא אתלט טוב יותר אבל הוא לא שחקן טניס מוכשר יותר לדעתי ולראייה, ב-2008 רוב המומחים (אם אני זוכרת נכון) טענו שנולה הוא היורש הטבעי של פדרר ויירש אותו בבוא הזמן כי נדאל נחשב אז "למלך החימר" ותו לא ואילו נולה הראה שהוא מצויין על HC (יש רק סלאם אחד בלבד על חימר ושניים על HC ולכן זו הייתה המסקנה המתבקשת)...אז נכון שבסוף הציפיות הללו לא התממשו כי המשחק של נדאל השתפר פלאים מאז גם על כל שאר המשטחים ונולה מנגד סבל מאלרגיות, בעיות מנטליות, חוסר בשלות וכו' ונדאל הוא זה שהחליף את פדרר על כס המלכות של הטניס העולמי, אבל זה לא משנה את העובדה שאנשים שמבינים בטניס חשבו כבר אז שיש לו יותר כישרון ופוט' מרפא. נ.ב. איך שאני מגדירה את זה כשרון זה משהו שנולדים איתו ולא משהו שאפשר לשפר בניגוד ליכולת - אולי היכולת של רפא השתפרה פלאים אבל הכישרון הטבעי של נולה עולה עליו לדעתי ולדעת רבים אחרים. אשמח אם תתייחס לטענותיי ותשיב עליהן
ובנוסף, הערה הגדרתית
מאוד קשה לי לדבר על שחקנים "הגנתיים" ו"התקפיים" כאשר ברור למדי שאין היום שחקנים הגנתיים במובן בו פעם היו. אין אלברט קוסטה ודויד סאנשז וכל מני ליצנים שבאמת באו למגרש רק כדי להחזיר כדורים עד-לא-ידע, וכבר שנים שאין בסבב טניסאים מדגם אנה סמאשנובה או אמנדה קוצר. השריד האחרון של ההגנה-גרידא הוא טומי רוברדו, אבל קשה להגיד שהוא רלוונטי למשהו. אפילו פרר התקפי מאוד יחסית לסרגיי ברוגיירה, למשל. כל השחקנים בסבב מכים ווינרים, השאלה היא מי יותר ומי פחות, ומה הוא הבסיס שמאפשר להם לזכות ברוב הנקודות שלהם. אני חושב שכיום גם שחקנים הגנתיים מכים לעתים קרובות יותר חבטות מנצחות (ווינרים או כאלו שגוררות forced errors) מאשר שהיריבים שלהם מכים טעויות בלתי מחויבות, ולכן יכול להקשות המקשה ולומר - "נדאל וג'וקוביץ' בכלל לא הגנתיים בטבעם, שהרי הם זוכים בנקודות יותר משהיריב שלהם מעניק להם אותן". קשה לשים את האצבע במדויק על אלמנטים שהופכים שחקן להגנתי, אבל מדובר בסופו של דבר, כפי שציינתי, בבסיס המאפשר להם לזכות ברוב הנקודות. במילים אחרות, כיצד שחקן בונה את הנקודה כדי לזכות בה. ההבדל המהותי בין שחקן הגנתי להתקפי יהיה ששחקן התקפי ינסה לזכות בכל נקודה בפחות חבטות, ויש דרכים רבות לעשות את זה - התקרבות לקו הבסיס, לקיחת הכדור מוקדם יותר, חבטה בו חזק יותר או שטוח יותר, התקדמות לרשת. נדאל וג'וקוביץ' הם שחקנים הגנתיים במובן המודרני של המילה מכיוון שהבסיס המאפשר להם לזכות ברוב הנקודות שלהם היא עצם היכולת לשחק נקודות ארוכות כאורך הגלות, ולאו דווקא עצם כך שהם משחקים בפועל נקודות רבות כאלה. מובן גם שנגד שחקנים נחותים יותר כגון חיראלדו או קובוט הם הופכים להיות ההתקפיים - אך אני לא מתכוון למדוד את נדאל מול פאבלו אנדוחאר אלא מול מארי, ג'וקוביץ' ופדרר.
מאוד קשה לי לדבר על שחקנים "הגנתיים" ו"התקפיים" כאשר ברור למדי שאין היום שחקנים הגנתיים במובן בו פעם היו. אין אלברט קוסטה ודויד סאנשז וכל מני ליצנים שבאמת באו למגרש רק כדי להחזיר כדורים עד-לא-ידע, וכבר שנים שאין בסבב טניסאים מדגם אנה סמאשנובה או אמנדה קוצר. השריד האחרון של ההגנה-גרידא הוא טומי רוברדו, אבל קשה להגיד שהוא רלוונטי למשהו. אפילו פרר התקפי מאוד יחסית לסרגיי ברוגיירה, למשל. כל השחקנים בסבב מכים ווינרים, השאלה היא מי יותר ומי פחות, ומה הוא הבסיס שמאפשר להם לזכות ברוב הנקודות שלהם. אני חושב שכיום גם שחקנים הגנתיים מכים לעתים קרובות יותר חבטות מנצחות (ווינרים או כאלו שגוררות forced errors) מאשר שהיריבים שלהם מכים טעויות בלתי מחויבות, ולכן יכול להקשות המקשה ולומר - "נדאל וג'וקוביץ' בכלל לא הגנתיים בטבעם, שהרי הם זוכים בנקודות יותר משהיריב שלהם מעניק להם אותן". קשה לשים את האצבע במדויק על אלמנטים שהופכים שחקן להגנתי, אבל מדובר בסופו של דבר, כפי שציינתי, בבסיס המאפשר להם לזכות ברוב הנקודות. במילים אחרות, כיצד שחקן בונה את הנקודה כדי לזכות בה. ההבדל המהותי בין שחקן הגנתי להתקפי יהיה ששחקן התקפי ינסה לזכות בכל נקודה בפחות חבטות, ויש דרכים רבות לעשות את זה - התקרבות לקו הבסיס, לקיחת הכדור מוקדם יותר, חבטה בו חזק יותר או שטוח יותר, התקדמות לרשת. נדאל וג'וקוביץ' הם שחקנים הגנתיים במובן המודרני של המילה מכיוון שהבסיס המאפשר להם לזכות ברוב הנקודות שלהם היא עצם היכולת לשחק נקודות ארוכות כאורך הגלות, ולאו דווקא עצם כך שהם משחקים בפועל נקודות רבות כאלה. מובן גם שנגד שחקנים נחותים יותר כגון חיראלדו או קובוט הם הופכים להיות ההתקפיים - אך אני לא מתכוון למדוד את נדאל מול פאבלו אנדוחאר אלא מול מארי, ג'וקוביץ' ופדרר.
bennyfromabba
New member
רוצים עוד גמרים הוליוודיים!
אני אישית לא מתגעגע לסמפרס כמעט נרדם על המגרש בגמר ווימבלדון ומנצח ב-3 מערכות אחרי פחות משעה וחצי... גם לא לפדרר עושה דבר דומה. גם לא למקנרו וקונורוס משחקים בעוצמות שיעליבו נשים של היום... כולנו כמובן עצובים שג'וקו ניצח אבל צריך לבחון טוב טוב את המשך דרכו כי החוסן הפיסי והמנטלי שלו הוא דבר שיכול להביא לו עוד הרבה מאוד תארים וצריך לזכור שמעולם בטניס לא שיחקו בו-זמנית 3 שחקנים שכל אחד מהם לבדו מתמודד על התואר "הגדול מכולם אי-פעם".
אני אישית לא מתגעגע לסמפרס כמעט נרדם על המגרש בגמר ווימבלדון ומנצח ב-3 מערכות אחרי פחות משעה וחצי... גם לא לפדרר עושה דבר דומה. גם לא למקנרו וקונורוס משחקים בעוצמות שיעליבו נשים של היום... כולנו כמובן עצובים שג'וקו ניצח אבל צריך לבחון טוב טוב את המשך דרכו כי החוסן הפיסי והמנטלי שלו הוא דבר שיכול להביא לו עוד הרבה מאוד תארים וצריך לזכור שמעולם בטניס לא שיחקו בו-זמנית 3 שחקנים שכל אחד מהם לבדו מתמודד על התואר "הגדול מכולם אי-פעם".
nagasaki2004
New member
רוצים גמרים נוסח טסט קריקט!
למה לנו גמרים רק של 6 שעות כשאפשר לשחק 5 ימים, כל יום 8 שעות. מספיק להתפנק, מיליארד הודים לא טועים!
למה לנו גמרים רק של 6 שעות כשאפשר לשחק 5 ימים, כל יום 8 שעות. מספיק להתפנק, מיליארד הודים לא טועים!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.